שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שנ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ה"ר שנייור בן באנשת נתפס בראגוזה על ידי השררה וגזרו עליו מיתה וביום שהיו מוציאין אותו להריגה קראוהו השררה ואמרו לו צו לביתך כי היום מות תמות ונכנס שם לחדר אחד וצוה מה שצוה לא בפני אנשים מבני ישראל אלא בפני סופ' גוי והקוסטינר וראשית דברי צוואתו שהוא יודע שהיום ההוא יום מיתתו שנראה שהיה נבה' וחוץ מדעתו גם שלא אמר שהיה בדעתו גם כי לא נמצא שם איש מבני ישר' ולכן נר' שאין דברי צואתו קיימים ילמדנו רבינו אם קיימי' הם או לא:
תשובה
איברא ששאלתא דא סתימא טובא ולא ידעינן למאי נפקא מינה ולכן צריכנא לברורי קצת דינים ומשם יתברר לשואל שאלתו וזה החלי בס"ד נראה דאי מטעם שהיה נבהל ושהדעת נותן שלא היה בדעתו כיון שהוא היה בחו' רך ויחיד בין שני אריות ואבחת חרב לפניו ואימות מות נפלו עליו ומסתמא היה נר' שיפסיד דעתו ויתבטלו כל הרגשותיו עכ"ז אינו נר' בעיני טעם מספיק לפסול צואה זאת מאחר ששנינו בגיטין פר' האומר היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ופרש"י היוצא בקולר ליהרג למלכות ור"ש בן שזורי אומר אף המסוכן ופירש מסוכן שקפץ עליו חולי והלכה כר"ש הרי א"כ שבכל אלה אנו מעמידין אותו בחזקת מיושב בדעתו אעפ"י שהוא נבהל מחמת אימות מות ואע"ג שכתב הרא"ש דדוקא לענין גט מהני כתבו אע"ג דלא אמר תנו אבל לא לענין מתנה היינו דלענין מתנה צריך שיאמר תנו ולא יספיק שיא' כתבו דאמרינן רצה לשחק בו במקבל המתנה אבל לא מפני שאנו מחשיבין אותו שלא היה בדעתו וכל שאמר תנו מהני א"כ בנ"ד נמי נראה דמשום האי אין לפסול הצוואה אבל מטעם שצוואה זו לא נעשת בפני ישראל נראה בעיני שאין בצואה זו ממש כמו שאבאר בס"ד:
תנן פ"ק דגיטין כל השטרות העולים בערכאות של גוים אע"פי שחותמי' גוים כשרים חוץ מגיטי נשים כו' ואמרינן בגמרא קא פסיק ותני לא שנא מכר ולא שנא מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה ושטר לראיה בעלמא ואי לאו דיהיב זוזי קמייהו לא הוו מרע נפשייהו וכתבי ליה שטרא אלא מתנה במאי קני לה בהאי שטר' האי שטר חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא ד"ד וא"א תני חוץ מבגיטי נשים ופי' כל דבר שאין קוני' אותו בדיננו וקונין אותו בדיניהם אין אנו מקבלין אותם ולא מגבין בהם ואע"ג דעלו בערכאות שלהם רבינא סבר לאכשורי בכנופיא דארמאי חמר ליה רפרם ערכאות תנן ודוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא עכ"ל הרי"ף וכתב הר"ן וז"ל ונראה לי דלאו מדינא אמרי הכי דכיון דגוי פסול לעדות כי לא מרעי נפשייהו מאי הוי אטו משה ואהרן לא מהימני ואפי הכי פסלינהו אלא ודאי הכי קאמרי בשלמא מכר איכא למימר דתקנתא דרבנן הוא דכיון דקים לן דקושט' קאמרי דאי לאו הכי הוו מרעי נפשייהו כו' וכ"פ בהגה באשרי והכא נראה שתקנת חכמים שתקנו בשטרות העולי' בערכאות של גוים שיהיו כשרים לפי שהגוים מקפידי' על עשיית שטרות בערכאותיהם אם נפסלים מרדכי ע"כ גם דאיכא טעמ' אחרינא בשם רבי יקר ולדידיה כשרים מדאורייתא מ"מ דחה הוא ההוא טעמא וקיים טעם הר"ן ונחלקו הפוסקים ז"ל בהני תרוצי דגמרא איכא מ"ד דהני תרי תרוצי תירוץ בתר' פליג אתירוצא דשמואל דאמר דינא דמ"ד ולא מכשירי שום שטר אלא שטרי מכר או שטר שאינו אלא לראיה כמו מכר אבל שטר שגוף השטר עיקר הדבר כמו גט פסול ושטריהם כמו חרס נחשבין ואחרים סוברים דתירוצ' בתרא לא פליג אדשמואל דודאי דינא דמלכותא דינא וא"כ כל שטר העולה בערכאותיהם כשר אפי' שיהיה גוף השטר עיקרו של דבר מטעם דינא דמלכותא אלא שתרוצא בתרא בא להוסיף דאפילו היכא דליכא ד" דכשטרי מכר וכיוצא בהם כשרים הרי לך מחלוקת א' מחלוקת ב' בין הרמב"ם ורבותיו בשטרי הלואה דלדעת רבותיו בשטרי הלואה נמי חספא בעלמא הוא ולדעת הרמב"ם גבי ביה מבני תרי והראב"ד הסכים לדעת רבותיו והרב מ"מ האריך הרבה בזה בפ' כ"ז מה' טוען ונטען מ"מ לדעת הרמב"ם שהוא מכשיר בשטרי הלואה כתב שצריך ג' תנאים א' שיהיה כתוב בשטר שראו שמנה פ' לפ' כך מעות ב' שנעשה השטר בערכאות או שהשופט יקיים העדות ג' שצריך שיעידו הישראלים על עדי השטר ועל השופט דלא מקבלי שוחדא אם חסר מכל אלו אחד השטר חספא בעלמא הוי. וכ"ד הרמ"ה ז"ל וכ"נ דעת הראב"ד ובעיני לא ראיתי מי שיחלוק על זה שצריך שיעידו ישראל על אלו הערכאות דלא מקבלי שוחדא אלא הרא"ש שהפליג להקל בזה עד מאד עד שכתב דאפי' נפק עלייהו קלא דמקבלי שוחדא להטות הדין מסתמא לא מסהדי שקרא וזה תימא ודאי ונראה שהוא יחיד בדבר הזה ע"כ מה שראיתי להקדים ולכתוב באלו הדברים. וצואה זו לא מצינו בפי' מה דעתו של הרמב"ם אי מהני בפני הערכאות אי לא אלא שכ' הר' ר"י בר ששת בתשובה שאפי' לדברי הרמב"ם הדבר ברור דשטרי צואה כשרים כשטרי מכר כו' ואני אומר כי יודע אני כי בער אנכי ולא בינת אדם לי מ"מ נפלאתי מדבריו איך עלה בדעתו לתלות סברא זו בהרמב"ם שהרי פסל שטרי הודאות ומחילות ופשרות ומה חלוק יש בין שטרי צוואה לאלו וכבר הרגיש הוא ז"ל בתשובה זאת ורצה לתרץ הודאות שר"ל הודאות של הלואות שיש בהם שעבוד נכסים והשטר עושה השעבוד אבל הודאות פרעון כיון שהוד' בפני הערכי הערכי נאמן דלא מרע נפשי' ובמחילו' לא מצא ידיו ורגליו רק כתב שאולי אגב שיטפא נקטיה ע"כ ומה יאמר הרב בפשרות ועוד כפי דבריו מה צריך בהלואות שיכתבו שראו שמנה פ' כו' לא ימנע או אתה מאמין דלא משקרי או לא אי אתה מאמין דלא משקרי אפילו לא יכתבו אלא שפרש הודה יש לנו להאמין דהא אין לומר דצריך לומר כן כדי לגבות ממשעבדי שהרי כתב הטור שהביא לשונו ממש וסיים ואינו גובה אלא מבני חרי ועוד דכיון שהשטר עושה השעבוד כמו שהוא האמת א"א בשום ענין שיגבה אפי' שיראו מנין המעות אלא מבני חריי שהרי בישראל אפי' יעידו עדים כשרים שראו שפ' הלוה לפ' כך מעות ובפנינו מנה אותם לא מהני לגבות ממשעבדי אלא בשטר וכאן השטר חספה הוא וא"כ דסוף סוף לא גבי אלא מב"ח מה צריך שיכתבו כו' כלל הדברים שאנו רואים מערכ' מול מערכה בדין זה כי כפי הנראה לדעת הגאונים ולדעת הרי"ף ודעת הרמב"ם והראב"ד והרמ"ה שטר צוואה ושטר פשרה ומחילה והודאה העשוי בפני הערכאותיה' פסול וכ"כ רבנו ירוחם נתיב ד' ח"א וז"ל שטרות העולי' בערכאות של גוים וחותמיהם גוים כשירים במקח וממכר אבל במתנה לא וכן כל השטרות שעושים בזמן הזה בערכאות של גוים פסולים חוץ משט' מכר מפני שנתן מעות וכן כל שטר שהגוים עדים פסול ובזה יש חילוק' אחרים ומה שכתבתי הוא הנכון ע"כ. הרי שלדעתו שהוא אחרון סגר הדלת ופסל כל השטרות ולא הכשיר כי אם שטר מכר מפני המעות והריב"ש שהוא אחרון ג"כ הכשיר הכל ואם יש הרמנא דמלכ' אפי' שטרי מתנות כשרים משום דינא דמלכותא ואנחנו לא נדע מה נעש' אך אמנם נר' בעיני דכיון דהוי פלוגתא דרבוותא אית לן לאוקומי דינא אדאורייתא וכיון דמדאורייתא אין כאן עדות כמו שכתבנו שאפי' משה ואהרן פסלם התור' אע"ג דקי"ל ודאי דלא מסהדו שקרא חלילה א"כ הגוים שפסולים מן התו' ולא הורשרו אלא מתקנת' דרבנ' כל היכא דאיכא ספיק' אית לן למימר דמשום ספק דתקין רבנן לא מבטלינן ד"ת דיד התקנה על התחתונה וכמ"ש הרא"ש בתשובה וז"ל אחר שאין דבר זה מפורש בנוסח תקנתם יד התקנה על התחתונה כי התקנה באה להוציא מכח ד"ת וכ"נ להביא ראיה מדברי מהררי"ק שרש ז' וז"ל ופשי' דאין לחלק הכא משום ר' הוא מוחזק שהרי אין חזקתו כלום מאחר שמכח הדין מתחייב ר' לפי ממונו אלא שמכח השטר בא להפקיע ולהסיע ד"ת כו' עד וקרי לאשה ב"ה ואע"ג שהיא מוחזקת בנכסים כיון שהבעל בא לזכות בהם מכח הדין והיא רוצה להפקיעו מכח השטר ע"כ ה"נ אית לן למימר כיון שר' התובע בא מכח ד"ת וזה הנתבע בא להפקיע ולהסיע ד"ת מכח התקנה ויש ספק בתקנה עצמה אין בידו להפקיע ד"ת כנ"ל: ועוד דאפשר לומר שאלו הפוסקים המכשירים שטרי ערכאות אפשר כי להיות נהגו כן במקומם לסמוך על שטרות העשויים לפני הערכי ראו לפרש שיטת ההלכה ע"פ המנהג אמנם בנ"ד דליכא האי טעמא ראוי לפסוק כהני דפסלי כל שטר העשוי בערכאות' אם לא שטר מכר שראו מנין המעות דאע"ג דנראה שאין חלוק בין שטר מכר לשטר אחר כיון שזה וזה אינו לראי' הא ודאי אינו כן כי יש לחלק דדוקא חדא עבדי תרי לא עבדי שראו המכר ושראו מנין המעות כולי האי לא משקרי אבל שטר הודאה ומחילה לא או דלמא יש לנו לומר ששטר מכר מצוי מאד וצריך ראיה הלוקח ביד לעולם ומפני תקון העולם תקנו שיועיל שטר מכר העשוי בערכאותיהם אמנם בשאר שטרו דלא שכיחי כולי האי לא תקון ויש כיוצא בזה הרבה ועוד אני רואה שמהררי"ק שהוא אחרון האחרונים הביא לשון הטור להלכה בפשיטות שכתב בשרש י"ח וז"ל ואפילו תודה לאה שמת הוא שצוותה אותו לסופר לכתוב מ"מ מאחר שלא מחמת מעות שהלוה לה ש' חתנה נעשה השטר אלא מחמת פשרה חלק ירוש' אשתו לע"ד נר' דלית בה ממשא וחספא בעלמא הוא כמ"ש בח"מ וז"ל אבל שטרי מתנה כו' וכן שטרי הודאות שפ' הודה לפ' שהוא חייב לו או מחילות או פשרות שנעשו אפי' בפני ערכאות ואפי' נמסרו בפני ישראל אינם כלום ע"כ הרי שהביא ל' זה סתם גם שאני תמיה מאד שנלע"ד שלשון זה נמשך לדעת הרמב"ם כי לדעת שאר הפו' כמו הרא"ש אביו א"א לומה כן ולפי מה שנר' מדברי מהרי"ק נר' שדברי הטור אלה מוסכמים יהיה מה שיהיה מ"מ למדנו שדעתו ששטרי מחילה נמי העשויים בערכאותיה' פסולים וא"כ חוזרני לומר שראוי לפסוק מן הטעמים הנז' ששטר צוואה זו פסול ועוד נוסף שהיה צריך לעדי ישראל יעידו שיודעים ודאי דלא מקבלי שוחדא שהרי בגיטין פ' כל הגט על משנה ג' דברים אמר רבי אלעזר בן פרטא כו' פריך אביי לרב יוסף ב"ד של א"ה מקבלי שוחד אמ"ל רב"י כי שקלי מקמי דלחתום פורסי שנמ"ג פי' ב"ד גדול שלהם לבתר דמחתא פורסי שנמ"ג לא שקלי ובנ"ד הוי מקמי דחתים ודוק. ועוד היה צריך לידע מי שיעיד שנעשה בפני ערכאות אמנם אם האמת כפי מה שבא בשאלה שלא נעשה אלא בפני הסופר גוי כבר כתב הריב"ה בח"מ סי' ס"ח וז"ל לדברי הכל אלו השטרות שכותבין הסופרים אין להם דין ערכאו' אעפ"י שהם ממונים מפי השופטים כיון שאין נעשים בפני השופטים ע"כ וכ"כ מהררי"ק בשרש הנז' בפשיטות וכת' שם וז"ל וכ"ש בזמן הזה דמעשים בכל יום בהני סופרים מזוייפי' וריע חזקייהו ע"כ א"כ אין אנו צריכים לכל מה שכתבנו ועוד אני אומר לרווחא דמלתא שדעתי נוטה דארגוזה לא שייך בה דינים אלו דלא עדיפי מכנופיא דארמאי שהם אומה שפלה ומלך אין לארבה ולא עוד אלא כפי מה מה ששמעתי אין להם דבר קבוע אלא שבכל חדש מעמידים מנהיג אחד ומאן לימא לן דבכל כי ה"ג מיירו רבנן כפי הנראה מן התלמוד לא דברו אלא במקום מלך ועו' כמו שאמרנו שלא תקנו דבר זה חלא משום שהגויי' מקפידים על עשיית שטרות בערכאות' א"כ בראגוזה אית למימר דמה לנו ולהקפדתם שאין ישראל מיושבים לשם אלא עתה מזמן קרוב הלכו שם קצת יהודים וגם אינו דרך קבע כלל הדברים כי בעיני דבר כיוצא בזה דנ"ד מלתא דלא שכיחא הוא ולא שייך ביה תקלה כלל וזה ברור לע"ד אלא שמ"מ גם כי ירצה אדם להכחיש דברים אלו מ"מ מן הטעמים שכתבתי למעלה נ"ל שהדין דין אמת שאין בשטר צואה זו ממש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |