שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שעז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שרה נתאלמנה ונשארו לה בן ובת ויוסף אחי בעלה רצה לעכב אותה בידו באופן שנתפשרו שרה ויוסף בזה האופן כי שרה הוליכה עמה לויניציא בניה והניחה מרצונה מאה וחמשים זהובים בעיר ראגוזה ביד רבי שמואל אירגאס כי גם רבי יוסף אחי בעלה הסכים בזה ועשו תנאים ביניהם כי אם תפטר הבת ישאר הממון לבן ואם יפטר גם הבן ישאר לאמו או ליורשיה אבל הממון יהיה עשרה שנים ביד ה"ר שמואל הנז' והריוח והקרן הכל יהיה להשי' הבת אם תחיה ותגיע לזמן הנשואין ונתחייבה שרה ויוסף הנז' שלא להוציא ממון זה מיד רבי שמואל הנז' עד העשר שנים רצופין ונתן רבי שמואל הנזכר ערב קבלן ופרען לאחיו יצח' אירגס להיותם בטוחים שלא יפסיד הממון ועתה הערב קבלן הלך לויניציא וירד מנכסיו באופן שאין מקיפין לו שום ממון מצד שהוא עני ונשבר ועתה יוסף הנזכר שואל מרבי שמואל הנזכר שיתן לו ערב קבלן ופרען שיתחייב עצמו בממון הנז' כאשר היה חייב אחיו ואם לא שיפרע המעות עם הריוח וכי רבי יוסף הנז' אינו רוצה לקחת המעות לעצמו אבל שיתנו אותם ביד ב"ד שיהיה הממון בטוח עד שתכתוב שדה למי יתנו אותם גם כי אמה הוא שהיא כתבה כתב לרבי יוסף הנז' ומתרעמת עליו למה הסכים לתת המעות לרבי שמואל הנז' וכי היא צועקת עליו בעבור זה ומתחננת אליו שיעשה מאמצי כחו להוציא המעות מידו ולתת אותם ביד דון דוד בן יחיא או ביד ר' מאיר למורושו או ביד אנשים אחרים ידועים באופן שיהיה הממון בטו' ושואל אם הדין להוציא הממון מידו או להכריחו ולתת ערב קבלן ופרען בעד הממון הנז' עתה יורנו רבנו הדין עם מי:
תשובה האמת כי מלתא דפשיטא היא ואינה צריכה לפנים כי ה"ר שמואל אירגאש יצ"ו צריך שיתן ערב בטוח מאד לפי ראות מי ששמו המעו' בידו ואם לא יוכל ליתן ערב ב"ד יכולים להוציא המעות מידו ולעכבו בידם או ליתנו ביד מי שיראה טוב בעיניהם כי כל ב"ד שבכל עיר ועיר אביהם של יתומים וכמ"ש הרמב"ם פ"י מהלכות נחלות והביאו הטור ח"מ סי' ר"צ וז"ל וכתב הרמב"ם עוד אין הכי נמי אם מינהו אבי היתומים שהיתה שמועתו טוב וישר ורודף מצות וחזר להיות זולל וסובא והולך בדרכי חושך או שפורץ בגדרים ובאבק גזל שחייבין ב"ד לסלקו ולהשביעו ולמנות להם אפטרופא כשר וכל הדברים אלו כפי מה שיראה לדיין שכל ב"ד וב"ד אביהם של יתומים הם ע"כ ועל זה כתב הרב המ"מ פי' כיון שנשתנה לגריעו' אחר מיתת האב מסלקין אותו ואומרים שאלו היה כן בחיי האב לא היה ממנהו על בניו והרי זה כאפטרופוס דמפסיד דמסלקין אותו כמו שנתבאר וקצת צ"ע לע"ד בדברי המ"מ מה חידש על דברי הרמב"ם ואע"פי שהיה אפשר לומר שחידש מ"ש אח"כ אבל אם היה כך בחיי האב ומינהו אין ב"ד מסלקין אותו שהרי רנה בכך גם זה אינו נראה שאם זה לבד בא להשמיענו היה די שיאמר ודוקא שהיה טוב בחיי האב ונשתנה אבל אם היה כך בחיי האב אין ב"ד כו' אלא שמלבד זה חדש דלא נימא דדברי הרמב"ם דוקא שנשתנה להיות זולל וסובא אלא כל שנשתנה לגריעות' יכולין ב"ד לסלקו ועוד למדנו מדבריו שמה שהוא זולל וסובא היה סבה חלושה לסלקו יותר ממה שאנו רואים שמפסיד והולך דאף עפ"י שהוא זולל אפשר שיש לו משלו לשבוע ולהותיר אבל לא מפני זה יגיע נזק ליתומים אבל כשהוא מפסיד ואזיל מנכסי יתומים אז פשיטא דמסלקינן אותו אפילו שמינהו אבי היתומים כל זה כתבתי אע"פי שכפי הנראה לא היה צריך לנ"ד כ"כ אלא שלמדנו מכאן כמה חייבים ב"ד לדקדק ולראות בתועלת היתומים שאפי' שהניח האב אדם אחד לאפטרופוס אם נראה לב"ד שנשתנה האיש ההוא לגריעותא אחר שמת האב מסלקין אותו ונאמר מדעתנו אלו היה בחיי האב כך לא היה ממנהו וא"כ כ"ש וק"ו בנ"ד שאח' שאותם ששמו אלו המעות ביד ר' שמואל אירגש מתחרטים שרואים שעד עתה היו בטוחים אבל עתה נשתנה הענין לגריעות ואפי' שלא היה לנו גלוי דעתא מהם אנו ב"ד היינו מחויבי' לפקח על אלו הנכסי' לשום אותם במקום בטוח שהרי אמרו בגמרא והביאו הרמב"ם פ"י מעות של יתומים שהניח להם אביהם בודקי' על מי שיש לו נכסי' שיש להם אחריו' ויהיו עידית ואיש נאמן ושומע דיני תורה ומעולם לא קבל עליו נדוי ונותנים לו המעות בב"ד קרוב לשכר ורחוק להפסד אם אין לו קרקע ינתן להם משכון זהב כו' ואע"פ שבזמן הזה אין אנו מקפידים כ"כ מ"מ בנדון כיוצא כזה לא מבעי' אצל היתומים שיש להם לב"ד להוציא ממי שיש בידו הממון ולהניחו ביד אדם בטוח אלא אפי' אדם שהלוה לחברו או שמכר לו בהמתנה עד זמן פ' ואח"כ אותו פ' ירא שהלוה או החייב יבריח נכסיו ממנו ולא ימצא מקום לגבות חובו כתב הרא"ש בתשובה והביאו בנו בטור א"ה סי' ע"ג שאם יראה הדיין שום אמתלאה לדבריו או שלא יוכל לגבות חובו כשיגיע הזמן מצווה הדיין לעכב הממון הנמצא לו ביד מי שהוא עד שיגיע הזמן ואע"פי שיש חולקים על זה מ"מ הגאוני' והרי"ף מסכימים לזה וכן ראוי להורות וכבר בא מעשה לידי פעם אחרת ודנתי כן וכ"ש שאפי' החולקים שם יודו בנדון שלנו בנכסי יתומים עאכ"ו שאין כאן טענת שלא הגיע הזמן עדיין בכל עת ועת שיראה לב"ד הוא זמן שמה שכתוב שנתחייבו שלא להוציא ממון זה מיד ה"ר שמואל לא היה זה לכונת תועלת ה"ר שמואל כי אם לתועלת היתומים לאפוקי שלא יהי' רשות לאם היתומים להוציא אותם להנחת עצמה ולתועלתה וכן דוד היתומי' לכונה זו בעצמה נתחייב באופן שלא יהיה רשות לשום א' מהם בלתי רשות חברו להוציא המעות משם אבל כשהם מסכימים לדעת א' פשיטא ופשיטא שב"ד מוציאין מיד ה"ר שמואל הנז' או יתן ערב בטוח שיראה בעיני הק"ק ראגוזה ואפילו שלא היינו יודעים הסכמתם הם הב"ד שכל ב"ד וב"ד אביהם של יתומים חייבים להשגיח ולפקח על תיקון היתומים שיר' טוב וישר לתועלת היתומים וזה דבר פשוט ואינו צריך להאריך דזיל קרי בי רב הוא הנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |