שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/צו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה
שאלת על מי שנדהו ת"ח והוא צווח וצועק ככרוכיא קודם ואח"כ שרצונו להיות ציית דינא כו' תשובה ה' יודע ועד כי פעמים רבות דחיתי לשואל כדי לראות אם יבא הדבר בשלום ומפני הפחד ויראה שמא ח"ו ימשך בדברינו ריב וקטטה ואז"ל פ"ק דסנהדרין אמר רב הונא האי תיגרא דמיא לצינור' דבדקא דמיא כיון דרווח רווח ולכך דחינא כל האיפשר עד שעתה לא בא מידי כי אלצוני ופתוני ואפת וזאת אשיב אל לבי כי לא אשא פני איש והאמת אשר יורונו מן השמים אגיד ועם היות שהנבון שליח ירושלים ספר לי הדברים ואמר כי האיש אשר זלזל להר' חיסדאי י"א צווח ואמד שרצונו לעמוד בד"ת וא"כ היה מן הראוי לאנשי המעלה והכבוד שלא להעלים דבר מן האמת כי אין ספק כי יש חלוק גדול לענין הדין כאשר כתבתי בפסקי הראשון אשר נשאלתי על ראובן ושמעון והיה על ענין זה אבל מ"מ אני אומר שעכ"פ היה צריך להודיע לנו מה החירוף אשר חירף והזילזול אשר זלזל והדברים אשר התרי' ר' אברהם בכ"ר מנחם נגד ה"ר חסדאי שאם הם מהדברים המכוערים אשר הדין פשוט עליהם לנדותו כמו הקורא לחברו עבד שהדין פשוט במס' קדושין שחייב נדוי וחייבים ב"ד לנדותו וליכא למימר שבקוהו לההוא גברא וליקום בנדוי של חכמים אלא שב"ד מנדין אותו עכשו וכמו שהוכיח ר"ת והובא זה בתשובה להרשב"א גם אם ח"ו קרא אדם לחבירו ממזר הדין הוא שסופג את הארבעים וכת' הרשב"א ז"ל בתשו' סי' תתנ"ה העונש אשר ראיי לקבל האיש אשר פוער פיו בחיים ובמתים בדברים האלה אמנם יש שאר מיני זלזולים שלא נאמרו בהם נדוי רק כשהם נאמרים לת"ח וכבר כתבתי בפסקי הראשון זה וה' יודע כי אז לא ראיתי מה שכתוב בקונטריסין אח"כ מצאתי ראיתי בפירוש מה שעלה בדעתו מכח לשון הפוסקים בד' מקומות בב"י כאשר מביא הטור י"ד ז"ל הכ"ד דברים שכתב הרמב"ם ז"ל שעליהם מנדין האדם ואחד מהם וראשונה במנין כתב המבזה את החכם מנדין אותו והוא שראוי להורות ויגע בתורה. הרי לך בבירור שאפילו שיהיה חברו ויודע ספר אינו חייב נדוי המבזה אותו אלא בב' תנאים א' שראוי להורות ב' שיהיה יגע בתורה שאפילו שיהיה ראוי להורות אם אין תורתו אומנותו אינו נכנס בגדר המבזה את החכם עוד בדף שס"ד בסופו כתוב ג"כ וז"ל דאיזה איש שינהג שררה לעצמי או מתוך ממונו אי מתוך יחסותו בלא תורה ועבדי ליה איזו זילות' לא יכלי לנדוי משום כבודו דדוקא תלמיד או חכם שתורתו אומנותו אבל מי שאינו בן תורה לא והאמת שזה הלשון קשה לכאורה דבתחלה אמר מתוך ממונו הא אית ביה תור' יכול לנדויי משמע אע"ג שאין תורתו אומנותו אח"כ כתב דדוקא שתורתו אומנתו כו' ובסוף חתם מי שאינו בן תורה אלא שנר' לע"ד שהדבר ברור שכל מי שאין תורתו אומנותו לאו בן תורה והוי כאילו היא בלא תורה לגבי דין זה כי כל זה הוא מפני שמבזה התורה ובעיני האנשים אין נראה שיאמר שמבזה התורה אלא מי שאין לו עסק אחר כי אם התו' או שרוב עסקו בתורה אבל מי שרוב עסקו בדברים אחרים אעפ"י שהוא חכם אינו נכנס בדין זה וכ"כ הריב"ש ז"ל בתשובותיו ע"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |