שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שעו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן שמעון נפתלי שותפים בסחורות ומשא ומתן והשנים מכרו לנפתלי חלק או חלקים מקרקע שמוציאים ממנו עפרות זהב וכסף ולא היה במכר ההוא לא מעו ולא קנין ולא שטר רק שפרע החופרים פעם ופעמים גם כי יצא מן העיר הניח אדם במקומו להחזי' בחלקים ולתת לחופרים את חק עבודתם מדי שבת בשבתו והנה הקונה תובע מהשותפים חבריו שהמקח לא היה כלום כיון שלא היה בו שום קנין כנזכר ועוד טוען שאפי' היה שם קנין שיש אונאה ובטול מקח יותר מהחצי והמוכרים טוענים שכבר נתפרעו ממעות משותפו' ושהיה שם חזקה במה שפרע לחופרים שאין דין הונאה בקרקע ע"כ טענות בעלי הריב שכנראה באה שאלה זו כבר ימים רבים ואפליגו בדין גם במציאות חכמים יצ"ו וממה שראיתי מדבריהם נראה שיש כאן ג' ספקו' אחד אם יש לאלו חלקים דין קרקע או לא ומן הנראה לע"ד שטעם ספק זה הוא מצד שאין המכר גוף הקרקע רק מה שחופרי' ממנו ושורפים אותו או אם נאמר שכיון שבשעת המכירה הוא דבר מחובר וקרקע עולם דין קרקע יש לו ב' שאם תמצא לומר שדין קרקע יש לזה אי נקטינן כדעת האומרים שקרקע אין לו הונאה אפי' שוה מנה באלף או אם נקטינן כדע' האומרים דעד פלגא אין הונאה אבל פלגא וכ"ש יותר יש בו הונאה ספק ג' אי אמרינן דמה שפרע הקונה לחופרים חשיב חזקה אי לא ע"כ מה שכללתי מתוך דברי חכמים
ועתה לא להשיב על דבריהם אני בא רק להורו' דעתי ומה שהייתי עושה ודן אם היה מעש בא לידי ואני אומר שהדין עם המוכרים ואתן טעם ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון אין ספק שהדב' ברו' לעין דלא שייך לדין דין זה כדין מטלטלים כי מה לתבן את הבר שהמוכר אינו מוכר לו דבר תלוש רק מחובר והקונה הוא התולש אותו אח"כ ולזה לא היה צריך ראיה ומ"מ נר' בעיני להביא ראיה מהא דגרסי' בגמרא בפ' הזהב על משנת אלו דברים שאין להם הונאה העבדים והשטרו' והקרקעות ואמרי' בגמ' מה"מ דת"ר וכי תמכרו כו' אין לי אלא דבר הנקנה מיד ליד משמע ודאי דלא דבר הכתוב אלא בדבר שבשעת המק' הקונה מושך אותו והיינו מיד ליד אבל דבר שאינו נותן מיד ליד בשעת המקח קרקע הוי וגדולה מזו אמרו וכתבו הטו' ח"מ סי' קצ"ג וז"ל כל המחובר לקרקע דינו כקרקע ונקנ' בכסף כו' עד וכתב הרמב"ם דוקא שצריך לקרקע אבל אם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדים ליבצר דינם כמטלטלים לענין קנין ואונאה ונראה דכמחובר דמי כו' אעפ"י שעומדים ליבצר ע"כ הרי שלדעת הטור אפי' ענבי' שעומדות ליבצר דינם כקרקע כ"ש זה ואפי' לדברי הרמב"ם ז"ל ע"כ לא קאמר אלא בדבר שלעול' אינו עומד ליתלש ופעמי' הוי הכי ופעמים הכי אבל ל"ד דהוי קרקע עולם ליכא למימר ביה כל העומד לחפור כחפו' דמי שהרי המוכר אינו מוכר רק קרקע לא עפר והתם שאני שעיקר הקנין הוא בשביל הפירות כנ"ל ברור ואעפ"י שהחכמים הניחו זה לברור ראיתי אני לבארו. ועל הספק הב' אני אומר שבעונותינו אין בדורנו זה מי שלא יתיירא להכניס ראשו בין ההרי' הרמים שמא ירוצו את גולגלתו שהרי הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה ז"ל כלם הסכימו לדעת אחד שאין לקרקע דין הונאה אפילו שוה מנה באלף ור"ת והרא"ש ז"ל ונראה שר"ח מסכי' לדעתם שעד פלגא הוא דאין להם אונאה אבל פלגא וכ"ש יותר יש להם אונאה מי הוא אשר ימלאנו לבו להכרי' ביניהם ואעפ"י שראיתי למהררי"ק נר"ו בב"י שכתב שכיון שהרי"ף ז"ל והרמב"ם מסכימים לדעת אחד הכי נקטינן אני לא כן דעתי אלא אם היה בא מעשה לפני הייתי סומך על הכלל הגדול שמסר לנו מהר"ם והביאו הרא"ש בתשובותיו דכל היכ' דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא ואם המוכר היה תובע מעות המכ' מן הקונה והיה הקונה אומר איניתני ביותר מחצי או חצי הייתי פוס' שהדין עם הקונה ואם נתן כבר הקונה המעות למוכר או שתפס אותם ממנו מצד אחר והקונה תובע למוכר שיחזור לו מעותיו היינו פוסק שהדין עם המוכר לפי שהיה יכול לומר קי"ל כהרי"ף והנמשכי' אחריו ואין לומר דאדרבא יש לפסוק כר"ת והרא"ש דהוו בתראי שהרי כתב המרדכי בשם מהר"ם שנהגו לפסוק כהרי"ף היכא שאין התוס' חולקים עליו וכ"ש מהררי"ק בתשובותיו ומלשון זה משמע דלא קפדינן אבתראי במקום הרי"ף היכא שאין התו' חולקים וכ"ת כאן שהתוס' חולקים אית לן למימר דהלכה כתוס' וכהרא"ש גם זה אינו שהרי כתב ג"כ מהרי"ק ז"ל דלא אמרו כן למעט כבוד הרי"ף במקום שהתוס' פליגי ח"ו שגדול כבוד הרי"ף מאד ואין אצלי כעת ספר מהררי"ק ז"ל אמנם נראה מדבריו ודאי דכלל זה דנהנו לפסוק כו' כנזכר אינו אלא לומר דבענין זה כיון שהתוס' מסכימים לדעתו ז"ל אפי' שאחרים גדולים ואחרונים יחלוקו על דעת הרי"ף לא נחוש להם ועבדינן עובדא כהרי"ף אמנם כשהרי"ף והתו' חולקין אז עבדינן כעצת מהר"ם דלא מפקינן ממונא כ"ש בנדון שלפנינו שהרמב"ם ז"ל מסכי' לדעתו והוא גדו' הפוסקים ונמשכים אחריו הרבה בדיני ממונות גם הרמ"ה דהוי בתרא ונראה בעיני שהנמקי ז"ל דהוי בתרא טובא הביא פלוגתא דא ומסכים לדעת הרי"ף יעויין במקומו:
וא"כ פשיטא לי דדי לנו שנאמר דממונא היכא דקאי תיקום ועל הספק הג' אי מקרי חזקה מה שפרע היארדום לחופרים גם זה פשיטא לי דהוי חזקה גמורה כי מה לו חפר הוא ומ"ל חפרו הם בשבילו ואפי' שהגוי לאו בר שליחות כלל לא מותרת שליחו' אני אומר אלא כיון דכ"ע הכי עבדי דפרעי לחופרים הגוים ואדעתא דהכי נחתי במלאכה זו וכהא דכתב הרי"ע על משנת פ"ב דפאה קצרוה גוים כו' ופירש ולא שקצרוה פועלי גוים לישראל דאז הוי כאלו קצרוה ישראל גם שפרע לחופרים וגלי דעתיה דניח ליה בההוא חפורה שתפרו בנדון כזה בגלוי דעת מהני וכהא דכתב מהר"ם בתשובה הביא' המרדכי ז"ל על עסקו ראובן שטען על שמעון מכרת לי חפץ של זהב בתורת זהב כו' עד דאע"ג דדברים שבלב אינם דברים וזה לא הוציא בפיו שהוא מכרו בתור' זהב דאנן סהדי דבתורת זהב קנאו וכו' עד וטובא איכא כהאי גוונא היכא דאיכא למימ' אנן סהדי דאמרינן דדברים שבלב הוו דברים ע"כ. הרי אנו רואים דאע"ג דבעלמא דברים שבלב לא הוו דברו' ולא מהנו כלל א"ה היכא דאיכא למימר אנן סהדי אמרינן הכא נמי בנ"ד אע"ג שהוא לא אמ' לחופרי' שיחפרו בשבילו כי בלאו הכי הם חופרים אפ"ה כיון דאיכא למימר דניח' ליה דלאו בשופטני עסקינן שפור' בשבול אחרים ה"ל כאלו הוא חפר ועדיף זה מהאי דבפ' השותפין דתנן המקיף את חברו מג' רוחותיו ועמד וגדר את האחת ואת השני' ואת השלישי' אין מחייבין אותן רבו יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל ופרש"י ז"ל מגלגלין עליו את הכל לתת חלקו בג' הראשונות דכיון דגדר חצר הפתו' גלי דעתיה דניחא ליה במאי דגדר חבריה ע"כ אמרינן בגמ' אמר רב הוכא הכל לפי מה שגדר וחייא בר רב אמר הכל לפי דמי קנים בזול ופסק הרי"ף ז"ל כרב הונ' וכ' הנמקי ז"ל אבל גדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל כפי מה שגדר אפי' באבנים ביוקר כו' עד ואפי' שהיה כבר פטור מן הא' ומן הב' ומן הג' לא אמרי' ראשון ראשון הפסיד אלא כל שעומד וגדר את הרביעי' מגלגלין עליו את הכל עד סך שעלו האחרונים &ז"ל& ע"כ הרי אנו רואים שאפי' שזה לא צוה לראשון שיבנה ואפי' שהיה מצוה לו שיבנה לא צוה לו שיבנה באבני גזית ואפ"ה בגלוי דעתא שגדר הרביעית הוה מפקינן ממונא מיניה כפי מה שגדר משום דאמרי' דה"ל כאילו בשליחות עשה כ"ש וק"ו דאות לן למימר הכי בנ"ד דכוון שפרע לחופרים גלי דעתיה דמה שהם חופרים הוא הוא החופר ואין לך חזקה גדולה מזו וכ"ש אי שרף הוא העפר דאז פשיט' יותר מביעתא בכותחא דהוי חזק' גדולה שהרי כתב הטור ח"מ סי' קצ"ב וז"ל המוכר קרקע ונכנס בה הלוקח וזרעה או אסף פירות האילן או זמר וכל כיוצא בו קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו כל מקום שאמרו כיוצא בו הוי אפי' בדבר שאינו דומה ממש אלא דהוי חידוש טפי וכמ"ש הגהו' מימוניות וא"כ כ"ש וק"ו שזה לקח העפר ושרף אותו כנוהג שכן שמעתי א"כ היינו אוסף הפירות ויותר כ"ש דלדעתי אפי' לא הוי אלא פריעת היארדום פעם ופעמים הוו חזקה וא"כ לא נשאר רק ענין אונאה וכבר כתבתי מה שנראה לע"ד ועוד הייתו אומר דבנ"ד לכ"ע אין כאן דין הונאה דדמי זה למכירת חזקות מבתים וחצרות וחנויו' שבעליהם גוים וישראל מוכר החזק' והגוי בעל החצר היום או למחר מוציא לקונ' משם ומפסיד מעותיו לגמרי ולא בשביל זה חוזר על המוכר משום דאדעתא דהכי נחתי וזבני כל לזה אני אומר במי שאינו יודע מנהג אמנם אין ספק שמנהג עקר גדול באלו הדברים כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהרבה מקומות וכן הסכימו הפוסקים ז"ל ואני הנראה לע"ד כפי מה שנראה לכאורה כתבתי וחתמתי שמו הצעיר שמואל די מדינה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |