שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קי
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן שקהל א' נשבעו להעמיד למרביץ תורה עליה' בשבוע' חמורה עד מאד אח"כ בא שמעון והדירם בנזירו' שמשון כו' שיעמידוהו לו למרביץ תורה ולא לראובן אם חל הנדר על אנשי הקהל המושבעים עם ראובן או לא:
תשובה
דין זה ארוך וקצר קצר שדבר זה ברור הוא אפי' לדרדקי דבי רב שאם לא התירו לו השבועה הראשונ' שחייבים הם לקיים השבוע' שנשבעו לראובן והאריכות בזה מותר גמור והרי יש תשובת הרא"ש קצרה שכתב וז"ל צבור שהחרימו על דבר ואח"כ החרימו על דבר שהיה הפך הראשון אם הקהל הסכימו להתיר החרם קודם שהטלו השניה הרי חלה הב' כיון שהתירו הראשון אבל אם לא התירו הא' אין יכולים להחרים לעבור על הא' ואין הב' כלום ע"כ ולהיות שהארכתי במקו' אח' בראיות מן הגמ' לא חששתי עתה להארי' יותר אבל מה שיש לראות הוא אם התירו השבועה הא' שבזה הנה צריך להאריך לראות אם התירו מדעת ראובן או שלא מדעתו או בפניו או שלא בפניו ואם היה שלא מדעתו או שלא בפניו אם תועיל ההתרה אם לא כי היה בזה כדי להאריך מאד: אמנם לא ראיתי להאריך לפי שכפי הנראה מפשוטן של דברים לא היה שם התרה כלל אבל מה שיש לראות קצת הוא שגם שהאמת כמ"ש שאם לא התירו הראשון חייבים הם לקיימה ולהעמיד ראובן עליהם כמו שנשבעו לו מ"מ מה תקנה יש להם על הנדר שנדרו שאין לו התרה לנ"ש דבשלמא שבועה יש קצת תקנה בשילקה אם עבר עליה ח"ו אבל נדר נ"ש צריך שיעמוד כל ימיו באיסור או לקיים הנדר וראיתי לבאר דברי דאמרינן בירושלמי והביאו הרי"ף ז"ל על מתניתין דשבועה שאוכל ככר זה שבועה שלא אוכלנה הא' שבוע' בטוי והב' שבועת שוא וז"ל הירו' כיצד עושין אומרין לו שיאכלנה מוטב שיאכלנה ויעבור שבוע' שוא ולא על שבועת שוא ובטוי ודין זה ג"כ הביאו הריב"ש בי"ד וה"פ שבועה שאוכל ככר זה הוי שבועת ביטוי דהיינו להרע או להטיב דקרא שבועה שלא אוכלנה הוי ש"ש שנשבע לבטל את המצוה ולפי שבין שיאכלנה ובין שלא יאכלנה הוי ש"ש שכבר עבר על שבועה כשהוציא השבועה שניה לבטל הראשונה ג"כ מוטב שיאכלנה שבזה לא יעבור אלא על שבועת שוא לבד אבל מקיים השבועה הא' שהיא שבוע' ביטוי ואם לא יאכלנה יעבור על ב' א"כ למדנו שאעפ"י שמוטל עליהם להעמיד ראובן למרביץ תורה מ"מ אינן פטורים מן הב' וא"כ בנ"ש בזה שיכולים לקיים ב' הצדדים א' לקיים לראובן למרביץ תורה גם להיות נזירים אם נאמר שחייבים לקיים השבוע' והנדר לזה אני אומר כי לע"ד אם הם יאמרו שכשנדרו הנדר היה בחשבם שכיון שהת"ח הב' היה מסביר להם שיכולים לעשות כן כי הנדר חל על השבועה ומבטל אותה ויכולים להעמידו למרביץ תורה ג"כ נראה בעיני דהוי כנדרי שגגות דלא חל כדתנן פ"ד נדרים נדרי שגגות כיצד כו' הביאוה הפוסקים אמר קונם ככר זה עלי אם אכלתי ושתיתי ונזכר שאכל ושתה או אם אוכל ואשתה ושכח ואכל ושתה כיון שהוא שוגג בשעה שהוציא הנדר מפיו או בשעה שהוא חל ואם היה יודע שהוא כן לא היה נודר אינו נדר ה"נ יש לנו לומר שאם היו יודעים שלא היה בא בידם לקיים לשמעון במרביץ תורה אלא שהם חייבים מכח השבועה לקיים לראובן לא היו נודרים אז נראה בעיני שהם פטורים ולא חל הנדר כלל ומ"מ עכ"פ השבועה הא' במקומה עומדת ואם היו מתירים להם הא' עכשו היה נר' לי מטעם זה שהיו פטורי' משניהם כיון שבשעה שהוציאו הנדר מפיהם היה בטעות כך היה נר' לי אלא שנר' קצת ספק מתוך תשו' הרשב"א הביא' הב"י סי' רל"ח כנלע"ד.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |