שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה
ראובן היה תובע לו שמעון סך מעות ותבע ממנו שיעמוד בדין עמו בפני אנשי הקהל או המעמד או שיבררו ביניהם דיינים סוחרים יהודים כפי הסכמתם בקהל ושמעון היה בורח מלעמוד בפני סוחרים יהודים יען אינם בקיאים בטיב סחורה וגם כי מה שהי' תובע ממנו ראובן הוא מחשבון לוי שהי' חוץ לעיר אלא שהעסק נעשה ע"י ש' וראובן גזמו שילך למלכות וימסור לשמעון שהוציא מהעיר נכסים קונטרא באנדו וכראות ש' גזומי ר' הוכרח לברר ב' אנשים מצדו לדיינים וב' אחרים ברר ר' ופסקו הדין כפי ראות עיניהם נגד ש' וקידם גזרתם עשי קומפרימיסו בשבועה לגמור כל אשר יגזרו הדיינים המבוררים ביניהם ועתה יצא ש' מהעיר ההוא והביא עדות בידו מגזומי ר' ושאין רצונו לעמוד במה שפסקו הדיינים ההם כ"א לעמוד במה שיגזרו החכמים בדין תורה כי מה שנתחייב לעמוד במה שיגזרו אותם הדיינים היה באונס מפחד ר' שלא ימסרנו למלכות וכיון שחייבוהו שלא כדין תורה אינו רוצה לעמוד בגזירתם יודיענו אם חייב ש' לעמוד עפ"י גזרת הדיינים או אם הוא פטור משבועתו הואיל ואנוס הוא:
תשובה
דין זה כפי האמת נראה דאין צריך לפנים שהרי משנה שלמה שנינו נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין בו והטעם שהאדם בשבועה בעינן פרט לאנוס. הפוסקים ז"ל כל אחד במקומו כתב הלכה זו הרמב"ם פ"ג הלכות שבועות הטור יורה דעה סי' רל"ב. אלא שיש לראות שכולם כתבו הדין כמו שנראה מן הגמ' ובלבד שיחשוב בלבו היום ואע"ג דק"ל דבדברי שבלב אינ' דברים מ"מ אמרו דאונס שאני וסמכינן למה שבלב במקום אונס א"כ נראה כי כדי לפטור לשמעון מטעם אונס שמחמת האיום והגזום הוכרח לעשות כן היה צריך שש' בשעת שנשבע שיחשוב איזה דבר כמו שיחשוב אם לא אוכל היום או אם לא אשתה וכיוצא בזה באופן שלא יסתור לגמרי לבו למה שמוציא בשפתיו או שיבטל באותה שעה השבוע' שהיו משביעי' אותו בשפתיו שתיקון זה הביאו ההגהות הא אם לא עש' א' מאלו התקונים נראה שאינו פטור משבועתו אלא שכפי הנר' מתשובת מור"ם (דפוס פראג תתקלח, ובמהדורה חדשה מכת"י סיני סימן שסח (תתתקעד) ובמרדכי שבועות רמז תשנז[1]) יש לחלק בין אונס לאונס והי' שכתב בתשו' וז"ל כ"ש וכ"ש ב"ז המאנס את חברו ומייסרו ומשביעו לדעתו דבעשיית רצונו אין שכר כלל רק שיפטור אותו ולא יסרנו עוד שאין באותה שבועה ובאותו חרם ממשות כלל וא"ת הא קאמר פ"ד דנדרים נודרין להרגין כו' עד וא"כ היכא דלא חשיב בלבו שום ערמה ליתסר אע"ג דאניס לא היא דדוקא התם החרם וההרג אינם מכים אלא רוצה לחטוף מידו הפירות או כבר חטף ומבקש שיחזרו לו כי אומר שהם של תרומה או של בית המלך אבל הכא יסורין והכא' שאין להם קצבה בטל הנדר והשבוע' לגמרי דאמרינן האדם בשבועה פרט לאנוס היכא דלביה אנסיה כ"ש עונש דיסורין דפטור לגמרי מקרבן ומלקות וכן כתוב במרדכי דגיטין פ' הנזקין וז"ל מעשה ביהודים שדחקו את חבריהם בתפישה לקבל עליהם חרם לתת להם כך יפסק הר"ם דאין באותו חרם ממש וא"כ היינו יכולים לומר דבנ"ד כיון שעל איומים וגזומים מהמלשינות שהי' בה חיוב מיתה חמירא סכנתא ואונס כזה אפי' לא חשב שום ערמה אמרי' ביה שהוא פטור משום דהוי אנוס אלא שמ"מ לבי נוקפי דאיכא למימר דלא אמר כן מהר"ם אלא היכא שהיו מכים ומייסרים אותו כמו שנראה מל' המרדכי בהגהות דשבועות הנ"ל או כמו שנראה מלשון המרדכי דפרק הנזקין שכתב ביהודים שדחקו את חבריהם בתפיסה דמשמע שכבר דחקו את חבריהם בתפיסה או שכבר התחילו להכותם אבל באיום וגזו' הלשנה איכא למימר דכל ישראל בחזקת כשרים וגזים איניש ול' עביד ודי לנו שנדמה לאונס חרמים ומוכסים הנז' בגמ' ולא שנדמה אותו למעשה דמהר"ם ואע"ג דקצת נר' מתוך לשון שהביא המרדכי בפ' הנזקין דאדרבא כשמגזים הישראל איכא למימר דהוי אונס ואין בשבועה או חרם ממש אבל כיון שנמסר ביד הגוים איכא למימר אגב אונסא גמר ומקני ואע"ג שדחה טעם גמר ומקני מצד אחר כנז' שם מ"מ נראה ודאי דיותר שייך טענת אונס בגזום ואיום ממעשה בעצמו וא"כ איכא למימר בנ"ד נמי דכיון דגזם ר' להלשין מקונטר' באנדו ספק נפשות דוחה השבת ואין לך דבר שעומד מפני ספק פקוח נפש ומ"מ עדין חוכך אני בזה ולא הייתי סומך להתיר אם לא בראיה גמורה וברורה ועוד שקצת נראה מתשובת הרא"ש בר צמח והביאה ב"י דמ"מ אפי' שמכריחים אותו לקבל חרם או שבועה צריך לחשוב שום ערמה והוא נ"ד בקרוב על שותפים שבררו דיינים בכח חרם ונדוי לקיים כל מה שיגזרו עליהם יעויין בעלה רכ"ז שכתב אסור לסתור דינם שאין זה בכלל נדרי אונסין כיון שלא היו מכריחין אותו לקבל פסק דינם ובנודרין לחרמים בעי' שיאמר בלבו היום. משמע קצת דאפי' היו מכריחים אותו היה צריך שיחשוב בלבו היום כמו בהרגי כו' א"כ נר' דאינו מחלק וע"כ נר' דאין לחלק ולכך לא הייתי אומר בפ' ששמעון זה פטור אם לא היה אומר שחשב אי זו ערמה בלבו או שבטל בשפתיו בשעה שנשבע אלא שמ"מ רואה אני מצד אחר ששמעון זה פטור אם ימצא שטעו אלו הדיינים בדין הסוחרים הבקיאים בדברים דאז י"ל דאדעתא דהכי לא אישתבע אם לא שקבלם בין שידונו בדרך אמת אי שיטעו דאז הדלת סגר אבל אם קבלם סתם פשיטא דאם טעו שאין על ש' שום חיוב שבועה כלל וראיה לזה. תשובה להרא"ש על ר' שהי' מוכר חפץ ובקש ק' זהובים וש' היה רוצה ליתן ל' ונתרצו שניהם לגמור המקח עפ"י שומת לוי ושם אותו בע' זהובים למחר הרא' ש' החפץ לתגר ושם אותו לנ' והשיב יראה שש' יוכל לחזור בו דמה שנתרצה ש' לקחתו בשומת לוי לא עדי' ממה שאם פיר' לו על מנת שאין לך עלי אונאה דקי"ל כרב דאמר יש עליו אונאה כו' עד ומה שתלה חזרתו משום דלא היה שם קנין זה אינה טענה כיון שמשך החפץ עפ"י שומתו אין לך קנין גדול מזה הרי שאעפ"י שהי' שם קנין כמ"ש הרא"ש ז"ל א"ה כיון שטעה לוי אמרי' דאדעתא דהכי לא קבלו ש' הכא נמי פשיטא שאם יתברר הדבר שאלי הדיינים טעו אדעתא דהכי לא נשבע ואי"ל דדוקא לגבי קנין אמרי' הכי לא לגבי שבועה שהרי קנין ושבועה שוין בזה וכמ"ש מהררי"ק ז"ל שרש קי"א וז"ל אבל בנדון זה שסמך על דברי אחיו והוטעה בסך עזבון אביו פשי' דהויא מחילה בטעות ולא הויא מחילה גם על דבר השבוע' דבר פשוט דאין בה ממש אחר דנעשית בטעות ומזה אין צריך אריכות כלל ע"כ הרי השוה מחילה בטעות לשבועה בטעות וע"כ נר' דבנ"ד נמי אם יתברר ע"י הסוחרים הגוים שהדיינים טעו בדינם הרי זה פטור לגמרי ולמדים בכה"ג מן הגוים כי הם עקר ויסוד לאלו הדברים וכ"כ הטור ז"ל בח"מ סי' קל"ב בשם הראב"ד וז"ל והראב"ד השיג עליו וכתב אינו מחוור כלל שיפרע מאיזה מה' שירצה אלא לפי המנהג ולמדים ממנהג הגוים לישר' וכ"ש בנדו' כזה שלנו שראו ללמוד מהם כי מקור אלו הדברים מהם יצא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ הובא בשו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' כח.