שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שמז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן ש"מ צוה והפקיד על נכסיו שלא היו לו בנים כי אם בנו' אחים ובני אחים ובחייו השיא מהן וכתוב בצואה עוד צוה מחמת מיתה שיתנו אלף לבנים לפלונית בת פלו' אחיו בתורת החלק והירושה המגיע לה בנכסיו ונוסף על זה בתנאי כך יתנו לה עוד כו"כ במתנה גמורה כנ"ל. עוד צוה ונתן מנכסיו לפלונית בת פ' אחיו י"ב אלפים וכו' עוד צוה ונתן במתנה גמורה לבת פ' אשת פ' אלף לבני' נוסף על מה שנתן לה בנדונייתה וכאן לא הזכיר בחלק ירושת' עוד פי' ואמר מחמת מיתה שמלבד ח' אלפים שפ' ופ' חייבים לבחור רבי אהרן בן אהרן נחמיאש אחיו כו' והוא מחלה שישא את בת דודו פ' ואם ישאנה שיטול הבחור חלק שוה בכל נכסיו כה"ר יעקב וכה"ר משה אחיו ויהיו שלשתם שוים ואם לא ישאנה צוה שיתנו לו מנכסיו אלף לבנים בלבד בעד החלק המגיע לו בנכסיו. עוד צוה שאחיו פ' העומד בפירארה חייב לו כ"וכ ואמר שיטול הכל בחשבון המגיע לו בתורת ירושה בנכסיו ואם לא יגיע כל כך יחזיר פלוני כל המותר ליורשיו ע"כ תורף צואת הנפטר בענין המגיע ליורשיו. והנה אשת יודה בר נתן תובעת שיתנו לה האלף לבנים שהם במתנה גמורה ואח"כ החלק המגיע לה בתורת ירושה כי לא רצה הנפטר להרבות בשביל טעם הידוע לו ושאר יורשי רבי יוסף אומרים כי אין לה כי אם האלף לבנים לבד שכבר השיאה ונתן לה יותר מן הראוי בחייו הדין עם מי ואני גזרתי שהדין עם האשה אשת רבי יודה בר נתן ושמעתי שהיו מחכמי הזמן חולקין על גזרתי זאת וכתבו עלי שטנה לא ראיתי דבריהם שאם ראיתי אולי הייתי אני מודה על האמת אם האמת אתם או אולי הייתי מביא ראיה לסתור דבריהם והם היו מודים לי אמנם שמעתי שכל עיקר יסודם היה שיש לנו לילך אחר אמדן דעת המצוה והנותן כאשר יש ראיות רבות לזה ידועות לכל אין צורך באורך שהם דברים פשוטים ואני לא ידעתי אם שרתה עליהם רוח הקודש או רוח אחרת לידע אמדן דעת המצוה כי לדעתי כמוני כמו הם לא ידענו אמדן דעת המצוה ועכ"ז ראיתי להרחיב כאן הדיבור יותר ממה שכתבתי בגזרתי אולי אכוין לבטל דבריהם. הריב"ה בטור ח"מ כתב הביא שאלת אביו ז"ל וכתב בס"ס רפ"א וז"ל ומה שכתבת אם יש לילך בתר אמדנא כגון מי ששמע שמת בנו וכתב נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו דמתנתו בטלה הכ"נ דעתן היה שלא ירש האח נכסיהן אלא ישארו ביד האחיות לא דמי דכל היכא דאזלינן בתר אמדנא אנו מבטלים האי מעשה שעשה ונשאר הענין כאשר היה בתחלה כמו שמע שמת בנו אנן אמדינן ליה אלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותב נכסיו לאחרים הילכך כשבא בנו יורש ולאמדן דעתו אנו מבטלין ונשאיר הנכסים בחזקתם אבל בנדון זה אף כי ידוע שכיוונו להבריח הן לא עשו דבר שיש בו הברחה ובדברים שבלב לא מיעקרא נחלה דאורייתא עכ"ל ואיני מצייר מי שיש לו מח וראה תשו' זו איך יעלה בדעתו להרהר אחר גזרתי זאת בזה הענין כי בנדון זה לא מיבעיא שלא אמר דבר להבריח לאשה זו מדין ירושה אבל אדרבא מצינו ראינו הפך זה ממש דברים מוכיחים כונת היורש ליהנות לזו והרבה נעלמת ממנו ואם בנדון של הרא"ש ז"ל היו הדברים ידועים ומוכיחים להבריח הנכסים מן האח ובטעם גדול שלא נוהג בשורה ועכ"ז כתב שבדברים שבלב לא מיעקרא נחלה דאורייתא בנ"ד עאכו"כ ומ"מ גם כי דברי הרא"ש ז"ל אינם צריכים חיזוק וכ"ש מהדיוט ההדיוטים כמוני מ"מ לבני גילי אני כותב שמה שכתבתי שם בגזרתי ברמז הם הם הדברים המוכיחים דברי הרא"ש ז"ל גרסינן פ' מי שמת אמר רבא אמר רב נחמן ש"מ שאמר ידור פלוני בבי' זה יאכל פ' פירות דקל זה לא אמר כלו' עד שיאמ' תנו בית זה לפ' וידור בו תנו דקל זה לפ' ויאכל פירותיו ע"כ ומי הוא שלא יאמ' שדעת הנותן ליתן בית זה לדור בלב שלם ובנפש חפצה ועוד שהדין דין אמת הגם שידענו בבירור שכן היתה כונתו עכ"ז אזלינן בתר אמדן דעת לא בברי ולא בשמא כאשר אנו צריכים להוסיף על דבריו דדברי' שבלב אינם דברים כי כשאמר ידור פ' בבית זה אנו צריכים להוסיף ולומר בית זה אני נותן לפ' שידור בו וזה אין אנו יכולי' לומר אע"פ שאנו רואים בבירור שכן כונתו מטע' דדברים שבלב לא אמרינן דהוו דברים למיעקר דינא דאורייתא וכן כתבו הרשב"א והר"ן ז"ל ראיה מכאן דלא מתקנינן לישנא במתנת ש"מ אלא דיינינן ליה כבריא דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו אבל להוסיף על דבריו לא אמרו ע"כ: וכל זה הוא מטעמו של הרא"ש דלא אמדינן דעת הנותן אלא שבאמד הדעת ההוא אנו מבטלין הדברים שהוציא ונשאר הענין כמו שהוא ד"ת אבל לאמוד דעת לעקור דין תורה לא אמרינן כ"ש בנושא כי האי דאיכא הוכחות לקיים ד"ת כמו שאבאר בס"ד. וקודם לזה צריכים אנו לידע ד"ת בנ"ד מה הוא כיון שהשיא לבחורה הזאת בחייו דין זה פשוט ומשנה שלמה פרק יש נוחלין הניח בנים גדולים וקטנים כו' עד נשאו גדולים ישאו קטנים ואם אמרו קטנים הרי אנו נושאים כדרך שנשאשת אתם אין שומעין להן אלא מה שנתן לה אביהם נתן ופרש"י בגמרא ואם אמרו כו' כגון שנשאו הגדולי' בחיי האב ממה שנתן להם אביהם בחייו נתן ואינו מן החשבון וכן הדין בבנו ע"כ: וזה דבר פשוט ומוסכם והביא הנמקי ואע"פי שבשעה שהיה נותן להם האב היה אומר שדעתו לתת כיוצא בו לאחרים אין אומרי' שעל מנת כן לא נתן להם ע"כ. למדנו שאפי' שהשיא הוא אשת רבי יודה בחייו לא מפני זה פקע מינה חלק הירושה כי מה שנתן בחייו נתן ואינו נכנס בחשבון וכן מ"ש אלף לבנים נוסף על מה שנתן לה על נדונייתה במתנה גמורה מכיון שאמר במתנה גמורה משמע שלא היה נכנס זה בחלק הירושה ודאי ועוד שכתב שאמר נוסף על מה שנתן לה לנדונייתה ויש כאן ב' הוכחות אחת כי מה לו להזכיר עתה הנדונייא ועוד מה שנתן לה כו' אלא נראין הדברי' שכמו שהנדונייא אינה מן החשבון גם האלף לבנים הם במתנה גמורה אינם נכנסים בחשבון הירושה. ועוד שבשני מקומות מפרש ואומר בחלק המגיע לירושה עוד פעם שלישית באח פירארה וכאן לא הזכיר כי אם מתנה גמורה כנז' והדברים ק"ו ומה במקו' דליכא הוכחה אלא להפך לפי שלא פירש הדברים כתב הרא"ש בתשובה הנז"ל והביאה בנו להלכה דדברים שבלב אינם דברים לעקור דינא דאוריתה בנ"ד דאיכא כמה הוכחות ודברים להפך לא כ"ש דאית לן לאקמוי ירושה אחזקתה. ואין לתמוה שאיך אפשר שהיה מרבה לזו וממעט לזו דדין פשוט שיכול אדם להרבות לבן בין הבנים ולבת בין הבנות אפי' בתורת ירושה כ"ש בתורת מתנה עוד רצו לבטל זכות אשה זאת מפני שבאו אח"כ שנים מעדי הצואה החתומים בשטר הצואה והעידו בפני ב"ד שהנפטר חזר ופי' כי כל השאר לבד המתנות הנז"ל שהיה נותן במתנה לשני אחיו גם זה מהבל ימעט שהרי דבריהם סותרים לחתימתן שהרי בפי' כתבו וחתמו שיטול הכל בתורת ירושה וחזר ואמר ואם לא יגיע כ"כ לה"ר משה הנז' בירושת נכסיו יחזיר כו' הרי בתחלה ובסוף דקדק שבתורת ירושה היה מוריש לאחיו עד שכתב ואם לא יגיע כו' יחזיר כל זה מורה הפך דבריהם ממש ושטר צואה זו כתבו וחתמו העדים ימים אחר פטירת המצוה הזה:
וא"כ אין העדים נאמנים לפרש עדותם כבר שסותר למה שהעידו קודם וזה דבר ברור כתב הרמב"ם פ"ג מהל' עדות ז"ל כללו של דבר כל דברים שיאמר העד אחר שנחקר עדותו שיבא מכללן ביטול העדות או תוספת תנאי בה אין שומעין לו ע"כ וכאן יש ביטול ותוספת תנאי אינם נאמנים ועוד יש בלשון הזה הוכחא גדולה לזכות האשה הנזכר שכתב המותר יחזיר ולא היה לו לומר אלא יחזיר לרבי יעקב או לרבי יעקב וחתנו כנזכר אלא ודאי שיורשיו חוזר גם לאשה הנזכר' לפי שאין כלם מן הירושה אלא היא והאחים אשר הם בחיים ומה שאמר שיהיו שלשתם שוים ולא אמר ארבעתם לפי שלזו רבתה האלף לבנים אלו הם שוים שאין לכל א' אלא חלק ירושתם כל זה ראוי לומר לאוקומי דין תורה וירושה בחזקת היורש הנראה לע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |