שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שעה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יעקב נפטר לב"ע וחל"ש והניח שני בנים ר' הבכור ואת ש' אחיו וג"כ הניח יעקב הנזכר שלשה בנות פנויות ובעת פטירתו צוה יעקב הנזכר ועשה שטר צואה וזה לשון הצואה אנו עדים ח"מ נכנסנו לבקר את פ' ודבריו נכוני' כו' א' פי' ואמר שיש לו שותפות עם פו"פ וצוה מחמת מיתה שכל זמן שירצו השותפין הנז' להמשיך השותפות הנז' שיהיו חייבים בניו להמשיכו ולהעמידו עמהם כו' אבל כאשר ירצו השותפי' הנז' להפרידו צוה יעקב הנז"ל מחמת מיתה שיקבלו שני בניו מיד השותפין כל סכי הקרן והריוח המגיע לו ושניהם יחד יחדיו בלי פירוד יעשו עסקא משא ומתן עם כל סכי הקרן עד אשר ג' בנותיו אחיותיהם הפנויות תהיינה נשואות ועד אשר ג' תהיינה נשואות צוה יעקב הנזכר מחמת מיתה שלא יהיה כח ורשות לשום א' מבניו ולא לשניהם יחד ליגע באצבע קטנה בשום סך מכל סכי אותו קרן בין בזמן שיהיה השותפות הנ"ל קיים בין בזמן שיהיה השותפות נפרד בשום אופן בעולם עד אשר כל הג' בנותיו הפנויות תהיינה נשואות אבל בריוח יוכלו ליגע ולעשות מהם כל מה שיצטרך בכל זמן שירצו קודם היותם נשואות אבל לא בקרן כנז' עוד כו' עוד צוה מחמ' מיתה ששפחתו קאטירינה תהיה משועבדת לג' בנותיו הפנויות ותשרת להן עד היותן נשואות ואחרי היותן נשואו' תהיה שפחה משועבדת לשני בניו עוד צוה יעקב הנ"ל מחמ' מיתה שאחר שתהיינה השלש בנותיו הפנויות נשואו' כל סכי קרן השותפות הנשארים מחוברים עד זמן נשואי האחרונ' אחר פרעון נדוניותיהן כל כמה שיהיו שיחלקום אז שני בניו ביניהם הבכור כבכורתו כדין תורה ר"ל ר' פי שנים כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה וש' שליש אחד כו' עוד כו' וכן יחלקו כל שאר כסף ושוה כסף הנשאר ממנו ר' פי שנים וש' שליש אחד עוד כו' גם גזר עליהם ברכתו וכל חומרות התורה שיקיימו כל דברי צואתו זו בלי שיסתרו אותה ולא יבטלו שום חלק ממנה בשום זמן בעולם עוד כו' עוד צוה מחמת מיתה שיהיו כל דברו צואתו הנזכר שרירין וקיימין ולא יוכל שום דת ונימוס לבטל אותם לא כלם ולא מקצתן ולקיומם צוה לנו ח"מ לכתוב ולחתום אותם כו' ועתה אחרי פטירת יעקב הנ"ל בא ר בנו הבכור וטוען ואומר שהוא רוצה ליקח מכל מה שירויחו הנכסים אשר הניח אביו הנז' שלא יוכל שום אחד מבניו ליגע בהם עד נשואי בתו האחרונה טוען ואומ' שרוצה לקחת בריוח שירויחו הנכסים הנז' פי שנים ולתת ש' אחיו שליש אחיו מהריוח הנז' לפי שטוען ר' הבכור ואומר שכמו שיש לו פי שנים בקרן אחרי נשואי אחיותיהם שאז הוא זמן חלוקתם שכמו כן מעתה ומעכשו יש לו בריוח פי שנים וש' אחיו טוען ואו' שאין לו ליקח רק שוה בשוה עמו בריוח הנז' יען כי לא יש לו פי שנים אלא בקרן בעת חלוקת הנכסים הנז' אבל בריוח אינו רוצה לתת לו אלא שוה בשוה עמו. עוד טוען ר' הבכור ואומר שבשפחת קאטירינא יש לו פי שנים כאשר יש לו בשאר המטלטלים אשר הניח להם אביהם לחלוק וש' אחיו טוען ואומר שאין לו לר' הבכור אחיו בשפחה הנז' אלא שוה בשוה יען בצואה הוא אומר בסתם תהיה משועבד' לשניהם יורנו מורנו וילמדנו רבנו אם יש לר' הבכור הנז' דין וזכות בשני הדברים האלו לקחת פי שנים ולתת לש' אחיו שליש אחד כמו שהוא טוען בטענותיו הנז'.
תשובה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון הנר' בעיני שזכה ש' הפשוט בדינו ואין לבכו' שום טענה בה יוכל לזכות בתביעתו שרוצה לזכות ליקח בריו' פי שנים כמו בקרן והטעם שאם ירצה לומר שכיון שהתורה זכתו בפי שנים שיתפשט זכות בריוח כמו בקרן הא ודאי דבר זה פשוט יותר מביעתא בכותחא אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא משנה וגמ' והסכמת כלם קרא הכי קאמר בכל אשר ימצא דהיינו בקרן המוחזק בשעת פטירת אביהם ופשטא דקרא הכי הוי ודאי משנה בבכורות הביא' הריא"ף בה' פ' י"נ וז"ל הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי ב' בנכסי האם ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק גמ' אמר רב פפא הלכתא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי ב' במלוה בין שגבו קרקע ובין שגבו מעות הרי הדבר ברור שאין לבכור פי ב' מדין תורה אפי' בקרן שאינו נמצא בעין בשעת פטירת אביהם ר"ל שאם בשעת פטיר' האב היה לו מקרן מנה והיה הקרן ההוא בחובות שהיו חייבים לו או שהיה החצי בעין והחצי במלוה ניטל הבכור פי ב' בנמצא בעין ולא במה שיש במלוה ואפי' הי' המלו' בשטר פי' רשב"ם ולא במלוה ואפי' בשט' בין שגבו מעו' באותה מלוה ובין שגבו קרקע דלאו אינהו מעות ולאו האי קרקע שבק אבוהון והוי ראוי מיד כתב הרמב"ם פי"ג מה' נחלות וז"ל אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים ראויין לבא לאחר מיתת אביו אלא בנכסי' המוחז' לאביו שבאו ברשותו כו' עד וכן אם היתה לאביו מלוה או היתה לו ספינה בים יורשים אותה כאחד עוד כתב אין הבכור נוטל פי ב' בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו כו' עד אין הבכור נוטל פי ב' במלוה אעפ"י שהוא בשטר שגבו קרקע בחוב אביהם וכ"כ הריב"ה בטור ח"מ דינין אלו בסי' רע"ח ומן הנר' מן הפוסקים שאם המלוה היה על משכון נוטל פי ב' א"כ נמצינו למדין שדין זה פשוט מאד מוסכם בלי מחלוקת כלל א"כ מצד זה לא זכה ר' בבכורה מה יאמר הרי יש לי ב' חלקים בקרן וא"כ רוצה אני להרויח לפי ערך הקרן שלי דתינח היכא ששבחו הנכסים בסתם דאז הם שוים הבכור כפשוט אבל כאשר יגלה דעתו הבכו' ויאמר הרי אני רוצה להרויח לפי ערך שלי ואם לא נחלק גם בזה אין טענה לבכור כלל דתנן בפ' מי שמת האחין השותפין שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע כו' וכתב הנמקי ז"ל האחים שהם שותפים שאם אינם שותפים יחד בתפיסת הבית או שותפי' דעלמא שאינם אחים אין שוים בדין זה ומסתמא מיקרו אחין שותפין כשעומדין יחד בלא חלוקה אפילו עד ג' דורות ע"כ כתבתי זה להורות לבד שאחין כל עוד שלא חלקו שותפין נינהו וכ"כ הרמב"ם פ' ט' מהל' נחלות וז"ל האחין שלא חלקו ירושת אביהן אלא כלם משתמשים ביחד במה שהניח להם הרי הם כשותפים לכל דבר ע"כ וכתב הריב"ה בח"מ סי' קע"ו וז"ל שנים שנשתתפו יחד ונתן זה ק' וזה ק"ק השכר לאמצע ולא לפי המעות וכן ההפסד ובתר הכי כתב וז"ל א' מן השותפין שבא לחלוק בלא דעת חברו שחולק בפני ג' כו' עד וכתב רבי ישעיה דוקא שהשלימו שותפות' אבל אם ומו מעות בשותפות להתעסק בהן לזמן אין אחד מהם יכול לחלוק ליטול זוזיו ולומר כל מה שאשתכר בהם יהיה שלי עד שיודיע לחברו או לג' שהם ב"ד ע"כ ומשמע מדבריו שכל אחד יכול לכוף חברו אפי' בתוך זמן השותפות ואין זה כדברי הרמב"ם שכתב שכל אחד יכול לעכב מלחלוק תוך הזמן וכ"כ הראב"ד שאין א' מהם יכול לחלוק תוך הזמן ואם חלק בלא דעת חברו והרויח או הפסיד הכל לאמצע כאילו לא חלקו וי"א שכל ההפסד שלו כו' עד ולא נהירא לי שלא חלק אלא על דעת שהיה סבור שהחלוקה היתה כדין וכיון שלא היתה כדין יכול לבטלה ע"כ הנה שדעת הי"א נרא' כדברי הרמב"ם ז"ל וכן במרדכי ואם כן אני אומר דכיון דהוי פלוגתא דרבוותא היינו יכולים לומר אם היינו צריכים לכך שעל ר' להביא ראיה שהרי זמן חלוקת שותפותן לא הגיע וזה ר אומר לש' בא ונחלוק וזה ש' אומר הרי אני עומד בשב ואל תעשה עליך להביא ראיה שאני מוכרח לחלו' אבל אני או' שלאומר שיאמר שאינו כן שאין כאן מוציא שאינו צריך רק שיודיענו ואז יוכל ר' לחלוק בלא דעת ש' מ"מ בנ"ד אפי' ר' ישעיה וכל הנמשכים לדעתו יודו שהדין עם שמעון דע"כ לא קאמרי התם אלא בשותפין שכל א' מהם יכול לחלק בלא דעת חברו בע"כ כיון שאם רצו שניה' היו חולקין השתא נמי בלא דעתו בע"כ אבל בנ"ד דשניהם אינם יכולים לחלוק מכח חומרת וחרם אביהם א"כ פשי' ופשיט' דכ"ע יודו שיעמוד עד הזמן הקצוב והגע עצמך שותפים שקבלו עליהם לעמוד בשותפ' זמן בשבועה חמורה כו' יאמר ר' ישעיה שאם ירצה א' מהם לחלוק ע"כ של חברו שיחלוק הא ודאי פשי' דא"א לומר נ"ד נמי הוא הדין והוא הטעם דכיון שאינם יכולים לחלוק בכח מצות אביהם כנז' חזר הדין כהרמב"ם לכ"ע זה נ"ל ברור כשמש ובר מן דין אני אומר שהדבר ברור שאין ממש בדברי ר' והטעם דע"כ לא קאמר ר' ישעיה והנמשכים לדעתו אלא בשני שותפין שיש לזה קרן מנה ודאי ולזה ק' או ק"ק ודאי אבל בנ"ד מאן לימא לר' שיש לו ק"ק דשמא יצטרך הכל לנשואי הבנות ולא ישאר לר' ולא לש' דבר לחלוק ואז יהיו שוים א"כ אין ממשות בדברי ר' כלל כנ"ל ודי בזה לשאלה הראשונה:
ונבא לשאלה השנית דלע"ד גם בזה הדין עם ש' והטעם דכיון שיעקב לא הניח הירוש' על הסתם לד"ת שהבכור נוטל פי ב' כמו שכתב בשטר הצואה ובשפחה כתב סתם שתהיה משועבדת לשניה' ודאי הכי משמע שוה בשוה שכ"כ הריב"ה ח"מ סי' רמ"ו וז"ל ואם כתב ב' שלישי נכסי לבני והשליש לאח' הוי ככותב כל נכסיו בבת אחת לבנו ולאח' אעפ"י שהקדים לבנו תחל' משום דלא הוה מצי למכתב כל נכסי לבני ולפ' דאז הוי משמע חצי לבני וחצי לפ' הרי דאע"ג דכשאמר חצי נכסי לבני וחצי לפ' אמרי' דכיון דהקדי' בנו הוי מתנה וזכה אותו הבן וכשאמר ב' שלישי נכסי לבני והשליש לאחר אעפ"י שהקדים בנו אמרי' שלא זכה הבן אלא שעשאו אפטרופוס ואמרינן טעמא משום שלא היה יכול לומר כל נכסי לבני ולפ' משום דהוי משמע חצי לבני וחצי לפ' וכן יתברר זה מהא דאמרי' בגמרא בפ' מי שמת ההוא דאמר לדביתהו נכסי לך ולבניך אמר רב יוסף אשתו קנאי פלגא אמר רב יוסף מנא אמינא דתני' והיתה מחצ' לאהרן ומחצ' לבניו ע"כ והביא הטור ח"מ סי' רמ"ח הנותן מתנה לחברו ואמר לו לך ולבנו פ' הוא נוטל החצי ובנו פ' החצי אעפ"י שהם רבים משמע ודאי שאפי' שאין הדעת נותן אלא לכל אחד חלק שוה עם כל זה אנו אומרים כיון דלישנא משמ' הכי נקטינן אם כן הכא נמי משמע הכי דמשמעות גמור כשאומר דבר זה לפלוני ולפלוני שר"ל שוה בשוה ואין לומר שאני הכא שמד"ת זיכה הבכור בב' חלקים שכבר עינינו הרואות שזה המצוה לא רצה להניח הענין סתם לד"ת אלא שפירש דבריו בכל פרט ופרט ובפרט זה אמר דבריו בלשון שמשמע משמעות גמורה בכל מקום חצי לפ' וחצי לפ' א"כ וש לקיים הדבר כמשמעו בכל מקום וכ"נ מוכרח זה ג"כ מדקאמר שתהיה משועבדת לשלש בנותיו ואחרי היותן נשואות תהיה שפחה משועבדת לשני בניו משמע דכי היכי דשעבוד הבנות שוה לזו כמו לזו כך לשעבוד הבנים דאלת"ה למאי איצטריך למימר ואחרי היותן נשואות כו' מות' גמו' היה דממילא משמע דכיון שאמר תשרת להן עד היותן נשואות שאח"כ נשארה השפחה לבנים ומדחזר ופי' תהיה משועבדת לשניהם ר"ל כמו שאמרנו ודאי דלישנא יתירא לטפיי אתא וכמו שהוכיח מהררי"ק שרש י' וז"ל ואע"ג שלא היה הלשון מוכיח כן מצד עצמו אלא מכח יתור כו' ע"ש ונ"ד יש משמעות ויתור והוי כי הא דתנן בכתובות הבנים ירשו והבנות נזונות מה הבנים אינם יורשים אלא לאחר מיתת אביהם אף הבנות אינם נזונות אלא לאחר מיתת אביהן ה"נ אמרי' מה השפחה הזא' שעבודה לבנות בשוה כך לבנים ועוד אני אומר לע"ד לרווחא דמלת' דבר מדין נר' שהדין כן מטעם דהאי שפחה הוי ראוי שהרי אין הבכור נוטל פי שנים אלא במוחזק עתה ויכולים לחלוק מיד אבל בדבר שיבא לאחר זמן ואינם זוכים בו מיד ה"ל ראוי ונר' דעדיף זה ממלוה בשטר שהמלוה בשטר מעתה זוכים בה ויש לה זמן קצוב ומפני שעדין לא הגיע הזמן נקרא ראוי שפחה זו שאין לה זמן קצו' שמי יוד' מתי ינשאו הבנות כדי שיוכלו הבנים להשתעבד לה או שמא תמות השפחה קודם ומעול' לא יזכו להשתעב' ואעפ"י דהת' איכ' טעמא אחרינא דאין זה מעות שהניח להם אביה' מ"מ בנ"ד כעת אין לי פנאי להארי' ולעיין למצא לזה ראיה גמורה מ"מ יר' לע"ד ואם לא יר' למעיינים כן יתקיים הדין מן הטעם שאמרתי תחלה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |