שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שסג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בהיות כי לימים שחלפו עברו בראות סוחרי עיר ממישטריו שהיו סוחרי עיר שאלוניקי משלחי' ע"י איש נאמן שיש להם במונושטיריו לקנות בעדם ובשמם עורות מבית העבדנים וזה דרכם לעשות מימות עולם ומשנים קדמוניות שכן ג"כ דרך אנשי עיר מינישטוריו לשלוח סחורותיהם אל עיר שאלוניקי וגם הם עצמם הולכים שם תמיד ומסתחרים בכל אות נפש' ואין דומה להם דבר ויהי לימים עמדו סוחרי עיר מונישטיריו והסכימו הסכמה בכח חומרא נגד האיש הקונה הנז' ונגד הסוחרים שמחוץ לעיר להסיג את גבילה גבול עולם והסכימו שלא יהא רשאו שום אדם לקנות עורות מבית העבדנים בעודם בסיר כי אם אחר העיבוד הצריך ואחרי הצביעה והיפוי שלהם ומזה נמשך היזק ופסידא גדולה לאיש הקונה הנז' ואחרי שמחה בדבר וירא כי לא יכול להם שהם הרבים שתק להם והסכים עמהם אך על אפו ועל חמתו לימים באו תוגרמים מחוץ לעיר ויקנו שיעור גדול עורות מבית העבדנים בעודם בסיר וקודם העיבוד וסוחרי העיר לא מחו בידם כי לא היה להם רשות ויכולת לקנותם מצד ההסכמתם הנז' וגם פעמי' אחרי' באו ויקנו כנז' וזה עשו פעמים ג' עד כי מחמת זה לא היה לסוחרי העיר מקום לקנות עורות כסדר הסכמתם יען כי קודם העבוד והתקון היו התוגרמים הנז' הבאים מחוץ לעיר ובזה פסק' מחיתם ופרנסתם של מקצת סוחרי העיר ובפרט מהאיש הקונה הנז' העומד לקנות בעדו ובשם סוחרי עיר שאלוניקי ויען כי לעת כזאת מסדרי ההסכמה הנז' אינם בגדר אחד כי מהם מתו ומהם חוץ לעיר ומהנשארים מהם מוחים בהסכמה הנז' ומהם מחזיקי' בה עתה נסתפק השואל אם יש כח ורשות ביד המוחים שהם המיעוט להוציא עצמם מתחת יד ההסכמה הנז' ולבטלה מהטעם הנז' כיון שלעת מסדרי ההסכמה אינם כולם בגדר א' כאומר וגם יש איזה הזק ופסידה כנז' ומה גם שכל מגמתם שכל מסדרי ההסכמה הנז' לא היה אלא כי אם להסיג גבול עולם של סוחרי עיר שאלוניקי והאיש הקונה הנז' מחה בדבר תחלה ולא הועיל לו ונוסף על זה בהיות כי בתחלה כשהסכי' ההסכמה הנז' לא היה בדעתם שיבואו לשמע ההסכמה זו תוגרמים מחוץ לעיר שיירא אחר שיורא לקנות העורו' קודם העבוד והצביעה כנז' אך עתה יורנו מורנו מורה צדק המורה לצדקה הדין עם מי ולו תהיה צדקה:
תשובה אם הייתי בא לכתוב כל הדברים הראוי' ושייכים בשאלה זאת היה צריך זמן רב ואני לעת כזאת אין לי פנאי כי גם תשש כחי על כן לא אחוש להאריך אלא אביא בקצרה כל האיפשר וזה החלי לעשו' תחלה צריך לראות אם היה להם לסוחרי מונישטיריו כח לעשות הסכמה כזאת אחר שכונתם נר' לעין שהיה למנוע רגל סוחרי שאלוניקי או מקומות אחרים מבא למונישטריו להסתחר ולכאורה נר' שהדין עמהם מאחר שאחרי' באים בגבולם ופסקי חיותם שנית יש לבאר ענין השבועה או ההסכמה אם צריך התרה או לו שלשית יש לראות אם יש מוחים בהתרה אם לא ע"כ לחלק האחד אני אומר כי בדין זה יש חלוקים בין הפוסקים והריב"ה בח"מ סי' קנ"ו כתב וז"ל וכן יכולים בני עיר אחד למנוע בני עיר אחרת שאין פורעים מס עמהם שלא יביאו סורתם למכור בעירם או שלא יבאו לעיר להלוות ברבית ע"כ מכאן היה נרא' שהיה כח לאנשי מונישטירו יצ"ו לעכב ולמנות לאנשים אחרים ממקומות אחרים ליקח סחורה מארצם דמה לי למכור ומה לי לקנות אבל אחר העיון נ"ל דאינו כן שלא מצאתי ולא ראיתי דבר ברור בזה אדרבא קצת נר' כי לא דברו אלא במוכרים מדקאמר במה דברים אמורי' שמעכבים עליהם שלא למכור ע"י חנוני אבל אם מוכרים בבת אחת אין יכולים לעכב ע"כ ומכאן נר' בעיני שלא דברו אלא במוכרי' שדרכם למכור מעט מעט אבל ההולך מעיר לעייר לקנות ארחא דמלתא אינו הולך אלא ליקח בשופי לפי זה לא היה ביד אנשי מוגישטיריו כח לעכב על אנשים שהולכים שם לקנו' עוד טעם כי כפי האמת עיקר אלו הדיינים מיירי באותם הארצות מחולקות זו תחת שר אחר וזו תחת שר אחר אבל במלכות הזה יר"ה שאנו עומדים תחת המלך הגדול יר"ה וכלנו משועבדים אליו יכולים בני העיר זו לילך לעי' אחר' לסחור וכמ"ש חזה התנופה וז"ל ובארץ שכלם לשר אחד פורעים לו מס המוטל עליהם בני עיר א' יכולים לעשות עסקא בעיר אחרת אעפ"י שאינם דרים שם ע"כ א"כ נר' בעיני שמא שעשו בני מונישטיריו שלא כדין עושים לעשות הסכמה נגד רצון הסוחרים עוד יש טעם אחר לשבח בנ"ד כי אין אנו צריכין לכל מה שכתבתי שכיון שצריך שיהא קבו' הוא שם רצוני תושב מונישטיריו וחית ופרנסתו ממה שקונה מאלו העבדני' וכבר אמרו הכל היכא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי לא מצו למעבד תקנה אפי' רבים נגד מעטים וכמ"ש מהררי"ק בשרש א' וז"ל ופשיטא שאפי' היו אותם רבנים כר' אמי ור"א שלא היה כח ביד' לתקן דבר במלת' דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי והביא ראיה יע"ש נמצ' שההסכ' הנ"ל נעשית נגד הדין כי שליח סוחרי שאלוניקי מקבל פניהם והוי כאלו הם תושבים שם ואין טענה לבני מונישטיריו לומר שבאים בני עיר אחרת לאפסוקי חיות' כי כלם מעיר אחת ששליחו של אדם כמותו. ובענין ההסכמה אם היה דעתי שהחרם חל מתחלה לא הייתי ממשכן נפשי להורות להתיר אך אמנם דעתי הוא שהסכמה זו שהוכרזה בחרם לא חל כי האדם בשבועה פרט לשוגג או לאנוס ולמוטעים ואינו אומר זה מפני שהשליח אומר שהיה אנוס כשקבל ההסכמה כיון שסוף סוף נתקבלה קשה להתיר מטעם זה:
אך אמנם דבשבוע' יש לנו לילך אחר כונת הנודר וכ"ש אם גלו דעתם קצת קוד' שיכריזו ההסכ' וכמ"ש בס"ד משנה בנדרים פ' פותחים קונם שאיני נושא לפלונית שאביה רע אמרו לו' מת או שעשה תשובה אין צריך התראה ולבי אומר כי כפי הנר' מלשון השאלה שכבר נשאו ונתנו בדבר כדת מה לעשות ולסלק מעלינו רגל הסוחרים הבאים מעיר אחרת ופוסק חיותם ומטעם זה הסכימו הסכמתם וכתבו הפוסקים הדין בפי' וכתבתי כפי מ"ש הר"ן והביאו ב"י דטעמא משום דכיון שאמר כל זמן שהוא רע לפיכך כשמת כו' ועתה בנ"ד נמי כיון שגלו דעתם שמפני זה היו עושים ההסכמה מה שלא יאמן מ"מ יש לדמות דין זה למ"ש הרא"ש בתשובה כלל ח' וז"ל ר' ששדך בתו לש' ונשבע לו שיתן לו עמה ה' אלפים זהובים לסוף ששה חדשים והיה לו לר' ממון רב וחובות על סמך שיגבה מחובותיו נדר ועתה נתקלקלו החובות אם נקרא עובר על שבועתו וחייב מלקו' או אם הוא אנוס ופטור ממה שכתוב האדם בשבועה פרט לאנוס תשובה אם אין לר' לפרוע לא מחובותיו ולא מקרק' חוץ מבית דירתו וכלי תשמושו אז הוא פטור משבועתו ואינו עובר עליה כל זמן שאין לו ממה לפרוע ואין לך אנוס גדול מזה שהיה לו ממון רב בשעה שנשבע אם אפסידו ואנוס גמור הוא עד כי דבר הוא כי אם אדם מוכ' קרקע' וכלי חפצו להשיא בתו אבל ביתו וכלי תשמישו אפי' עני המתפרנס מן הצדקה אין מחייבים אותו למכור כליו וכלי תשמישו הילכך אינו מחוייב למוכרו לקיים שבועת דאדעת' דהכי לא נשבע ללון ברחוב ולמות ברעב עכ"ל הרי הדברי' ק"ו באותו מעשה שאין האמדנא כ"כ שעינינו הרואו' שהיה יכול לקיים שבועתו ונדרו עכ"ז כתב דאמדנא גדולה היא שלא נשבע אדעתא דאונס כזה למכור חפציו וכלו תשמישו כ"ש שי"ל לומר שלא עשו הסכמה אדעתא שלא יועיל להם כונת' ויפסידו לאחיהם ישראל ויועילו לנכרי' שיאכלו וישבעו ואחיה' ב"י יכאבו חלילה והילכו מ"ש ריב"ה בח"מ סי' קנ"ו ז"ל ת"ח המביא סחורה לעיר חייבים בני העיר למנוע לכל אדם למכור עד שימכור הוא את שלו וכתב הרמ"ה דדוקא דליכא גוים דמזבני אבל אי איכא גוים דמזבני לא דהא לית ליה רווחא לצורבא דרבנן לאפסודי להנך ישראל בכדי לא מפסדינן ע"כ הרי אתה רואה במקום שחייבו חכ' על מכירת סחורות ת"ח חיוב גמור עכ"ז כיון שאינו יוצא אלא הפסד לישראל אמר דלא מחיי' לישראל שלא ימכרו א"כ נ"ל בנ"ד דאית לן למיזל בתר אמדנא שהם לא הסכימו ההסכמה הנז' אלא בחשבם שימשך להם תועלת עכשו שנתגלה הדבר שנכזבה מחשבתם ועלתה הנאת הסכמתם לגוים חוץ מדתינו פשי' דאית לן למימר דאדעתא דהכי לא הסכימו ומ"מ אע"ג כי כפי האמ' לדעתי לא היה צריך התרה טוב וישר לקבץ שלשה אנשים שאינם נוגעים בדבר ויתירו להם בפני המוחים בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |