שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/צט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה על ראובן שהיה חכם ומרביץ תורה בבית הכנסת של שמעון וש' היה איש משכיל ויודע פשר דבר נודע בשערים שמו גדול לבני עירו ונפל מריבה ביניהם בזה האופן שראובן הביא עמו הסכמה מביתו מכ"י בב"ה בלתי ידיעת שמעון וראשי קרואי העדה אנשי שם מנהיגי הקהל העומדים על הפקודים וקרא אותם ראובן הח' בב"ה בפני הקהל ואחרי גומרה אמר רבותי תראי אם ישרה בעיניכם או אם צריכ' תיקון להוסיף תנאים או לגרוע התבררו עתה דבריכם ואשר יראה יגיד קם שמעון על רגליו ואמר לחכ' במחילה מאדוני למה עשה ההסכמה הזאת בלתי ידיעת אנשי המעמד מקצתם או רובם עתה ברגע איך יוכלו לעמוד על נכון ולהתברר להם הטוב והישר גם כי יש תנאים אחרים שראוי לעשותם זולת אלו והם שאם יעשה קטטה איש עם אחיו ויפזרו ממון לערכאות של גוים שלא יטילום על עניי הקהל שיפרעו' ולא נאה לעשות כן ומי יעמוד גם החפצים וכלי הקדש שלא ימשכנו אותם בעד מריבה וקטטה שלא יהיה גם שיוכל הקטן לייסר לגדול והגדול לקטן כשיעבור שום תנאי מהנז' ונהיה כלנו כקטן כגדול שוים לענין העונש גם דברים אחרים זולת אלו וכשמוע ראובן הח' הנז' עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל ויאמר בלבו זה עת לכעוס להשמיד להרוג ולהחרים לאיש הזה כי דבר סרה עלי ולנגדי נתכוון וקם בכעס וחמה וקצף גדול ואמר גוזרני עליך נדוי כך ימים וכשמוע שמעון קם על רגליו ואמר ח"ו אני לא נתכוונתי מעולם עליך ולבבי שלם עם לבבך ולא עלו הדברים האלה על לבי רק לתועלת ולתקנת הקהל להיות הארץ בהשקט ובטח ענה החכ' ואמר לא כי מרוע לבבך ועורפך הקשה הביאך הלום כי ידוע ידעתיך מתמול שלשום ואין זה כי אם לב מקולקל ומכוער וע"כ גוזר עליך נדוי וכראות שמעון כי החכ' לא שת לב ולא הטה אזניו לדבריו ענה אחריו אדרבה להוי ההוא גברא בנדוי כי מה פשעי ומה חטאתי כי דלקתני והכיתני בנדוייך על לא חמס בכפי ולא אבו שמוע לו לא הוא ולא הקהל ואז יצאו מבית הכנסת ולא השלימו תפלתם עמו על אשר נדהו החכם ושמעון בראותו כך הלך לו לביתו וקבל נזירות שמשון בכל תנאיו שלא יתפלל עוד באותו הבהכ"נ והלך לבהכ"נ אח' שהמסים והארנוניות פורעים ביחד והנה שמעון טוען ואומר כי אין בו עון אשר חטא במה שדבר כי לא נתכוין רק לש"ש להדריך הקהל בדרך ישר לא לחרף ולגדף ח"ו אלא שראובן הח' מצא מקום לגבות חובו ממנו והוא שונא לו מתמול שלשום ובקרבו שם אורבו על מריבות וקטטות שנעשו בין קהלות אחרות עם הח' ושמעון זה לא עזרו אלא היה מוחה בידו שלא יכניס עצמו בתגר קהל אחר זאת ועוד אחרת סבה לזה שלא קבלו שמעון לחכם עליו ועל זה נטר איב' ויבא עצות מרחוק לדע' מה יעשה לו:
תשובה
האמת כי מן הראוי היה שלא להשיב על הדברים כיוצא בזה עד שמוע לב' הכתות יחד כי נפיק חורבא לפעמים ח"ו להשיב לצד א' אך אמנם לרוב הפצר שהפצירו כי לא יכולתי להשיב פניו ריקם ולכן לא אשיב רק בקצרה ואומר כי רבו היום המתעטפים בטלית שאינה שלהם וזה גורם להם למהר ולהוציא מפיהם נדוי וחרם על אנשים טובים וישרים ואינם מבחינים בין טוב לרע לא כן דרך השלמים בדעת' כי אין מוציאין קללה מפיהם רק לעתים רחוקי' ולצורך גדול כמ"ש הרמב"ם וגם הבי' טור י"ד סי' של"ד וז"ל אע"פ שיש רשות לחכם לנדו' לכבודו אינו שבח לו לת"ח שינהיג עצמי בדבר זה אלא יעלים עיני' מדברי ע"ה ולא ישית לבו להם כו' עד יחכמי' גדולים היו משבחי' במעשיה' הנאי' ואומרי' שמעול' לא נדו אדם ולא החרימו אדם לכבודם הרי שמדרך השלמים לעבור על מדותיהם ולא לנדות לשום אדם כ"ש וק"ו לאנשי היחס והמעל' דאולי ושמא עדיף העלוב מן הת"ח רק שלענוותנותו אינו מתעטף בלבוש הת"ח ואע"פ שכתב הרב ז"ל בד"א בשנדהו וחרפהו בסתר אבל ת"ח שנדוהו או חרפוהו בפרהסיא אסור לו למחול עד שיבקש ממנו מחילה ובנ"ד נרא' שהיה בפרהסיא מ"מ אני אומר כי זה הת"ח איני מכירו ולא ידעתי מה טיבו אבל אם כנים הדברים כאשר באו בשאלה עליו נאמר ואשר לא טוב עשה שהרי לא היו שם אלא דברי חירוף ולא דברי בזוי אדרבא דברי כבוד ודברים נכוחי' למבין כל דברי שמעון ואם הוא רצה להבין ההפך מה פשע שמעון בזה כ"ש כאשר נתן התנצלות לדבריו וביאר שלא היה כונתו רק לתועלת הקהל כי בזה טעה הת"ח כי הי' ראוי להעלי' עיניו מראות בכונת הרע כפי מחשבתו וליקח הטוב הנרא' לכאור' וכמו שאמרו והוי דן את כל האדם לכף זכות ואע"פ שכתב מהררי"ק בשם המרדכי דאפי' באמתלא' המוכחת שכיון לבזות יש להעניש ומ"מ בנ"ד לא מיבעיא דליכא אמתלא' מוכחת שכיון לבזות אבל אדרבא דבר דברים ראויים לדבר לשהע"ה כי מאחר שהי' שואל דעת אנשי המעמד ושמעון הי' אחד מהם ודאי ע"כ א' מוטל להשיב כלבבו ודבר בכבוד כאשר בא בשאל' במחיל' וע"כ נראים הדברים ומוכח בהדיא שלא כיון הת"ח הזה רק להנקם משמעון ולתועלתו עשה והרי כתב ר"י בעה"ת סי' רע"ד חכם אחד שונא לב"ה מאד ונכשל אותו ב"ה במלתא דחייב נדוי וקפץ אותו חכם ונדהו כהלכ' אבל הכל מכירי' ומרגישי' שלא נדה אותו רק מחמת שנאה וכו' עד יראה דיש להביא ראיה דאין נדויו נדוי בה"ג וכו' עד דנרא' טעם הדבר שצריך המנדה שיתכוין לש"ש ולא יכוין כלל לעצמו לשום הנאה ותועלת ואל"כ אין ממש באותו נדוי והדברי' ק"ו ומה התם דנדה כהלכ' כיון דמוכיחי' הדברי' שלא כיון כי אם להשביע יצרו אין ממש בנדויו בנ"ד שהי' הפך ההלכ' עאכ"ו שאין בנדוי הת"ח ממש. ולענין האדרבא הי' מן הדין שיחול על המנד' אלא שעכ"ז לכבוד התור' איני רוצה להאריך בזה רק שדי לנו עתה לומר שלא חל הנדוי על העלוב שמעון כלל כי אם שברו' הוא מפי עליון ויעבור על מדותיו ויהי' מן הנעלבים ולא מן העולבים ועליו יאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |