שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שעג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ילמדוני מורי ורבותי החכמים השלמים רבני שאלוניקי נר"ו ראובן שנשא אלמנה ויש לה בן קטן וקבל עליו ראובן לזונו שלשה שנים וזונו ופרנסו ולמדו תורה ודרך ארץ עד שגדל והגיע לח"י שנה אז אמר לו ראובן כעת אני רואה שהגעת לזמן הנשואין ואני דחוק ואין בידי יכולת ומ"מ אם תקבל עלוך לעשות כל מלאכה שאומר לך ולקיים כל גזרתי הן בענין תלמוד הן בענין שאר הדברים וכל ריוח שיגיע לך מאיזה מקום שיהיה עד סוף ג' שנים אחר נישואין יהיה שלי גם אני אקבל עלי להשיאך אשה הגונה ולפרוע לך המוקדם והסבלונות כפי מנהג אותה מדינה ולהוציא כל הוצאות החופה ולהלבושך כפי מה שיראה לך ולזון אותך ואת אשתך ג' שנים מזמן הנשואין על שלחני ונתרצה חורגו שמעון על זה וכתבו שטר בקנין במקום שבועה בין שניהם על אלו התנאים הנז' לעיל עוד קבל עליו חורגו שמעון בכח החומרה הנז' שאם ח"ו יעבור על איזה תנאי מהתנאים הנז' שיהיה מחוייב לפרוע לראובן כל הוצאות שיוציא לסבתו כי כן התנה עמו ראובן בכלל התנאים הנזכרים ואז שידך ראובן לשמעון אשה כרצונו ולקח לו ק' פרחים מחמיו של שמעון כדי שישא ויתן בהם בחנות אחר קביעות הישיבה ונתחייב ראובן לפרוע המאה פרחים לחמוו של שמעון אם לא ימצא שהרויח שמעון בחנות כראוי לסוף שנה תמימה אחר תשלום השנה הכניס ראובן שמאים שישומו החנות ולא מצא מכל הקרן כי אם בארבעים פרחים סחורה אז הוכרח ראובן לסבת השבועה שנתחיי' לחמיו של שמעון למכור קצ' ספריו ומטלטליו ולקחת עוד ן' פרחים ברבית לשנה ופרע לחמיו של שמעון הק' פרחים הנז' והשיא ראובן לשמעון כפי התנאים הנז' ואחר הנשואין בג' חדשים שלח ראובן ושמעון כרצונו למצרי' כדי שימכור לו קצת ספרים ומטלטלים ששלח עמו כדי לפרוע לבעלי החובות גם שלחו כדי שיהנה ממצרים ויסייעו לפרוע החובות שגרם לו כאשר הוא מפורסם והלך שמעון הנז' והניח אשתו בבית ראובן הנזכ' ונתעכב הוא במצרים לא חשש לשלוח לראובן דמי חפציו ואפי' כתב לו וחשש לשלח לו וכראות ראובן שלא חשש שמעון לשלוח לו כלל וגם שהגיע זמן הפרעון של החמשים פרחי' שלקח ברבי' וגם גודל היוקר שבמדינה הוכרח לצאת מהמדינ' כדי להשתדל לפרוע החובות שגרם לו חורגו הנז' וקודם צאתו מהמדינה השתדל והניח לביתו ולבניו מקו' שיתפרנסו ממנו עד שיחזור לביתו וכעת חזרו ראובן ושמעון הנז' למדינתם בתוך ג' שנים הנז' ושמעון טוען שאינו רוצה לתת הריוח שהרויח במצרים לראובן לפי שאותו ריוח שקבל עליו לתת לראובן הוא דבר שלב"ל ואין אדם מקנ' דבשב"ל גם כי לא נתנו לו במצרים אותם מתנות כי אם בתנאי שלא יתנם לראובן גם כי טוען שלמה יצא ראובן מהמדינה והניחם בדוחק מהמזונות וראובן טוען הרי שעבדת עצמך וגופך בקנין במקום שבועה לעשות כל מה שאומר לך ואני הוא ששלחתיך למצרים וברצונ' וא"כ אפי' לדברי הרמב"ם ז"ל שמחלק בין מחייב עצמו וגופו לקנין בעלמא את' מחוייב לקיים תנאיך וכ"ש שכבר קבלת עליך בחומרה בקנין במקום שבועה ואפי' לפי דבריך שאתה רוצה לבטל התנאי א"כ אתה מחוייב ליתן לי כל ההוצאות שהוצאתי לסבתך שהרי גליתי דעתי דלאו למחיל קא מכוינא שכך התניתי עמך בהדיא שאם תעבור על איזה תנאי מהתנאים הנזכרים שתהיה מחוייב לפרוע לי כל ההוצאות הרי שלא מחלתי ההוצאת אלא בתנאי שתקיים כל התנאים שהתניתי עמך וא"כ מה נפש' אם רצונך לבטל התנאי שבינינו תן לי כל ההוצאות שהוצאתי לסבתך והשבע לי עליהם ותן או אשבע אני ואטול ואם רצונך לקיים התנאים תן לי כל מה שהבאת והרווחת והשבע לי עליהם ושלא תעלי' ממני דבר ושלא נתת לשום אדם או לשום אשה במתנה כי אני לא יצאתי כי אם לסבת החובו' שגרמת לי כאשר הוא מפורסם ואני לא קבלתי לזון אתכ' כי אם על שלחני והרי שלחני במקומו עומד וכל ההוצאת והפיזור של הבית הם ע"י אמך ובהכרח שהיא מכבדת לך יותר מבני הגדול שיש לי מאשה אחרת שאוכל על שלחני עד ידי אמך וא"כ לאו כל כמינך ילמדנו רבנו הדין עם מי:
תשובה אם הדברים כמו שבאו בשאלה קורא אני על שמעון משלם רעה תחת טובה אחר שראובן בע אמו גדלו ונשאו עשה עמו כ"כ טובות גשמיות רוחניות היה לו לקיי' דברו הקל עמו כל אשר הוצי' בשפתיו אך אמנם אח' שהוא נותן כתף סוררת ואומר יקוב הדין את ההר צריך דקדוק היטב יען יש בדין זה כפי הנר' סעיפים אחר שנראה כמו שטוען שמעון חורגו של ראובן שמה שהוא נדר הוי דבר שלב"ל ב' שהוא דבר שאין לו קצבה ג' שלכאורה הוי לשון אסמכתא דכל דאי הוי אסמכתא ובכל הסעיפים הללו יש מקום עיון לראות היכן הדין נוטה שבכל אחד מהם נפל מחלוקת כמו שאבאר בקצרה בפ"ק דמציעא תניא מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעל' מצודתי מכור לך לא אמר כלום וז"ל התוס' שם ואם תאמר ולימא דר' דאמר כרבי מאיר ובריתא כרבנן וי"ל דלדידן פריך כו' עד וסבירא לן כרבנן דאין אדם מקנה דבשב"ל וכן הסכימו כל הפוסקים כדברי התוס' ז"ל דהלכה כרבנן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"כ נראה דטענת חורגו של ראובן הוי טענה יפה בודאי מה שירויח כו' הוי דבשב"ל וא"כ נר' שלא קנה ראובן עוד מצאתי כתב המרדכי וז"ל מה שאירש מאבא מכור כו' פרש"י משום דאין אדם מקנה דבשב"ל כו' ותימ' מאי שנא מטובת הנאה דכתובה שיכולה אשה למכור כו' ומאי שנא נמי מההוא דגרסי' בבתרא פר' מי שמת בסופו בן שמכר בחיי אביו כו' עד וי"ל דאין טענה כאן משו' דשלב"ל אלא משום דהוי אסמכתא דהוא מוכר מה שירש מאביו ושמא לא יירש דומיא מה שתעלה מצידתי ואסמכת' לא קני' הילכך לא אמר כלום אבל התם גבי כתובה לאו אסמכת' היא דמיד היא שלה כתובה אלא שהוא יורש ממנה ע"כ וה"פ שמא תאמר התם נמי גבי כתובה מי יימר שתבא הכתובה לידי גבייה לזה אמר דגבי כתובה מיד היא שלה וחלה המכיר' ואח"כ אם לא תבא לידי גבייה מטעם שהוא הבעל יורש ממנה סוף דבר אף לפי טעם זה נרא' דבנ"ד לא זכה ראובן בתביעתו כי מי יאמר לו שירויח חורגו כמו מה שתעלה מצודתי כי מי יאמר לו שמצודתו תעלה מלבד דהוי כפי הנרא' בלשון דאי וכל דאי הוי אסמכתא כדפרש"י ז"ל גם מן הטעם הג' שאמרתי שאין חיוב חל על דבר שאל"ק וכן היא סברת הרמב"ם ז"ל וסברת רבותיו הן אמת שכב' כתבתי פעם ופעמים גם שלש שאעפ"י שאין מקנה דשב"ל היינו בלשון מכר ומתנה אבל בלשון חיוב אם היה כתב בשטר דבר חיוב ר"ל נתחייב כתבו התוס' בריש פר' אעפ"י דחל החויב ושכ"כ הרשב"א ת"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל והביאו הטור ח"מ סי' ס"א וכ"כ הריטב"א בתשובה הביאה ב"י סי' ס' ואחר שכל אלו הסכימו לכך אעפ"י שנר' שעדין יש חולקי' אי משום הא לחוד כבר היינו יכולים לומר בפירו' שזכה ראו' בדינו גם מן הטעם שאמרנו לעיל בשם המרדכי שיש כאן אסמכתא מטעמא דמאן נימא דירויח עכ"ל ומטעם דהוי בלשון אם כו' גם מטעם זה היה אפשר לומר שלא הפסי' ראובן זכותו מאחר שהיה עושה ועשה עמו כ"כ טובה והבטיחו במה שיעשה לא הוי גזים כלל אלא הוי כתנאים שעושה אדם עם חברו אם תעשה לי הדבר גם אני אעשה כו' דהוי קיים דאם לא כן לא שבקת חיי לשום תנאי שאדם עושה עם חבריו ואין אנו לומדים מתנאי בני גד כו' דכל בלשון גם אלא ודאי כמ"ש הרשב"א דהא דאמרינן דאי הוי אסמכת' צריך שיודה שאומר אדם אותו דרך קנס ודרך גוזמה מה שאין כן בנ"ד וק"ל ולא אאריך להעתיק כאן לשון הרש"בא ופוסקים אחרים כתבו זה דמצוי הוא ספר ח"מ אצל כל אדם ומי שירצה לעיין יראה בח"מ ב"י סי' ר"ז שהביא כמה סברות שונות זו מזו לטענת המרדכי נראה עומדת לפנינו אמנם מצאתי תשובת הרש"בא ז"ל הביאה ב"י סי' עמוד שני ז"ל כתב הרש"בא שאלת מי שחייב עצמו לתת לחברו כל מה שירויח מכאן עד שלשים יום ושעבד לו בק"ג כל נכסיו שקנה ושיקנה אי אמרינן דלא אמר כלום לפי שאין אדם מקנה דשב"ל תשובה דבר ברור הוא שחייב כו' עד אבל המחייב עצמו ליתן מה שיוציא הדקל דבריו קיימים שזה אינו מקנה הפירות אלא מחייב עצמו ליתן הרי דפשי' ליה להרש"בא ודבר ברור הוא לפניו שכל שהוא מחייב עצמו לדשלב"ל חייב משו' דגופו הוא המתחייב וגופו בעולם הוא ואפשר דהמרדכי ז"ל יודה גם הוא מה שכתב הרש"בא ז"ל דע"כ לא קאמר המרדכי אלא במה שאירש כו' או מה שתעל' מצודתי כו' דלא הוי בלשון חיוב אבל בנ"ד דמסתמא נראה דנכתב השטר בלשון חיוב ודאי חייב ש' להשלים מה שחייב עצמו א"כ משום הא נמי היה אפשר לומר דלא הפסיד ראובן אלא דאכתי אית לן למימר דאין לנו כח לחייב לש' במה שהרויח במצרים ובמקום אחר מטעם מה שכתב הרמב"ם ז"ל והביאו הרי"בה ז"ל וז"ל המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר לחברו הרי אני חייב לכסותך או לזונך לא משתעבד שאין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו לו במתנה וזה דעת רבותיו ז"ל והרמב"ן ז"ל אע"פ שאין דעתו כן כמ"ש הטור ח"מ כתב שיש לחוש לדעת האומרים שאין אדם מחיי' עצמו בדבר שאינו קצוב ע"כ ומי יערב אל לבו להוציא ממון נגד סברת הרמב"ם ואחרים שעמו וכמ"ש הרמב"ן שיש לחו' וכ"ש שנדון זה נוגע לתושבי ירושלם תוב"ב שבאותם המלכיו' נמשכי' אחר סברת הרמב"ם ז"ל דאין כן נר' לע"ד ואין כח להוציא ממון מצד אלה הטענות אבל מה שטוען ראובן שיתן לו ההוצאות שהוציא על חורגו כיון שאינו מקיים התנאי בהם ודאי ליכא לספוקי כלל דפשיט' שהדין עמו ולא מבעיא השתא שהתנה עמו ראובן דפשיטא אלא אפי' על הסתם היה חייב שמעון ליתן לו מה שהוציא עליו וכמו שיש לזה ראיה מר"י בעל ת"ה תשובת שי"ו על שמעון שהיה אוכל אצל חמיו ואכל שתי שנים יותר על הקצבה והאכיל חמיו בעצמו לחתן אחר הזמן יותר על הקצבה קודם לזה ועכ"ז פסק הרב ז"ל שהדין עם חמיו על הסתם שיפרע לו שמעון מה שהיה ראוי להוציא כו' וכבר יראה המעיין שם ולא פטרו אלא היכא דאיכא אמדן דעת שלא היה שואל לו אלא מחמת כעס ומריבה שהיה לו עם חתנו זה שאז בזה האופן היה פטור שמעון חתנו משום דנר' דעד עכשו מחיל:
אמנם היכא דליכא אמדן דמחל על הסתם היה חייב ואני נראה בעיני ראיה לזה שהרי כתב הריב"ה ח"מ סי' רפ"ו מי שמת והניח בנים גדולים וקטני' והגדולים צריכים להוציא יותר מהקטנים במלבושים כו' עד אין נזונין ולובשין מן האמצע אלא יחלקו הנכסים וכל אחד ילבש ויזון משלו וכתב רבנו ישעיה אפי' שתקו וניזונו ונתפרנסו ביחד לא אמרינן מסתמא דמחלו אלא יכולין לתבוע אלו מאלו מותר חלקם ע"כ וא"כ כ"ש בנ"ד שאפי' היה על הסת' היה חייב שמעון חורגו לפרוע לראובן ואפי' לדעת הרשב"א דפליג עליה וכתב דוקא כשמיחו אבל בסת' נזונין ומתפרנסי' סתמא שותפין נינהו ומוחלין זה את זה א"ה בנ"ד יודה ודאי דעל הסתם ליכא מחילה דדוקא בשותפין מוחלין זה לזה שכן דרכם אבל באיניש דעלמא ליכא למימר הכי זה ימים כתבתי זה עתה כשחזרתי לעיין בנדון שלפנינו מצאתי כן בפי' שכ' כן הר"ן בפ' שני דייני גזרות על משנת מי שהלך למ"ה ועמד אחר ופרנס את אשתו כו' וכתב שם וז"ל וכתב הרשב"א בפ' אין בין המודר דכי אמרינן אבד מעותיו דוקא במפרנס ומפרש שמחמת מזונות שחייב לה בעלה הוא נותן לה דבכה"ג הוה ליה כפורע חובו של חברו שהו' פטור כו' עד אבל פרנס סתם חוזר וגוב' לפי שכל המפרנס סתם אינו מפרנס בתורת מתנה אלא בתורת הלואה וה"ל כלותה ואכלה והר"ן שחולק על סברא זו כתב וז"ל אלו דבריו ולא נראה דנהי נמי דמפרנס את חברו סתם לאו לשם מתנה קא מכוין אפי' הכי המפרנס אשת חברו לזון הניח מעותיו על קרן הצבי משום דהיינו דלאו בתורת מתנה קא עביד מיהו סתמא אדעתא דבעל נחית כו' הרי דלכ"ע בנ"ד אפי' על הסתם חייב חורגו של ראובן זה לפרוע לו מזונו' ופרנסה שזן ומפרנס אותו כ"ש וק"ו השתא שגלה דעתו בפי' ואמר לו אם תעשה כך גם אני אעשה כו' כנז' בשאלה פשוט יותר מביעתא בכותחא ואם יפול הפרש ביניהם על הסך הזה יאמר כך וזה יאמר כך לענין המזונו' והפרנסה ישומו ג' בני אדם מה שיראה בעיניהם לפי המקום והזמן ולענין שאר ההוצאות כיון שפי' לו ראובן אעשה כך וכך ואת' תעש' כ"וכ ואם לאו כו' הרי חייב שמעון לפרוע מעט או הרב' והשכל מחייב שהוא לא יוכל לישבע וקי"ל מתו' שאינו יכו' לישבע משל מה שיאמ' ר' ויקב' עליו ר' חרם סתם שאינו לוקח ממנו אלא כדי מה שהוציא כנלע"ד כפי הדין הגם כי כפי האמת היה חייב ש' לקיים התנאי שהתנה עם ר' ופרט שיש קנין במקום שבועה שאין ספק שנר' נזהרין לישבע וכל שהוא כן הראוי היה לקיים מוצא שפתיו כ"ש כאש' הזכי' הדברים שאמר ומ"מ הדין נר' בעיני שהוא מה שכתבתי ושהוא דבר מוסכם לכ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |