שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שסה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שבתי ויצחק היו להם שתי יריעות בגדי' בשותפות ויריעו' הנזכר היו בחנו' של יצחק והיו המפתחות של החנות הנזכר ביד יצחק הנזכר והלך שבתי הנזכר ושחל המפתחות מידי יצחק כדי לפתוח החנות למכור הבגדים ויצחק נתן המפתחות ליד שבתי הנז' והתרה בו שלא יפתח החנות עד שילך אחיו של יצחק הנזכר עם שבתי הנז' בחנות ושבתי לא כן עשה לא המתין לאחיו של יצחק אלא הלך יחידי ופתח החנות ומכר הבגדים הנז' וכשבא יצחק בחנות אמר לשבתי למה פתחת החנות יחידי והנה שגנבו לי חתיכה בגד משי ואתה פשעת שפתחת החנות ונגנב הבגד משי ושבתי טען שלא הד"מ כי לא היו בגדי משי בחנות ואין ראיה כלל ליצחק איך היה לו הבגד משי הנזכר בחנות אבל אדרבא יש עד א' הגון שמעיד שבקש מיצחק אותו הבגד משי למוכרה ואמר לו שהיא בבית ולא מצא אותו וחזרו בחנות ותמר שגנבו אותו והנה נניח טענת יצחק ברית וטענת שבתי אינו יודע אם יש לדמות לק' לי בידך והלה אומר איני יודע או אם יש לדמותו לק' לי בידך והלה אומר א"י אם החזרתיו לך ע"כ השאל' אמר הח' הדברים פשוטים לע"ד שדומה לק' לי בידך והלה אומר א"י ובפני כמה אנשים אמר לי הח' ה"ר יוסף שהוא מסופק כי יש לדמותו לק' לי בידך והלה אומר א"י אם החזרתיו לך כיון שמודה שמסר לו החנות וק' לי בידך רוצה לו' החנו' מסרתי לך וכדברים האלה אמר לי והם דברי' שאינם נכנסים בשכל אדם כלל:
תשובה לא כדברי זה ולא כדברי זה ודין זה לא זה הדרך ולא זו העיר ופשי' יותר מביעתא בכותחא שאיש זה פטור מן הדין גם שלא טוב עשה ומ"מ דין זה ותברר מההיא ברייתא שהביאו בריש פרק הכונס צאן לדיר:
תניא אמר רבי יהושע ארבעה דברים העושה אותם פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הם הפורץ גדר בפני בהמת חברו ואמרי' בגמ' אמר מר הפורץ גדר בפני בהמת חברו היכי דמי אילימא בכותל בריא בדיני אדם נמי נחייב אלא בכותל רעוע ולפי הנר' מן הספרים שלנו בגירסת הרי"ף בהלכות הכי גריס בידי אדם נמי איחיובי מיחייב אכותל דמשמע ודאי אבהמה פטור אפילו בכותל ברי' דגרמא בעלמא הוי אבל אכותל חייב כיון שהית' חזקה והוא סתרה וכן פרש"י בפירוש וז"ל אי בכותל בריא בדיני אדם נמי נחייב מיהא אכותל דהא בידים עבד הרי שנשמר שלא נפרש שיחזיר לבהמה אלא דוקא אכותל משום דעביד בידים אבל בהמה דלא עביד בידים פטו' מדיני אדם וכן התוס' בדיני אדם נמי ליחויב פי' אכותל דאבהמה ודאי לא מיחייב בפריצת גדר בעלמת דאין זה אלא גרמ' בעלמ' וכ"כ הטור ח"מ סי' שצ"ו וז"ל הפורץ גדר לפני בהמת חברו וברחה ונפסדה אינו חייב לשלם הבהמה אפי' שהיה הכותל בריא אבל על הכותל חייב אבל דעת הרמ"ה כמו שהביא הטור שחייב גם על הבהמה אם נאבדה וכ"נ שיש אחרים מזאת הסברא וכמו שנר' מדברי המ"מ פ"ד מהל' נזקי ממון וז"ל ואחרים פירשו פטו' וחייב על הבהמ' שנאבד' וכ"ד הרב רבי אברהם בהשגות וכ"ד האחרונים משמ' דהוי האי דינא פלוגתא דרבוותא והלכה למעשה ודאי כיון שהרי"ף ורש"י ובעלי התוס' דעתם לפטור פשי' שכן הלכה למעשה כ"ש כפי מ"ש מהר"ם דנהגי לפסוק הלכה כהרי"ף במקום שאין התוס' חולקים עליו א"כ כ"ש וק"ו בנדון כזה שהרי"ף והתוס' מסכימים לדעת אחד ורש"י והרא"ש ובנו הטור גם הנמקי הסכים לדעת זה א"כ פשי' דלמעשה הכי עבדי' כ"ש שאני אומר דא"ל דע"כ לא פליגי אלא בבהמה דאית לה נגרי וממילא אזלה אבל בכלים לכ"ע פטור וכן נרא' בעיני כעת הגהה א' בתשרי אלא שאין לי פנאי להאריך:
ומעתה נבא לנ"ד פשי' שהאיש שפתח התנות לא עדיף מהא דתנן פ' כל הנשבעין דתנן אלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל הנגזל כיצד היו מעידי' אותו שנכנס לתוך ביתו למשכנו שלא ברשות אמר לו תן לי כלי שנטלת והוא אומר לא נטלתי הרו זה נשבע וניטל כו' וכתב הרי"ף בה' וז"ל שמועה זו למדנו ממנה כמה שערים השער האחד היא ששנינו הנגזל כיצד כו' עד כגון שהיו מעידים אותו שנכנס למשכן את חברו ולא היה תחת כנפיו כלום ויצא וכלים מוטלים תחת כנפיו והלך לו לביתו ולא ידעו מה הן כלים שנטל כו' עד כיון שהעדים מעידים אותו שנטל ולא ידעו מה היא והוא אומר לא נטלתי ישבע בעל הבית כו' הרי שצריך לחייב לנכנס לתוך רשות חברו שלא ברשו' שיהיו עדים שראוהו שנכנס ריקם ויצא טעון וגם ישבע ב"ה שכך וכך נטל וכן השער השני ע"ז הדרך: השער השלישי ראו שנכנס למשכן את חברו ויצא ולא ראוהו בשע' שיצא והלה אומר תן לו כלי שנטלת והוא אומר לא נטלתי כלום אינו נשבע ונוטל ואעפ"י שראוהו שנכנס ליטול כיון שלא ראוהו שנטל נשבע שבועת היסת שלא נטל כלום ונפטר דעביד איניש דגזים ולא עביד הרי אתה רואה שדברי' פשוטי' הם שא"א לחייב לנכנס שלא ברשותו לבית חברו אלא כשיש עדים שנכנס ע"ד למשכן או לגזול וגם ראוהו כשיצא שיצ' טעון ואז ישבע בע"ה ויטול ובלבד שיהיה אמוד באותו דבר הא לאו הכי לא אלא כיון שלא ראוהו שנטל אז ישבע שבוע' הסת שלא נטל ופטור והא דחייב שבועה דוקא כשטוען בע"ה ברו לי שנטלת אבל על השמא אינו חייב אפי' שבועת הסת אלא חרם סתם ובנ"ד דליכא לא הא ולא הא פשיטא שאפי' שבועה אינו צריך וכ"ש דכשנכנס אע"פ שנכנס שלא ברשות טעמא רבה אית ליה שנכנס למכור הבגדים וכל ישר' בחזקת כשירים הם ואם היה דבר לחייבו היה מן הטעם הנז"ל וגם מן הצד ההוא פטור ומותר כמו שכתבתי וה' יודע כי כתבתי זה בנחיצה רבה אבל הדברים פשוטים ואעפ"י שהיה בהם כדי להאריך די בזה לפי שעה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |