שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/צז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה על בית הכנסת שבנתה הגברת מרת גראשייא נשיא' בקושטאנטי' יע"א ויצאו קצת יחיו' סגולה מק"ק גרוש ספרד' והיו מרגנים שהיו עוברים ההסכמות והם אומרים שהיה לקהל הסכמה אחרת קודם כו':
תשובה
ה' יודע והוא עד כמה קשה עלי להטפל בענין זה לסבה שא"א לאדם להנקה מן המתאוננים ומרננים וחושדים כשרים אשר יש בבני עמנו בכל דור ודור ובפרט בדורנו זה אבל מה אעשה כי הדבר קשה יותר להעלים האמת ולהתרשל מלהציל לאשר הדין עמהם ומלעיזים עליהם על לא חמס בכפיהם וכבו' הרבים עדיף וע"כ אמרתי לחוות דעתי גם אני וזה החלי לעשות ראיתי ד' טענות אשר לסבתם רוצים אנו המעולים שיצאו מק"ק גרוש י"א להפטר מרנון אנשי הק"ק מגרוש הנשארי' בו ושתי טענות הראשונות הם בהודאת קבלת הסכמת הק"ק הנז' הא' מצד הרשות שנתנו יחד הח' מרביץ תורה בקהל הנז' והדיינים עם הרשו' שנתנו שאר הקהלו' הקדושו' גם הטענה הב' באומר' שההסכמה הכללי' מבטלת הפרטית כנז' בשאלה ואני אומר דלע"ד א"א להם להנצל מאלו הב' טענות והטעם שעם המת אמת כתב הרשב"א שנהגו שאפילו אחד מהצבור יכול לעכב שלא להתיר הסכמ' שעשו הצבור ובודאי שאין זה אלא מצד שהמנהג מבטל הלכה וכל שנהגו שאחד יכול לעכב ה"ל כאילו פירשו בשעה שהסכימו שאם א' מהצבור יעכב מלהתיר ההסכמ' שיעמוד החרם במקימו כאלו לא הסכימו הרוב להתיר וקרו' לזהמצינו לענין גיטין שהבעל נותן גט לאשתו על תנאי שאם לא יבא לזמן פלוני שתהיה מגורשת ואם האמינה בשני עדים שלא בא אפי' שיש מאה עדים שבא הרי זו מגורשת וכמ"ש הריב"ש בתשו' וז"ל אבל אי הימנה בפירוש כנגד עדים נאמנת היא אפי' באו עדים דהא הימנה והרי הוא כאלו אמר יהא גט אפי' אם באתי כל שתאמר היא שלא באתי. הרי שאפי' לא אמר כן בפירוש אמרינן הכי ה"נ בנ"ד אפי' לא אמרו בפירוש כן שאם א' יעכב אפי' הרוב יסכימו להתיר יחול החרם כמעקרו א"ה כיון שנהגו כך ה"ל כאלו התנו בפי' שאם א' ימחה בהתרת ההסכמה שדברי הרוב יהיו בטלים וההסכמה קיימת כלל הדברים שכל הסכמות הצבור משתנים כפי מנהג המקומות נהרא נהרא ופשטא ומטעם זה נהגו לבטל ההסכמו' אפי' שנעשו בחומרות התורה ובאלותיה בלי שאלת חכם ופתח כמ"ש הפוסקי' ומ"מ כתב הר"ן וז"ל ומ"מ כל שהתנו בפי' שלא יוכלו להתירו או שאמרו ע"ד הקהלות הרחוקו' וכיוצא בזה שמחשבתם נכרת מתוך דבריהם שהם מוציאים אותו מכלל מנהגם חזר אותו חרם לדינו וכל שהוחרם או הודר ע"ד רבים אין לו התרה עכ"ל. וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' כל שמחמירים לעתים להחרים על דעת הקהלות. וכיוצ' בזה שמגלין דעתן שלא יהא להם התר א"א להתירה וכן בשט' הר"י בן מיניר ז"ל וז"ל אם הוסיפו ואמרו שלא יוכלו להתיר דינו כדין נדר ושבועה שאינו ניתר אלא ע"י חכם ופתח התר כראוי והוסיף הרא"ה כי כל שהוסיפו חומר בחרם על מנהגם הראשון כגון התרעות או נודות נפוחים או כבוי נרות וכיוצא באלו גלו אדעתייהו דלהחמיר באו ואינו ניתר כשא' החרמו' אלא ע"י שאלה ע"כ. כל זה הלשון העתקתי מספר ב"י למען ירוץ כל קורא בדברי אלה אשר מטעם זה אני אומר שאין הטענה הראשונה מועלת להצילם מרנון שהר הסכמ' זאת משונה מכל שאר ההסכמות והחרמות הנהוגות וגלו דעתם בפי' שלא תהי' התר' להסכמ' זו וא"כ אפי' שהיינו אומ' שבשאר ההסכמות בנתי' רשות לבד הוה סגי כאלו הותר' ההסכמ' בנ"ד א"א לומר כן דדוקא בשא' הסכמות הנהוגות שמדרך הצבור להתיר' בלא פתח וחרט' יספיק ג"כ הרשות כאלו אמרו אין אנו חפצים עוד בקיו' ובהעמדת הסכמ' זו ואפי' שגם בזה יש מקום עיון קצת שהרי נראה שאפי' בהתרת צבור היו נוהגים שיאמר ש"צ הסכמת הקהל להתיר החרם ומותר הוא וכמו שנראה ג"כ בתשו' הרא"ש ז"ל שביארו שאפי' יחיד או רבים שישאלו וכו' ומ"מ בנוסח הסכמה זו דנ"ד א"א לומר שיועיל נתינת הרשות לפי שיש כאן שתי שבועות א' שבועה שלא לצאת ושבועה שלא לבקש התר עד שנרא' בעיני שדין הסכמ' זאת והחרמות שקבלו עליהם כפי הנוסח הנזכר גלו דעתם בפירוש שאין הסכמה זו נכנסת בגדר שאר ההסכמות הנהוגות אלא דין שבועה שאינה ניתרת אלא ע"י חכם ופתח יש לה גם מטענה הב' שאמרו שההסכמ' הכללית מבטלת הפרטית אין דעתי נוחה בזה כלל והטע' שההסכמה בנתינת הרשות לכל נערך שיעריך עצמו בכל מקו' שירצה כמו שכתוב שנית הסכמנו שקודם עשיית העריכה הרשות נתונה לכל להכתב בעריכה באיזה קהל שיחפוץ כו' לע"ד אין כונת ההסכמה זו בנתינת הרשות אלא שאחר שיכתב הנערך בקהל פלוני שלא יהיה עוד ברשותו אחר העריכה לילך למקום אחר לפי שימשך מזה בלבול אח"כ אבל כשיהיו רשאים כל אחד ואחד להכתב עצמו באיזה קהל שיחפוץ לא איכפת להו וק"ל לע"ד. עוד טעם שני שע"כ לא אמרו הפוסקים ז"ל ששבועת היחיד אינה אלא נגד הסכמת הצבור אלא כשקדמה הסכמת הצבור לשבוע' היחיד או אפי' לא קדמה כמו שנראה בתשו' רש"י ז"ל שהביא המרדכי בפרק שבועות שתים וז"ל על אותו ששמע שצבור ממשמשין עליו לגזור גזרתם ונשבע שלא לקיים גזרתם ואח"כ גזרו עליו אם צריך לקיים אם לאו כך ראיתי שהנשבע לעבור דרך צבור נשבע לשוא הוא כו' עד אעפ"י שקדמה שבועתו לגזרתם שהרי נשבע לבטל המצוה נראה בפירוש דדוקא בשעה שהוציא השבועה מפיו היה בכונה לעבור על גזרת הצבור אז הוי שביעתו שבועת שוא ומשועבד הוא לקיים גזרת הצבור בהכרח אבל אם שבועתו קדמה לגזרת הצבור וגם לא היתה כונת השבועה לבטל דעת ורצון הצבור בהא ודאי חלה שביעתו ואין כח בצבור להאכיל לאדם דבר האסור ולהעביר היחיד על שבועתו וגדולה מזאת נראה מ"ש מהרר"י בעל ת"ה סי' רפ"א ז"ל על קהל שעשו תקנה בחרם שלא יעשה אדם מיום המחרת ואילך שום חילוף במטב' אחד שיצא עליה ערעור דפסול ויהי ממחרת כשהכריזו התקנה בא ראובן ואמר שכחתי שיש לי מאותו מטבע שהחלפתי זהוב בעדם שרי להחליפם הואיל והיתה בידו קודם שנעשה התקנה או לאו תשובה ירא' לכאור' דשרי ע"כ. הרי שהספיק טעם שהיה בידו מקודם התקנ' המטבע לשלא יחול עליו החרם שהחרימו שלא יעש' אדם שום חילוף במטבע ההוא וא"כ כ"ש שיש לנו לומר שכיון שקדמ' הסכמת ק"ק גרוש להסכמת הקהלות כלם בנתינת הרשות שלא תחול הסכמתם בנתינת הרשות על אנשי ק"ק גרוש מכיון שהסכמתם של ק"ק גרש קדמה להסכמת הקהלות וגם לא נעשית הסכמ' הנז' של ק"ק גרוש לבטל הסכמת הקהלות ונגד רצונם ואע"ג שהר' הניח הדבר קצת בספק כמו שירא' המעיין במקומו מ"מ בנ"ד ליכא לספוקי כלל דשאני התם שלא קדם שביע' וחרם לחרם מש"ה יש מקום להסתפק ולהחמיר אבל בנ"ד דקדמו חרמות אלות ושבועות הדבר ברור וא"כ מאיז' טע' אפשר לומר בנ"ד דהסכמ' הכללית תבטל הפרטי' כיון שהפרטית קדמ' וגם לא נעשית אדעתא לבטל רצון הקהל וגזרתם הא ודאי לע"ד הדבר ברור שלא נתבטל' הסכמ' ק"ק גרוש הפרטית בשביל ההסכמ' הכללית אפי' היו סותרות זו לזו כ"ש שאפשר לקיים את שתיהן נתינת רשות לכל נערך כו' יובן בשאר הקהלות אשר הבחיר' ביד' ואינם מוכרחים מצד שביע' או חרם לעמיד במקום א' יעד שכונ' ההסכמ' לע"ד אינ' אלא שאחר העריכ' לא ישנו היחידי' את מקומם וא"כ לא נצולו אנשי ק"ק גרוש אשר יצאו משם מהרנון מצד שתי הטענות הנז' אבל רוא' אני את דבריה' וזכותם ברור כשמש מצד ב' הטענות האחרונות וכלל דבריהם ב' טענות שהם ד' א' הכחשת ההסכמ' שלא הוכרז' כלל ולא עלת' הסכמ' זו מעולם. ב' שאפילו את"ל שהוכרז' לא נעשית מדעת כל הדיינים ומנהיגי הקהל. ג' שלא קבלוה ולא נמצאו שם בעת ההיא וענין חדש ומשונ' כזה במדינת קושטאנטינ' ראוי הי' שיהי' מדעת כל אחד ואחד. ד' שהקהל באות' שעה הי' נחלק לשתי מחנות והמחנ' האחד עש' הסכמ' זאת נגד דעת ורנון רוב הקהל ולתועלת העושים וא"כ הסכמ' זאת אין בה ממש. ומעתה אני אומר שצריך לחקור כח המערערים על אלו המעולים מה הוא שאי אפשר אלא מאחד משני צדדים או שיאמרו שכלם כאחד קבלו עליהם ההסכמ' הנז' כמו שנרא' מתוך דבריהם שכתוב כל הנז"ל על כל יחידי מק"ק גרוש כו' שנרא' לכאור' שכל אחד קבל החומרות ההן בפי' או לפחות שמעו ושתקו וירצו לבא עליהם מכח דשתיק' כקבל' והודא' דמי. או אפשר שאין חולקים במציאות אלה שבאים עליהם מכח שהיחידי' כפופים ומשועבדים לצבור אם אמת הדבר שהנשארים המערערים הם רבים ואותם שיצאו מעטי' בערך הנשארים וצריך לברר ב' הצדדים ואומר כי לכל החלוקי' זכו בדינם היוצאים וזה אחר הקדימי ב' הקדמות פשוטות וברורות אחד דבעינן נדר ושבועה ובכל ענין איסור והתר אדם נאמן על עצמו וכמ"ש הרשב"א וז"ל ולא עוד אלא אפי' לא הכרנו באונסו כלל אלא שהוא אומר עכשו שהיה אנוס באותה שעה אונס גמור ומחלין לו ולא שצריך להתר חכם מן הדין שאין צריך להכיר באונסו אלא במכר אבל לא בגיטא ומתנתא וכ"ש באיסורין שכל אחד נאמן על עצמו ע"כ. ההקדמ' השנית דקי"ל שכל מי שטוען נגד המנהג עליו להביא ראי' ברורא ואם לא הביא איני נאמן אפי' היכא דאית לי' מיגו וכמ"ש מהררי"ק ז"ל שרש י"ט בדבר שהוא מנהג הסוחרים מי שיטעון נגד המנהג אינו נאמן אפי' היכא דאית לי' מיגו עד שיביא ראי' וכתב המרדכי פ' המקבל וז"ל וכתב רב האיי גאון ז"ל בשערי שבועות כל הטוען תמורת המנהג עליו להביא ראי' ואם אין ראי' מי שהוא טוען כמנהג עליו לישבע היסת וכי' עד והרי בהדיא דאזלינן בתר מנהגא ואפי' להוציא ולא מהימן האי דאמ' ששנ' המנהג ואפי' במקום מיגו. והנמקי כתב בפ' המקבל על ההיא מימרא דרב נחמן דאמר הכל כמנהג המדינ' וז"ל ומהא שמעי' דלא אמרי' מיגו לבטולי מנהגא משום דלגבי מנהג הוי כמיגו במקום עדים וכ"כ הגאונים וכל המפרשי' ונאמן בעל הבית בשבוע' היסת עכ"ל. ואני הדיוט רוא' דבר זה פשוט בגמ' בכתובות פ' הכותב אמר רב ענן לדידי מפרשא לי מיני' דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראי' ופרש"י ואם מייתי ראי' עדים שכתב לא גביא ואי לא מייתי ראי' קתני מתני' גוב' כתובת' ואינו נאמן לומר שניתי מנהג העיר. וא"כ הדברים ק"ו ומה בענין ממון דבעילא כל דהו אמרינן לאוקומי ממונא בחזקת מרי' אפי' הכי היכא דטעין נגד המנהג מפקינן ממונא בענין איסור דאדם נאמן על עצמו כנז' לא כ"ש דמהימנינן להו לטוענין שלא הוכרז' ההסכמ' שהיא כנגד מנהג העיר או שלא קבלוה או שלא נעשית בהסכמת כל הדיינים כו' כיון שכל טענתם לקיים המנהג ה"ל כאלו יש להם עדים ולהם מהימנינן ונלא למערערים עליהם שבאים בכח דבר שהוא נגד המנהג וטוענים ששינו אותו. וכ"ש השתא שהנכבדים ומעולים שיצאו מק"ק גרוש טוענים שמעידים אותם שנמצאו שם בין מהקהל בין משאר הקהלות בעת הכרזת ההסכמ' הנז' ואומרים שלא הכריזו דבר אחר אלא מה שכתוב בפ' הראשון דפשיטא יותר מביעתא בכותחא שאותם שיצאו נאמנים לומר שלא הוכרז' וא"כ פשיטא שלא נשאר מקום למערערים לערער עליהם כלל ונקים הם אותם אשר יצאו מה' ומישראל. עוד שאפי' את"ל שהוכרז' ההסכמ' נאמנים הם לו' שלא קבלוה עליהם ואינם צריכים ראי' ולא עדים אלא מספי' להם הטעמים הנז' לאמת את דבריהם ואדרבה על המערערים עליהם להביא עדים ברורים איך הכריזו ההסכמ' וקבלוה כלם ופשיטא דהם אינם נאמנים דנוגעים בעדות הוו אע"ג שכ' הרשב"א בתשו' וז"ל באמת כך הוא וצא וראה בכל קהלות הקדש שאין מביאים עדים ממדינה למדינה להעיד על תקנותיהם כו' עד צא וראה היאך צבור נוהג ונהוג כן דמשמ' מכאן שנאמנים הקהל להעיד על תקנותיהם ואין צריכים עדים מבחוץ ואין נגיעת' בעדות פוסל' הא ודאי לא דמי לנ"ד דדוקא כשאחד או ב' מדיינים עם הקהל הקהל נאמנים אבל כל שיש רבים מכת א' שאומר' כך הית' התקנ' וקבלנוה כלנו וכת אחרת אומרת לא עלת' התקנ' ולא קבלנוה מאי אולמייהו דהני מהני כ"ש בהצטרף שכת א' מהמנגדים מקיימים מנהג העיר והכת הב' משנים מנהג העיר שכת המקיימי' המנהג נאמנים כנ"ל. ועוד טעם אחר דשאני התם שהענין מבורר שכלם קהל אחד והיחיד שהוא חלק אחד שהקהל רוצ' לסתום דברי רוב הקהל או כלו אבל בנ"ד דאעקר' דדינ' פרכא דהללו אומרים יש תקנ' בהסכמ' בקהל שאתם יחידים מהקהל והללו אומרים שאינם יחידים מהקהל בהא ודאי אפי' הוי יחיד נגד רבים אין הרבים נאמנים כיון שנוגעים בעדו' ויוד' הרשב"א ז"ל שצריכים להבי' עדים מבחוץ וכ"ש שמן הטעם שאמרתי שהמערערים באים בכח ששינו המנהג ואלו הגבירים שיצאו טוענים קיום המנהג ה"ל כאלו מביאים עדים לדבריהם שכן אמרו שהטוען תמורת המנהג אינו נאמן אפי' במקום דאיכא מיגו משום דהוי מיגו במקו' עדים א"כ נאמנים היוצאים בכל מה שיאמרו אם שיאמרו שלא הוכרז' או שיאמרו שהוכרז' ולא קבלוה או שיאמרו שלא נעשית בהסכמת כל הדיינים ומנהיגי הקהל שא"כ הוא האמת נעשית בהסכמת הקהל ולא נמצאו כל הממונים ואנשי המעמד באות' ההסכמה ל"מ אם הי' שרוב הממונים לא נמצאו בהסכמ' התקנ' דאז פשיט' דאין המעוט יכולי' לכוף את הרוב לקבל הסכמת' אלא אפי' היו הרוב נמצאי' בהסכמ' והמיעוט מהדייני' והממוני' לא נמצאו שם בעת ההסכמ' אין בהסכמ' ההיא ממש כמ"ש מהררי"ק ז"ל שר' קפ"א וז"ל וסוף דבר לפי הנראה לע"ד דבר פשוט הוא שאין כח ביד שום ראשי הקהל וכ"ש ראשי הקהלות לחד' שום הסכמה חדש' מדעתם מבלי רשות כלם ומבלי שיתמנו מאת כלם להנהיג הקהל והקהלות ולא מבעיא לדברי ר"ת והנמשכים אחריו כו' עד ועוד דבר פשוט הוא כביעתא בכות' דאפי' היו שם רוב אנשי הקהלות מלומבארידאה דלא חשיב רוב כיון שלא היו כלם במעמד ע"כ. וכ"כ הרשב"א בתש' וז"ל שאין ההסכמ' הולכת אלא אחר מה שהסכימו כלם לא מה שהסכימו מקצתם ואפי' היתה הולכת אחר הרוב אין הסכמת הרוב אלא כשהיתה במעמד כלם כענין בדינין דעלמ' עכ"ל. מכאן למדנו שהסכ' ק"ק גרוש הנז' לא עלתה לכלום כיון שלא נמצאו רוב הדיינים והממונים כשנעששית ההסכ' ואפי' תימא שנמצאו הרוב כיון שלא נמצאו כלם במעמד א' אין בהסכ' הרוב תועלת כמו שהוכחתי. וגדול' מזו כת' מורי הרב החסיד כמהר"ר ל"י ן' חביב והוא שאם מתחל' נועדו יחד הרוב והסכים לדעת א' ולא היו שם כלם יכולים המעוט אח"כ למחות במה שכבר עשו ואפי' שירצו עתה הרוב לו' נחזור נעמד' יחד נשא ונתן נדע' בינינו מה טוב יכולים המיעוט למאן ולסרב בדבר מאחר שכבר הוסכם ביניהם בלתי ידיעתם והדברי' נאים וטובים למי שאמרם וא"כ אחר שאלו המעולי' טוענים שבהסכמ' זו לא נמצאו מהדיינים ואנשי המעמד רק מקצתם או רובם על הרוב אעפ"י שהם אינם מודים כך אלא שאומרים שהיו נמצאים מחצה ומחצה לא נמצאו מ"מ אפי' תימא שנמצא הרוב כבר הוכחנו שלא עלת' ההסכ' לכלום כיון שלא נעשית במעמ' כלם ובהסכ' הרוב ועם זה אני או' שאפי' תימ' שהוכרז' ההסכמ' בב"ה ונמצ' שם מאותם שיצאו לא היו יכולים לתפוש עליהם ולרנן אחריהם שעוברים ההסכמ' בטענ' שלא מיחו ושתקו כי יכולים הם לו' מה ששתקנו הי' מחמת שחשבנו שהסכי' כל הדיינים ואנשי המעמד בהסכמ' הזאת אבל עתה שנתברר לנו שלא נעש' ההסכמ' במעמד כל הדייני' ובהסכמת הרוב מהם אין אנו רוצים לקיימה וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בתש' הנ"ל וא"כ נתבאר הצד הא' שהדין עם היוצאין שהם נאמני' בכל מה שיטענו במציאות ההסכמה כיון שכל טענותיהם באים לקיים המנהג ומעתה צריכים אנו לבאר הצד הב' אם ת"ל שההסכ' הוכרזה ונעשת במעמד כל הדייני' ומנהיגי הק"ק ורוב הקהל קבלו עליהם אם מוכרחים המיעוט לקבלה ולקיימה אפילו שהיו חוץ לעיר ולא שמעו או אפי' שמעו ומיחו שהרי יש מי שכתב שאפילו אותם שלא היו בעיר בשעת הנדוי והחרם א"ה חייבים לנהוג כתקנת הצבור וכן אם יש מוחים אין מחאתם מחאה כיון שרוב הצבור מסכימים וכ"כ הרשב"א בתשו' אבל כפי האמת נר' שיש הבדל רב בענין זה בק"ק אשר בשאלוניקי היחידים כפופים אל הצבור לפי שכל קהל וקהל כעיר א' בפני עצמו הוא וכמ"ש מהר"ר דוד כ"ץ וז"ל ולענין ההסכמה אשר הסכמתם הג' קהלות נר' שאין אנשי הקהל הד' חייבים להכנס בהסכמתכם שאין בני קהל א' כפופים לבני קהל אחר גם כי בני הקהלות האחרות רבים מהם שכל א' ואחד מן קהל וקהל בענין זה כעיר בפני עצמו שאין בני עיר א' כפופים לבני עיר אחרת כו' עד כמו שתמצא היום בשאלוניקי העיר הגדולה אשר היא אם בישראל שהספרדים ב"ד בפני עצמם והאשכנזים ב"ד בפני עצמם ע"כ וא"כ באלו הקהלות היחידים שלהם כפופים אל הצבו' כמו שכפופים יחידי העיר אל אנשי העיר והטעם כמ"ש הרשב"א וכן הריב"ש שהיחידים אצל הצבור כמו כל הקהלו' אצל ב"ד הגדול או אצל הנשיא שאין מקום לצאת מתחת ידו וכן אין היחיד יכול לצאת מתחת הצבור ולפיכך היחידים מחוייבים לקבל הסכמת הרוב ואפי' זה דוקא במידי דהוי ביה מיגדר מלתא אבל במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין הצבור יכולין לכוף את היחידים וכמ"ש הרב הנז' בתשו' הנז' וז"ל ואפי' בקהל א' אין כח לרבי' שבו לגזור על המיעוט לדעת קצת מידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ולאו מלתא דאסור היה וכ"כ מהררי"ק בתשו' הנז"ל יע"ש אבל בק"ק אשר בקישטאנטינה יע"א נר' בעיני דלא שייך למימר בהו שהצבור יהיה יכולת בידם לכוף את היחידים כיון שכל א' וא' יש יכולת בידו לצאת מהקהל אשר הוא בו ללכת אל המקום אשר יהיה רוחו ורצונו ללכת שם א"כ באיזה כח יכולים הרבים לכוף את היחיד או יחידים לקבל הסכמתם אם לא יהיה שכל א' וא' ירצה ברצונו הגמור לקבל הסכמ' אנשי הקהל כן נ"ל ע"כ מה שראיתי כפי קוצר השגתי שאלו המעולים שיצאו מהקהל קדוש גרוש ספרד אשר בקושטא' אין עליהם עון אשר חטא כלל ועקר מכמה טעמי א' שאפי' שאלו המעולים היו יחידים בעלמא ושאר אנשי הצבור היו רוב בנין ורוב מנין ועשו הרוב ההסכמה במעמד כל הדיינים ופרנסי הקהל אין היחיד' הללו כפופים לצבור ואינם מחוייבים לקבל הסכמתם כל עוד שלא בררו בפי' שמקבלים ההסכמה וזה מן הטעם שזכרתי שיש הפרש בין הק"ק אשר בקושטאנטי' יע"א משאר הקהלות אשר בשאר המקומות אשר אין להם רשות לאנשי הקהל לזוז ממקומם וללכת אל קהל אחר מה שא"כ המנה' בקושטאנ' הכל כנז'. טעם ב' שאפי' נדונים כשאר הק"ק כבר הוכחנו שההסכמ' צריכ' להעשות במעמד כל הדיינים ומנהיגי' אשר קבלו עליהם כל הקהל ואע"פ שלא יסכימו כלם כיון שהסכים רובם במעמד כלם חלה ההסכמה אבל אם יחסר א' מאלו הסכמת הרוב או מעמד כלם לא עלתה ההסכמה לכול' וכ"ז בהנחה שההסכמה הוכרזה בקהל אפ"ה היו יכולים למאן ולסרב בה היוצאים מן הטעמים הנז' ולא לבד כמו שהם אומרים שלא נמצאו שם הרוב אלא אפי' תימא שנמצאו הרוב כיון שלא נעשית במעמד כל הדיינים וכל אנשי המעמד לא עלתה ההסכמ' לכלום. טעם ג' שכפי מה שבא בשאל' ק"ק גרוש הנז' היה באותה שעה לשתי מחנות ובהא ודאי נר' דאפי' הוכרזה ההסכמה בב"ה והיו שם כלם בשעת ההכרז' ושתקו לא עלתה ההסכמה אלא לכת שהסכימו בה וקבלוה אבל לכת הב' שלא הסכימו בה בפי' לא עלתה ההסכמ' להם כי לא חשו למחות שהרי חשבו בלבם שהיו כמו שתי קהלות שאין קהל א' צריך למחות בהסכמה שעושה האחר. עוד טעם ד' שמכחישי' הכרזת ההסכמה מעיקרא והם נאמנים מהטעמים שזכרתי לעיל א"כ אלו המעולים נמצאו נקיים מכל חטא מכמה צדדי' לע"ד אשר אין לפקפק בהן ואחר שכתבתי דעתי ראיתי מ"ש הרב המופלא כמהר"ר יוסף בן לב נר"ו ואחרי דבריומי ישנה ומ"מ ראיתי לא הסכימ' דעתו לדברי אלא בשתי הטענות הראשונות מ"מ דעתי כתבתי והסכמתי לדין שהוא דין אמת וברור מן הטעמי' שזכרתי ועל כן שמי חתמתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |