שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/פז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אני הגבר ראה עוני הקהלה המהוללה צבי היא לכל הקהלות הקדושות שמה ישבו כסאות למשפט חכמים רמים ונשאים משביעין רעבים משקים צמאין לא רעב ללחם ולא צמא למים שמה ישבו אנשי היחס והמעלה שלמי המדות מוכתרים בכתר חכמה שם טוב ותהלה והנה עתה בעוני ראו עיני קמו אנשים וחללו המקדש המעוז וישימו להם ראש ואמרו נתנה ראש ונבנה במה לעצמנו וכן עשו ולא הטו אזנם לקול מלחשים ולא שמו את לבם לכל החרמות הנדויים והשמתו' אשר הוכרזו בכלל ובפרט בכלל בבית הכנסת ק"ק אשכנזים יצ"ו שמה נתקבצו כל הקהלות שם קבלו עליהם בחרם ובכל חומרו' התורה שלא יהיו רשאין לא יחיד ולא יחידים להפרד עצמם מן הקהל ולעשות במה לעצמם עד ששם סתרו עצת ק' אנשים או יותר שרצו להפרד עצמם מן הקהלות הקדושות ולהיות הם חלק לעצמ' עד שהביאו' במסור' הברית וקבלו על עצמם כלם תקנות הקהלות ידוע זה בשערי שאלוניקי עוד כמה פעמים הוכרז חרם חמור וגמור בקהל הנזכר בפרטות להיות אחדות שלמה ביניהם ושלא יוכלו להפרד מן הקהל בשום צד ואופן בעולם שני פרנסים יהיה להם לבד ב' גזברים הכל כמנהג וכתיקון הקדו' מימי קדם כלם מקטנם ועד גדולם רצו ויאותו וקיימו וקבלו עליהם ועל זרעם בכל אלות הברית כל הנז' ובעונותיו שרבו באפם עברו החרם וברצונם עקרו עצמם ממקומ' הקדוש וקבעו להם ב"ה אחר והיו כבתחלה כשלשי' איש אח"כ לא נתפייסו בזה אלא שחטאו והחטיאו לאחרי' ובפתויים גם כי א"א שבתוך ימי השנה לא יפלו הפרשי' בין אנשי הקהל ודברים בין איש לרעהו והיה כי קרה מקרה שעל ענין המסים והארנוניות היה נופל ביניהם הפרש מה היה אחד מהם חושב מחשבה לנוס אל עיר מקלט האנשים ההם עד שנתוספו יותר מסכום הנז' ה' היודע ועד כמה רצויים וכמה פיוסי' פייסו אותם ראשי הקהל י"ץ וכמה רדפו ובקשו שלומ' וטוב' ולא הועיל להם ועתה שבת בנתים חליתי פני אחד מהם יעשה עמי חסד יבא ויביא עמו קצת אנשי' לשמוע ד"ת וכן עשה ובאו עשרה אנשים מהם ורצה ה' וכנסו דברי אשר דברתי להם דברי שלום ואמת באזניהם ונהפך לבם בקרב' ותהו על הראשונות עד שחשבו מחשבות ואמרו איש אל רעהו נלכה ונשיבה למקום קדושת בית הכנסת אשר בנו אבותינו אלא שקצת מהם חזקו והקשו את ערפם וקצת אנשים אשר נגע ה' בלבם וחזרו בתשו' שלמה ועתה האנשים הנשארי' שלא חזרו בב"ה הנז' יש מהם יראים שמא חל עליה' שבועה שנשבעו להיותם נפרדים מהקהל הנז' ומאותם שחזרו מבקשים תשובה להשיב למוכיחים אותם ומתרים להם שיקיימו השבוע' שנשבעו להיותם נפרדים מן הקהל:
תשובה
הדבר פשוט בלי ספק כי השבועה השנית לא חלה ואין בה ממש וחייבים לקיים ההסכמה ראשונה שקבלו עליהם בחרם וראיה לזה דתנן בפ' שבועות שתים בתרא נשבע לבטל את המצו' ולא ביטל פטור וטעמא כדמפרש בברייתא דאמר קרא להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות הוציא נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל שהוא פטור וא"כ אין לך מצוה גדולה כקוים ההסכמה שקבלו עליהם בחרם והוי השבועה שעשו אח"כ שבועה לבטל את המצוה ואינה שבועה עוד תנן שבועה שאוכל ככר זה שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת בטוי והשנית שבועת שוא והביא הרי"ף ז"ל לשון הירושלמי וז"ל כיצד עושין אומרים לו שיאכלנה מוטב לו שיאכלנה ויעבור על שבועת שוא ולא על ש"ש ושבוע' בטוי אמר שבוע' שלא אוכל ככר זה שבוע' שאוכלנ' הראשונ' שבועת בטוי והשניה שבועת שוא אומרי' לו שלא יאכלנה מוטב כו'. הרי א"כ נקטינן בפי' שהשבועה הראשונה היא המוטלת על אדם לקיימה:
תשובה
להרא"ש ז"ל כלל ז' וז"ל צבור שהחרימו על דבר ואח"כ החרימו על דבר שהיה הפך הראשון ולא התירו הראשונה אם הקהל הסכימו להתיר החרם קודם שהטילו השניה הרי חלה השנייה כיון שהתירו הראשונה אבל אם לא התירו הראשונה אין יכולים להחרים לעבור על הראשונה ואין השנייה כלום הרי שהשבועה או החרם השני כל עוד שלא הותר הראשון השני אינו כלום ודבר זה פשוט אפילו לתנוקות של ב"ר וא"ת תינח חרם הפך חרם או שבועה הפך שבועה אבל שבועה שהוא הפך חרם כנ"ד מאן לימא לן דהוי דינא הכי דאפשר דאיכא לחלק ונראה להביא ראיה מבוררת דאין לחלק מתשובת הר"ן עלה קי"ו וז"ל ובר מן דין דחרם משמע דמדין שבועה מהני בדתניא בילמדנו בשם רבי עקיבא עלי' דהאי דכתיב כי השבועה גדולה היתה לאשר לא יעלה אל ה' במצפה לאמר מות יומת ותניא התם וכי שבועה היתה שם אלא ללמדך שהחרם הוא השבועה והשבועה היא החרם וכ"כ הרשב"א ז"ל סי' תקס"א שספ' חרם הוי ספק דאורייתא ואזלי' ביה לחומרא ורמז לנו ראיה דחרם היינו שבועת משלהי שבועה העדות והיינו לדעתי ברייתא דתניא ארור בו נדוי בו קללה בו שבועה ע"כ וכן הביא מהררי"ק ז"ל בתשו' שרש ל"ז וז"ל ותדע שכן הוא כמו שאמרתי שהרי באותו ראיה שמביא הרמב"ן מסיים בה וז"ל ואמר רבי עקיבא החרם הוא השבועה השבוע' היא החרם ודבר תימה מה ענין דרבי עקיבא לכאן אלא ודאי נר' שבא לומר למה לא הרבו בתפלה יצחק ויעקב אבותינו ומתרץ שהחרם הוא השבועה כו' והגזר דין שיש עמו שבועה א"א לבטלה כדפי' עכ"ל ואם מעט ואוסיפה לך לשון המרדכי וז"ל ויש מחמיצין שאור ונשבעים תחלה שלא הזהרו בחרמו' וכשמחרימין שוב אומרים אין שבועה חלה על שבועה וכ"ש שגגתו אלא זדון שכך מצינו בפירקין שבועה שלא אוכלנה שבועה שאוכלנה כו' עד והשיב רש"י על אותו ששמע שצבור ממשמשין עליו לגזו' גזרת' ונשבע שלא לקיים גזרתם ואח"כ גזרו עליו אם צריך לקיים אם לאו כך ראיתי שהנשבע לעבור דרך צבור נשבע לשוא כו' עד וצלל במים אדירים והעלת חרס בידו ולא נפטר מתקנת הקהל אע"פ שקדמה שבועתם לגזרתם והדברים ק"ו ומה התם שקדמה שבועתו כו' הרי שבועתו בטלה וגזרת הצבור קיימת בנדון שלנו שקדמה גזרת וחרם הקהלות הכללי כאשר ידוע ומפורסמ' וגזרת וחרם הקהל ברצון כלם שלא לעשות שום חברה מבלי דעת כל הקהל עאכ"ו שכל השבועות והחרמות והחומרות הבאות אחריהן שהם בטלות והמביאין לידי כך עתיד ליתן את הדין הן אמת כי פסק זה עשיתי וסדרתי באותו זמן ובאותו פ' שאירעו בלבולים בקהל קדוש גרוש כנז' וחתמו בו החכמים קדושים אשר בארץ המה כמה"רר חיים עובדיא זצ"ל וכמה"רר בנימן הלוי זצ"ל וכמה"רר שם טוב אלחנט וכמה"רר מרדכי מטאלן זצ"ל וכעת לא מצאתי בידי הפס' מהחתומים מ"מ זה אמת ויציב גם בק"ק לישבונה אירע הדבר ועל פי הפסק הזה חזרו למקומם ועתה יחידי ק"ק פוליא מאותם שנשאר בקהל הגדול אומרים שקבלו וקיימו עליהם בחומרת נח"ש שלא להפרד מעל אחיהם אשר בק"ק הגדול וכפי הנר' שכחו או שגגו ויש מהם שהלכו אחר קבלתם הנח"ש הנז' ואם אמת כן מחוייבים הם אפי' נשבעו לעמוד עד אחיהם בכנס' נוה שלום לחזור למקומ' כבראשו' כי לא חלה השבועה הב' כנז' והמתן כתף סוררת ואינו חוזר מחורם הוא ובשובם למקומם ירפה להם. וה' יודע ועד כי אפי' שהוא לאפרושי מאיסורא לא הייתי מחזיק קולמוס לכתוב אפי' אות לפי שכן קבלתי עלי אלא שדבר זה ישן הוא ואין חדוש דברים רק חלוף השמות. וע"כ כתבתי וחתמתי שמי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |