שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה שהי' כך היה שהח' הש' למה"ר משה עובדי' נר"ו שדך את בתו הבחורה בלאנקה עם הבחור כה"ר יעקב בן יעיש יצ"ו בהחבא שלא ידע מזה שום אדם ולא אם הבחור אשר ילדתו אחר מות בעלה ז"ל ד' או ה' חדשים וגדלה אותו עד היום ויהי כשמעה ענין השדוכין הנז' צעקה האלמנ' במרה וקול יללה כי בנה אשר טפחה ירבתה בגד בה להעלים ממנה נשואין וכן לא יעשה סוף דבר עשתה דברים ותמיהות רבותי ע"ז אשר לא נתנו ליכתב עד שאמרה שכל נכסיה שהם רבים כפי הזמן הכל יתן לאבוד כדי שלא יתהנה בנה הנז' מהם אפי' שוה פרוט' אם ימשך ענין הנשואין הנז' והאנשים אשר נגע ה' בלבם בראותם צעקת האלמנ' הנז' דברו על לב הבחור הנז' למה יעשה כזה לאמו אשר ילדתו באלמנות וגדלו כנז' עד אשר נהפך לב הבחור בקרבו ואמר מה אני יכול לעשות כי הבחיר' הנז' נשאה חן בעיני וקרובתי היא ונתקשרתי בקשר אמיץ שלא לקדש אשה אחרת אלא היא וזה נסח הקשר מודה אני החתום מטה על דבר אמת כי נשבעתי בפני הח' הש' כמהר"ר משה עובדיא נר"ו לדעתו ולדעת המב"ה ולדעת הנשבעים באמת בלי שום מרמה וערמה כו' ולדעת רבים מפורסים הלא המה פלוני ופלוני ופלוני מחמת טובת הנאה שקבלתי מהח' הש' כמה"ר משה הנז' לקחת לי לאשה ליכנס לחופה כהלכת גוברין יהודאין את בת הח' הש' כמה"ר משה הנז' בלאלקה הנז' ושלא לקדש אשה אחרת בחייה רק היא לבדה תהא לי לעזר ולהועיל בלי שיתן לי מעות בעין מדודים על הכל נשבעתי השבוע' הנז' בנקיטת חפץ נדעת הח' הנז' ולדעת רבים מפורשי' מחמת טובת הנא' שקבלתי מהח' הנז' אבי הנער' בלאנקה הנז' וכן קבלתי עלי כל חומרות אלות וקללות הכתובות בתורת מרע"ה בגזרת נח"ש ואם ח"ו אעבור שום פרט קטן או גדול מכל הנז"ל מלבד שאהי' נכשל ועובר על השבוע' והחומרות הנז' קבלתי עלי נזירות שמשון בר מנוח כו' וכה אמרתי בפי ובשחתי הרי אני נזיר כשמשון בר מנוח בעל דלילה שעקר את דלתות עזה ונקרו פלשתים את עיניו אם ח"ו אעבור על שום פרט קטן אי גדול מכל הנ"ל וכל החרמות והשבוע' והנזירות קבלתי עלי לשמור ולעשות ורציתי מדעתי ורצוני הגמור בלי שום זכר אונס כלל שלא יהי' לי התר' עולמי' לשבועתי ולנזרותי ואף אם יתירו לי אלף אלפי פעמים יחזרו לחול החיובים הנז' והנזירות בתקפם בבטול כל מיני מודעי כו' והאמנתי אני להח' הש' כמה"ר משה הנז' ע"כ פרט ופרט מכל הנ"ל נאמנות גמורה בפי' כשני עדים כשרים ע"פ דבורו הקל לבד בלי שבועה דלא כאסמכתא כו' ולזכות ולראיה ביד הח' כמה"ר משה הנז' חתמתי שמי פה היום יום ב' י"ז לחשון שנת השל"א ליצירה וקים הצעיר יעקב בן יעיש ע"כ: אחר כל זה בקשו אנשי אמת מהא' כמה"ר משה הנז' שיבטל כל מה שעשה שאינו מדרך ארץ שישא בתו לבחור הנז' בעל כרחה של מרת אמו הנז' כי הי' צועקת ומיללת בכל יום על דבר הזה וכשראה הח' הנז' כל זה נכנסו הדברים באזניו וקבל עליו כל מה שאמרו לו ופטר את הבחור הנז' מהשבו' הנז' ומסר שטר השבו' והחומרות הנז' ביד הבחור הנז' והבחור הנז' להיותו ירא ה' ותורתי עדיין לבו נוקפו לומר שמא יש צד מכשול בדבר וע"ז בקש ממני אני הח"מ לחוות לו דעתי אם יש בענין זה שום עון אשר חטא:
תשובה
לענין השבוע' הנז' בודאי נעשה כבר כל הצורך ואין ספק שאין מצד השבוע' שום פקפוק וערעור כלל ועקר אחר שהותרה השבוע' על פי ג' ומרצון אבי הבחור' הנז' אשר השביעו ומ"מ לענין הנזרות צ"ע כמו שאבאר בס"ד וזה החלי מי שנשבע או נדר ע"ד חברו אם החבר ההוא יכול להתיר מעצמו בלי התר' יחיד מומחה או ג' הדיוטות או אם צריך התרה מיחיד מומחה או ג' הדיוטות ואין די בשיתיר לו הנשב' לדעתו בזה נתחבטו הפוסקים ז"ל שהרי הטור י"ד סי' רל"א כתב ז"ל אין הנדר ניתר אלא עפ"י ח' מומחה אוג' הדיוטות שאפי' אם פירש והתנה בשעת הנדר אימתי שירצה שיבטלנו מעיקרו או שתלה באחר שיבטלנו אימתי שירצה אינו כלום דמיד כשחל הנדר אין לו התר' אלא ע"י חכם ע"כ וכ"ז הוא מתשובת אביו הרא"ש זהו הקצה הראשון החמור הקצה השני מן הקולה מצינו תשובת הריב"ש שכת' בתשו' סי' ת"ז שאפי' נשבע שלא לשחוק על דעת המב"ה וע"ד פלוני שאותו פ' יכול להתיר והרי זה תכלית הקולה שהוא לדעת המב"ה ועוד שהוא על דבר עבירה. ועם כל זה כ' שכיון שאמר ג"כ לדעת פלו' שיכול אותו פלו' שנשבע על דעתו להתיר ואין צריך ח' ולא ג' הדיוטות ומ"מ הטיל תנאו שזה הנשבע יאמר שכך היה דעתו כשנשבע שיוכל אותו פלו' להתירו ואפי' לא הוציא כן בשפתיו מה שהרא"ש ובנו דעת' שאפי' התנ' בפירוש לא מהני בלא [התר'] שעכ"פ צריך התרת ח' או ג' הדיוטות והר"ן ז"ל מפשר בין שתי הסברות הללו שכת' אם מתני בהדיא מצי חברו להתיר אבל אי לא אתני אלא שנשבע על דעת חבירו חבירו לא מצי להתיר אלא ע"י חכם או ג' הדיוטות ע"כ מה שראיתי לכתוב דרך קצרה ומעתה אני בא לנ"ד בנדר זה הוא נזירות שמשון אשר רבי' אשר המית אחר מותו מבחייו כאשר נודע שנדר זה כשחל אין לו התר' כמו שידוע ואין צריך להאריך בזה לכן אמרתי מתחלה שאם לא היה אלא הנדר ושבועה הנז"ל כבר היינו יכולין לומר בפירוש שהבחור יעקב הנז' פטור ומותר אפי' לדעת המחמירין כיון שהחכם כמה"ר משה התיר לו הנדר ורצה ג"כ שיתירו לו מומחה או ג' הדיוטות אבל השתא דנדר זה חל ומן הדין אין לו התרה צריך לעיין דבשלמא לדעת הריב"ש כיון שדעתו שמי שנשבע ע"ד פלו' מצי אותו פלו' להתיר ולא שצריך התר' ממש אלא כל שאמר לו חברו א"א סגי וכמ"ש הר"ן וממנו נשמע להריב"ש ז"ל א"כ לדעת הריב"ש היה אפשר לומר דודאי אם יאמר הר' יעקב הנז' שכך היה דעתו מתחלה הרי הוא פטור ומותר אבל אם לא יאמר כן או אפי' שיאמר כן נהי דלדעת הריב"ש פטור ומותר אבל מי הוא זה יערב לבו להקל באיסור דאורייתא נגד הרא"ש ובנו ונגד הר"ן ז"ל וכנראה שכן דעת הרשב"א שהנודר או הנשבע ע"ד חברו אין חברו יכול להתיר לו אם לא שהתנה כן בפי' ומעתה צריך לראות על מה נסמוך בנ"ד ואומר אני שכבר היה לתועלת הח' כמה"ר משה הנז' יכול הוא להתירו ר"ל כשיאמר הרי אני כאלו קיימ' ואיני רוצה כך וכמו שנראה בתשו' הביא' ב"י י"ד סי' רכ"ח על ר' שנשבע לחמיו בשעת כניסה לעשות לו תוך חדש ימים שטר מתנאי חזרת הנדוניא כו' עד דאין זה תלוי ביחיד מומחה ובג' אלא שתנאי זה הוא לתועלת חמיו ולארוסתו וכל כי האי גוונא יכול להתיר לו שלא עפ"י חכם כו' עד מיהו דוקא אם פטרו דכיון דל' אצטריך דאמר כאילו התקבלתי שרי שהרי אנו רואין כאילו נתקיים התנאי ע"כ משמע מהא שכל שנשבע לתועלת חברו ופטרו לגמרי שאין צריך עוד התר' אלא הוי כאלו קיים השבוע' ה"נ כיון שנדר זה לא נדר אותו כה"ר יעקב אלא לתועלת הח' כה"ר משה הנזכר הוא פטרו לגמרי ה"ל כאלו קייים ואין צריך התר' עוד אלא שעדין אני חוכך בזה בשלמא בההיא נדון דהרשב"א שייך לומר הרי אני כאלו התקבלתי וכן מי שחייב לחברו סכום כך מעות לזמן פלו' אם אמר לו הרי אני כאלו התקבלתי אין צריך התרה וכל כי האי גונא ניחא ודאי אבל נ"ד קשה לומר כפי הנראה שנאמר שיאמר הרי אני כאלו קדשת את בתי ונכנס' עמה לחופה ולא קדשת אחרת נר' דלא שייך ולומר כן ועוד לבי מגמגם דבשלמא בנדון הרשב"א ז"ל היה תועלת לחמיו בלבד כי תנאי החזרה אינו תועלת האשה אבל בנ"ד שהוא תועלת הבחורה בת הח' הנז' נר' דלא שייך למימר כלל הרי אני כאלו התקבלתי דהגע עצמך שנשבע ר' לבקשת ש' שיתן מנה ללוי ויאמר אח"כ ש' הרי אני כאלו התקבלתי [הכי] סגי הא ודאי לא כיון שהתועלת לא היה לש' אלא ללוי וכן בנ"ד התועלת אינו להח' כמה"ר משה הנז' לבד אלא גם לבחורה הנז' שיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ולא עוד אלא שאני אומר שאין זה לתועלת הח' ולתועלת בתו לבד אלא גם לתועלת ה"ר יעקב הנשבע כי להיות ישרה בעיניו הבחורה נשבע שלא לקדש אשה אחרת בחייה כדי שיתנו לו הבחורה עד שהי' א"ל שאפי' שהבחורה הנז' תאמר שהיא ג"כ פוטרת אותו לגמרי עדין אינו מותר כיון שהנדר היה לתועלת עצמו כמו שאמרתי אם לא שתאמר היא אי איפסי בו שאז ודאו היה יעקב פטור ומותר שעמ"כ ודאי לא נדר אבל בלאו הכי נר' שצריך לבקש ממקום אחר התר לה"ר יעקב כי במה שנכתב עד עתה אין בו כדאי לסמוך עליו להתיר: ומה שנראה בעיני שהי' אפשר לסמוך ע"ז מטעמא דהוי כנדרי שגגות שהרי הלכה רווחת דאמדינן דעת הנודר או הנשבע כמ"ש הרשב"א בתשו' הביאה ב"י בטור א"ח עלה פ"ב וז"ל דאזלינן בתר אומדנא ואפי' במקום שבועה ונדרים וכדאמרי' לא נתכונה זו אלא להגון לה ע"כ וכ"כ הרא"ש בתשו' על ענין ר' ששדך בתו לדן ש' וקבעו זמן ליום החופ' והתנו ביניהם שכל מי שיעבור הזמן שיתן לחברו סכום ידוע לקנס וקודם שהגיע זמן החופ' יצאה בת ר' אחות המשודכת מן הכלל ובפרט בעקר כו' עד וש' אומר דאדעתא דאונס גדול כזה שישא בנו אחות משומדת להשחית נחלתו ולפגום משפחתי לא אתני ע"כ:
תשובה
יראה שהדין עם ש' אע"פי שלא פירש שום תנאי בשעת עשיית הקנס כיון שאונס גדול כזה אירע אנן סהדי שאם היה יודע שדבר זה עתיד ליעשות לא היה משדך בנו לבתו והוי כאילו התנ' מעיקרא בשעת מעשה ע"כ והאריך והביא ראיות יע"ש למדנו בפי' שאע"פי שאדם נשבע לעשות דבר פלו' סתם ולא התנ' שם שום תנאי אמדינן דעת הנשבע אח"כ ונאמר הדעת נותן שאלו היה הדבר אח"כ אז באותה השעה שנשבע לא היה נשבע והוי למפרע כאלו התנה בשעת השבועה שעל תנאי כך נשבע כו' עוד גדולה מזו כתב הרא"ש על ר' ששדך בתו לש' ונשבע לו שיתן לו עמה ה' אלפים זהובים לסוף ששה חדשים והיה לו לר' ממון רב בחובות ועל סמך שיגב' חובותיו נדר ועתה נתקלקלו החובות אם יקרא עובר על שבועתו וחייב מלקות או אם הוא אנוס האדם בשבועה פרט לאנוס ע"כ. תשובה אם אין לר' לפרוע לו מהחובות ולא מקרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו ותשמישו אז הוא פטור משבועתו ואינו עובר עליה כל זמן שאין לו מה לפרוע דאין לך אונס גדול מזה שהיה לו ממון רב בשעה שנשבע ועתה הפסידו כו' עד אבל ביתו וכלי תשמישי אפי' עני המתפרנס מן הצדקה אין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו הילכך אינו מחוייב למכור לקיים שבועתו דאדעתא דהכי לא נשבע ללון ברחוב ולמות ברעב ע"כ עוד ראיתי כתב מהררי"ק שרש י"ז על נשבע לפרוע למלוה בלי בקשה שהוא חייב להוליכו אחריו במקו' קביעותו מאחר שלא נשתנה מקומו מיום ההלואה דאדעתא דהכי לשבע ולא דמי לתשובה ספרדית שהבאת כאשר יפה כתבת שיש לחלק דהתם מיד שלח המלוה חוץ ממקום קביעות דירתו שהיתה בשעת הלואה כו' הרי שאפי' לשבע לפרוע בלי בקש' ומחוייב מכח השבוע' להוליך המעות למלוה למקום דירתו עם כל זה אמרינן דהיינו דוקא שלא שינה המלוה מקום קביעות אבל אם שינה לכ"ע אינו חייב להוליכם לידו משום דאמדינן דעתיה דאדעתא דהכי שישנ' מקום קביעות דירתו לא נשבע א"כ נמצינו למדין מכל הני דכל היכא שיש אומדן דעת דאדעתא דהכי לא נשבע הוי כאלו התנה בשעת השבועה ואפי' שהאומדנא אינה מוכחת כ"כ כמו שנוי מקום המלוה כנז' א"כ גה בנ"ד אית לן למימר דאומדנא דדעתא היא דאי היה יודע ה"ר יעקב הנז' שהגברת אמו היתה מפלגת לעשות כדברים האלה שעשתה ושלא היתה מתפייסת בשו' דבר וגם שהית' מאבדת בידים כל מה שיש לה כדי שלא יתהנה היא מנכסים כלל יעיקר ודאי לא היה נודר והוה ליה כאילו התנה בשעת הנדר כן ונמצא הנדר בטעות ולא הוי נדר כנ"ל כו' אלא שעדין נשאר לאו' שיאמר שהרי כתב הרמב"ן בתשובותיו וז"ל וא"ת כיון דטעמא דפותחין בנולד דשכיח היינו משום דהוי כנדר טעות א"כ לא היה מצריכינן לישאל לחכם עליו דהא חד מארבעה נדרים שהתירו חכמים הוא נדרי שגגות י"ל דכנדר טעות הוי אבל לא נדר טעות ממש דנדרי שגגו' דתנן היינו שיש בעיקר הנדר שגגה גמור' כאומר שאין אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי או שהכתה את בני ונמצא שלא הכתה ושלא גנבה א"נ כגון שיש אונס גמור שהפסיקו נהר או חל' בנו וזה מן הסתם כמתנה בנדרו אבל כל שאין בעיקרו שום שגגה ושום אונס אלא שנדר משופי הלב אם יש לו פתח של אונס או של שגגה הרי נדר זה חל שאין כאן שגגה גמורה ולא אונס גמור ומ"מ יש לו התר בשאל' עכ"ל ואומר אני דאין להקשות לדבריו מהא דתנן במתניתין נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה שאני אוכל שאני שותה ושכח יאכל ושתה ע"כ וכתבו התוס' ז"ל קתני חדא דבשעת נדרו היה שוגג וקתני למי שהיה שוגל בשעה שהיה ראוי לחול ע"כ ויאמר האומר דמשמע מכאן שאפי' שבשע' שנדר לא היה שוגג ולא היה אנוס מ"מ מקרי נדר שגגות וקשה להרמב"ן הא ודאי ליתא דלא דמי דהתם בשעה שהנדר היה ראוי לחול לא היה בשופי אבל במש הרמב"ן הנדר כב' חל בשופי אם לא שא"חכ נולד דבר אונס ומ"ה לא מיקרי האדם בשבועה פרט לאנוס אלא שמ"מ נראה לכאורה שהרמב"ן פליג קצת על סברת הרא' בכל הני דכתיבנא לעיל שהרי בכל הני דכתיבנא לעיל בשע' שנד' או שנשבע היה לבו בשופי וחל הנדר אי השבועה ואח"כ נולד האונס ואפ"ה היה אפשר לקיים נדרו או שבועתו ועכ"ז כתב הרא"ש דהוי נדרי שגגות ואדעתא דהכי לא נדר ונ"ל דאפשר דלא פליגי שהרי מודה הרמב"ן דיש דברים שהם כאלו התנה מעיקרא בשעת הנדר ואע"פ שהנדר היה סתם כגון שהפסיקו נהר או חלה וא"כ נראה שהדבר תלוי באומד הדעת אם הדבר ברור מאוד שנוכל לומר אנן סהדי דאדעתא דהאי לא נדר ואדעתא דהכי לא משתבע כי האי גוונא ודאי הוי נדר טעות או שגגה הא לאו הכי שאין הדבר כ"כ ברור צריך שאלה ונ"ד איפשר לומר דאיכא למימר דאנן סהדי דאדעתא להפסיד כל נכסי אמו וגם שאמו תהא צועקת עליו וקוננת ומייללת כל ימי חייה ודאי לא נדר וא"כ הוי נדר טעות. אמנם לסתום פי מי שירצה להתעקש ולומר שאינו כ"כ ברור לכ"נ לומר דבנ"ד יש טעם להתיר והוא זה שהרי כתוב בנוסח הנדר והשבועה וז"ל ואם ח"ו אעבור על שום דבר פרט קטן או גדול הנ"זל מלבד שאני נכשל ועובר כל השבועה והחומרות הנז' קבלתי עלי נזירות וכו' משמע בפירוש שנזירות שמשון לא בא אלא כל עוד שהשבועות והחומרות יעמדו במקומן ואם ח"ו יעבור עליהם אז יהיה נזיר שמשון וכו' הא אי ליכא שבועות ואלו' ליכא נ"ש וכיון שהותרו השבועות ואלות מעיקרן הוה ליה נדר נ"ש נדר טעות גמור דשבועה אין כאן נ"ש אין כאן ע"כ מה שראיתי לכתוב בדין זה ועמלתי להוציא לאור משפט האלמנה הגברת בת הח"הש כמ"הר משה ן' יעיש זל"הה ובנה הנבון דחיל חטאין ומ"מ להיות מיראי הוראה אני לא ראיתי לסמוך על דעתי אם לא שיסכימו על זה לפחות שני בעלי הורא' מעיר הזאת שאלוניקי יע"א וצו' ישראל יצילנו מכל שגגה גדול וקטנ' כה מעתי' הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |