שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/צח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן בהיותו עומד בב"ה לפני היכל הקדש קם והכה לשמעון בהיות כי שמעון לא היה לו טענה ודברי' עמו רק על לוי ילמדינו רבינו מה ענשו הראוי ובמה יכופר עונו עוד יורינו רבינו על לוי ויהודה שהי' ביניה' דברי ריב וקטטות ובא לוי בב"ה של יהודה לפני ב"ד ותבע עלבונו ובושתו אשר ביישו וקם יודה וענה בקול גדול בפני הרבים בקהל הנז' כי ח"ו הוא לא הוצי' מפיו דבר יתחייב בו ושיעמדו בדין תור' והדין יקוב את ההר עוד הלך יודה בכל הקהלות והשיב להתראת לוי הנז' כנז' ובעת ההיא שמעו שלוי ברכו ליודה וגם שמעו שהשיב לו יודה ללוי אדרב' עוד חזר וצווח יודה שנית בפני כל הקהלות ואמר תהיו עדים בדבר איך עשיתי התראה ללוי שיעמוד בדין תורה והנני חוזר ומתרה בו בפני כל הקהלות שנעמוד בדין תור' ואם יחייבוני הנני מוכן לקבל דיני כל זה שמענו ועבר בפנינו היום ד' י"ג תמוז ש' השי"ד:
תשובה
האמת כי המכה רעהו לענין עונש ממון מבואר בגמ' בב"ק פ' החובל גם בפוסקים אלא שעתה הלכה רווחת בישראל שאין דנין דיני קנסות ולא מגבי' להו וכ"כ הטור ח"מ סי' א' בשם הר"ן וכ"כ הרמב"ם כל הקנסות שקנסו חכמים בתוקע לחברו וסוטר לחברו וכיוצא בהן אין גובין אותם ולכן איני חושש להאריך בזה הדבר כי כפי הנלע"ד דאין הכונ' לענין ממון אמנם גדול עונו מנשא מכמה פנים בז' כי בהרמת יד לבד נקרא רשע וכשהכהו עבד בב' לאוין לא יוסיף פן יוסיף עוד הוסיף על חטאתו פשע ומרי גדול באשר היה בב"ה מקדש מעט ובפני רבים אשר השכינה שם ולא גרע לע"ד מהא דאמר רבי יהושע בן לוי אפיקורו' זה המבזה חברו בפני ת"ח וכתב ר"י בעת"ה סי' ר"י בכתביו וז"ל ואף אם יזיק איש לחברו בגופו בעת כזא' עונו גדול יותר משיעשה כזה במקום אחר ובשעה אחרת הא' שמזלזל בקדושת ב"ה כו' יע"ש ומש' ילמוד אדם תשו' לעון זה ולפי ששם לא דבר הרב אלא על ענין שלא נתברר בירור גמור אבל בנדון שלנו אם נתברר בירור גמור אין ספק שצריך כפרה יותר ויותר ופוק חזי מה שאז"ל בפ' החובל על משנת אע"פ שהוא נותן לו אינו נמחל עד שיבקש ממנו פ"ר כל אלו שאמרו דמי בושתו אבל צערו אפי' הביא כל אילי נביות שבעולם אינו נמחל עד שיבקש ויפייסנו ואין ספק שראוי לנדות ולהלקות למכה אלא שזה נשאר ודאי לפי ראות עיני הב"ד שבכל מקום ומקום גם ראוי לעלוב להתפייס כאשר יקבל העולב עונשו הנתן לו מב"ד הקהל יצ"ו וכמו ששנינו שם בפ' החובל ומנין שלא יהיה אכזר כו' ויהי' מאוהבי ה' כצאת השמש בגבורתו ע"כ מה שנר' בעיני בחלוקה הזאת ועל השאלה הב' אשר שאלת הנה לא בררת מי הוא המנדה ומי הוא המתנדה והמשיב אדרבא דיש חלוק והאמת כי לאפס פנאי ולנחיצת השואל לא אוכל להאריך כ"ש כי לע"ד דינים אלו מבוררי' בפוסקי' המצויי' אצל כל אדם ולכן אין צורך להאריך בהם כי אם לגלות דעתי למעשה ותחלת אומר כי לע"ד ברור הוא כי לא כל הרוצה ליטול את השם ולנדות לחברו על כבוד שמו יטול שהרי אמרו בגמ' פ' אלו מגלחין אר"י צורב' מרב' עביד דינא לנפשי' כו'. וכתב הטור בי"ד סי' של"ד וז"ל והראב"ד כתב ודאי דענין ממון אינו יכול לדון לעצמו אבל מי שמפקיר עצמו כנגדו אם הדין פסוק כההוא דקורא לחברו עבד שהוא בנדוי יכול לנדותו והוא מנודה לכל ישראל ואם אין הדבר פסוק אינו מנודה אלא לו לבדו משמע שלא נאמרו דברים הללו אלא לצורבא מרבנן ומאי ניהו צורבא מרבנן בזה"ז שהרי כתוב בתשובה קס"ג למהרי"ק כי אין עתה מי שיכול להחזיק עצמו לת"ח לענין קנס ליטרא זהב ועוד כתב דאפי' רבינא לא היה מחזיק עצמו לת"ח כ"ש בדור זה ואפי' את"ל שגם בזמנינו זה ימצא ת"ח לענין זה לנדו' לכבודו היה צריך לכל הפחות אדם שיהיה תורתו אומנותו ואפילו לכל ת"ח שיהיה כתב הרמב"ם והביאו הטור וז"ל אע"פ שיש לחכם לנדות לכבודו אינו שבחו כו' הרי מתוך הלשון משמע שמי שהוא חכם דוקא יכול לנדות לכבודו לא אחר ואף זה שבח הוא לו לעבור על פשע רק כשהוא בפרהסיא שאז מפני כבוד התורה ראוי שלא למחול מכאן משמע בפי' בלי ס' שאין הדברים נאמרים אלא במי שתורתו אומנותו שאז שם חכם נקרא עליו ומי שיבזה אותו מבזה אומנות התו' אבל אם אדם סוחר או בעל אומנות יודע ספר ולעתים עוסק בתורה עם שיש הפרש בינו לשאר בני אדם לא מפני זה ינדה לכבודו כך נלע"ד פשוט אמנם למה שאמרתי שיש חלוק וכו' כנז"ל הוא זה שהרי מנה הרמב"ם א' מן הכ"ד דברים שמנדים לאדם שהוא המנדה למי שאינו חייב נדוי ונפל מחלוקת בין הפוסקים על המנדה לחבירו שלא כדין וחזר לו חבירו הנדוי ואמר לו אדרבא שהראשון חייב נדוי דאיכא מאן דס"ל דדוקא כשהב' ג "כ ת"ח או שאין אנו יודעין מי הוא ובמעשה דר"ל סברי שהב' היה ת"ח ואיכא מאן דס"ל דבכל ענין קאמר ונר' שכן דעת הרמב"ם וכמ"ש מהרי"ק בתשובו' וכן רבים מהפוס' וא"כ בנ"ד אחר שצווח ככרוכיא יודה שהיה רוצה לעמוד בד"ת וגם התובע שאל כן פשיטא ביותר מביעתא בכותחא שאפי' היה הראשון ר"ג והב' קטיל קצר במגר' דשלא כדין נדהו ואינו חייב נדוי ולענין האדרבא לדעת רוב הפוסקים לדעתו חל על הראשון הנדוי וזה כשיהיה אפי' הא' ת"ח והב' ע"ה אבל ב' שוים או שהיתרון מעט פשיטא ופשיטא דלכ"ע חייב נדוי וחייב לבקש מחילה וסליחה מחבירו ולפייסו כן נלע"ד ברור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |