שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שסט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן עקר דירתו מעירו וזה לו י"ב חדשים שנתיישב בעיר אחרת והוא גם הוא שם שם לו תמידין כסדרן קופה ותמחוי מידי שבת בשבתו כדרך כל הארץ אנשי אותה העיר אשר הוא גר שם בימים האלו ועתה תובעין ממנו אנשי עירו מסים וארנוניות הבאים עליהם דבר יום ביומו מטענ' דבתר כונה אזלינן ואין כונתו של ראובן רצויה לדור באותה העיר כל ימי היותו בחיים חייתו כי לא עקר דירתו כי אם מחמת אימת המציק הזיון של הלועזים יש"ו עד יעב' זעם ולא ישמע עוד קול תרוע' מלחמ' וכיון דכן הוא כמוהו כמוה' יחשב ע"כ דבר בפרע פרעו' או ישבע שחפצו ורצונו לשבת שמה במקום תחנותו לעת כזאת ימים רבים אף כי יהיה שלום במלכות וראובן טוען כי אינו חייב לישבע ולא לפרוע עמהם שום דבר מטעם דכבר עקר דירתו מעירו ונתיישב י"ב חדשים לעיר אחרת והוא נחשב מאנשי אותה העיר לכל דבר כפי הדין ומה לו לישבע אם כוונתו לחזור אחר כמה שנים לעירו או לא. והיה כאשר ישוב לקבוע דירתו שמה אז והיה נדון כאנשי אותה העיר לפרוע המסים אשר יהיו בימים ההם ולא עתה עתה יורנו מורנו המגביהי לשבת על כסא ההוראות הדין דין אמת ומה דינו של ראובן הנזכר.
תשובה פתח דברי וראשי' אמרי שכוונתי בתשובתי זאת יהיה מה שנל"ד כפי דין התלמוד והפוסקי' המורים כונת התלמוד המלמדים אותנו להועיל אך אמנם אם במקום השאלה יש להם סדר ותקנה מקוד' וש להם לעשות עפ"י תקונם והסכמתם שהסכימו בם מקודם אך אמנם לפי דין התלמוד נראה בעיני שהדין עם ראובן והטעם דתנן בפ' השותפין כמה יהא בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש ואם קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד וגרסינן בגמר' ולכל מילי מי בעינן י"ב חדש ורמינהי שלשים יום לקופה ג' חדשים לתמחוי ו' לכסות ט' לקבורה י"ב לפסי העיר אמר רבי אסי א"ר יוחנן כי תנן נמי מתניתין לפסי העיר תנן ע"כ וכתב הרי"ף בה' דכל הני מילי חיובא נינהו ומפקינן מנייהו בע"כ דומיא דפסי העיר וכתב הנמקי ז"ל עמ' שלשים יום בעיר הרי הוא כאנשי העיר לענין שחייב ליתן לקופה של צדקה לעניי העיר לתמחוי מאכל לעניי עולם לכסו' לעניים לקבורה היא הוצאה יתירה לתת תכריכין הראויין להם לפסי העיר הם הבקעות שסביב לחומה כי תנן מתניתין לפסי העיר תנן והוא הדין לכל מסין ותשבור' ע"כ ומעתה אני אומר דמאחר ששנינו במשנה כמה והוה בעיר כו' נראה ברור דאין איש זה דמיירי במתני' מתושבי העי' אלא שבא עתה מחדש כאן מעיר אחרת שנעקר משם ובא פה ועל זה שואל כמה והא כו' וכבר כתבנו דברי הרי"ף ז"ל דכל הני מילי חייבא נינהו ומפקינן מינייהו בע"כ וא"כ אח' שראובן זה עמד בעיר הזאת י"ב חדש ויש כח באנשי העיר הזאת לחייבו בע"כ לפרוע כל מיני מסים שיטול שם המל' יר"ה איך עלה בדעת שיפרע בשני מקומות דבר זה אין הדעת סובל אותו בודאי דגבול גבלו חז"ל לכל אלו הדברי' ומילי פסיקי נינהו לדעת אם יכנס בעול מדינה זו או בעול מדינה שיצא ממנה וראיתי בר"י בעל ת"ה תשובת סי' שמ"ו על ארבעה אנשים עשירי' שיצאו מטבריה לדור בצפורי וכתב וז"ל מ"מ נראה אם היה עושה כך למס הקצוב בכל שנה הוי גזלה דמלכותא כו' עד ואלו ד' אנשים נושאים ונותנים בעיר צפורי ומקפחין ריוח שלהם איך יתכן שישאו בעול עם בני טבריה לתת מס לשני המקומות ע"כ ושמחתי שכן אני אומר בנ"ד אחר דמדינא דגמרא חייב ראובן לפרו' במקום שהוא עורמד עתה זה י"ב חדשים פשיטא שאין לו לפרו' בשני מקומות וכל שנקבע במקום א' עפ"י הגדולים שקבעו חכמים ועקר ממקומו הראשון ואפי' יהיה דעתו לחזור שם הי' חייב לפרוע באנשי המקום אשר הוא עומד שם שכ"כ בנמקי ז"ל וז"ל מוכח בגמרא דאפי' לא ירד להשתקע אלא לגור וכיון שעמ' שם י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר לכל מס' ותשברת ולפסי העיר ע"כ ואין לחייבו אלא לפי מקומו ושעתו וא"כ אין ענין שבועה כאן שאפי' שהיינו יודעים שדעתו לחזור לא יתחייב מפני זה שיפרע בעירו במקום הראשון דאף ע"ג דאמרינן בפ' מקום שנהגו היכא שדעתו לחזור נותנים עליו חומרי המקום אשר הלך שם וחומרי מקום שיצא משם הני מילי לא נאמרו אלא לגבי איסורא וממונא מאיסורא לא ילפינן. ועוד אני אומר דע"כ לא הוצרכו חכמים לומר לן אלו הדברים אלא לידע אם יכופו אותו אנשי העיר אשר הוא עומד שם עמה' ומתי יחייבוהו אבל להפט' ממקום שיצא משם מן הדין תכף שיצא משם הוא פטור אפי' לא עמד בעיר אשר הוא עומד שם י"ב חדש שכן נרא' מהא דכתב המרדכי בשם ר"ת ז"ל בפר' השותפין דמכאן אומר ר"ת אם הטיל השר מס או מתנה על בני העי' וברחו מקצתן שפטורים ואין אלו הנשארים יכולין לדוחקן ליתן מס עמהם כו' עד ומיהו אם חזרו ודרים בעיר כבראשונה אפשר שחייבי' לתת עמהם וא"כ הרי שאפי' שחזרו לא פסיק ליה לר"ת לשיהיו חייבים לפרוע אלא שאמר כן בספק ואפי' זה היינו שהטילו מס ונמצא שם בעת ההיא באותו העיר במקו' דירתו שאז אם יצא ולא חזר פטור ואם חזר אפשר דחייב אבל אם עקר דירתו קודם שיטילו המס פשיטא ופשיטא אפי' שדעתו לחזור אינו חייב ואפי' חזר פטור וכן אני אומר שאפי' שר"י ז"ל פליג על ר"ת דכתב וז"ל מנהג בכל הקהלות שאין אדם יכול לפטור עצמו מן המס בצאתו מן העיר אחרי שנתחייב ובלא מנהג נמי יראה לי ד"ת דכששואל המלך המס אפילו בשערי דכדא נשתעבדו למלך כו' עד ואפילו אם ברח קודם גבייה נשתעבד כבר אל המלך ע"כ הרי אתה רואה שלכ"ע אדם שיצא מעיר דירתו קודם שיטיל המלך על העיר ההיא שהוא פטור כ"ש וק"ו בראובן זה שיצא וקבע דירתו בעיר אחרת ועמד שם י"ב חדשים שאין כח באנשי עירו מקומו ראשון לדוחקו לפרוע במסים שלהם כלל ומחלו' זה מר"י ור"ת הביאו ג"כ מהררי"ק ז"ל שרש שני והמעיין שם יראה כי כל מה שכתבתי הוי דין אמת לאמתה של תורה אמנם כבר אמרתי כי זה כפי דין התלמוד במקום שאין שם סדר והסכמה ביניהם כי כבר כתבו הפוסקים ובפרט האחרונים עניני המסים נוהגים בהם עפ"י המנהג אמנם צריך שיהיה המנהג פשוט וידוע מימי קדם כדי שנבטל הדין תורה ועל פי התורה כתבתי וחתמתי שמי: זה כתבתי זה קצת ימים לדרישת בקשת החכם ה"ר חיים עובדיא נר"ו ועתה הגיע אלינו כתב מאנשי ק"ק ליפאנטו יצ"ו ושואלים ממנו לחוות דעתנו ואני הח"מ ראיתי דבריה' ושמחתי שמחה שהסכימו דברי שכתבתי עפ"י הדין כפי מה שהורוני מן השמים עם הסכמתם ומנהגם זה מקדם ונוסף ג"כ כי הם אנשי פטראס י"א גורמים עליהם תוספת המס משא לעייפה כי ז"ל ושאלנום לאנשי פטראס העומדים פה עמנו מי"ב חדש ואילך לתת איש כפי ערכו המגיע לו כפי מנהגנו על פי הסכמתנו הקדומה כו' עד לסיבת בואם פה מוסיפים עול מלכות ארנוניות ומסים והנוגשים אצים באמרם אלינו הן עתה רבים עם אברהם תכבד העבודה כו' עד כי מקדם קדמתא היתה הסכמה ועד היום הזה כל שעומד פה י"ב חדש שיהיה חייב לפרו' ועוד אחר' בעבור' ניתוס' עולים עלינו ע"כ א"כ נתקיים מה שכתבתי מכל הצדדי' הן מצד הדין והסכימה דעת אלופי וגבירי כפי מה שאמר הרב הכולל כהר"ר ר' משה אלמושני גם הפטיש החזק כמהר"ר מרדכי מאטלון נר"ו כי לא הראוני דבריהם עוד נתקיים עתה מצד ההסכמה קדומה עוד שטעם גדול נראה לעין תוספת המסי' כי נכרים דברי אמת וא"כ אין טענתם טענה שאנשי פטראס מכריחי' אותם לפרוע עמהם דכי מי שחייב לחברו מנה יפטר עצמו מפני שאיש אחר גזל אותו או עשקו אין טענה זו טענה וכבר כתבתי כל הדברי' ברורים מסכימי' אל הדין הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |