שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שסד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה איש יהודי אחד ח' נכבד ורופא נסע מארץ מולדתו ויבא לגור בא"י כי שמע כי אנשי חסד המה ובא המלך סולטאן מוראד אל המקום אשר המלך שוכן שם בעיר מלכותו הי אינדירני ויראוהו שרי המלך כי טוב האיש להשכיל וכל מתרפ' במלאכתו ה' מצליח בידו ויהללו אותו אל המלך ויוקח האיש בדת המלך ויגדל שם בבית המלך גם בעיני בן המלך הנקרא סולטאן מהימיט מצא חן ותקשר נפשו' בו ויאהבהו ובאהבתו אותו בקש מאביו לתת לו את הרופא הנז' להיות אצלו ולשרתו וישמע המלך אל קול בנו ויתנהו לו וילך האיש עם בן המלך וישרתוהו ויהו מימים ביום ה' לשבוע י' לחדש הנקרא אצלם מוחרים ב&רשי שנת תתנ"ה שנים למבפרם היא שנת הרי"א למבפר בני ישראל וימת המלך ביום ההוא וימלוך סולטאן מהימיט בנו תחתיו וזכר פרט שנת מלכו היא שנת הרי"א כנז' וקבעו לסי' ארי"ה מלך וישב על כסא אביו אשר באינדירני בשנה השני למלכו בנה עיר קטנה במקום הנקרא היום אקינדו בורון ויקרא שמה בוגאז קיסין ונקראת היום ייני היסר אשר מאחרי גאלטה ויבא המלך מאינדרני לראות את העיר ואת הבנין עבדיו ויבא אתו את הרופא. בימים ההם הואיל המלך לגדל ולרומם את הרופא הנז' כי נשא חן בעיניו ברוב חכמה ותבונה אשר היה אתו וייטב בעיני המלך לתת לרופ' את בריתו שלום וברית עולם יהיה אתו ואותו ואת בנו יעשה חפשי בישראל וחפטור לרופא ולזרעו אחריו מזכר עד נקבה גם ביניהם עדי עד פטור עולם ומוחלט מכל מין מס ועול מלכות מנדה בלו והלך ושעבוד מושל ונראה שכל זה עשאו המלך לרופא באהבתו אותו מבלי בקש אותו הרופא מהמלך ונתן לו כתב פטורין ככל הנז' ואם היה שהרופא בקשו מהמלך היה מזכירו בכתב זה כמו שהוזכר בכתב השני כאשר יזכר וזה נוסח העתק הכתב הראשון הנז' אשר נתן לרופא בלשון ובכתב שאנו בני ברית כותבים יודעים ומכירים:
סבת כתב גזרתי זו הרמה והנשאה כמזהרת כזוהר הרקיע על כל יושבי הארץ כי יצאה מלפני גדולת מלכותי ורוח נדיבה על האיש תפארת החכמים ועטרת הרופאים גאלינום ואבוקרט בדורו הלא הוא החכם הרופא פ' בן החכם הרופא פ' העברי ופטרתיו אותו ואל כל יוצאי ירכו לבן או לבת גם בניהם ובני בניהם עדי עד על זה הדרך כל ימי אשר מלכות ודין ישמעאל קיים בעולם מכל מין מס ועול מלכות כו' ושב לבאר מס הראש ומס הכרם והגן ומעשר התבואות ובנין החומות וכל מין אנגריא ושלנין ואואריס ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהנה ולבסוף כלל לומר מכל מין גזרה וחוק הנהוג למלכים ואשר יחודש מהדיואן של מלך הבא אחרי היושב על כסאי ויתחדשו גזרותיו מכל הנז' גזרתי אומר וקיימתי ופטרתי לרופא הנז' וכל יוצאי ירכו פטור עולם וכולל מוחלט ולא שבט יוגש עליהם עם לבדד ישכון במשכנות מבטחים שלוים ושקטים מתענגים על רוב שלום בשמחה ובטוב לבב וכל האיש אשר ימלאנו לבו לבקש מא' מהאנשי' ההמה דבר מכל הכתוב פה או יבטא בשפתיו יחול עליו חרם האל י"ת ומלאכיו הקדושי' ובני האדם ורבץ בו החרם עד יהיה מוסר לכל רואיו למען ישמעו ולמען יאמינו בדברנו ובכתבנו זה אשר ביד הרופא נכתב ונחתם בחדש רביע אלאביר בשנת תתנ"ו למספרם בעיר בוגז קישין הנזכר אלה דברי הכתב הא'. ואחר מדת ימים בשוב המלך אל עיר מלכותו באינדריני מהבנין בחדש מוחרים בשנ' תת"נז שנה למספר' נאבד הכתב הזה מיד הרופא ויחל פני המלך או כפי הנר' ויבקש מלפניו ישיב שנית ידו לכתוב ולתת לו עוד כתב שני ונזכר שם איך מסבת אבדן הכתב הראשון בקש הרופא מהמלך ונתן לו הכתב השני הזה פה אנדריני בשנת תתנ"ז בחדש הנז' וגם בכתב הזה השני שב המלך והחרי' וכתב שם כעין החרם הראשון וזה אות ומופת רוב חשק ואהבה רבה וחבה יתירה אשר היה לרופא ההוא עם המלך כי לא נקל בחק' לתת המלך שום כתב עם חרם כזה כ"ש לאשר לא מבריתם אף כי לשנותו פעמים רק ליחידי סגולת המלכים אשר יחפצו ביקרם ואחר ימים אי עשור נמצא גם הכתב הראשון ושניהם כאחד יוצאים מתחת יד יוצאי ירך הרופא. ולמקצת ירחין תרי עשר מעת תת המלך לרופא הנז' הכתב הא' וכמשלש חדשים אחר תתו לו הכתב השני בחדש רביע אלאכיר בשנת תת"נז למספר' בעשרים לחדש ביום חמישי לשבוע העיר ה' את רוח המל' ויבא ויצר על העיר הגדולה הזו קושטנידה ויתנה האלקים בידו וילכדה ויבא את כסא מלכותו בתוכה וישב בה ויתנה עיר ואמה של מלכות תחת אנדריני ויבא אתו גם הרופא הנז' ושני הכתבים בידו ויקבע הרופא דירתו בה עם המלך ועם ביתו וישב בתוך העם היהודים הנמצאי' בעיר בעת הלכד' ואשר העביר המלך מהערים אשר היו לו מימי אבותיו וישב הרופא בעיר הזאת הוא וכל יוצאי ירכו עד היום בתוך בני הגולה העברים אשר באו מהערים ואשר היו בה מאז. כשבת המלך על כסא מלכותו בעיר הזו אשר לכד שם לו חקים ומשפטים על כל עם ועם כלשונו אשר בעיר הזו ועל היהודים כאשר עם לבבו והטיל תחלה על היהודים אקרקפתא דאינשי כרגא ונקרא בלשונם באש כראגי לתת מדי שנה בשנה ועשה המלך פנקס אשר שם שמות כל פורעי המס בו וזאת שנית הוטל על היהודים מס אחד בעין פסקא סך אחד כולל על כלם לתתו מדי שנה בשנה כפי אשר תשיג יד כל אחת אחר אשר יערך ע"פ טובי הק"ק יצ"ו מבלי ידע המלך מי המרבה ומי הממעיט ועשו הקהלות יצ"ו פנקס עריכה אשר שמו שמות כל פורעי המס השני הזה בו וחלקו ונתנו לכל קהל וקהל חלקו מהפנקס ההוא כפי מספר אנשיו וערך כל אחד ואחד כתוב בצד שמו וזה המס הב' יקרא בל' הישמעאלים דא אתגאשי פי' כי בו הותרו היהודים להיות להם רב מנהג בהורמנא דמלכות' ולא נודע אם המלך הטילו אז על היהודים כאחד מחוקי המלך או אם היהודים בקשו מהמלך להיות להם הרב הנז' ובשבילו קבלו עליהם לתת המס השני הזה הנז' ובין כך וב"כ ענין הרב הנז' לא עמד בעונותינו שרבו כי אם זמן מעוט מזער וענין המס הב' הזה עדין ממשמש ובא עלינו עד ישקיף וירא ה' וקיימו על נפשם היהודים הקהלות הנושאות בעול הזה אם ימית גבר מביניהם אם דל ואם עשיר יהיו בניו מקבלים על עצמם לפרוע עול עריכת אביהם המת נוסף על עריכתם ואם אין לו בנים ח"ו יקחו על צד ההכרח מעזבון המת איזה סך ויהיה שלהם כדי שמפירותיו יהיו נפרעים עוליו בכל שנה ושנה וכאשר לא יספיקו הפירות כי רבו העולות והחואריזיש אשר יתחדשו כי תקראנ' מלחמה למלך יתנו ג"כ חלק מהקרן עד כי אפשר שבמעט זמן יכלה גם הקרן וישארו עולי המת ההוא על אנשי קהלו אמנם מצד מה שלא נשאר למת ההוא איש אשר יקבל עוליו עליו ועכימו בהכרח קחת הסך הזה מעזבונו ומנהגם ג"כ זה הוא אף אם נמצא המ' ההוא חייב בעת מותו חובות נדוניי' אשתו ואין עזבונו כדי החובות הנדוניא עכ"ז הסך הנזכר יקחו אנשי קהלו תחלה מעזבונו ולא יעכב בידם לא בעלי החובות ולא אשתו בעלת הנדוניא. גם כי תקראנ' מלחמה למלך מזמן לזמן יטיל על כל עם ועם גם על היהודום על שמות פורעי הכר"גה ע"פ הפנקס אשר בידו אואריס או שאלגין על דרך משל שיתנו כל כך פורעי מס סך אחד והקהלו' יפרעוהו ע"פ פנקס עריכתם אשר עשו כרב אחגאש"י הנזכר כל אחד כפי כחו וימלאום למלך על שמות פורעי המס כי כן דבר המלך שלא יפרע בשוה רק כל אחד כפי כחו ובדרך זו פרעו כל הקהלות הנזכר כל מין גזרת וחק ועול אשר חדשו הטיל המלך רוצה לומר כל מלך ומלך הבא אחר המלך הראשון עם שלא הטילום על שמות פורעי הכרגא רק בכלל: ובכל אלה לא היה איש מכל יוצאי ירך הרופ' ולא הרופא עצמו נושא בשום עול בכל הזמנים מאז עד היום גם כל הקהלות יצ"ו אשר מעול' בעיר הזה מיום הלכדה עד היום לא הונו אותם מאחוזת' לבקש מהם לעזרם לשאת בשום עול עמהם גם כי היו הרופ' עצמו וכל יוצאי ירכו עד היום נושאים ונותנים מתעסקים להרויח בפרנסתם בעיר הזו כל א' מהם אמנם לאנשי' אחרים זולת יוצאי ירך הרופא הבאים לגור בארץ הזאת יסיעו עליהם ויחייבום לשאת בעול עמהם ומעולם לא נשתתפו לא הרופא ולא יוצאי ירכו עם הקהלות הנושאות בעול בשום מין מס ועול ושעבוד כלל ועיקר כי כן יסד המל' הזקן סולטן מהימיט כנראה בשני הכתבים אשר נתן המלך הזקן כו' לרופא הנז' כנז' לעיל ואחרי מות המלך הזקן מלך תחתיו בנו שולטן ביזיט וגם הוא אחריו החזיק דברי אביו והוסיף ונתן להם ג"כ משלו כתב מקיים דברי אביו ופטר לכל בית הרופא כאשר עשה אביו ואחריו מלך בנו שולטאן סלים ויעש גם הוא כאשר עשו אבותיו ואחריו מלך המלך החסיד שולטאן סולימאן ויעש גם הוא כאשר עשו אבותיו ואח"כ מלך המלך אדוננו מלך אדיר ונורא למלכי ארץ חסי' וישר עם בני עמו ועם כל עם ועם שתחת ממשלתו יר"ה תתנשא מלכותו יוסיף לו ה' ימים על ימיו וישתחוו לו כל מלכים אכ"יר גם הוא אחריו החזיק כל דברי אבותיו נב"ת ונתן להם גם הוא כתב כאשר עשו אבותיו באופן שהיו יש בידיהם כתבים על הענין מכל חמש' המלכים הנזכר: הן לזאת לא נשאו בשום עול שום אחד מכל יוצאי ירך הרופא אף שקצת' היו אבותיה מאנשי הקהלות הנושאות עכ"ז בניהם על משפחת אמם יקראו בנחלתם זו ויפטרו להיות שהיתה אמם מבנות יוצאי ירך הרופא כי כן יסד המלך הזקן וכל המלכים הבאים אחריו רק הנדוניא שהכניסה לבעלה מנכסי אביה הפטור נוהג עם הקהלות הנזכר שתחשב הנדוניא ההיא על ממון בעלה החייב ויעלו אנשי קהלו עריכתו כמו שיעלו את כל לוקחי נדוניאו אשר ביניהם ולעומת זה כי יקח איש מבני בית הרופא אשה מבני הקהלו' הנושאות בעול אשר אז יפחיתו אנשי הקהל אבי הבת הנותן הנדוני' עריכתו כמו שיפחיתו לכל נותני נדוניא לבנותיהם אשר ביניהם והנדוניא ההיא על ממון החתן הפטור תחשב ולא יקחו הקהלות ממנו דבר בעדה ולא אנשי קהל חותנו אף כי נזק הפחת ההוא אשר הפחיתו לחותנו מעריכתו נופל עליהם בדרך זו התנהגו כל הקהלות הקדושות אשר בעיר הזו מעת הלכדה ביד הישמעלים עד היום וכן משפטים עם כל יוצאי ירך הרופא מאז עד היום הזה ק"כ שנה ויותר מהמה. ועתה מחרישים אנשי הקהלות יצ"ו לערער ולהכריח יוצאי ירך הרופ' לשאת גם הם בעולי המלכות בקצתם או בכלם כאשר יוכלון עמם ולהונותם מאחוזתם מנחלת הפטור אשר להם מה שלא עשו כן אבותיהם אשר מעולם כנז' ושני הצדדים כאחד ירדו לשערים המצוינים בהלכה לפני יודעי דת ודין ע"פ תורתנו הקדושה להורותם הדרך ילכו בה בכל זה:
ועוד ישאלו במות איש מאנשי הקהלות ולו בנים מהאשה אשר לקח מבנות בית הרופא הפטורי' ובניו על משפחת אמם יחשבו ויפטרו כנז' אך אמנם הממון אשר יורשים מאביהם אשר בעבורו היה פורע אביהם מה שהעריכוהו אנשי קהלו עתה בבא ביד בניו היפטר הממון ההוא כשאר ממונם כמו שיפטר ממון הנדוניא הנכנסת מבית האיש החייב לבית חתנו הפטור כנ"ל לפי שנוכל לומר שלא ידמה זה למה שנהגו לגבו' מעזבון המת בלא בנים ולא חובות ונדוניא ואף שמן הדין כל עזבונו הוא בראוי לבא ביד בעלי חובותיו מרגע צאת נפשו הקהלו' כן לא יעשו רק יקחו תחלה מעזבון ההוא מה שנהוג להם אף שהממון ההוא כגבוי ידמה וכאילו הוא עומ' ביד בעלי חובותיו ואשתו הנה א"כ שאין הולכים אחר מי שבא הממון בידו רק אחר החיוב או הפיטו' הקודם לממון כי באותו ענין נוכל לומר כל המלוה לחברו אדעתא דהכי מלוה לו וכל דמתקדשת אדעתא דהכי מתקדשת ומכנסת נדוניא לבעלה וכאילו מתחלה מחלו שעביד' בענין זה אמנם בממון הירושה הזו הבאה לבנים הפטורים מאן מחיל ומאן שביק ויותר יש לדמותו בממון הנדוניאות הנז' אחר שלא נוהג בזה מנהג קבוע או לאו ואם באולי לא ידמה זה לנדוניאות רק שנדון בו לומר ממון הוא שנתחייב ועדיין עומד בחיובו היוכלו הקהלות הנז' להכריח לבנים הנז' לקבל עליה' עריכת אביהם &אף שממון עצמו הוא פטור כאשר יכריחו לבני כל המת מביניהם או יוכלו הבנים לומר קחו לכם מעזבון אבינו הסך הנהוג לכם לקחת מעזבון המת בלא בנים ח"ו כי לא נוכל להשתת' עמכם בשום עול פן יקרא עלינו שם שותפות ועוד ישאלו בענין החרם אשר החרים המלך הזקן בסתם על כל מי שיערער נגד הפטור הנז' ואם יש לקהלות הנז' בעלי ברית לחוש בו אחר שמן הדין אין הפרש אם המשביע עברי או מעם אחר ואדרבא יגדל בהיותו מעם אחר בקצת ענינים מפני חלול ה' ואחר שאנו משועבדים תחתם אנו מחוייבי' לקבל כל דינא דמלכותא כאשר נשבענו שלא נמרוד בהם כמוזכ' בשלהי כתובו' ובודאי לא ירצו לומר שנמרוד לצאת מתחת רשותם שאם כן זו היא השבועה ראשונה שהזכירו שם ואמר שלא יעלו לחומה אלא איש ז"ל שלא ימרדו הוא אף בשלא נקבל איזה ענין מגזרותיהם וכן נמצא בכתובי' בהרבה מקומות בענין כזה לשון מרד אמר וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלי"ם ושם היה דבר פרטי גלוי סודו לבד עם שיש לומר בו דבר אחר שהיה מתבזה בו הוי כאלו מרד לפי שאינו מחשיבו. ואחר שאנו משועבדים תחתם אנו מחיייבים לקבל חרמיהם כמו שמחויבים יחידי הקהל לקבל עליהם חרמי הצבור להיותם משועבדים תמיד היחידים לצבור כמ"ש הריב"ש בתשו' והבי' ראייתו מהשועבדים לנשיא אשר הם מחוייבים לקבל נדויו ואם באפשר ועדין אולי ירצה החולק לקנתר ולומר שהפטו' הזה והכתבים ההמה אינם דינא דמלכות רק גזלא דמלכו' האם נוכל לומר אחר שכל הימים האלה מעת הלכד העיר הזו שתקו כל הקהלות החולפות מאז עד היום ולא ערערו דבר אם תחשב שתיקתם קבלה ויחיל הכל גם על הדורות הבאים. ועו' ישאלו אם יש יתרון ושבח ומעליותא לכתבים האלה משאר השטרות הנעשות בערכאות הגוים כי אלה נעשו לעיני השמש בכל באי שערי המלכים הנז' ומי הוא זה ואיזהו אשר ימלאנו לבו לעשות לזייף דבר כזה וחייב את ראשו למלך במכת חרב והרג ואבדן ח"ו גם מן הכתבים האלה נראו כלם ונתקיימו בפני כל הערכאות אשר בכל דור ודור והכתבי' כלם וקיומיהם עומדים ביד יוצאי ירך הרופא ועוד שאלו אם תפול הכחשה באיזה ענין מכל הנז' בין הצדדים על מי להביא ראיה וגם אם תפול איזו מלה מסופקת בא' מכל דברי הכתבים אם תהיה יד בעליה' בתחתו' כדין כל בעלי שטרות או תהיה ידם על העליונה אחר שכן החזיקו כ"כ שנים בעין נראה זקוקים דנור דנפקי' מפומיה דמר פום ממלל רברבי פה מפוק מרגליות פי קדוש הלא מורנו הרב הגדול והקדוש ועליו לגזור ועלינו לקבל כדכתב בהו בצדיקי' ותגזר אומר ויקם לך:
תשובה להשי' מפי הכבוד באתי הן אמת כי דין זה יש בו ב' בחינות אחד כפי דין התורה אשר הורו לנו חכמים ז"ל בתלמוד בחינה ב' כפי המנהג כמ"ש כל הפוסקים שעיקר ענין המסי' נדוני' כפי המנה' שנהגו בעיר ההיא כל מקום ומקום כפי המנהג ובזה אין צורך לאורך דזיל קרי בי רב הוא: ועתה אני מגלה דעתי שבי' הרופא הזה לע"ד זכאים בדינם בין מכח הדין ובין מכח המנהג שנהגו עמהם עד עתה הק"ק יע"א ואין להם לק"ק כח לשנות ולבטל זכותם וזה החלי בס"ד:
גרסינן בב"ק פר' הגוזל ומאכיל אמר שמואל דינ' דמלכותא דינא אמר רבא תדע דקטלי דקלי ועבדי גשרי ועברינן עלייהו אמ' רב האי מאן דמשתכח בבי' דרי פרע מנתא דמלכא והנ"מ בשותפי אבל באריסא לא ע"כ ופרש"י ארבע שותפין בגורן הביאו השלשה חלקם בביתם והרביעי נמצא בגורן פרע מנתא דמלכא בשביל כלם וכשיבאו חבריו אינם יכולים לומר שלך הוא ולא שלנו אבל באריסא לא שאין לו חלק בגוף הקרקע אין לו לפרוע חלק בע"ה וגזל הוא מה שנוטלין מן האריס ע"כ:
למדנו שהחקים שעושה המלך על המכסים ועל המסים כלם קיימים ודינא דמ"ד ועל כן אמר רב אשי בפ' ח"ה פרדכת מסייע מתא והנ"מ דאצלוה אינהו אבל אצלוה אנדיסקי סייעתא דשמיא היא וכתבו כן בה' ופירש הרשב"ם ז"ל אדם בטל ממלאכה ומדרך ארץ ומתלמוד ואינו עוסק כלל ביישובו של עולם ואינו עושה שום ריוח בעיר א"ה מסייע ליתן בעול עם הקהל וה"מ דמסייע כגון דאצלו' שעבדי המלך תבעו לו מס לבדו והם הצילוה והקלו ממשאו ע"י טענותם שאמרו אין לו ממון כי מה שפחתו מזה הכבידו על השאר כי המלך קוצב לעולם כפי אומד דעתו כמה יעלה המס ומה שפוחת מזה מטיל על השאר אבל אנדיסקי ממוני' של מלך גובים המס אם הם שכחו את זה ולא רצו לשאול לו בשביל שסבורי' שאין לו ממון אע"פ שמכבידים על השאר כפי מה שהיה לזה ליתן פטור דסייעתא דשמיא היא שמחלו לו עכ"ל והרב הנמקי ז"ל פירש בשם רב האיי גאון ז"ל פירש אנדיסקי ענין שלנו אנדיסקי חותם המלך שיהיה בן חורין ופי' דדוקא שעשה לו המלך החות' קודם שעשה תביעתו או קודם שקבע המס על כלל העיר אבל אחר שהטיל המס על כלל העיר פטרו אינו נפטר מחלקו שכבר חל החיוב עליו ע"כ א"כ נרא' בעיני דבר ברור שע"כ לא מפליג רבנו האיי ז"ל אלא בין שהפטור היה קודם שחל על זה האיש חיוב המס עם כלל בני העיר או אח"כ אבל לא מפליג בין שתבע הוא מהמלך הפטור או שפטרו המלך מעצמו אלא שבכל אופן פטור כל עוד שנפטר מן המלך קודם שהטיל כלל המס על בני העיר וכן נר' מן הגמ' שלא אמר רב אשי שחייב אלא כשהם בני העיר הצילו' אבל הציל הוא את עצמו פטור: למדנו מכאן שהדין דין אמת כפי התלמוד הערוך שלפנינו שיש כח ביד המלך להטיל מס על בני עירו ולפטור למי שהוא רוצה מן המס וזוכה הנמחל במה שמחלו המלך אע"פ שאנו רואים שמה שמוחל מזה מטיל על כלל בני העיר על אכ"וכ בשאין דבר מזה שאינו מגיע לבני העיר הפסד כלל בנדון שלפנינו שקודם שנכנס וקודם שיזכה המלך בעיר מחל לאיש הזה מכל מיני מסים ופרעונות דפשיטא שהדבר ברור לעינים שלא הגיע להם שום הפסד בדבר לא בעת ההיא ולא אח"כ כפי מה שבא בשאלה שכן הוא ודאי שכשמטיל המל' המס מטילו על פי בעלי השמות הכתובים בפנקס המלך וזה מעולם לא נכתב לא הוא ולא יוצאי ירכו פשיטא ופשיטא שזכה הרופא וכל יוצאי ירכו במחילה שמחל להם המלך וכ"ש כפי מ"ש הנמקי ז"ל וז"ל נר' שאם לא נתרבה מס הקהל בהצלתו אין לו לסייע להם כלום הרי שאפילו שהם הצילוהו ועכ"ז כל עוד שלא נתרבה המס עליהם אינו חייב לסייע כלום וכן נר' בעיני שכן דעת הטור ז"ל ודאי שכתב וז"ל בח"מ סימן קס"ג ואדם שהוא בטל ואין לו שום משא ומתן בעיר אם בני העיר פייסו בשבילו כגון כשבא גובה המס לגבות חק הקצוב והוא מטילו על בני העי' לפי אמידת דעתו עד כדי קצבתו ואמרו לו בני העיר אדם זה בטל היא ואינו ראוי לפרוע מס ומחמת זה גבה מהם חלקו שנתמעט צריך לשלם להם חלקו שהטיל עליהם אבל אם מעצמו פטרו גובה המס פטור אע"פ שהטיל חלקו על שאר בני העיר הרי שכתב שתי החלוקות וכתב בפי' אפילו שבני העיר הצילוהו שחייב היינו כשגב' מהם חלקו שנתמע' הל"ה אפי' שהם הצילוהו פטור לפי שמן הדין הוא היה חייב ממון כיון שניצול ולא נתרבה חלקם בשביל הצלתו אפי' שהם הצילוהו אינו משלם להם כלום וכ"כ מהררי"ק ז"ל שרש קפ"ד וז"ל משמע בהדיא דאע"ג שלו לבד היו תובעי' והצילוהו הקהל בטענותם אפי"ה טעמא שהכביד עולם מתוך כך הא לא הכביד עולם לא היה מסייע מתא כלל ואפילו היו לו אוצרות כסף וזהב כיון שאינו עושה ריוח בעיר הרי נמצ"ל שאפי' יש לו כל כס' וזהב שבעולם אינו חייב להם כלום וכ"ת הרי מהררי"ק ז"ל כתב טעמא כיון שאינו עושה ריוח בעיר משמע שאם עושה ריוח בעיר חייב האמת כי לכאורה עמדתי תמיה על דבריו אלו ז"ל מנין לו שהרי הטור ז"ל לא כתב זה וכי תימא שמלתא דלא צריכא היא דאי לאו הכי למה נקט פרדכת דהוי גבר בטל ואינו עוסק בישובו של עולם כלל לינקוט סתם בשאר בני אדם מדנקט פרדכת משמע דוקא פרדכת הוא דאמרינן סייעת' דשמיא הוא ואינו פורע כלום הא בגבר' דמרויח בעיר בין הכי וב"ה חייב משום הא לא אריא דהא דנקט פרדכת לרבותא נקט ואפי"ה חייב לסייע מתא ועוד דארחא דמלתא נקט דמש"ה פטרוהו גובי המס וכן מצאתי אח"כ כדברי במרדכי כאשר ה' יודע דקאמר על ההיא דפרדכת וז"ל אנדיסקי סייעתא דשמיא הוא ולא מחייב אפי' לסייע מתא אלא הואיל ושלוחי המלך שכחוהו או מחלו מדע' אע"פ שהכביד על בני העיר כשיעור הראוי לו פטור ונראה דאף בעשיר הנושא ונותן בעיר ומרוי' לאמצע דינו כן והיינו תניא בתוספתא שותפין שמחלו כו' עד ופרדכי דנקט ארחא דמילתא נקט הוו למחול לו לפי שיודעין שאין לו ממון הרבה כי העשיר למה מחל לו ומ"מ אני אומר דאפי' לדעת מהררי"ק דקאמר שאינו עושה דמשמע שאם עושה רווח חיוב והיינו טעמא דמשום האי טעמא פטרוהו בני המדינה שלא הוה נושא ונותן בעיר כלים אבל הם כשפטרוהו היה אפילו להנחה דהוה אמיד ומרווח אה"נ דפטור כנ"ל וכ"נ מתשובת הרש"בא ז"ל הביאה ב"י בח"מ סי' קס"ב שכתב וז"ל מי שפטרו המלך בחותמו ממסים וארנוניות אם עשו הקהל הוצאות בצרכי צבור כו' עד ואע"פ שפטרו המלך ממש התובע לצבור לפטור מממונם של אלו מכל מאורע שיארע להם לא פטר ע"כ משמע שפיטור המלך מהני לכל מסים וארנונית שהוא מטיל על הצבור אפי' שיהיה אדם שנושא ונותן בעיר דפשיטא דבסתם בניי אדם מיירי ומדברי הר"ן ז"ל ג"כ משמע הכי שכתב בתשובותיו וז"ל וגם ראיה דבמסים וארנוניות אזלינן בתר דעת המלך אפי' שלא מן הדין משום דדינא ד"ד כדאיתא בח"ה דקאמר התם באגי מטמרי הוי דהנהו גופייהו לא הוו יהבי טסקא למלכא אמ' מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא פי' לא תיקשי לי מהתם דלא משום דינא אלא משום שכן דעת המלך ע"כ:
באופן שמן הנר' שהדבר ברור שהדין עם יוצאי ירך הרופא אלא שעדיין נשאר פתחון פה למי שירצ' לערער מכח סברת רבנו שמחה וא"ז ואשרי ז"ל שהסכימו לדעת אחד וכמ"ש ר"י בעל ת"ה ז"ל ומדבריו היה אפשר יצא לנו צד ערעור במה שכתבתי ולא אחיש להאריך ולהבי' סברת מהר"ם ז"ל החולק על סברת הנז' דמדבריו ודאי הדבר פשוט כמ"ש. ולהיות שאני שונא האריכות לא ראיתי להביא רק סברת המנגד רבנו שמחה והנמשכים אחריו ואומר שאפי' לפי דבריהם יודו יסכימו בנ"ד שהרופא וכל יוצאי ירכו פטורים כמו שאבאר בס"ד וההכרח להביא לשון המרדכי ז"ל תניא בתוספתא דבבא מציעא השותפין שמחלו להם המוכסים מה שמחלו מחלו לאמצע ואם אמרו בשביל פ' מחלנו מה שמחלו מחלו לו ודקדק רבנו שמחה רישא היכי מיירי אילימא דמחלו סתמא פשוטא דמה שמחלו מחלו לאמצע אלא מיירי שבקש א' מן השותפין שימחלו לו כיון דעל ידי בקשתו מחלו לו מחלו לאמצע דאין שותף חולק שלא לדעת חברו שדרך השותפין לטרוח בשביל חבריהן ואם אמרו בשביל פ' כו' פי' שאמרו מעצמם מה שאנו מוחלין אנו מוחלין בשביל פ' זכה היא לבדו ומתוך כך פסק על ראובן הבא אצל השר לאחר שנתפשרו הקהל מן המס ובקש למחוללו חלקו מן המס ומחל לו מה שמחל לו צריך לסלק הקהל וכ' שזה מן הדין ע"כ הרי מן הנר' הפליג להחמיר שאפי' שהמחיל' היא אחר שנתפשרו עם השר ולא הגיע להם נזק כלל מצד מחילת& עכ"ז כתב שזכו במחילה ההיא כל הקהל בשוה וכ"ש כשהמחילה היתה קודם שיש לומר שמה שהקל מזה החמיר לצבור וא"כ צריך לסייע בחלק המגי' לו לצבור ומכאן היה אפשר לאדם לגמר א"כ הרופא הזה שמה שמחל לו המלך היה קודם ודאי צריך לסייע לכל מס שיטיל המלך על הצבור לפי שמה שהקל ממנו ומיוצאי ירכו מטיל על הצבור ונמצא הם הפסידו במחילה שמחל לו המלך ונאמר שעל כיוצא בזה נאמר אין שותף חולק שלא מדעת חברו: ואומר אני שאפי' היתה סבר' זו מוסכמת מכל הפוסקים אינו מזיק לכונת הרופא כלל כמי שאומר כבר אנו רואים שהמקור אשר ממנו מוציא ה"ר שמחה דין זה מן המס מן התוספתא דשותפין שמחלו כו' גם הרב בעת"ה ז"ל כתב בסי' שמ"א וז"ל ורבנו שמחה וא"ז ואשרי פליגי אהך סבר' ומפו' בא"ז גדול מתשובת ר"ש הטעם כיון שדרים יחד בצבו' ונושאים תדיר בכל מיני' עולים לא שייך כאן לומר שותף חולק שלא מדעת חברו שהרי עדיין השותפין קיימי' לענין שאר עולים גם במס זה לא יכול לחלוק עוד מפר' התם טעם אחר דהא דאמרינן היכא דאין יכולין להציל ואומר אחד לעצמי אני מציל הציל לעצמו זהו דוקא אם שם נפשו בכפו ומשליך גופו מנגד להציל אבל בבקשה בעלמא לא ע"כ א"כ קל הוא לראו' דע"כ לא מחייב ר' שמחה והנמשכים אחריו אלא כשהיו שותפין בשכבר ועתה בא לחלק עצמו מחד' בהא אינו רשאי דלאו כל כמיניה ליפרד מאתו כמו שנר' מדבריו שאמר גם במס זה לא יכול לחלק משמ' בהדיא דמיירי כשהמלך פוט' לאיש הזה במס פרטי ע"כ בקשתו אז הוא דאין כח ביד הנמח' אבל בנ"ד דקוד' שיתחול המלך להחזיק במדינה ההיא פטרו המלך גם לא היה עולה עדיין בלב הרופא להשתתף באנשי המדינה קודם כל זה פטרו המלך איך יעלה בדעת לחייב לרופא ולא לשום א' מיוצאי ירכו גם יש דבנדון דרבנו שמחה נראה שהמחילה הוא במס פרטי ומשום הכי כתב כיון דנשארים שותפים בשאר עולים גם בזה אבל בנ"ד שנשאר בן חורין כא' משרי המלך הרי הוא איש נפרד מכל אנשי המדינה לענין מסים וארנוניות:
עוד הייתי אומר שגם אפי' היו שותפים היה אפשר לומר מן הטעם השני שהרופא זכאי בדינו הוא וכל יוצאי ירכו מצדו שהרי כתב אם שם נפשו בכפו כו' ומי הוא השם נפשו בכפו כמו הרופא כי ודאי חייו תלויים לו מנגד תמיד ודבר זה גלוי וידוע א"כ ודאי אין לקהל קדוש טענה נגד הנמחלים כלל ועקר:
כל זה הארכתי בהנחה שאפשר שיאמרו התובעים שפיטור זה לא נתנו המלך לרופא מעצמו אלא ע"י בקשתו ואפי"ה אני אומר שהרופא ויוצאי ירכו זכאים דינם אמנם אם האמת שהמלך בעצמו פטר לרופא בלתי בקשתו אז אין אנו צריכין לכל זה שהרי בזה כ"ע מודו אם המלך מעצמו פטר פטורו פטור דדינא ד"ד וכמו שכן נראה בפי' מן המקור אפי' רבנו שמחה בעצמו מודה כפי פי' שאם אמרו מעצמם בשביל פ' מחלנו שזכה הוא לבדו כנ"ל וזה אפי' בשותפין גמורי' והטעם בזו דכשהם שותפים דרך השותף לטרוח בשביל השותפות ואפי' שהמלך אמר בפירוש בשביל פ' אני מוחל כיון שהיה ע"י בקשה יש לנו לומר שלא היה כ"כ בשביל אהבתו בהחלט אלא האמירה בלבד אבל כשמחל מעצמו נראה שהיה מצד אהבתו לגמרי כ"ש וק"ו שנאמר כן בנ"ד שכן דרך המלכים לאנשים ידועים חכמים אצלם להועילם להם לבדם כמו שיראה המעיין בדברי תשו' הר"י בעל ת"ה ז"ל וא"כ בנ"ד אם יתחברו כל הדברים שהם לא היו שותפים גם שהמלך מעצמו פטר אז יש לתמוה על המערערים כי איני יודע להם טעם מה ראו על ככה ואם יאמר אומר הרי שמהר"ם כתב וז"ל אבל כל היכא דשותפים גמורים הם לשאת יחד בעול כל אחד לפי ממונו יכול להיות שאפי' אמר המלך מעצמו פ' לא יתן כלום אעפ"כ חייב ליתן דמה שמקל לזה הוא מכביד על אחרי' ע"כ:
גם מזה אני תמיה מאד שהרי כתב היכא דשותפין גמורים כנז' וגם על זה כתב יכול להיות ולא החליט וגם כתב עוד טעם דמה שמקל כו' ובנ"ד אין אחד מכל אלה וגם אפי' ממ"ש אח"כ אפי' יהודי הנכנס תחלה לעיר לדעת כן להתפש' לבדו לאו כל כמיניה להיות נחלק מן הצבור ע"כ אפי"ה אין מכאן אחיזה לנדון שלנו כמו שאומר א' שיש לדקדק בלשונו שאמר הנכנס לדעת כן להתפשר כו' דדוקא נכנס ואחר שנכנס נתפשר אבל בנדון זה לא דמי כלל שלא נכנס אלא שקודם לכן שעדיין לא עלה בדעת להכנס פטרו המלך עאכ"ו ואם פטרו המלך מעצמו דלא שייך כלל דהת' מיירי שנכנס להתפשר משמ' ע"י בקשה וק"ל:
ועוד לגמר ענין זה ראיתי להציע דברי בפני כל יודעי דעת ומביני מדע ואם אלו שכל מה שנחבטו אלו החכמים ר"ש והנמשכים אחריו ומהר"ם אין ללמו' מהם למקומות אלו ומלכות הגדול הזה יר"ה דאותם המקומות היו ישראל במקומות מועטים מעטי הכמות כלם עוברים תחת השבט כצאן ע"י מונה אין נמלט מהם ובאות' המקומות היה בהם כל החשש שאמרנו שמה המלך או השר ומה שיקל מזה מחמיר על זה ואינו גורע מחקו הקצוב באומד דעתו דבר ועל כן נכנסו אלו החכמים ז"ל לדקדק כל כך באותם המקומות אבל במלכות הזה יר"ה רחב ידים אין נמשכים הדברים כל כך בדקדוק ופוק חזי כמה איכא בשוקא שאין עליהם משא מלך ושרים וכ"ש כאשר כתוב בשאלה וז"ל יטיל על כל עם ועם גם על היהודים על שמות פורעי הכרג"א ע"פ הפנקס אשר בידו אואריש כו':
א"כ כיון שהרופא הזה ויוצאי יריכו מעולם לא נכתבו בפנקס וליכא שום חשש לומר שמה שיחסיר המלך מאלו יטיל על הצבור לע"ד שהדבר פשוט מאד מאד ואיני חושב יחלוק שום חכם על זה שודאי הדבר ברור שזכו הנמחלים בדינם ואם אמור יאמר אדם מנין לי חלק חלוק זה גם אני אשיב לו שהדעת והסבר' אומר כן וא"צ ראיה ומ"מ הא לך ראיה מתשובת הרא"ש בפרק המניח בב"ק פועלים שנכנסו לתבוע שכרם מב"ה כו' כתב וז"ל ותמהני מדוע לא הביא רב אלפס ברייתא זו ואפשר דס"ל דאע"ג דבימיהם היה שייך למחלוקת זה והיה מנהג זה נוהג בזמנו שלא היה אדם נכנס לבית חברו אבל בזמן הזה מנהג פשוט הוא שיכנסו פועלים לבית בע"ה לתבוע שכרם כו' עד הילכך ע"פי המנהג המצוי בינינו ישתנה הדין וחייב בע"ה כו' עד כ"ש שישתנה הדין בחלוף הזמן והמנהג וכן הדעת נוטה וכ"כ בנו הריב"ה בח"מ סי' שפ"ט בפשיטה א"כ זכינו בדין שיש לחלק הדין כפי המקום וכפי הזמן ונמצא הדין ברור בנ"ד מכל הצדדין כפי הדין וכפי המנהג שנראה בעיני שכמו שמצינו בכל ענין של תורה יש לבנים להחזיק במנהג אבותיהם ולעשות כמו בני בישן שאמרו לר' יוחנן אבהתין הוה אפשר להו דלא למתא ולא אתו אנן לא אפשר לן מאי אמר ליה כבר קבלו עליהם אבותיכם הרי שאפי' שלא היה אפשר להם עכ"ז לא התיר להם ר' יוחנן וכ"ש היכא דאפשר הכא נמי בנ"ד כיון שעבר כ"כ מהזמן שהקדמונים קיימו וקבלו עליהם מאמר המלך והמלכים החסידים האלה תנוח נפשם ולמל' אדוננו יר"ה יאריך ימיו דין הוא שהבני' ובני הבנים יקיימו עליהם מה שקיימו אבותיהם זהו מה שנ"ל בענין זה. ועל מה שבא בשאלה שבמות האדם אשר היה נושא בעול הקהלו' ובנו מהפטורים אם לחייב לבן הפטור מצד ממון הנכנס ברשותו או נאמר שהוא פטור כמו שבאו שני הצדדין בשאלה גם בזה אני אומר משקול דעתי הדל שהדין עם בני יוצאי ירך הרופא הפטורים שהם זכו בירושתם מבלי שיחוייבו לא הם ולא ממון הנכנס ברשותם כלל והטעם שאני אומר כן לפי שאני רואה שאפי' בעלי התקנה לא אזלי אלא בתר גברי לא בתר ממונא דאי הוו אזלי בתר ממונא על הממון החייב היה להם להטיל זה על הנדוניא גם היה אפשר שאם אחד מבני הרופ' הפטורים ישחוק עם אחד מהחייבים וירויח ממנו ממון רב שמחייב לו על זה הממון כיון שהממון מצד עצמו היה חייב והא ודאי ליתא א"כ נראה בפי' שאין החוב ממשא עול המסים מוטל על הממון רק אקרקפתא דגברי שאם הממון ברשות החייב חייב ואם הממון ברשות הפטור פטור ומטעם זה נכסי הפטורים בהכנס ברשות החייב פורע מס מן הממון אשר היה פטור קודם וכן להפך אלמא דלאו בתר ממונ' אזלי' אלא בתר מי שהממון בידו וכן נראה להביא ראיה לזה מדין כתבו הרמב"ם בהלכות שותפין והריב"ה ז"ל הביא לשונו בלי חולק בח"מ ז"ל מת א' מהשותפין או א' מהמתעסקין שמת בטל השותפות או העסק אע"פי שהתנו לזמן קבוע שכבר יצא הממון ליד היורשים וכזה הורו הגאונים ע"כ: הרי שממון זה היה מחוייב לשותף הזה או למתעסק הזה זמן מה ואפ"ה אנו אומרים כיון שיצא הממון מרשות השות' ונכנס ברשות אחר אנו אומרים מי שהיה מחוייב לא היה הממון אלא בעל הממון וכיון שמת פקע שעבוד הממון השתא נמי בנ"ד כל פורעי המס ממונא משותף לפרוע מס זה כל זמן שבעלי הממון בחיים ולא יצא ממונם לרשות אחר שאינו ממינו אבל אם מת השותף ונכנס הממון ברשות אחר שאינו ממין השותף פקע שעבוד הממון ובדין זה הסכימו כל הפוסקים ולא עוד אלא שאפי' שממון השתוף או העסק ביד השותף והוא מוחזק בו ורוצה לקיים השתוף משך הזמן שקבעו ביניהם עכ"ז ב"ד מוציאין מידם ונותנים ליורשים כ"ש בנדון שלנו שאין אלו פורעי המס מוחזקים וכתב בת"ה סי' שמ"ג נראה דבני העיר ואנשי הקהל המצורפים יחד בנתינת המסים יש להם כל דין שותפים:
ולרווחא דמלתא אני אומר שאפי' היה הדבר שקול היינו מזכים ליורשים שודאי הם מוחזקים מכח התורה והקהלות יע"א באים להוציא מן היורשים מכח התקנה יד התקנה על התחתונה וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל נ"ה ז"ל אחר שאין דבר זה מפורש בנוסח תקנתכם ידי התקנה על התחתונה כי התקנה באה להוציא מכח הדין שהדין נותן שתטול האלמנה כל כתובתה כו' יע"ש ה"נ בנ"ד הדין נותן שיטלו היורשים נכסי אביהם ותכף במות מורישם הוי הממון ברשות היורשי' ואתה בא להוציא מכח התקנה יכול אני לומר לא באה התקנה אלא בנכסי היוצאים מן הנפטר ונכנסים ביד שותף פורעי המס הוא זרע הנפט' לפי שהוא ג"כ מפורעי המס ג"כ לא כשנכנסים מד"ת ביד מי שהוא פטור ואינו מפורעי המס ופשיטא דלא דמי לב"ח ולנדוניא' הנשים שהתקנה קדמ' להם ואדעתא דהכי נחתי אבל מה שנ"ד הוא להפך שהפטור קדם לתקנה ומתקני התקנה לא נחתי לתקן על הפטורים כנז' והרוצה להוציא עליו להביא ראיה ברורה איך ענין זה נכנס ג"כ בתקנה ומעתה איני צריך להשיב אם יכולין להכריח כו' כיון שאינם חיובים לא הם ולא ממון הנכנס ברשותם שזכו בו בדין תורה כנ"ל:
ועל מה שבא בשאלה אם יש יתרון ושבח כו הדבר ברור יותר מביעת' בכותחא דפשי' שאין להרהר אחר פתקאות וכתבים כיוצא באלו שהדבר רחוק מאד מהשכל לחוש לזיוף מלתא דלא שכיחי כלל לזייף ליכא למיחש והא לך מ"ש הרמב"ן בחדושיו בפ' ח"ה וז"ל וכאן נראה שכל השטרות העולות בעש"ג בנוטרין של מלכים כשרים בין בשטרי מתנות בין בשטרי הלואות וכ"ש במקח וממכר כו' הרי שדקדק בנוטרין של מלכים דמשמע דאפי' שבשאר שטרות העולות בערכאות יש בהם כשרים ויש בהם פסולים ויכול אדם לערער בהם עכ"ז מנוטרין של מלכים והם סופרי המלך אין בהם צד ערעור ופקפוק כלל ועקר ועוד דחמירא סכנתא ומה גם עתה בימים הראשונים שהיו טובים מאלה ושופטיהם ודייניהם ודבר זה פשוט מאד בעיני:
ועל מה שבא בשאלה אם תפול הכחש' באיזה כו' מן הנראה היה אפשר לומר שכיון שכל הפוסקים האחרונים כתבו שבענין המסים הרבים נקראים מוחזקים נתבעים ולא תובעים כמ"ש המרדכי סוף פ' לא יחפור והביאו מהררי"ק שרש ב' נמצא א"כ שעל היהודים להביא ראיה אלא שכל זה אינו אלא כדי שלא יפסידו הרבי' זכותם על דרך שאמרו קדרה דבי שותפי כו' וכדי שהיחיד יבקש דינו אמרו שהרבים יהיו מוחזקים לא לכל דין נקראים מוחזקים וכמ"ש בעל ת"ה בתשובותיו יע"ש לכן אני אומר דלענין שבועה בעלי הממון הם נאמנים בשבועתם וכמו שנראה הגהה באשרי וז"ל אם המלך פטר אחד מן הקהל מן המס לפי שבקש אותו פטר אותו (חייב) מחמת שאוהב אותו פטור ואם הקהל אינם מאמינ' לו ואומרים בקשת מן המלך יקבל חרם ונפטר ע"כ הרי משמע בפי' שאינו צריך הנמחל להביא ראיה אלא נאמן בדבריו בקבלת חרם עוד נ"ל ראיה שהדין כן מתשובת הרא"ש ז"ל כלל ששי וז"ל ראובן עשה פשרה עם שבע' טובי העיר כו' והשיבו לי אין אנו מאמינים לך שפטרוך הביא ראיה לדבר' השיב ראובן אין לי כתב ראיה ויש אומרים שראובן נאמן במגו תשובה נ"ל בדבריך שאינו חייב לקהל כלום אלא הוא והם חייבים למלך ואומרים לו שיפרע חלקו כמותם ואין להם עסק להאמינו בשבועה להוציא מהם ממון שיפרעו חלקו כו' עד אם יש לו טענה ליפטר צריך להביא ראיה ואינו נאמן במגו להוציא מהם ממון ע"כ:
הרי בפי' דע"כ לא קאמר הרא"ש שאינו נאמן בשבועה אלא כשהמלך תובעו והיא בא להוציא אבל להתחזי' בשלו א"צ ראי' ובנ"ד שהוא אינו בא להוציא ולהצי' עצמו מן המל' בממון הקהלו' אלא אדרבא הם באי' להוציא ממנו נגד גזרת המלך והמלכים א"כ היא נאמן וגם יוצאי ירכו ה"ה והוא הטעם שמכל מה שהם יכולים להציל עצמם עם כתבי המלכים פטורים הם ואינם צריכים ראיה כ"ש וק"ו אחר כמה שנים שהוחזקו עד עתה ליפטר ולית דין צריך ראי' אחרת דלמה יגרע חזקה זו מכל שאר החזקות ותשובת הרא"ש ז"ל מוכיח דע"כ ל"ק אלא משום שהממונים של עכש' היו אומ' שאינם יודעים בפטורו ולא היו מאמינים שהראשונים פטרוהו אבל בדבר כזה אשר כבר נהגו זה כמה שנים שלא היה פורעי' שום מין מס מה צריך ראיה עוד ואפי' לא היה אלא מפני דרכי שלום אין להם לק"ק לשנות עליהם את הדרך שהרי שנינו בגיטין פ' הנזקין מערבין בבית ישן מפני ד"ש מטעם זה כתב מהררי"ק שרש קי"ג על אח' שהיה ב"ה בביתו זה ימים היו רוצים הקהל לשנותה וכתב להם ז"ל בקשתי מכם שלא לפקפק עוד בדבר כי לפי הנר' לע"ד אין אתם רשאים לשנות' כו' יע"ש אעכ"ו בנ"ז שיש כמה שנים שנהגו אבותיהם ואבות אבותיהם לפטור כל יוצאי ירך הרופא מכל מס וקיימו וקיבלו גזרת המלכים וא"כ כל דבר הידוע שנהגו בו הקדמונים אין יכולין לשנותו.
אמת כי ראיתי במרדכי בב"ב עלה מ"ד ע"א כתב וז"ל ועל אודות המס כך הוא שכל מה שאדם מרויח בו בין שלו בין של אחרים חייב לתת ממנו מס ואף אם עד עכשיו נהגו מאליהן שלא ליקח המס ממה שיש ביד בני אדם משל אחרים יכולים מקצת' עתה למחות ולומר עד כה סבלנו מכאן ואילך לא נסבול ע"כ מן הדברים האלה היה נר' קצת סתירה לדברי מ"מ נר' בעיני שמצד הראיות שכתבתי יש כדי לסמוך עליהן בדבר הזה בלי ספק וכל שכן שנוכל לומר דדוקא משום שעד עתה מה שנהגו היה מעליהן מרצונים אבל הרופא הנז' ויוצא ירכו לא היה מעליהן אלא מטעם גזרת המלכים וככחם אז כוחם עתה ואני אומר ג"כ שאלו הנמצאים עתה אינם צריכים לא שבועה ולא ראיה דדמי זה לדין ש' שהיה חייב לר' ומת ואין ידוע אם פרע אם לא שהיורשים פטורים אע"ג שאביהם היה חייב שבועה הם די להם בשבועה שלא פקדנו אבא כו' שידוע גם אלו שכתבי המלכים הם בידיהם והקהלות קדושות באים להוצי' מהם כל ספק שיפול ביניהם אינם צריכים ראיה אחרת אלא כל מה שיכולים להנצל ע"פ כתביהם וגזרת המלך פטורין ובכל הדברים שנהגו עד עתה הקדמונים לפטור אותה גם עתה ג"כ אין לשנות כלל הדברים שלע"ד שהרופא וכל יוצאי ירכו פטורים מכל מס שפטרום המלכים החסידי' נ"ע וזה ה' יאריך ימיו על ממלכתו ודין זה אני אומר בין שהפטור היה ע"י בקשה ובין שהו' ע"י המלך מעצמו פטרם מן הטעמים שכתבתי כ"ש שנכרים דברי אמת שהמלך פטרם מצד הכירו מעלת גדולת חכמת הרופא:
גם דעתי שהנכסים מהאיש שהיה מן המחוייבים לפרוע שנכנסו ביד הפטור אינו חייב כלל כי תכף מצאת החייב מחיי בשרים מן העולם הזה נכנסים הנכסים ברשות הפטור כמו שהוכחתי גם בכל דבר שיפול ספ' ביניהם כן דעתי שכל מה שיוכלו להנצל מכח גזרת המלכים הם נצולים ופטורים. ומענין חרם המלכים לא נראה בעיני להאריך בזה כי לדעתי גם שאנו מחוייבים לשמור ולעשות דבר מלך שלטון לא מפאת חרם חלילה זהו מה שנ' לע"ד באלו השאלות ונורא עלילות יצילנו מכל שגיאה גדולה וקטנה כה אמר הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |