שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קטו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גדול מרב ורבן הח' הש' כמה"ר ראביי' נר"ו ראיתי מה שכת' כבוד תורתך על מעשה רע שאירע מן החטאים בנפשם כאשר עברו החר' שקבלו וקודם שאכתוב דעתי על ענין הדין כנז' ראיתי להתוכח קצת עם כ"ת בענין המחלוקת של אביי ורבא בפ"ק דתמורה דאביי אמר דכל מילת' דאמ' רחמנא לא תעביד ועבר ועשה מהני ורבא אמר מה דעביד לא מהני והא דלקי משום דעבר אמאי דאמר רחמנא וע"ז נסמך כ"ת שהביא מכאן מ"ש המרדכי בהגהה במס' שבועות בשם הרי"ף שמי שנשבע שלא לתת ושלא למכו' אם נתן או מכר לא עשה כלום וע"ז האריך כ"ת ורצה להוכיח כן מתשו' מהר"י ועל ואני אתנהלה לאטי לגלו' דעתי ידעתי אני ידעתי כי מה אני מה חיי לבא אחרי המלך ואחרי הדוכוס מהר"יו ז"ל הנ"ל מ"מ תורה היא רחבה מני ים ובעיני דבריו תמוהים על כן לא שבתי אחור יד ימיני לכתוב מה שעומד לפני ראשונה אני אומר כי נר' מתוך דברי המאורים האלה דפליגי אביי ורבא בנושא שלהם כיון שהוצרכו לומר דינם מטעם דהלכה כרבא וא"כ איך אפשר לישב לשון הגמרא דאמרינן אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי והשת' דשנינן כל הני שנויי אביי ורבא במאי פליגי ומשני ברבית כו' עד ואלא במאי קא מפליגי אלא בשנוי קנה משמע דקים ליה לתלמודא דלא פליגי אביי ורבא בדבר א' ומטעם זה הוקשה להם לתוס' דלימא דפליגי נמי בנשבע שלא לגרש גם היה יכול לומר שלא ליתן ושלא למכור מי שעובר על חרמי קהל כיוצא בזה וכפי דבריהם קשה למה לא אמרו התלמו' עוד קשה מתשו' הרי"בש סי' קפ"ז וז"ל וא"כ עלה בידינו שכל שנשבע לתועלת חברו אין מתירין לכתחלה בשום צד שלא מדעתו של חברו וכל ב"ד שנזקק לכך ראוי להוכיחו וליסרו אבל אם התירוהו מותר כדברי ד"ת הרי זה הפך הריב"ף בפירוש והוי קולא גדולה ותו דהוי נגד סברת רבים דס"ל שאפי' בדיעבד אינו מותר ולא מטעמא דאי עבד לא מהני עוד קשה לי דתנן במסכת חולין פ' קמא השוחט בשבת וביום הכפורי' אעפ"י שמתחייב בנפשו שחיטתו כשר' וכתב הר"ן ודוקא בשוגג או אפי' במזיד כששחטו בצינעא דאלו בפרהסיא הא ק"ל דמשומד לחלל שבתות בפרהסיא שחיטתו פסולה אבל בתוס' כתבו דאפי' במזיד ובפרהסיא שחיטתו כשרה שאינו נעש' משומד אלא משחיט' א' ואילך עכ"ל ובין לדעת התו' ובין לד' הר"ן ק' לד' התו' אצ"ל שהרי מי שנשבע שלא לגרש או קבל חרם ועב' אמרי' דלא מהני מעשיו ולא הוי גט ומי ששחט בשבת שהוא מושבע ועומד מהר סיני שלא לשחוט בשבת ה"ל כמאן דליתי וא"כ אפי' שאינו משומד הוה לן למימר דהוי נבלה דהרי אין כאן שחיט' כלל וכמ"ש התוספו' התם בתמורה גבי הא דאמרינן מהיכי דאונס שגרש כו' וא"ת כיון דלא מהני גרושין לחייב הבא עליה משום אשת איש הכי נמי לרבא כיון דהוא סבר דכל ואי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כו' ה"נ אני אומר כיון דאמר רחמנא לא תשחוט בשבת דשחיטה אחת ממ' מלאכות הוי א"כ לימא דלא מהני השחיטה כלל והוי נבלה דשחיטה אין כאן וכן להר"ן קשה דמה לי בצנעא ומה לי בפרהסיא ומטעם זה ג"כ אני אומר במה שחל' כ"ת בין קדושין לגרושין איני רואה חלוק כלל דגריע גט זה מגט שכתבו משומד דהתם גוף האותיות איתנהו אבל ישראל שכתב גט בשבת הוה ליה כאילו לא נכתב כלל מטעם דאי עביד כו'
גם עמ"ש כ"ת שהתוספ' נקטי גרושין ולא קדושין משום דבקדושין רבא נמי מודה דמהני' אי הכי מאי פריך בגמ' לרבא והרי אלמנה לכ"ג כו' ופרש"י אחר הפגום דהיינו אלמנה מדקתני יש קידושין ואי לא מהני לא תפשי קדושין ואם כדבריך דבקדושין מוד' רבא דמהני ליכא פירכא כלל ע"כ
גם מה שרצה כ"ת להסביר דעת הריב"ף דמי שבורה האיסור עליו אדרבא היא הנותנת דעל ידו אבד כחו ע"ז אני אומר יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא רחמנא אמר לא תעביד ואי עבד מהני ואדם שבא מכחו נימא דלא מהני דבר זה תימא
ועל מ"ש כ"ת וז"ל וכי תימה דהו' ז"ל איירי כאן בנד' ושבוע' בדאוריי' כו' איני יכול לצייר איך אפש' להוציא דברים אלו מן הפה ולחוץ והלא כל ראייתו מכתובות פ' האשה שנפלו לה נכסים דאמור רבנן לא תזבן אי זבין לא הוי זביני א"כ המלמד הוו מילי דרבנן ואת אמרת הוא ז"ל מיירי בנדר ושבוע' אתמהא גם מ"ש כ"ת ועוד אפילו כרבנן מושבע כו' אלו הדברים איני רואה בהם טעם וא"כ בכל אסורי דרבנן נימא בהו דספיקן להחמיר משום דמושבעין אנו לשמור דבריהן ככל ספק דאורית' גם מ"ש כ"ת דבמקום שאמרו אם עשה עשוי ליכא לאקשויי כו' האמת כי לכאורה כן נר' כדברך אלא דא"כ קשה לי דמה דפריך אביי לרב יוסף וכל היכא דאמור רבנן לא תזבון כו' והא תנן בית שמאי כו' ובסיפא תני אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים ומאי פריך והלא התם הם אמרו והם אמרו אבל מאי דאמר רבא אי זבין לא מהני במקום שלא אמרו אלא לא תזבון ובודאי דהא מלתא בעיני קשה טובא וצריכ' לפנים
עוד כתב כ"ת א"כ אני אומר בכל חרמי הקהלות שהוא שאין היחודים הם הבודי' את האסור כו' עד וה"ה באיסורין דרבנן דהוי נמי דהו' אינו בודה את האיסור דליכא מאן דפליג כו' עד מה שגדולי העיר כו' הרי הם כאחד מתקנת חז"ל כו' עד דבאיסורין דרבנן ובחרמי הקהל שוין הן בדין כו' דאי עביד לא מהני וע"ז קשה לי טובא שהרי אמרו ז"ל לא ישא אדם מעוברת חברו ומנקת חברו כו' ולמ' הצריכו גט נימא כל דאמור רבנן לא תעביד אי עביד לא מהני ואי לא מהני גט למה לכך נר' שכבר נשמר כ"ת מזה ואמר דבקדושין שאני וכבר כתבתי אני גם כן למעלה שכפי הנראה מהגמ' דקדושין וגרושין הכל שוה וכ"ש שכן נראה שהוא אמת דאין לחלק דהרי האי מלתא הוי גזרה כוללת דכל דאמור רבנן לא תעבד אי עביד לא מהני ומאן פלג לן והרי פריך אביי לרב יוסף וכל דאמור רבנן לא תזבן כו' והא תנן כנ"ל משמ' דגזירה זו כוללת ולא פרטי' וכ"ש שאני רואה דאמור רבנן בריש כתובות ומי איכא מידי דמדאוריתא לא הוי גט ומשום צנועות ופרוצות שרינן א"א לעלמ' ומשני אין כל דמקד' אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מינה א"כ היכי מצינן למימר דבכל מילי דאמור רבנן לא תעבד אי עביד לא מהני דבקדושין מהני אדרבא איפכ' מסתבר ועוד הייתי יכול לומר אפי' לדעת כ"ת דסבר דחרמי הקהל אית לן למימר בהו אי עביד לא מהני דלאו הכי הוא דבשלמא כשאומר אדם ונשבע שלא ימכור או שלא יתן הוי בדבר פרטי שמפרש בפירוש אבל בחרמי צבור שכוללי' דברים הרבה איכא לחלק ולומר דלא חמירי כ"כ עד דלימא בהו אי עביד לא מהני דומה לזה אני רואה שבלאוין הכתובין בתורה כמו לאו דטרפה לאו דנבלה לוקין עליהם ע"כ אחד מהם ולאו שבכללות כמו לא תאכלו על הדם אין לוקי' עליו משמע דקילי טפי הכא נמי בנ"ד היה אפשר לומר כן וה' יודע שהייתי יכול להאריך הרבה באלו הדברים אלא שתשש כחי ואין לי פנאי ומ"מ מודה אני בדבריך דלמעשה ראוי להחמיר להצריכה חליצה כיון שיש ראיה מפי קדוש ה"ר יעקב וייל ז"ל ששמענו עליו שהיה גברא רבא והוא אחרון וראה כל מה שאנו רואין ויותר ויותר ראוי לחוש לדבריו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |