שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שמו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
רבי משה עטיאה נ"ע בהיותו תושב שאלוניקי מק"ק גרוש ספרד ירד מנכסיו עד שכמעט וקרוב לודאי יצא משאלוניקי כבורח מחמת חובות וכלל הדברים שידוע ומפורס' לכל העול' כי העני עד מאד והלך לסופיא והיו לו אחים אמודי' בנכסי' בפראנקיאה וכת' אליהם שיסייעוהו לתת לו פאטוריא כדי שירויח מזונות לבניו והם כן עשו כי חמלו על אחיהם ושלחו לו סחורות להועילו וכדי שיתפרנס בכבוד ורצה העון ונגף במגפה ה"ר משה הנז' ומת ולא צוה לביתו כי כמעט מת פתאום בתוך ג' או ד' ימים ומחולי שאין מבקרים לחולה ממנו והנ' אלמנתו מר' פלאנסיסיאנה תפס' כל הנכסי' וכשבא מרת ביינוינידה אלמנת ר' יום טוב עטיאה האח אשר היו הנכסים ממנו והיתומים שלו ג"כ ושאלו הנכסים ממרת פאלאנסיאנה אלמנת רבי משה הנז' והיא קפצה ידה וכפרה בכל ואחר שעברו קטטות ומריבות רבות ביניהם וע"י פשרן א' שם בסופיאה נתפשרו. וזה לשון גזרת הדין ההוא שפשרו בניהם על ידי קומפרומישו בהיות שנתבררתי בין הב' כתות אני אברהם פרימו לדון משפטם ונתנו לי רשות ויכולת מספיק לדון כפי ראותי דנתי וגזרתי אחר שחפשתי וחקרתי ודרשתי היטב והשגתי עד מקום שידי מגעת גזרתי שהבחור ר' יוסף עטיאה הנז' שישא בת דונה בלאנסיאנה הגדולה לאשה ודונה פלאנסיי תתן לו לנדויתה מ' אלף לבנים ך' אלפים לבנים במעות מדודים ועשרים אלפים לבני' בנכסי' גם גזרתי שהשלשה באלאש שהם מעוכבים ביד ר' יעקב אלפארין באישקופיא עם יכולת הקהל גם הפרעגוטי שהיה קודם עם הבאלאש שימסרו תכף ומיד ליד דונה בינוינידה הנז' גם גזרתי שתתן דונה פאלאנסיינה ביד דונה בינוינידה הנז' ט"ו אלפי' לבני' במדודים תכף ומיד גם שתתן דונה פלאנסייאנ' הנז' ביד דונה בינויניה הנז' ס' ושש אמות מהאטלאס המושקי והכרפס הנמצא בידה ובהיות שדונה פלאנסייאנה אומרה שאין לה נכסים יותר מנכסי ר' יום טוב עטויאה נ"ע גזרתי שכל זמן שימצא בידה או ביד בנה לוי איזה חלק נכסים שיתברר שהם היו מנכסי ר' י"ט הנז' נ"ע או אם באולי ימצאו ביד איזה אדם ששם אותם בידו בפקדון או בתשומת יד דונה פלאנסיאנה או בנה בכל מקום שיהיו שם תהיה מחוייבת דונה פאלנסיאנה או בנה לתת אותם תכף ביד היורשים ואם באולי לא תתנם יוכלו היורשים לתובעם באיזה דין שירשו ולא יהיה כח בידה לומר כבר נתפשרתי עמהם שבתנאי זה היה הפשרה שעשיתי ביניהם ותהיה גזרתי זאת קיימת ומאושרת ואין כח ביד שום אדם לבטלה ולא לערער בה אפי' שום דבר אפי' דבר השוה פרוטה ובהיות כך חתמתי שמי בה היום יום ב' כ"ה לאדר שנת השכ"ב ליצירה פה סופיאה והכל שריר וקיים אני אברהם פרימו:
והנה עתה שואל הבחור ר' יוסף הנז' שיתנו לו בתה של מרת פאלאנסיאנה שרוצה לינשא עמה ושיתנו הסכום שגזר הדין ומרת פאלאנסיאנה משיבה כי הבחורה בתה הנז' היא חולה ואינה ראויה להנשא וכיון שכן הוא שאינה רוצה ליתן מעות כלל והנה הבחור ר' יוסף הנז' טוען שאלו הנכסים של אביו הן וכדי שלא תהי' היתומה עגונה כל ימיה כי לא יש לה מאביה נכסי' לנדונית' בעבור זה צוה הדיין לישא אותה עכשו ממה נפשך רוצ' שיתנו לו הנכסים ושהוא יקיים הגזרה לישא אותה בכל עת שתכין עצמה להנשא עמו ועל זה עברו ביניהם מריבו' רבו כמו רבו וכעת שמו דיינים ביניהם והדיינים שחלו את פי כדת מה לעשות כי מרת פאלאנסיא' צועקת שרוצה לקיים כל מה שיגזור ד"ת לבד:
תשובה
ה' היודע והוא עד כמה קשה עלי ליכנס בדבר כזה פי שני הצדדים יתומים ומי הוא זה ואיזה הוא אשר ירצה ויערב אל לבו בסכנה להכנס ח"ו להוציא ממון מאלו ליתן לאלו ואין ספק שאם היה אפשר לפשר ביניהם כדי שיצא הדבר בשלום מה טוב ומה נעים היה אמנם אם א"א לפשר ועל כ"פ צריך להראות היכן הדין נוטה אחרי התפלה והתחנה מלפני שוכן מעונה ידריכני בדרך נכונה שלא אכשל בדבר הלכה אני אומר שאין ספק שלכאורה יר' שהדין הוא עם מרת פאלאנסיאנה אלמנת ר' משה עטיאה אחר שמרגלא בפומייהו דכ"ע כלל גדול בדין המוציא מחברו ע"ה וע"ז סומכין כל מי שלא נגע יראת ה' בלבו כשיבא ממון חברו בידו מחזיק בו כדין או שלא כדין וכמו שנר' בעיני מעשה אלמנה זו ועל כן מצא מקום כל מתעקש לסייע לאלמנה זו של ר' משה וליתן יד לפושעים לגזול ולעשוק ליתום שהנכסים שלו כפי האמת והיושר והמקו' הוא שהרי גזרת הדין שישא הבחור ר' יוסף בת ר' משה עטיאה ושתתן לו האלמנה בנדוניא מ' אלפים לבנים כלזה נר' לכאורה שלא היתה כונת גזרת הדין רק שאם ישא כו' יתנו לו ואם לאו לא יתנו ודמי להא דקי"ל מפ"ב דיום טוב ש"מ שאמר תנו ק"ק זוז לפ' וישא בתי הרשות ביד המקבל לישא או שלא לישא ויקבל המעו' עכ"פ אבל אמר ישא בתי ויתנו לו אם ישא יתנו לו ואם לא ישא לא יתנו לו המעות ונ"ד דמי לישא ויתנו ועדיף יותר שאמר בפי' בנדוניא וכ"ת בשלמא התם כשהוא אינו רוצה לישא אז לא יתנו אבל אם ירצר ודאי יתנו לו וכאן בנ"ד הרי הוא צווח ככרוכיא רוצה לישא וא"כ נימא שיתנו לו מ"מ עדיין יש אומר שיאמר באנו למחלוקת ח' ורשב"ג דפ' מי שאחזו דתנן הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא ע"מ שתניק את בני מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רשב"ג אמר כזה גט כלל אמ' רשב"ג כל העכבה שאינה הימנה ה"ז גט ונחלקו הפוסקים בזה דהרי"ף ואחרים פסקו דלא כרשב"ג ואע"ג דקי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנת' הלכה כמותו בר מערב וצידן וראיה אחרונה כתב הר"ן דלאו כללא דוקא הוא ור"י ור"ת פסקו כרשב"ג א"כ נר' דנ"ד הוי פלוגתא דרבוותא דלדעת הרי"ף והנמשכים אחריו כיון שאינו יכול לישא בת ה"ר משה אעפ"י שהעכבה ממנה נסתחפה שדהו אמנם ר"י ור"ת דס"ל דהלכה כרשב"ג בנ"ד נמי כיון שהעכב' ממנה ולא ממנו יש לאם שיתן אבל כפי האמת ומי שרוצה להורות בה יר' שהדין עם היתו' ר' יוסף והטעם שכבר כתב הרא"ש ז"ל והביאו הטור שיש לדון ע"פ אומדנות מוכיחות והנה אין לך אומדנות מוכיחות גדולות יותר מאלו שענינו הרואות שה"ר משה עטיאה היה עני בתכלית וגם ידענו בבירור שאחיו היה שולח לו הסחורות כדי להועילו כאח לצרה יולד עוד ראינו שמת במגפה בחולי מטורף ואין מבקרין אותו לחולי זה כדי שאיש זה יצוה לביתו כראוי שיכנסו שם בני אדם ויאמרו לו שיצוה לביתו ויתרו בו שידע למקו' שהולך ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון ודמות ראיה יש ג"כ שכתבו הפוס' דבאלמנ' שמת בעלה פתאום דלא חיישי' לצררי וא"כ פשי' שהיה לנו לומר מן השכל שכל הנכסים הם של זה היתום וטובה הרבה נעשית עם שרוצה הבחור לישא אותה ולעשות לה כתובה מנכסיו וכאלו הם של אביה ומכח האומדנא הנזכר היה ראוי לנו לדון ולומר שכל גזרת הדיין לא היה אלא על המעות שנותן ליתום אלא שכדי לרחם על היתומה גזר על היתום שכ"כ שהיא הודתה שאין בידה נכסים מה"ר י"ט אב היתום יותר וא"כ הנכסים הם של היתום ואל"כ אלא שדע' הגוזר היה על מה שגזר שיתן לאלמנ' האחר' א"כ מה לתבן את הבר שבשביל שראה שלא הודתה יותר היה גוזר שיתן הכל לאלמנ' האחר' וליתום הניחו ערום וכן לחחיו המאחרים אם ימצא כו' לכשיבקע הנוד אלא ודאי שר"ל שכל הנכסי' היו של היתום כנזכר ועוד שאם לא היה האמת על מה ועל מה גזר ליתן מ' אלפים לנדוניא ומי הביאו לכך נדרש ללא שאלוהו ועוד מי שיכולה ליתן מ' אלפים לבחור בנדוניינים קרוב הדבר להיות נמנע להתברר שום דבר מנכסי ה"ר י"ט אב הבחור שלעול' תאמר האלמנה מרת פלאנסיאנה שהוא משלה ומנכסיה ודברים אלו ודאי שאין לה שחר אלא ודאי שהאמת הברור שהנכסים שכתב בגזרת הדין שהודתה מרת פאלאנאסיינה שלא היתה לה עוד מנכסי היתום ר"ל מאביו וא"כ ממה נפשך מחוייבת מרת פלאנסיא' ליתן אלו המעות אם תזמין בתה לינשא הנה מה טוב ואם לאו מחוייבת ליתן מצד שהנכסים כפי האמת של ה"ר י"ט אב היתום הם כ"ש אחר שהדיין פירש דבריו בבירור והן הן הדברים הנראים לכל מודה האמת ואינו מעקש דעתו לסייע ידי עוברי עברה הגוזלים והעושקי' ממון יתומים ואין לומר ולהקשות מהא דתניא במסכת קדושין נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי במה דברים אמורים שבעלי דינים עומדים לפניו אבל אין עומדין לפניו אינו נאמן שהמביא ראיה לנ"ד ממנה לדעתי אינו מבחין בין טוב לרע ובין אור לחושך ולא מיבעיא לדעת ר"ת שכתבו התוס' על ההיא דפריך בגמרא ונהדר ונדיניהו ומשני בשורא דדייני ופי' התוספות בשורא היינו כל מה שירצה הדיין לעשות על דרך הפקר ב"ד הפקר ואם כן התם הוא דאיכא למימר דאינו נאמן דחיישינן שמא נשתנה רצון הדיין אחר שהכל תלוי ברצון הדיין אבל בדבר שאינו תלוי ברצונו אלא שפוס' הדבר מצד שמועת טענותיה' בהא ודאי ליכא למימר ח"ו שלא יהא נאמן ואפילו לפרש"י שפי' שאינון תלוי בטענת אלא לפי ראות עיני הדיין כההיא דכתובות' בההוא דאמר נכסי לטוביא ואיכא תרי טובי' דלא ידעינן לאיזה טוביא קאמר ותלוי בדעת וסברה הדיין לראות היכן הדעת נוטה יותר צואת הש"מ מ"מ כבר פרש"י דשור' היינו דבר שאינו תלוי בטעם כנז' בדבריו משמע בפי' שאם הוא דבר שתלוי בטעם וטענות הבעלי דינין פשי' דבהא ליכא למימר שאונו נאמן וכ"ש לבאר דבריו המבוררים רק מעצמ' למעקשים ובר מן דין אני אומר שכל מה שכתבנו הוא לרווחא דמלתא דבלאו הכי הדין עם היתום ר' יוסף לכ"ע והטעם שאפי' להרי"ף והנמש' אחריו דסברי כשהעכב' ממנו אינו גט מ"מ בנ"ד לא איפשר למימ' הכי שהרי התם לא היה בידו כח לכוף לאב שיקבל השמוש מן האשה או לבן שלא ימות ולכך ה"ל כמו תנאי ח' בעלמא שאומר ה"ז גיטך ע"מ שיצא חמה או ימטיר שאם נתקיים התנאי הוי גט ואם לא לא הוי גט אבל בנ"ד שהיה בידו כח לגזו' על האש' האלמנ' כמו על היתו' כל שהוא רוצ' לקיי' והיא אינ' רוצ' לקיי' נשאר' היא מחוייב' וכ"ת כבר היא רוצ' לקיי' ואינ' יכולה כי היא חול' זה אינו שגם שהיא חולה כבר יכול' היא להנשא אפי' באותו חולי כיון שהוא מפוייס בכך אמת כי נשא' עדיין כפי זה לומר שאולי מרת פלאנסייא' הנז' תרצה לתת בתה לכ"ר יוסף הנז' אבל היתומה לא תרצה לינשא וא"כ חזר הדין שהעכבה אינה מן האלמנה אם היתומה לזה אני אומר כי ודאי מצד זה היה זכות לאלמנה מרת פלאנסיא' על הדרך שכתבתי שבאנו למחלוקת הפוס' הרי"ף ור"י וכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא מספ' אבל זה נר' ודאי לעין עקיפין כי יות' משהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא בודאי בהיותה בעלת מום אינה אלא עצה נבערה מאמה כדי שלא לקיים גזרת הדין וע"כ אני אומר ומסיים שעכ"פ מחוייבת האלמנה מרת פלאנסיא' הנז' ליתן הממון לכ"ר יוסף היתום הנז' מן הטעם האחד שכתבתי כי אינה נותנת לו משלה כלום כי מן היתום הנז הוא כמו שכ' הדין וכמו שנתברר מגזרתו הא' וכ"ש אח' שביאר היטב דבריו בטעמא דלית דין ולית דיין שיוכל לפטור למרת פאלסיאנה אלמנת ה"ר משה עאטיאה נ"ע אלא מחוייבת ועומדת היא כמו שכתבתי והנלע"ד כת' וחת' שמי הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |