שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שמה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן פרנס לאחיו שמעון ונערו חמש שני' בסת' ושמעון ונערו היו בעלי מלאכה והיו מרויחים לעצמ' מבלי נתון כסף או שוה כסף שמעון הנז' לראובן ועת' מטה ידו של ראובן ואין לאל ידו להשיג די מחסורו אשר יחסר לו היוכל ראובן לתבוע מאחיו שמעון הוצאותיו אשר הוצי' עמו ועם נערו ה' שנים רצופים ואין רצון ראובן לתבו' משמעון בטענת צדקה שהוא עשי' וראובן עני רק אם יש לו זכות מדינא ע"כ:
תשובה
לכאורה נר' דהאי' דינא פלוגת' דרבוותא הוי שהרי כתב הרי"ף ז"ל בתשובה הביאה בע"ה ז"ל בשער ס"ה ורי"ו נתיב י"ט ח"א וז"ל כמו שהביאו ב"י בח"מ סי' קכ"ח נשאל הרי"ף ז"ל במי שפרנס יתום בתוך ביתו וכשהגדיל היתום תבע מה שהוציא עליו כי אמר שבתורת הלואה הוציא והיתום טוען לא אלא במתנה והשיב שאין לו על היתום כלום לפי שלא אמר הוציא עלי משלך בתורת הלואה וכיון שלא אמ' ל' כן לא נתן לו אלא לג"ח כמו שאמרו במי שהלך למ"ה ועמד אחד ופרנ' את אשתו שהניח מעותיו על קרן הצבי עכ"ל א"כ נראה דבנ"ד נמי כיון שלא אמר שמעון לאחיו אוציא בתורת הלואה מתנה יהיב ליה ואינו חייב לו מן הדין אבל הר"ן בפרק שני דייני גזרות על משנת מי שהלכ' למ"ה ועמד אחד ופרנס את אשתו כתב וז"ל וכתב הרשב"א ז"ל בפרק אין בין המודר דכי אמ' חנן אבד מעותיו דוק' במפרש שמחמת מזונות שחייב לה בעל הוא נותן דבה"ג הוי כפורע חובו של חבירו שהוא פטור כו' אבל פרנס סתם חוז' וגובה לפי שכל המפרנס זתם אינו מפרנס בתורת מתנה אלא בתורת הלואה כו' עד וכיון שכן המפרנס אשת חברו סתם חוזר וגובה ממנה אלו דבריו ז"ל ולא נראו דנהי דמהני את חבירו סתם לאו לשם מתנה קא מכוין אפ"ה המפרנס אשת חברו סתם לחנן הניח מעותיו על קרן הצבי משום דנהי דלאו בתורת מתנה קא עבידא מיהו סתמא אדעתא דבעל נחית כו' עד ומש"ה נהי דבתורת מתנה לא קא עביד כדמוכח הנך ראיות דמייתי הרשב"א א"ה לחנן הני' מעותיו על קרן הצבי דמסתמא אדעת' דבעל קא עביד וסתמ' דלישנא דמתניתין הכי משמע ע"כ הרי שהרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל שהסכים לראיות הרשב"א ז"ל סברי בפשיטות שכל מי שמהני לחברו סתם לאו אדעתא דמתנה יהיב וכן נ"ל שכן דעת רבנו ישעיה וכמ"ש הטור ח"מ סימן רפ"ו וז"ל מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים כו' והגדולים צריכים להוציא יותר כו' עד וכל אחד ילבש ויזון משלו וכתב רבנו ישעיה אפי' שתקי ונזונו ונתפרנסו ביחד לא אמרינן דסתמא דמחלו אלא יכולין לתבוע אלו מאלו מותר חלקן ה"נ בנ"ד יכול לתבוע ראובן מה שהוציא שהרי נראה דאחין הוי חדוש יותר מבעלמא שהרי הרשב"א ז"ל דס"ל בעלמא דלאו בתורת מתנה יהיב הכא פליג על רבנו ישעיה וס"ל דוקא בשמיחו אבל בסתם שותפים נינהו ומוחלי' זה את זה וא"כ רבנו ישעיה דס"ל באחים שיכולים לתבו' אפי' שתקו כ"ש בעלמא דהכי ס"ל דמי שזן ופרנס לאדם אחד סתם שיכול לתבוע ממנו מה שהוציא עליו וכן פסק הרב בעל תרומות הדשן בתשובה סי' שי"ח וכתב דאפילו הוי ראובן איש עשיר ואין דרכו להאכיל בני אדם בשכר מ"מ דמיא לחצר דלא קיימא לאגרא דצריך הדר בו לעלות בו שכר אי גברא דעביד למיגר הוא הוי זה נהנה וזה חסר ממש כו' עד וכ"ש בנ"ד וזה נהנה וזה חסר ממש הוא כו' עד ומצאתי בפסק מהרי"ח בשם רבנו אפרים מי שאמר לחברו אכול עמי ואכל עמו חייב לשלם לו דמי מזונו שבור כדי וקרע כסותי דחייב אעפ"י שמוסר לו לשבור ה"נ אע"פ שאמר לו לאכול את שלו חייב לשלם ע"כ והאריך בזה יע"ש. מ"מ נתברר לנו מכל הני רבוותא דסברי שמי שזן ופרנס את חברו סתם שיכול לתבוע ממנו אח"כ מה שהוציא עליו אבל עומד בפנינו תשובת הרי"ף ז"ל שודאי אם היה אחד מן הפוסקי' ז"ל היינו יכולים לומר שראוי לפסוק ככל הני רבוותא אבל הרי"ף ז"ל מי יוכל לעשות מעשה להוציא ממון נגד סברתו ז"ל שנהגו לפסוק הלכה כמותו במקום שאין התוס' חולקין עליו כמ"ש מהרי"ק ז"ל וכ"ש שהיה אפשר לומר שאם היה סברת הרי"ף ז"ל הנז' באה בחבורו המפורסם ועכ"ז היו אלו חולקים עליו היינו יכולים לומר דהלכ' כבתראי דהרי אינהו ראו סברתו ולא נראו דבריו אליהם אינהו ידעי ביה טפי מינן אבל השתא דסברת הרי"ף ז"ל לא ראה אלא בתשובה שאלה שאפשר שאלו האחרונים לא ראו דבריו שאלו ראו אולי היו מודים לו. א"כ היה אפשר לומר שהלכה למעשה סברינן כוותיה וכמ"ש מהרי"ק ז"ל שרש צ"ד ענין זה יע"ש אמנם אחר העיון והדקדוק שדקדקתי בספר רי"ו נראה בעיני עדיין שאפי' לדעת הרי"ף בנ"ד חיי' שמעון לפרוע לאחיו ראובן מה שהוציא עליו ועל נערו אחר שיקבל עליו חרם שמעולם לא מחל לאחיו מה שהוציא עליו ועל נערו והטעם שהרי כתב רי"ו וז"ל מכאן דקדק רבי שברשב"ץ שמי שהיה עני ונטל מן הצדקה כשהעשיר אינו חייב לשלם ולאו דוקא מקופה של צדקה אלא אפי' מאדם מעלמא שפרנסו דרך חסד ונתן לו די ספוקו כיון שלא היו לו נכסים באותה שעה אמנם אם היו לו נכסים או קרקעות אפי' היו ביד אחר חייב לשלם אם חברו תובעו זולת ביתום עני כמ"ש בספר התרומות בשם תשובת הרי"ף שהזן יתום ויתומה בתוך ביתו אין לו עליהם שום תביעה ואפי' אם יש להם אם לא כתב שטר שבתורת הלואה זן אותם אבל בסת' לא עכ"ל. משמע בהדיא דס"ל לרי"ו דאפי' לדעת הרי"ף ז"ל דוקא יתום ויתומה כי כל יתום אפילו עשיר הרי חשוב כעני וכמ"ש כל אלמנה ויתום וגו' אבל באיניש דעלמא אם יש לו במה להתפרנס אין לומר דדרך חסד נתן לו וא"כ שמעון ונערו שהיו מרויחי' מעות והיו יכולים להתפרנס מטרחם ועמלם כדרך כל הארץ נראה ודאי שיכול לתבוע בדין ומשפט ראובן הנז' מה שהוציא לא מבעי' לדעת ה"ר ישעיה והרשב"א והר"ן ומהרי"ק ורבנו אפרים תלמידו של הרי"ף ז"ל אלא אפי' הרי"ף ז"ל יודה בזה וכן ראוי לקרב הסברות כל מאי דאפשר דאפושי מחלוק' לא מפשינן ובפרט אח שראיתי שרבנו אפרים תלמידו של הרי"ף ס"ל כהרשב"א דוחק הוא לומר שלא ידע הוא תשובת רבו אלא ודאי שיש לנו לומר ודאי ידע ולא פליג דס"ל לרבנו אפרים דע"כ לא קאמר הרב אלא ביתום ויתומה אבל באיני' אחרינא לא וזה עם התנאי שאני מטיל שיקבל חרם סתם ראובן שמעולם לא מחל על זה והטעם שאני אומר כן מהא שכתב בעל תרומת הדשן בההיא תשובה שהבאתי למעלה וז"ל אמנם נראה אם ראובן אניש אמיד הוא בנכסים ורגילות הוא בעשירים שבאותה מדינה שנותנים לחתנם ולבתם שנה או שתים מיתר על הקצבה שמקבלים עליהם ודברים כו' עד דכיון דמחל פעם אחד שוב אינו יכול לחזור ולתבוע ה"נ בנ"ד הדבר נראה שבהיותו עשיר ראובן מחל לו לש' ולנערו אלא שעתה מחמת ירידתו מנכסיו חוזר ותוב' והא ודאי לא מצי עביד דכיון דמחל פעם אחת שוב אינו יכול לחזור ולתבוע אבל אי לאו הכי מצי ר' לחזו' ולתבוע כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |