שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/ק
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
חברים מקשיבים גומלי חסדים בני גומלי חס' מחזיקי' בדרכי אבותינו הקדו' חברת ק"ק אשר בקורפו י"א ועליון ימלא רצונם וחפצם ויתן להם שאלתם כנפשם אמן אנו הבאים על החתים מודיעין לכם איך באה אלינו והגיע עדינו כתב גלילי אצבעותיכם וראינו שאלתכם על מעשה אירע במחניכם קדוש ולפי האמ' לא היה מן הראוי להשיב תשו' עד היינו שומעים טענת כת המנגד' וקרוב שנכנס זה ג"כ במ"ש ז"ל לא תשא שמע שוא ה"ז אזהר' לדיין שלא ישמע מבה"ד עד שיבא בעל דינו עמו וכמ"ש הרמב"ם פכ"א מהלכות סנהדרין וז"ל אסור לדיין לשמוע דברי א' מבעלי דינים קודם שיבא חברו כו' עד וכל השומע מא' עובר בל"ת וכן הביא הטור ח"מ סי' י"ז אלא שמ"מ ראינו להשיב מפני הכבוד אחר הנחת שאלתכ' אם כנים הדברים כאשר כתבתם אין ס' שהאיש או אנשים אשר דברו סרה על חברה קדושה ההולכים בדרכי ה' גדול עונם מנשוא וחייבים עונש גדול וצריכים תשובה ולבקש מחילה וסליחה וכפרה כי גדול הכבוד אשר ראוי לחלוק לעוסקים במצוה ובפרט במצוה כזאת גמילות חסדים דשנינו פ"ג דבכורים וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניה' ושואלין בשלומם כו' ואע"ג דקי"ל דאין בעלי אומניות חייבים לעמוד מפני ת"ח בשעה שעוסקים במלאכת' כדי שלא יתבטלו ממלאכת' מ"מ היו חייבים לעמוד מפני מביאי הבכורים דחביבה מצוה בשעתה וכתב הרב הגדול הר' עובדיה בפי' המשניות במסכת בכורים וז"ל ומטעם זה עומדים מפני נושאי המטה שהמת בה ומפני נושאי התנוק לברית מילה ע"כ. מכאן אתה למד שחייבים בכבוד העוסק במצוה יותר מכבוד ת"ח שבפני ת"ח אין בעלי אומניות צריכים לקום ממלאכתם ומפני עוסק במצוה כנושא המטה אשר המת בה צריך לקום ואע"ג דהיינו בשעת עסקם במצוה מ"מ איכא למילף משם גודל שכר הרגילים במצוה ובפרט כי אנשים כאלו המיוחדים ומוכנים תמיד לעשות מצוה כזאת היה אפשר לומר אפי' בשע' שהם בטלים ממנה חיי' בכבודם כת"ח שהרי הת"ח אפי' שיהיה לומד בתורה בשע' שרואה אותו הבעל מלאכה והוא עוסק במלאכתו אינו חייב לקום מפניו ואם אינו עוסק בתורה ולא האומן במלאכתו חיי' לקו' מפניו א"כ אפשר לומר שכ"ש מי שמיוחד לעסוק במצות תמיד ובעת שישנה המצוה מניח כל עסקיו כדי לעסוק בה שחייבים בכבודם ועוד יש סמך לזה ממה דגרסי' בירושלמי דמס' פאה פ"א ר' יוחנן בר מריא בשם ר' יוחנן אין אנו יודעים אי זה חביב או צדקה או ג"ח כשהוא אומר וחסד ה' מעולם ועד עולם הדה אמרה שג"ח חביבה יותר מן הצדקה ות"ת וא"כ גדול שכר המכבדן והמספר בשבחן ומכלל שהמספר בגנותן והמצערן שענשו גדול עד מאד. ומעתה נבא לעיקר הדין אם חייבים שאר הקהל לנהוג בהם דין מנודה אם לאו ונראה דלא שייך הכא לומר מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת דלא שייך למימר הכי אלא כשהסכימו כל אנשי עירו או רובם דרובו ככלו לנדותו וראיה לזה מה שהביא הב"י בשם בעל הקונדריסין שכת' מנודה לעירו שזלזל בכבודם הוי אפקרותא טפי וכיון שהוא כפוף להם בדין הוא שינדו אותו ולכך חמיר נדויים דהוי לכ"ע הרי משמע דמשום שהוא כפוף להם הוי דינא הכי והשתא אלו האנשים שנדו החברה נראה בלי ספק דאינם כפופים לחברה וא"כ לא שייך למימר הכא מנודה לעירו ובשלמא אם היו אלו האנשים המורדי' מחברי החבר' בעצמ' אז היה יכו' לו' דהוו כמו מנוד' לעירו כו' אבל אנשי הקהל אינ' נקראים עירו של אנשי החבר' וק"ל אמנם נבא לבאר דין האיש אשר העיז פניו והטיח דברים על רבים וקראם ממזרי' ואחר נבאר הדין שאר האנשים שלא הפריזו על מדתם כ"כ כמו האיש ההוא שהפליג לדבר וכתב הרש"בא בתשו' על עשיר שקרא בן גדולים בחור חשוב ממזר בן ממזר דינא דגמרא ידוע כו' אם רגיל בכך ראוי לקנסו ביותר כו' עד והמחרף יחוש לעצמו ויסגף עצמו בתעניות ובמלקיות גם ממון יתן ויתכפר לו אולי יש תקוה כי מאד יש עון גדול ועונש לשלוח פיו בקדושים אשר בארץ המה הרי אנו רואין כי זה המבזה לא בזה כי אם לבחור א' ולפי שקרא אותו ממזר בן ממזר כמה הפליג הרב גדול הפוסקים הרשב"א להטיל עליו כל מיני עונש וא"ה אמר אולי יש תקוה עאכ"ו למי שהטיח דברים כאלה נגד רבים כל' השאל' ויתר שראוי לו לסגף עצמו ולקבל עליו תעניות ולישב בנדוי קצת ימים עד ישוב ורפ' לו גם שאר האנשים אשר נתחברו עם האיש אשר העיז כנז' לו הונח לא היו מדברים דברי חרוף וגדוף אלא שסמכו וסייעו למחרף הנז' היו חייבים עונש כמוהו שכבר אמרו חז"ל שהנטפל לעושה עבירה הרי הוא כאלו עשאה וכמ"ש חז"ל על פסוק יען לא האמנתם יען לא האמנת היה ל"ל אהרן מה חטא מכאן שהמטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה וכ"ש כפי מה שבא בשאלה שגם הם הטיחו דברים כנגדם ר"ל כנגד בני החברה גם שלחו לשונם בנשים הכשרות אין ס' שגם הם בני נדוי וצריכי' כפרה וא"כ אחר שחייבים נדוי מצד הדין מצד זה ראוי לכל הקהל לנהוג בהן כדין מנודי' כל א' כפי הראוי לו להחמיר או להקל ולא יהא אלא מ"ש בירושלמי העושה דבר שלא כשורה צריך נדיו וכן בבבל שאין דנין דיני קנסות כ' הרי"ף מנהג בב' ישיבות שמנדין אותו עד דמפייס בעל דינו ואין ס' שמכל אלה הטענות ימקצת שבאו בכתבכם שהדין עמכם אם הדברים כדבריכם שעל לא חמס בכפיכ' מרו ועצבו אלו האנשים את כבודכ' ודאי שחייבי' נדוי וגם בני הקהל מחיייבים להבדל מהם ולנהוג עמהם כדין מנודין ומ"מ אתם הגבירי' ידעתם מעלת הענוה וגודל בקשת השלום והנעלבים ואין עולבין עליהם הכתוב אומר כצאת השמש בגבורתו ולכן בבעו מכם ובמטו מכבוד מעלתכם דעו נא וראו כי גדלו עוננו וחטאת' האריכו גלותנו ואנחנו נבזים ושפלין בין האומות והסבה הגדולה שנאת חנם שיש בינינו לכן אנו מחלין פני מעלתכם שאו נא לפשע אחיכם אע"פ שרעה גמלו אתכם ואל נא תפשה צרעת המחלוקת ביניכם ושכרכ' וזכותכ' יהיה בזה כפול ומכופל מן השמי' ובזכות זה עושה השלום יפרוס סוכת שלומו עלינו ויביא משיח צדקנו אשר מנוחתו שלום כנפש השואלים ודורשי' בעד שלומכם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |