שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שמג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן וש היו להם בשותפות נכסים בספינה אח' מויניצאה ולכדוה הדוגיאות של מלטה ושלחו השררה של ויניציאה והצילו כל הנכסים שנלכדו בה ועשו ראובן ושמעון הנזכרים מורשה ללוי לגבות להם מהשררה הנכסים שהיה להם באות' הספינה ואמרו לתת לי הרביע מהם אם יוציאם ולא עלה בידו להוציאם ולא עשה דבר אחר רק שנכנס בשררה ומסר הכתבים וכאשר באה תשובתם שדחוהו בשתי ידים הניח הענין ונתיאש ממנו ועברו שתי שנים ולא הזכיר עוד הענין והוצרך ראובן לעשות הוצאו' לקום ללכת הוא בעצמו והשתדל הוא לבדו והוציאם לאורה ולפי שלא היה בידי ר' הרשאה משמעון לקבל הוא גם את חלק שמעון גזרו השרים שינתן חלק ש' ביד לוי שהיה מורשה של שניהם בתחילה ועתה לפי שהזכירו השרים שם לוי לתת חלק שמעון בידו היותו מורשה רוצה לקחת הרביע מהם בלתי שיטפל הוא בדבר כלל ומעכב המעות ואינו רוצה לתתם לראובן בהרשאת ש' ושמעון צועק חמס שהוא מוכרח לפרוע מה שנדר לראובן שהוא טרח והוציאם ואיך יפרע גם ללוי בלתי שיטפל הוא כלל ועיקר בדבר והתנאי היה אם יוציאם הוא לתת לו הרביע ועתה יורנו מלכנו מורה צדק אם יש ללוי שום זכות ואם ירצה לעכבם אם הם גזל ומה' יהיה משכרתו שלמה אמן:
תשובה
איני יודע מאי זה טעם בא לוי לתבוע שאם הדבר כמו שבא בשאלה שנדרו לו רביע אם יוציאם איך יעלה בדעת בן אדם שיתנו לו מה שלא הוציא דכיון שהוא לא הוציא מה יתנו לו ויגיעת בשר הוא להשיב על זה מרוב פשיטותו וכמ"ח עו' בס"ד ואם היה שלא באו הדברי' בדיוק אלא שנדרו לו רביע אותם הנכסי' כדי שיטרח להוצי' בנושא זה היה אפשר לספק קצת שהיה אפשר לומר שלא היה הנדר אלא כדי שילך ויטרח וכבר הלך וטרח ומה לו עוד לעשות והיה אפשר לומר שיש מחלוקת שהרי כתב והביא ב"י בח"מ סי' של"ב שיש מי שאומר שפועל כל שהתחיל במלאכתו שמאותה שעה זכה בשכירותו ואע"פי שלא נעשית על ידו אך הרמב"ן חולק ע"ז בפי' דאפי' פועל שהתחיל במלאכה ונעשית מאליה לא זכה בשכרו והבי' ראיה וא"כ היה נר' דלדעת הראשון זכה לוי ולדעת הרמב"ן לא זכה והיה אפשר א"כ לומר כיון דהוי פלוגתא לא מפקינן ממונא ולא זכה לוי אלא שאני אומר שנ"ד אין אנו צריכים לכך דכל זה בשנעשית המלאכה מיד שהיינו יכולים לתלות דרווחא דפועל הוא שסייעוהו מן השמים כיון שהתחיל במלאכתו והא לך מה שכתב הר"י בעל תרומת הדשן בכתבים ועל דבר השדכנות נראה לפום ריהטא דאין לך זכות לתבוע דמה שראי' בא"ז דמשנתפיי' גמר השדכן פעולתו הא"ז איירי להביא היכא דאתני בפי' בעל מנת שיתפייס לכונסו וכיון שנתפיייס גמר פעולתו אבל בסתמא אין אנו נוהגין בגבולינו לגבות שום דבר השדכנות אלא א"כ יגמרו הנשואין ובגליל העליון נוהגין לגבות מיד אחר שהושם הקנס מה שאין לן בגבולינו ע"כ. הרי אתה רואה הדין בפי' שאפי' לדעת א"ז אין לומר כן כלום אלא א"כ נתפייסו על ידו וכ"ש וק"ו שאפי' נתפייסו דיש לומר היינו אם היה תנאי כן ובנ"ד שהתנאי היה להפך שהתנו אם יוציא עאכ"ו ולדעת ר"י אין לשרכן כלום אפי' בסתמא עד שיגמרו הנשואין על ידו א"כ זכינו לדין מכמה פנים שאין ללוי פה לדבר אבל בנ"ד שלא הועילו מעשיו כלל אלא שאחר כמה זמן על ידי שטרחו אחרים זכו להוציא בהא כ"ע מודו שאין לראשון ללוי כלום והיה לי להאריך אלא שאיני צריך וכ"ש אם הדברים מדויקים כמו שבא בשאלה שאסו' לשמוע ללוי וראוי לסתו' פיו כי אין בדבריו ממש חתמתי שמי הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |