שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קיא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
החכם השלם כמה"ר גרשון נר"ו ראיתי כתבך גם פסקך ולענין הכתב אני אומר שהיטב חרה לי שהעליתני למקום שאין ידי מגעת וענותך תרבני ועשיתנו כרועה בקר ואינו אפי' רועה לאן. ונניח זה ונבא לעיקר הדין כי הוא העיקר ותחלה באתי להודיע כי קודם יגיעו אלי דבריך הגיעו לידי דברי הח' השל' הישיש כמה"ר יצחק הלוי נר"ו וחי האמת כי מי שאינו מכיר לשום א' מכם ויראה דברי כל א' מכם יגזור שכת' יוצא מן השורה הרחק מאד מאדם כי הנה הוא לא ימצא בדבריו דבר מגונה ואתה ימלא פיך גנויות ודברי' של דופי לא נתנו לצאת מפי אדם כל דהו ועל איש כל דהו הגם כי השותפו' לבד שנתחברתם עמו ולפי דבריך הוא היה העיקר המניע אתכם הדבר ונמצא שאתם נגררי' אחריו סותרים דבריך שאתה אומד תלמיד טועה ומסכסך וכיוצא באלו הדברים שאסור לשומען כי אפי' היה כדבריך היה ראוי שתאמר אל לבך אם חכמה אין כאן זקנה כאן ולא ישמעו בחוץ דבריך כי יאמרו זונות מפרכסות זו את זו ת"ח לא כ"ש וכ"ש שעל אמונתי שאני מכיר אותו בימי בחרותו שהיה לומד עם הח' הש' כמהר"ר אברהם שלום זצ"ל והיה מבין יותר מכל התלמידים שהיו שם גם היה אהוב לזקנים אשר היו בעת ההיא להיותו נוהג כשורה יותר מכלם ועתה כפי דבריך נעשה צדוקי ועם הארץ זה לא יאמן כי כבר השרישונו חז"ל העמד דבר בחזקתו עד שיתברר לך ההפך ולאו כל כמינך. מ"מ אני כתבתי לו ברמז שיש דברים בפסק שלו שלא הייתי מסכים עמו אמנם יש דברים שמחויבים הדין להיות כדבריו והוא כי לענין השבוע' אומר שנשבעו ע"ד שישב עה"ר יוסף הלוי והוא לא רצה לישבע ובזה אני אומר שא"כ הוא שבועתם היתה בטעות ולא חלה ואע"פ שכפי הנר' זו אינה צריכה לפנים מ"מ למי שירצה ראיה יש להביא ראיה ממה ששנינו בפ"ד נדרים ראה אותם אוכלים תאנים ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהם אחרים ב"ש אומרי' הם מותרים ומה שעמהם אסורי' וב"ה אומרים אלו ואלו מותרים והכי קיימא לן דכיון דאחיו ואביו מותרים גם השאר מותרי' דנדר שהותר מקצתו הותר כלו הכא נמי בנ"ד ה"ר יוסף הלוי שלא נשבע אין עליו שבועה ואלו שנשבעו היה כאשר חשבו שה"ר יוסף לוי ישבע ועדיף נ"ד טובא מההיא דנדרים וק"ל. עוד יש להביא ראיה מתשובת הרא"ש וז"ל ומ"ש שהיית מוטעה בנדר הזה. שאם היית יודע שהי' עליו נדר להתעכב בכאן ללמוד לא היית נודר לילך עליו איני רואה בכאן טעות כי נדר גמור נדר לעלות לא"י בתוך שנתים ואם היה עליו נדר להתעכב בכאן מתר משנתי' וללמוד היאך נדר נדר האחרון לבטל את הראשון ונדר האחרון לא היה נדר וכיון שנדרו לא היה נדר גם שלך לא היה נדר כי לא נדרת אלא להיות בחברה אחת וכיון שנדרו אינו נדר ואינו מחויי' ללכת נתפרדה חבילה ואין כאן נדר כו' ע"כ גם על ענין קבלת החרם שקבלתם ככתוב בשטר כו' ואתה אומר שאינו נאמן לומר שלא קבל כו' האמת כי כבר כתב רש"י ביבמות פ' האשה רבה וז"ל שכל אדם נאמן על עצמו באיסורין בדבר הברור לו אלא א"כ יש עדות כשרה בדבר. וכן יש להביא ראיה מן הגמ' בכרותות פ' אמרו לו שנים אכלת חלב ר"מ אומר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל רבי יהודה אומר נאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים אמר רב נחמן הלכה כר' יהודה ואע"ג דמהתם נר' דוקא בינו לבין עצמו כו' היינו היכא דאיכא עדים שאומרים שחטא אלא שהוא אומר שלא חטא ומפרש דבריו אבל בנ"ד שאין כאן עדים שקבל עליו החרם בפיו הוא נאמן בלי ספק. וכתב הרא"ש בתשו' על מי שנשבע לאשתו שלא יצא ממנה בלי רשותה כו' והשיב כיון שלא האמינה עליו כשני עדים הוא נאמן וכן הסכים ה"ר יודה בנו בתשו' והשיב שאם אין כתוב בשטר שלא יוכל לטעון שפרע אין אנו יכולים לפוסלו אע"פ שחייב לפרעו הרי דפלגינן דבוריה דלענין ממון אין אנו מאמינים אותו ולענין איסורא אנו מאמינים אותו א"כ פשיטא ופשיטא שאם לא יש עדים ברורים שקבל עליו החרם שהוא נאמן ובמה שכתבת שכל שאר החתומים מעידים שקבלו עליהם בגזרת נח"ש שהרי טופס השטר כך אנו הבאים על החתו' קבלנו עלינו כו' איני יורד לסוף דעתך שאם כוונתך להוצי' מכח לשון השטר יש בזה שתי תשובו' א' שאפשר שמה שכתוב אנו הבאים אינו שמעיד א' על חברו אלא שכיון שכל א' מעיד על עצמו לזה כתוב אנו כי איך היה לו לכתוב בלשון יחיד א"א ועוד שדרך העולם לכתוב הסכמה אחת ואח"כ מקיימים אותה וא"כ בנ"ד אפשר שכן היה שהסכימו שיכתב הסכמה אחת כוללת ואח"כ חתמו אותה ואפשר ששום א' מן החתומים לא קבלה בפירוש בפה רק שחתם עלי' לבד ואחתימ' לבד אכתו' דעתי בס"ד ואם כוונתך שהם מעידי' עליו שבפירוש קבל עליו החרם הא ודאי שהם נוגעי' בעדות כל עוד שהם רוצי' לעמוד בחומרתם כי יש להם הנאה שלוקחים נקמתם מהם במה שלא יהיה להם מורה ואם החכם הנז' יורה להם מה הועילו בגזרתם והטור כתב בהלכות עדות בשם הרמב"ם שאם יש לעד שום צד הנאה בעול' אפי' בדרך רחוקה ונפלאה הרי זה לא יעיד כ"ש כי זה דרך קרוב מאד אמת כי היה נר' בעיני שאם הם יתירו החרם ג"כ לעצמם ואח"כ יעידו בפי' שזה החכם קבל עליו החרם ועבר עליו היו נאמנים כי אז לא היו נוגעים בעדות דמה הנאה יש להם וכיוצא בזה כתב הרשב"א בתשו' הביאה הב"י י"ד עלה רע"ב ואפי' בזה היינו באים למחלוק' הפוסקים אם הנשבע ואח"כ עבר ח"ו על שבועתו אם נפסל אם לאו דהרבה מן הפוסקים סברי דלא מפסיל אלא היכא דכשהוציא השבועה מפיו הוציאה לשקר אבל לעתיד לא ואין כאן מקום להאריך בזה ועוד כיון שחושב שעשה מצוה באנו למחלוקת הרי"ף והרמב"ם כמו שהביא הטור ח"מ בהלכות עדות על קוברי המת בי"ט ראשון כל זה אני כותב בהנחה שלא התירו לו החרם שאם התירו הותר ואין לו עון אשר חטא כלל כמו שאכתוב בע"ה ועל מה שטוען שחתם ולא קבל ודעתך לומר שכיון שחתם כו' ראיתי לאהבתך להעתי' כאן פסק שכתבתי על מעשה שאיר' פה שאלוניקי בחיי מורי הרב הגדול מהר"ר יוסף טאיטאצק בהיותו הוא בקושטאנטינה וזה היה המעשה מעשה שהיה כו' עד סוף התשו' ועכ"ז רבו עלי חברי ועשו מעשה וגם מורי הנז' הסכי' על ההתר והתירו לאותם שאמרו שחתמו ולא הוציאו בפיהם כ"ש וק"ו בנ"ד שיש כמה מעלות אפי' לדעתי היה נאמן ועל מה שכתבת שחלה השבועה והחרם שלא להורות כו' מטעם דשבועה חלה ע"י כולל איני יודע כונת הכולל אבל נר' בעיני שכן הוא האמת שאלה השבוע' או החרם מטעם כולל והכולל לע"ד שהרי אז"ל אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון כו' והביאו הטור י"ד בשם הרמב"ם בהלכות ת"ת ואמרו כל השונה לתלמיד שאיגו הגון כאלו זורק אבן למרקוליס כו' וא"כ מתוך שחל החר' על כיוצא באלו חל נמי על אותם שהם כשרים שאפשר שיש א' מהם או ב' שאסור ללמד לו תורה וא"כ מטעם זה אפשר שחלה השבועה או החרם ועל מה שכתבת מטעם מגדר מלתא והבאת ראיה ממ"ש הרמב"ן אינו רואה בזה ראיה דכמה תשובות בדבר. א' והיא גדולה בעיני אם שמע' בקדשי יחיד שמעת בקדשי רבים הייטב בעיני ה' לדחות א' מישראל או יותר בשתי ידים חלילה וחס ועוד אפי' יחיד מאן נימא לן דמשום האי מילתא אית לן לעשות כדבר הרע הזה לדחותו מעל ישראל שלא להורות לו דלמא די לנו בזה לייסרו בשאר עונשין בנדוי קצת ימים עד ישוב בתשו' ומפני פעם א' או שתים נדחה אותו בשתי ידים חלילה וחס ע"ז נאמר תהא שמאל דוחה וימין מקרבת עוד דאפשר כי לימול או לקבור יש לו תקנה מצד א' אבל בלמוד תורה או בהוראה אשר ימשכו מהעדרה כמה נזיקין ואיסורין היכן מצינו אם לא שראינו אותו יוצא מן השורה הרבה מאד ואין דברינו נכנסי' באזניו כ"ש וק"ו אחר המחילה לא נשמע כדבר הזה כי למה קבלתם אותם לחזור ולדחות דכיון ששבו וקבלתם אותם הרי הם כשרי' ואולי מכאן ואילך יהיו נשמעים לכל דבר שבקדושה. עוד שאפשר שהרמב"ן ז"ל נדחק להביא טעם למנהג הארצות אבל במקומות הללו לא שמענו כלל הדברים אנו אומר שאין כל המקומות שוות ולא הזמנים ולא הנושאים כי יש לחלק חלוקים רבים. ועל הראיה שחדשת כבר הרגשת בה שאין הנדון דומה לראיה ומה לתבן את הבר דהתם בשביל המלמדים שאינם יודעים ואינ' נזהרי' בלשונם וכמו שפרש"י נוטל רשות וכי יהיב ליה רבו רשותא מידק דייק. וא"כ הגזרה טובה עד מאד כי איך יורה מי שיבינו מדבריו על האיסור מותר ועל הטמא טהור אפי' שיהיה חכם כר"ג וכיוצא בזה אבל בנ"ד לא שייך ופשיטא שאין ראוי לדחו' א' מישראל חלילה וחס כנז"ל. ותמהתי עליך שכתבת וז"ל ואין לחלק כו' עד דאדרב' דוק לאידך גיסא כו' שכבר ידוע שהמקשה והמביא ראיה לדבריו קרובים שכמו שהמקשה צריך להקשות בכח גם מי שרוצה להוציא דין חדש ומביא ראיה לדבריו צריך שתהיה הראיה ברורה ואם לאו הדוחה יכול לדחותה בקש וא"כ אפי' לפי דבריך לאו כ"כ לומר אדרבא דוק לאידך גיסא כו' כי אלה הדברי' טובים למי שירצה לדחות ולומר מה אתה מביא ראיה דלמא הכא שאני וק"ל וע"מ שכתבת דדוק' בשבועה צריך להוציא מפיו או שיענה אמן אמנם בחרם כו' אמת שכן הוא כדבריך שבחרם חל על המיעוט ע"כ אפי' ימחו בהסכמ' הרוב אמנם עכ"ז מתוך השנאה והתחרות דברת כך שהרי כתב הריטב"א בחדושי ע"ז בשם רבינו יונ' וז"ל היה אומר מורי הרב דכל תקנה שרוב הצבור והוא רוב חשוב במנין ובחכמה הסכימו בה אע"פ שהמיעוט עומדים וצווחים הרי הם חייבים במה שהסכימו הרוב ובלבד שיהא נר' לרוב ההוא שיש בגזר' ההיא תקנה לצבור ומתקנין כן על הכל בשוה ואם יש בעיר חבר עיר צריכין לעשות כן מדעתו ואם לאו אין במעשיהם כלום עכ"ל א"כ היה צריך שני תנאים א' שיכריזו החרם ויהיו שם רוב הצבור אז חייבים המיעוט לקבל ולשמור אפי' לא שמעו ועוד תנאי ב' שאם יש בעיר חבר עיר צריכין לעשות כן מדעתו ואם לאו לא עשו כלום ולדעתי ששני התנאים חסר וכאן כפי הנרא' א' שלא הוכרז חרם כזה בקהלות ועוד היה חסר התנאי הזה שודאי אם לא נעשה מדעתו מי הוא גדול ממנו בפלפול ואפי' כדבריך שאינו חכם כמוך מ"מ אחר שהוא חכם ומרביץ תורה ומנהיג זקן מן העיר ודאי שאינו כפוף הוא לחכם שעושים שאר העם אפי' היה בעצתך כי אינו עולה בדעת שתאמר עליו שיהיה כפוף אליך כי סוף סוף הוא זקן יותר וחכם ולאו כ"כ לומר עליו שאינו יודע בשביל שאפשר שאינו מפלפל בהלכה כמותך וא"כ הוא יאמר שאין בחרם הזה ממש כי לאו מגדר מלתא הוא אדרבא שיש איסו' להטיל חר' כזה כמו שהו' אמת לדעתי וא"כ אין לתפוס עליו אלא מטעם שחתם
ובזה כבר כתבתי הסכמת החכמי' בדב' גדול מזה כנז"ל וא"כ ההתרה אם הותר נעשת לרווחא דמלתא ולדבר מצוה כי מה שכתבת שאפשר לקיים מצוה זו ע"י אחרי' מה בזה עם היות שיהיה אפשר להם ולא יפסידו באיסורו יפסיד הוא ולא מטעם שחייב להורות לבד אלא שג"כ יש מצוה ללמד תורה ושכר גדול יש למלמד תורה לרבים ומונע בר כו' וברכה לראש משביר ולמה יפסיד זכותו ומה שאמרת הלואי שהיינו יכולים לקושרו שלא יורה לא בדעת' הדבר תלוי כי שונא פסול לדון את חברו וכלל הדברים אני אומר כיון שהוא אומר שלא הוציא חרם מפיו ואם חתם לא ראה רק שהביאו לו הכתב ואמרו לו לחתום וחתם בשביל להשקיט מעליו קול האנשים שהביאו לו הכתב לחתו' וגם יש בזה אמתלאה והוא נאמן כנז"ל גם השבועה היתה בטעות כפי דבריו כנז"ל א"כ אין כאן חשש איסור כלל ועוד אני אומר שעל ענין ההתרה אפי' נקבל שיש כאן דעת רבים וקבלת הנאה מן הטעם שכתבת והיה אפשר לומר א"כ שאפי' בדיעבד אם התירו לא הותר כפי דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל ואחרים מן הפוסקים דסברי הכי מ"מ בנ"ד אפי' היינו צריכין להתרה היה ראוי להסמך ע"ד החולקי' כיון שחרם כזה מגונה עד מאד ויש איסור בקיומו ואפשר שאפי' הראב"ד והרשב"א יודו ג"כ כ"ש כי כמה הרפתקי צריכים אנו למעבד כדי לחבר בנדון זה כל אלו החומרות לכן נראה בעיני כי במחילה מכ"ת הורת מבין ריסי עיניך כי כוונתך להחזיק במחלוקת וראה תשובה נצחת לע"ד שאפי' תרצה לומר דחרם זה היה למגדר מלתא כנז' בדברי' למה לא הטלתם תנאי בדבר עד ישובו בתשובה שלימה אלא גזרתם בהחלט כך שנים
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |