שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שמא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יאודה גבר באחיו נפטר לב"ע הצדק וח"ל ולי"ש והניח אחריו ברכה עושר ונכסים מטלטלי אגב מקרקעי כלי כסף וכל זהב ושמלות כמות ואיכות והניח בת קטנה ועובר במעי אמו אשר ילדתו במלאת ימיה ללדת ויששכר אחיו של יאודה הנז' היו בידו מעות בתורת עסקא מתוגר שר א' משרי העיר ואחר ימים או עשור נפטר ג"כ יששכר הנזכר לב"ע ונשאר חייב לשר הנז' המעות הנז' ויהי מימים אשר תבע השר מעותיו מאת אחי יששכר נמנו וגמרו ביניהם האחים הנז' בהסכמת האפטמופוס של יתמי יאודה הנזכר אשר האפטרופוס הנז' הוא אחד מהאחים הנז' והסכימו ביניהם לתת לשר הנז' על המעות הנז' שהיה לו לקבל מיששכר הנז' קצת בתים מהיתומים יתמי יאודה האחים הנז' כדי שישארו להם המעות של יששכר שהיו רוצים לפרוע עמהם לשר הנז' כנז' וכן השר הנז' נתרצה ולקח הבתים הנז' על מה שהיה לו לקבל מיששכר הנז' ולקחם בסכום ארבע מאות פרחים בקרוב ויהי כי ארכו הימים וימות גם השר הנז' והניח הבתים חרבות והיו מתאכסנים בהם כל עובר ושב אין דורש ואין מבקש ונשארו הבתים הנז' חרבות עולם כנז' קצת זמן ובתוך זמן זה קם יאודי אחד עם האפטרופוס הנז' והלכו וקנוה בתים הנז' מאת תוגר אחד אשר היה ממונה ומורשה ואפוטרופוס על נכסי השר הנז' וקנו אותם בפחיתות דמים בעד סכום שמונים פרחים כפי דבריהם ולקחו הקונים הנז' הבתים הנז' וחלקו אותם ביניהם זה הבדיל חלקו וזה הבדיל חלקו ובכל אלה הזמנים שעברו עדיין היתום הנער בנו של יאודה הנז' היה קטן אשר לא הגיע לכלל אנשים אלא היה ילד שעשועים ועתה בעמדו על דעתו בהיות כבן י"ג שנה וידע והבין ושמע כי הבתים הנז' היו של אביו ושנמכרו לשר הנזכר כאשר נמכרו חוב יששכר דודי ושנמכרו לא כדין כן תורתנו הקדושה ולא כדין ערכאות של גוים ושהשר שלקחם שלא כדין לקחם ואם אחי אביו ובפרט האפטרופו' הנז' נתכונו במכיר' הבתים להועיל ליתומים הנז' להשאיר להם מעות יששכר אין לחוש לכונתם מאחר שהמכר נעשה שלא כדין ולכן עתה קם הנער היתום הנז' וקרא ערעור על הבתים הנז' ותובע לקונים הנז' בדין שיחזירו לו הבתים הנז' שהם עזבון אביו מאחר שנמכרו שלא כדין כנז' ולקחם השר הנז' על חוב יששכר שלא כדין כנז' ויש אלי"ם שופטים בארץ להכריח לתוגר המורשה הנז' בערכאות של גוים להחזיר הבתים הנז' ליתום הנז' באפס דמים מאחר שיאודה לא היה חייב לשר הנז' אלא יששכר לא היה לו לקחת הבתים של יאודה על חובו הנז' ואם אמור יאמרו הקונים הנז' מאחר שיש שופטי' בארץ למה לא תבע וערער היתו' הנז' לתוגר המורשה הנז' במכר הבתים הנז' כנז' הנה תשובתם בצידם שבכל זה הזמן היה קטן כנז' שהנה עתה הוא בן י"ג שנה כנז' והקונים טוענים שהנה כוונת דודו האפטרופוס ודודו הא' בתת הבתים לשר הנזכר על חוב יששכר היתה להועיל ליתומים כנז' כדי להשאיר להם מעות יששכר כנז' שיש בהם הכנה להרויח בהם לכפלים ויותר מכניסת הבתים הנז' ובמקו' בטוח מאד ועוד שהבתים היו מוכנים לכל מקרה ופגע ההאכסנות השרים העוברים ושבים מבלי שום שכירות כלל ויום ליום היו הולכים וכלים בקלקולם והמעות קיימים ועומדים בידי אנשים בטוחים בתועלת מורגש שיהיו לפרנס' הבת או למזונות שניהם בן ובת הלא תראה שכשמכר מורשה השר את הבתים הנז' בפ' פרחים בלבד כנז לא הסכימו לחזור לקנותם והיתום משיב כי כונתם כוזבת בכל ב' החלוקות אם לענין פרנסת הבת הלא טוב היה להם להשאיר קרקע לפרנסת הבת ממעות ולעשות כדת וכהלכה ואם לענין מזונות בן ובת הנה גם זה כזב שהנה אביו ז"ל הניח אחריו ברכה כנז' שעד עתה אחר שנשאת הבת ונתנו לה בנדונייתה סכום גדול עכ"ז עדיין נשארו מטלטלי ומקרקעי וכסף וזהב וכיון שכן הי"ל לאפטרופו' למכור מהמטלטלים או מהכסף וזהב שלא היה בהם תועלת כלל ולהשאיר לו הבתים שהיה בהם תועלת ועוד שבמכר הבתים לא הודיע האפטרופוס הדבר לב"ד הק"ק י"א שהב"ד היו מעכבים בידו מכירתם והוא לא היה אפוטרופוס מנוי מאביו אלא מהב"ד היה לו לגלות ולהודיע לב"ד הדבר ולעשו' המכר ברשותם וא"כ מה שמכרו האחים בלתי רשות ב"ד שלא כדין מכרו וגם השר שלקח הבתים על חובו שלא כדין לקחם כנז' ומה שלא הסכים האפוטרופו' ודודו האחר לחזור לקנותם בעדו היה בעבור שדודו האפוטרופוס הנז' רצה אותם לעצמו וכדי לכסות הדבר רצה לשתף גם אחר עמו ועל כל אלה שאל השואל אם נדון לאלו היאודים הקונים כדין הגוזל שדה מחברו מאחר אשר נודע להם נאמנ' שהבתי' הנז' היו של יאודה ובחזקתו ואחרי מותו נשארו לבניו ובחזקת' שכל זמן שהיה קם היתום הנז' לתבוע אותם אפי' בעש"ג הי' משיב ולוקח אותם באפס דמי' כנז' וראי' לזה שהתוגר המורשה הנז' חשש מכל זה ומכרם בפחיתות דמים שהנה נקנו בד' מאו' פרחים ונמסרו בפ' כנז' מצורף ליה כי בהניחו הבתים הנזכר חרבות עולם כנזכר גלה דעתו שלא היה מחזיק בהם ולכן יהיה דין היאודי' לוקחים הבתים הנז' כדין גזלן ויחזור הבתים הנז' ליתום הנזכר באפס דמים או נדון חותם כדין הלוקח מאת גוי שלקח קרקע מהבעלים בחובו ויצא דין אלו הלוקחים לחזור מאותה ברייתא ששנינו בגמרא דגיטין פ' הנזקין ת"ר הבא מחמת חוב ומחמת כול' אין בו משום סיקריקון כו' ונפסוק הדין כסברת כל הפוסקים אשר דחו פרש"י ז"ל שכתב שאין בו משום סיקריקון משמע שהלוקח מחזיר הקרקע בחנם אך קבלו דעת רבינו גרשום שאין צריך להחזיר בחנם כו' ושיהיה חייב היתום הנזכר לתת ללוקח הבתים הפ' פרחים אשר נתנו לתוגר המורשה הנזכר וכל מה שהוציאו בקניית הבתים ואין לנו לישאל אם שייך בזה הנדון דין אנפרות שמה ששנינו בבריתא כו' אמר רב יוסף אין דין אנפרות בבבל כולו מאי טעמא כיון דאיכא בידואר ולא אזל קביל אימר אחולי אחיל וכן נאמר שמאחר שיש שופטים בארץ ולא הלך היתום הנזכר בני של יאודה הנזכר לקבל בפני השופטים ואמר שמחל זה אינו שכבר נכתב לעיל כי לא היה שעת הכושר ליתום לילך לקבל לסבה שהיה קטן כנזכר גם לא נוכל לומר שהדין עם השר הב"ח שלק' הבתים בחובו מאחר אשר החוב היה אמת שהיה חייב לו יששכר כנזכר ויחזק במעוזם של היהודים קוני הבתים הנזכר מ"ש הרמב"ם ז"ל פ' י' מה' גזלה גוי בעל זרוע כולו אין הבעלים יכולים כו' ופי' דבריו במה דאמר כשהודו הבעלים כולו שרצונו לומר שאם יש ראיה ברורה שהחוב היה על בעל הקרקע או יש שופטים בארץ ולא קבל בעל הקרקע אז יתקיים המקח כולו אמנם בנדון שלנו בטלו כל השתי חלוקות ממה שנזכר לעיל ולא נשאר לקונים הנזכר שום זכות מהבריית' הנזכר כי אם שלסברת הפוסקים המסכימים כדברי רבינו גרשום שאין צריך להחזיר הקרקע בחנם כנזכר וינתנו להם לקונים הנזכר הפ' פרחים שקנו הבתים הנזכר וגם מה שהוציאו בקנייתם עתה ילמדנו רבנו אם יש לקונים הנזכר זכות מהברייתא הנזכר ושיהיה חייב היתום הנזכר לתת להם הפ' פרחים שיקנו הבתים הנזכר וגם מה שהוציאו כנז' ויקח הבתים הנזכר או אם הם גזלנין ויחזרו הבתים ליתום באפם דמים ועוד יודיענו רבנו אם יהיה הדין שהיתו' יתן להם דמי הקנייה כנז' מה שהרויחו הקונים בזה הזמן לסבת הבתים הנז' כגון השכירות שלקחו וגם אם הרויחו לסבת הבתים כגון שלקחו מעות להניח שיפחתו חלונות כנגדם כדין או שלא כדין אם ינכו אותם על מה שיש להם לקבל מהיתום או לאו ועל כל הנז' ילמדנו רבנו באריכות כו' יאריך ימי האדון כי יציל אביון משוע ועני ואין עוזר לי:
תשובה
ידוע שאין מוכרי' קרק' של יתומים בלא הכרזה אלא לצורך שלשה דברים לכרגה למזוני לקבורה וכתב הרש"בא ז"ל בתשו' וז"ל כשם שרשאי' האפטרו' למכור בשטר שיש בו רבית וכן לאשה בכתובת' משום דמפסדא האי טעמא מהני לכל ריוח שיש ליתומים אך אמנם אפטרופוס שמוכר בשביל ליתן ריוח ליתומים ראוי לו להמלך בב"ד ולהראות הטוב המגיע ליתומים במכירת הקרקע וכפי הנראה אב של אלו היתומים הניח ברכה לבני' ולא היו צריכים למכור קרקע ושום דבר מכל הנ"ל ולא היה להם לאלה אפטר' להתחכם על רבותנו שאמרו בגיטין פ' הנזקין שרשאין אפטרופיסים למכור עבדים ושפחות שדות וכרמים כדי להאכיל מדמיהם ליתומים אבל לא ימכור ויניח המעות הרי אתה רואה כי למכור קרקע של יתומים צריך שיהיה לצורך גדול כמו לאכול אבל לא כדי להרוי' ואין טענתם טענה במה שאמרו שמכרו אותם כדי לתת אותם לריוח זה טעות שהרי הזהירונו חכמים שאין נותנים מעות של יתומים אלא למי שיש לו דהבא פריכא ופוק חזי כמה חשו חכמים במכירת קרקע שאמרו בכתובות פ' האשה שנפלו נכסים משנה נפלו לה זתים וגפני' זקני' לא תמכור מפני שהם שבח בית אביה וכן פרש"י בפ' הנזקין בההיא דלעיל לא ימכור להני' שמא יגנב הוא ה"נ משום שבח בית אביה שכבוד היא להם ע"כ נמצא שאלו אפוטרופסים טעו טעות גמורה במה שפרעו חוב היתום שאביו גם היה חייב אלא היה חוב אחרים א"כ יכולי' היתומים להוציא הבתים מיד המוחזק בהם ונא זה בלבד אני אומר אלא היתו' בעצמו היה יכול למכו' ולחזור ולהוציא מיד הקונה כי הבן המוכר קרקע שהניח לו אביו בירושה אינו מכר וכמ"ש הרי"בה ז"ל בסי' רל"א בשם רב אלפס וז"ל ורב אלפס כתב שאפי' בנכסים שקנ' אינו יכול למכור עד שיהא בן עשרים שנה וכ"ד הרמב"ם ז"ל וכתב הטור לשון הרמב"ם וז"ל פחות מן כ' שנה שמכר בנכסי אביו חוזר ומוציא מיד הלקוחות בין קודם ך' ובין אחר ך' ומוציא כל פירות שאכלו ואם הוצי' הוצאות או נטע או זרע שמין לו ומחזי' השחר זה הוא דעת רבותיו ואע"פ שהוא חולק קצת מה שדעתו שאם הנער הגיע לבן כ' שנה ולא מיחה נתקיי' המקח ומ"מ קודם עשרים הודה הוא לרבותיו שיכול להוציא הקרקע מיד הלקוחות וכ"ד הרשב"א ז"ל וכ"ד הרמ"ה ז"ל ורבים אחרים עמהם ואעפ"י שיש חולקים וסוברים שאם היה בן י"ג שנה ולא מחה שנתקיים המכר מ"מ יש לעשות מעשה כדברי הרב אלפס שהוא אב לפוסקים וכ"ש שנמשכים לדעתו גאוני עולם רבותיו של הרמב"ם והרמב"ם בעצמו והרשב"א והרמ"ה ז"ל נראה שהם רוב בנין ורוב מנין וא"כ ראוי לקבוע הלכה כמותם ולא עוד אלא אפי' היו שוים קרקע בחזקת בעליה עומדת וכל ספק מוקמינן ארעא אחזקת מר"ק ובמ"ש נתבטלו כל הטענות שיכולים הקונים לטעון וא"צ להחזיר הדברים. ועל מה ששאל השואל אי נדון דין זה מההיא בריתא דגטין הבא מחמת חוב מחמת אנפרות אני איני רואה לא חוב ולא אנפרות כי הדין פשוט שזה היתום מערער על אלו הבתים ואומר למי שמחזיק עתה בהם מי הכניסך בבתים אלו שהם שלי שירשתי מאבי והמחזיק טוען מפ' קניתים שהיה אפטרופוסך והיה יכול למכרם והיתום משיב לך ובקש מעותיך ממי שמכרם לך כי שלא כדין מכרם כו' הכל כמו שכתב הרמב"ם ז"ל לעיל ואין טענה כלל למה שאומר המחזיק כי שופטים היו בארץ למה לא הלך כל זה הזמן לבקש דינו אלא ודאי נראה שמחלה שטענה זו מהבל ימעט שאפי' היה ממתין עד שנת כ' שנה היה יכול לערער ולהוציא מיד המחזיק ותשובת הנער ברורה אפי' לדברי הפוס' דס"ל שמבן י"ג שנה ואילך המכר קיים כי יאמר שעד עתה לא היה לו פנאי לערער וגדולה מזו מצינו בכתובות פ' אחרון משנה העורר על השדה והוא חתים עליה יכול הוא שיאמר השני נוח לי והראשון קשה הימנו וחכמים אומרים אבד זכותו הרי שלדעת אדמון אף על פי שהמערער חתום על שטר המכירה יכול לחזור ולערער ואין אנו יכולין לומר לו אם היה השדה שלך למה חתמת ואפ"ה קאמר שיכול לומר השני נוח לי כ"ש שזה הבחור יכול לומר עד עתה לא היה לי שעת הכושר לתבוע דיני ועתה יש לי שעת הכושר ראיתי לתבוע ולקחת ירושת אבי ואע"ג דאין הלכה כאדמון בנ"ד מודו חכמים וכמו שנראה בפי' מדבור שכתבו התוספות שם וז"ל אדמון אומר השני נוח לי כו' אע"ג דלית הלכת' כאדמון בהא דהא לא קתני בה רואה אני את דברי אדמון לא תקשי דמסקי' בח"ה עלה דההיא מכר לו שדה אין מעיד לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל משמעון ומכר' ללוי ואתא יאודה וקא מערער דלא ליזיל שמעון להסהודי ללוי משום דניחא ליה דתקום ארעא ביד לוי דאמר הראשון ניחא ליה והשני קשה המנו הכא לא היה לו לחתום ולעשות דבר הנראה הוראה משום נחותא דשני אבל התם לאו הודאה היא א"כ זכינו לדין דע"כ לא אמרי' דאין הלכה כאדמון אלא בההיא דחתים השטר דליכא למעבד כולי האי בעבור נחותא דשני אבל בנ"ד דלא עביד מעשה אלא שעמד בשב ואל תעשה לא עבד זכותו הבחור אלא זרותו קיים ויכול להוציא למחזיק בבתים ולהוציא ממנו כל הפירות שאכל ואם עשה המחזיק שום תקון בבתי' ינכה ויחזור על מי שמכר אותם הנר' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעי' שמו' די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |