שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שמב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יעקב היו לו ראובן ושמעון מאש' אחת וראובן היה בכורו וראשית אונו ויעקב הנזכר היה בעל נכסים ובעודו בחיים חיתו היה קונה תכשיטי זהב והיה נותן לראובן בנו לצורך ולסיוע נשואיו וזה עשה עד כי שדך ואירס את ראובן בכורו ומשם והלאה היה חוזר וקונה יעקב הנז' לשם שמעון בנו הפשוט והיה מוסר אותם בידו גם לצורך נשואיו ובנו הנזכר היה מקבלם מידו והיה מניחם בארגז שלו המיוחדת לו בבית אביו לימים נפטר יעקב הנזכר לב"ע וח"ל ולי"ש ונמצאו התכשיטין הנז' ביד שמען ועת' נפלה קטטה ומחלוק' ביניהם כי ראובן הבכור רוצה ליטול פי שניהם אף כנגד התכשיטין אשר ביד שמעון אחיו באמור כי אביו היה אדם אמיד בנכסים והיה קונה התכשיטין ההם בחייו להתגדל ולהתפא' בהם לא לשם שמעון בפרטות ואחר פטירתו באה אמו ומסר' ביד שמעון בנה הקטן ושמעון טוען לא כי אביו קנאם בחייו בעדו ובשמו בפרטות ונתנם לו בחיים חייתו ומאז היו מוסרים בידו קודם פטירתו זמן רב ואם הבנים כן אומרת שהאמת כדברי שמעון עתה יורנו מורנו המורה לצדקה איזה משניהם חשוב מוחזק ועל מי משניהם להביא ראיה ואם נאמן שמעון או אמו בשבועה להחזיק התכשיטין הנמצאים בידו והיה ראובן המ"מ עליו להביא הראיה על הכל יורנו מורה צדק ושכמ"ה:
תשובה
משנה בב"ב הביא הרי"בה בח"מ סי' רפ"ו נשאו הגדולי' אחר מיתת אביהם מהאמצ' ישאו הקטנים ג"כ ואם נשא בחיי אביהם אמרו הקטנים הרי אנו נושאים כדרך שנשא אחי אין שומעין להם וכתב הנמקי וכן הדין לבנות ע"כ וכפי זה היה נראה בנ"ד שהדין היא עם הבכור. מצד אחר יש לומר דאינו כן אלא הדין עם שמעון ולא מיבעי' אם יכול שמעון לברר שהיו התכשיטין הללו מונחים בארגז מיוחד לשמעון בחיי אביו דודאי שלו הם דאע"ג דבעיא היא בגמ' כליו של לוקח ברשות מוכר אם קנה לוקח ולא איפשיטא ונתחבטו הפוסקי' בפי' הלכה זו וכתב הרי"בה ז"ל בח"מ סי' ר' וז"ל וכליו של לוקח ברשות מוכר אם אמר זיל קני קנה ואי לא לא קנה וכתב הרמ"ה ז"ל דוקא דאמר זיל קני דאז גלי אדעתיה דכי יהיב ליה רשותיה לאנוחי התם אדעתא למיקני' לי' הוא דיהיב לי' אבל אי לא אמר זיל קני אע"ג דיהיב ליה רשותי לאנוחי' התם לא קנ' ואיכא מן הפוסקי' דסברי דאפי"ה לא קנה ואם היה נראה דמשום דקיימי תכשיטין בארגז דידיה לא מפני זה קנה נראה דכד מעיינת ביה שפיר בנ"ד קנה אפי' לא אמר זיל קנייה וטעמא דמלתא שאני אומר כן משום דהא דאמרינן כליו של לוקח לא קנו כשהם ברשות מוכר טעמא משום הקפדה דאדם קפיד על מקומו וראיה דבגיטין אמרינן בהזורק נתנו בתוך חיקה או לתוך קילתא הרי זו מגורשת ופריך בגמ' אמאי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא ואוקמא רב דימא כגון שהיה בעלה מוכר קלתות ופרש"י אינו מקפיד על מקומה שיש לו בית לכך והרמב"ם והר"י ן' מיגש ז"ל מפרשים שהבעל מוכר קלתות ומכר לה אחד ולפיכך אינו מקפיד על מקומה ע"כ דטעמא שלא קנה לוקח הוי משו' מקפיד על מקום והיכא דליכ' הקפד' קנה א"כ בנ"ד דודאי האב אצל הבן ליכא הקפדה קנה ודאי דאית לן למימר שקנה הבן ומשום דהיו מונחין בכלי ולגביה לא בעינן זיל קני כנ"ל וכן מצינו דאדם קרוב אצל בנו ודבר דלא מהני קנין לגבי אחריני מהניה לגבי בנו כדאמר במסכת בבא בתרח פרק מי שמת אמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה כו ומחלק התם בין עובר דידיה לעובר דאחריני דעובר דידיה קנה משום דדעתו של אדם קרוב אצל בנו וגמר ומקנה ליה בכל לשון ה"נ בנ"ד כ"ש דאיכא למימר שהאב אינו מקפיד על מקומו שיני' בנו ארגז בתוך ביתו וכ"ש במקום שראינו שנתן לבנו הבכור כן. עוד איפשר לומר שזכה שמעון מטעם אחר והוא זה שכתב הריב"ה בטור א"ה סי' צ"ו וז"ל אלמנה שאמרה בעלי נתן לי מנה קודם מותו במתנה גמורה ע"מ שלא אכנס בכתובתי ועדים אין תשובה אם היא מוחזקת במנה כגון שיש ממון בעלה נאמנת וזה אם היא יכולה לטעון אין בידי משל בעלי כלום נאמנת לומר במתנה נתן לי המנה במגו דאי בעי אמרה אין בידי כלום וכן בנ"ד נמי אם אלו החפצים ביד שמעון באופן שהיה איפשר לומר אין בידי כלום נאמן לומר אמי נתנם לי וכן הדין אם האם מוחזקת באלו התכשיטין נאמנת שבעלה נתנם לשמעון במגו וכן הביא ב"י תשובה מהרשב"א וז"ל אלמנה שתפסה מטלטלין כו' עד אבל אם אין עדים שהיו של בעלה או שאין עדים שישנן תחת ידה נאמנת משום מגו הרי הדין ברור שאם אלו התכשיטין תחת יד שמעון באופן שיכול לטעון בב"ד שאינם תחת ידו או שאין עדים שהיו של אביו קנה שמעון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |