שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שע
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ילמדנו רבנו נר ישראל ראובן יחיד ליחידי קהלה אחת שהיה פורע כאחד מיחידי הקהל ההוא בעולי המלכות כגין פרחי' ושלגון ואזאפ וקורקצי ופקשימיט שהם עולי המלך הנשלכים על הקהל דרך כלל לבלתי השגיחם על הפרטי' ואחר זמן מת ראובן הנזכר וחל"ש והניח יתומים אחריו מהם גדולים ומהם קטנים והיו פורעים היתומים הנז' מדי שנה בשנה כל הנוגע לחלקם וכי קצו בחייהם לסבול ולשאת עוד עול הנזכר ונתפשר יהודה בן ראובן היתום הגדול בעדו ובעד אחיו היתומים הקטני' עם טובי הקהל ומנהיגי' בסך ד' אלפים לבנים וקבלו הקהל מהיתומים יהודה ואחיו הנז' סך המעות הנז' ופטרום מכל עולי המלכות הנז' וכתבו וחתמו להם שטר פטורין על ההוא ומסרוהו בידם להיות להם לראיה ולזכות בידם וז"ל. בחמישי בשבת שמונה ימים לחדש שבט משנת חמשת אלפים ושלש מאות ואחד עשר לבריאת עולם נתפשרו הקהל ק"ק פלו' עם הבחו' יאודה יצ"ו בכ"ר ראובן נ"ע ונתפייסו ברצון נפשם ובנפש חפצה בלי שום אונס כלל וקבלו ממנו ארבעה אלפים לבנים וע"י זה פטרו אותו ואת כל אחיו מכל עול המלכות ר"ל מפרחים שלגין ואשפידיש וקורקצי ופקשמ' ולכל עולי המלכו' הנשלכים על ערך הפרחי' בכלל באופן שלא יקחו משום אחד מהם ר"ל מכל יתומי ראובן הנז' אפי' שוה פרוטה ולקיום כל הכתוב לעיל קיימו וקבלו עליה' ועל זרעם כל הקהל יצ"ו בקנס נח"ש שלא יורשה שום אחד מהם לערער על הדבר כל ימי עולם ושלא יבקשו כלום לא מהיתומי' הנז' ולא מרבי פלו' בכ"ר פלו' זלה"ה שהיה פורע בעדם כל השלכותיהם עד היום הזה וכדי להיות לראיה ולזכות ליתומים הנז' ולר' פלו' הנז' כתבנו זה אנחנו ח"מ ברשות כל הקהל ובהסכמת' ובשליחותם וע"י ח"מ זאת הרי הוא כאלו חתמו כל הקהל הנז' יצ"ו והכל שריר ובריר וקיים ע"כ לשון השטר פטורין ועתה בניהם אשר קמו מאחריה' וקצת מהחתומים עצמם מערערים על השטר הנז' ומתחרטים מאשר קימו וקבלו ורוצים לחזור ולכוף האחים בני ראובן הנז' לפרוע כיוצא בהם יורנו רבינו ומורנו מורה צדק אי זה צד הסות' הפיוס והפיטורין הנז' כי מאזני המשפט בידו לסקל נתיבה מעוו' ולהסיר מכשול מביניהם לבלתי יכשלו כי אתך המשפט ילין ואשר תברך מבורך ושכמ"ה:
תשובה הרבה הפציר השואל לחוות לו דעי בשאלה הזאת בהיותי שליו בבתי עיר מולדתי שאלוניקי יע"א ודחיתי אותו בדברים והניח בידי השאלה הזאת והוא בא פה קושטנטינה ומכאן היה כותב תמיד אשלח לו תשובה ואני דחיתי פעמים שלש לבני שהיה דורש בעדו עד שמסבב הסבות הוא יתברך טלטלני טלטל' גבר והביאני פה ונמצא השואל דורש ומבקש תמיד אחוה דעי עד שנפתתי אליו ולא יכולתי השיב עוד פניו ריקם ועם היות לבי בל עמי וספרי אין אתי אמרתו להפיס דעתו מן הבא בידי כעת ואען ואומר כי לבי אומר לו כי בקשתו זאת לרווחא דמלתא כי דבר ברור לע"ד בזה מי הוא אשר יערב לבו לבקש מהם מהפיטורין הנז' דבר אפילו לא היה כאן חומרא כ"ש וק"ו בהיות יש קנס נחש עלי דרך עובר במסילה הזאת אשר דרכו בה כוחו נפש ואין לומר כי אולי טענת המערערים היא שלא עלה בדעתם ובואו כ"כ מסים וארנוניות כמו שהם בימים החלו שהרי כתב הרא"ש בתשובה חדוש נפל' ותמוה בעיני וז"ל אם הקהל בררו ג' אנשים להטיל ח' זהובים על כל מי שיראה להם שיש לו מאה ועשרים זהובים והיו מקצת שלא היו סבורים שיש להם ק"כ זהובים וכתבו שמם חלק יראה שאפי' גם ימצא אח"כ שיש להם ממון פטורים מאותו המס בין מח' זהובים בין מפרעון המותר הא למה זה דומה לקהל שביררו אנשים לעשות פנקס על הקהל לפי אומד דעתם והטילו על ראובן שיתן מס מאלף זהובים כי לפי אומד דעתם לא ידעו שהיה לו יותר ושוב נודע שיש לו יותר מי' אלפים כו' וכן בנ"ד עד סייעת דשמיא הי' ופטורים לגמרי ע"כ: ואיברא דאיכא לאתמוהי שנרא' שהרא"ש מודיע היעלם בנעלם ונראה ראיה לדברי הרא"ש מההיא דפ' ח"ה שפטרוהו שהיו חושבים שלא היה לו ממון ואפי' נמצא שיש לו ממון רב פטור ע"ש דמאי שנא האי מהאי דקאמר וכן בנדון זה אלא שנראה לע"ד דיש הפרש בין האי להאי דבשלמא בההיא שהקהל ביררו כו' איכא למימר דעבדי אנשי דטעו בין רב למעט ואחר שירדו לחייב וחייבו איכא למימר ס"ד הוא ושוב ליכא לחיובי יותר אבל בההי' דהרא"ש לפטור לגמרי היה נראה דאין דרך ואיכא למימר דלא דקו טובא ושמא איכא דברים בגו קמ"ל דליכא לפלוגי בהכי יהיה מה שיהיה נראה שהדברי' ק"ו התם שבשעה שהטילו המס היה טעות גמורה עכ"ז פסק הרא"ש דסיעתא דשמיא הוא ופטורים בנ"ד עאכ"ו שבשעה שפטרום לא היה טעות כלל ואדרבא אפשר שהיתומים היו המוטעים כי לריוח ד' אלפים אפשר היה עולה יותר ממה שהיה ראוי ליגע להם לפי מיעוט המסים ועוד ק"ו אחר דבנדון הרא"ש נמצא הג' לבד טעו ונמצא מחייבים ממון לאחרים היינו המותר ובנ"ד אינו כן אלא שהדבר נודע לכל הקהל וסברו וקבלו כי באותה שעה היה נראה להם ריוח לקהל וא"כ מזה הצד נראה בעיני הדבר ברור כשמש שא"א לאנשי הקהל י"א לערער על הפטור גם אם ירצו המערערים לערער ולומר שאעפ"י שהחתומים פטרום הם אינ' חפצים בכך גם בזה כתב הרא"ש בתשובה וז"ל כבר השבתי לך שבכל דבר שהקהל או טובי העיר שנמנו מדעת הקהל מסכימים אין צריך קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובים וכמסורים דמו ועוד דנדון זה מחילה היא ואפי' היחיד שמחל א"צ קנין ע"כ הרי שכתב או טובי העיר וא"כ בנ"ד נמי אעפ"י שלא היו כל הקהל כיון שהיו טובי הקהל מעשיהם קיימים וכ"כ שם תשובה קצרה ז"ל מנהג פשוט הוא מה שטובי הקהל מסכימים לעשות שריר וקים הוא בלא קנין ומה שיש מקום עיון הוא זה שהמסי' המתחדשים איך יפול בהם מחילה שהרי הם דבר שלב"ל ובדברי שלב"ל נראה דלא שייך ביה מחילה וכמו שנר' מתשובת מהרר"י קולון סי' פ"ט וז"ל ועתה תובעים יורשי ש' מראובן הסך ההוא באומרם שאין הפטור מועיל לבטל כח השעבוד מאחר דכשנעשה הפטור ההוא עדין לא הגיע זמן גביית השטר ההוא כו' עד והוי כדבר שלב"ל כו' נראה לע"ד דבר פשוט שאין בטענת היורשים ממש דפשיטה דלא חשיב חוב שלא הגיע זמנו לגבות כדבר שלב"ל עד שנאמר שלא תועיל בו המחילה בתוך זמנו אלא פשיטא דחשיב דבר שבא לעולם מאחר שכבר נעשה השעבוד ונתחייב הלו' ושעבד נכסיו משעת עשיית השטר בקנין סודר ע"כ משמע דדווקא משום שכבר נתחייב ושעבד הוא דמהני מחילה משום דבא לעולם מיקרי שייך ביה מחילה הא לאו הכי לא שייך ביה מחילה כיון שעדיין לא נתחייב זה יתברר מלשונו שם פעמים ג' אין צורך לאורך וא"כ מהאי טעמא היה נר' דבנ"ד דבמסים שעדיין לא באו וכ"ש שלא עלו על לב לא שייך בהם מחילה אלא שמ"מ נראה בעיני ודאי שגם מטעם זה אין דין למערערים לערער על הפטורים שהרי כתוב בתשובה הביאה ב"י ח"מ סי' קס"ג וז"ל כתב הרשב"א בתשובה מי שפטרו המלך בחותמו ממסים וארנוניות אם עשו הקהל הוצאות בצרכי צבור כו' עד הדין עם הצבור שאעפ"י שפטרו המלך ממה שתובע לצבור לפטור ממונם של אלו מכל וכל מאורע שיחרה להם לא פטר ע"כ ואם היה דשייך כאן לומר דאין מחילה בדבר שלא בא לעולם לימא הרשב"א ז"ל האי טעמא ועוד שנראה ממאורעות שאירעו הוא דאינו פטור הוא מכל מסים שיטיל המלך עליהם פטור ולמה הא לימא הא לא שייך מחילה בדבר שלב"ל אלא דנראה דלא שייך במסים המוטלי' מהמלך האי טעמא. עוד כתב שם שכתב הריטב"א בר"פ הנושא וז"ל מורי הרשב"א היה למד מן הירושלמי שאם הסכימו צבור עם אדם אחד שיפטרו אותו ממס זמן קצוב כדי שיב' לדור אצלם או משום הנאה אחרת שעשה להם אם מת באותם הימים חייבים יורשים לפרוע מס מאותם נכסים הרי שדוקא יורשים הם שחייבים שלהם לא פטרו הא לו דברים קיימי' אע"פ שהיו פוטרים בתחלה ק' שנים ומה שנראה בעיני טעם לזה ומנין לנו לחלק היינו מהא דתנן פ' הכותב משנה ראשונה הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זו אוכל פירות בחייה ואם מת' יורשה א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים ואמרינן בגמרא תנו רבי חייא האומר לאשתו ופרש"י ולא תני כותב דאשמועינן דבאמירה בעלמא כמו סלי' נפשיה בלא שום קנין וכתיבה ופריך בגמרא תימא וכי כתב לה מאי הוי והתניא האומר לחברו דין ודברים אין לי בשדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום ופרש"י דאין כאן לשון מתנה ומשני אמרי דבי ר' ינאי בנפלו לה ועוד' ארוס' כדר' כהנא דא"ר כהנא נחלה הבא' לאדם ממקום אחר אדם מתנ' עלי' שלא יירשנ' ע"כ מכל זה כרחה כי בדבר שעדיין לא זכה אדם בו יכול להסתל' עצמו ממנו בדבור קל והכא נמי הוי סילוק שהקהל מסלקים עצמם מאלו שלא לתבוע מהם שום דבר וראיתי בהגה באשרי בפ' הנז' וז"ל וששאלת ראובן חפץ לקנות בית ודואג פן יצטרך למוכרה ותעכב אשתו עליו היוכל להתנות עם אשתו בשעת קנויה ע"מ כן אקנה לנו בית שבשעה שאצטרך למוכרו לא תוכל לעכב והיא מקבלת עלי' כן ונכתב השטר התוכל לחזור בה כיון דבשעת התנאי הוה לי' דשלב"ל שעדיין לא קנאו נראה לו דלא מצי למהדר דאדם מסתלק בטוב שכל כדאמרינן הכא דמתנו עליה שלא יירשנה ומהני בין לנכסים שהיו כבר בעולם בין לפירות דאכתי לא אתו ושלום מאיר בר ברוך ז"ל ע"כ. והכא נמי בנ"ד הוי נמי הכי שכתוב שלא יקחו משום א' מהם מכל יתמי ראובן הנז' כו' וכ"כ ושלא יבקשו כו' היינו סילוק ממש וא"כ מטעם זה נסתלק כח הערעור מכל וכל ועוד יש להביא ראיה לקיים הפיטור שהרי כתב הרשב"א והביאו ב"י ז"ל א"מ סי' ס' וז"ל מי שחייב עצמו ליתן לחבירו כל מה שירויח מכאן עד שלשים יום ושעבד לו בקנין גמור כל נכסיו שקנ' ושיקנה או אמרינן דלא אמר כלום לפי שאין אדם מקנה דבר שלב"ל:
תשובה דבר ברור הוא שחייב דלא אמרו בדבר שלב"ל אלא כגון פירות דקל אבל מחייב עצמו ליתן מה שיוציא הדקל דבריו קיימים שזה אינו מקנה הפירות אלא מחיי עצמו וליתן ע"כ א"כ כ"ש בנ"ד שנתחייבו הם עצמם וקבלו עליה' שלא ליקח משום א' מהם כנז"ל דפשי' שמחוייבים הם כל הקהל לקיים ואע"ג שלדעת הרמב"ם ז"ל המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב לא מהני מ"מ מהטעם הראשון שאין כאן מחייב ליתן אלא מחייב עצמו שלא ליקח נראה ודאי דבר ברור שאפי' הרמב"ם יודה בנ"ד שהפטור והסילוק קיים ואין למערערים שיטענו לומר שהרי כתב הרמב"ם והבואו הטור ח"מ סי' קל"א מי שלא פירש דבר קצוב שערב בו כגון שאמר לו כל מה שתתן לו אערב לך או מכור לו ואני ערב כו' עד ונ"ל שאין זה הערב חייב כלום כיון שלא ידע הדבר ששעבד עצמו בו לא סמכא דעתו ולא שעבד עצמו ודברים של טעם הם למבין ועוד כתב הטור הנזכר בסי' ס' ז"ל כ' הרמב"ם המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר לחברו הרי אני חייב לכסותך או לזונך לא משתעבד שאין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו לו במתנ' ע"כ וא"כ ירצו המערערי' לומר דבנ"ד נמי שאין כאן דבר ידוע ומצוי וא"כ מה שקיימו וקבלו עליה' אינו כלום הא ודאו אין בטענה זו ממש חדא שרבו החולקים על הרמב"ם וא"כ היינו יכולים לומר שלא יהיה אלא ספק חרם דהוי איסור תורה כמו שברור ליודעים הוה לן להחמיר ועוד שאין אנו צריכין לכך מן הטעם שאמרנו דודאי בנ"ד אפילו הרמב"ם יודה ע"כ לא קאמר הרמב"ם אלא דלא משתעבד האדם ומתחייב ליתן בדבר שאינו קצוב אבל לסלק עצמו פשי' ופשיטא שדבריו קיימים לכ"ע וכמו שנר' בפי' מההיא דהכותב כנז"ל וא"כ אפי' לא היה כאן קנין וכתיבה היו חייבים כל אנשי הקהל לקיים כ"ש וק"ו במקום דאיכא קנין וכתיב' ולא עוד אלא שקבלו קנס נח"ש עליהם ועל זרעם כו' חליל' וחס על אנשי בני ברית אברהם אבינו לערער ערעור לא גדול ולא קטן פן ישכנו נח"ש ושומר פיו ולשונו ירחק מלערער ושומר לעולם יהי' אז בעזר' לעולם הנלע"ד כתבתי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |