שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שלו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ילמדנו רבנו ראובן נפט' לבית עולמו וחל"ש ולא הני' יורש יוצא חלציו כי אם שתי אחיות רחל ולאה בנות אחיו שמעון וראובן הנז' בעודו בחיים חייתו מס' קצת מנכסיו ביד יוסף בן רחל הנז' והיה יוסף הנז' נושא ונותן בנכסיו והנה קודם פטירת ראובן הנז' הלך יוסף הנז' עם סחורות רבות למוכרם בארץ אחר' ומכר' שם ללוי ויהוד' בהמתנה ועתה קודם תגעת זמן פרעון הסחורות הנז' נפטר ראובן הנז' ולאה באה לתבועה מלוי ויהודה הנז' מחצי' כל הנכסים אשר הם חייבים ליוסף הנז' וגם תובעת מחצי מכל מה שהניח ראובן כי היא יורשת חצי הכל כדין תורתנו ויוסף משיב שאין לה חלק ונחלה בכל מה שהניח ראובן באומרו שכל הנכסים הנזכרים נתנם לו ראובן במתנה גמור' מחיים ועתה יורנו מורנו אם נאמן יוסף בשבועתו בטענה זו או לו ואם נאמר שאינו נאמן מאחר שהנכסים הם בחז' היורשים ולאו כל כמיניה להפקיע ירושת תורתנו הקדושה אם לא יביא עדים שהוא כדבריו שראובן נתנם לו במתנה מחיים יודיענו רבנו אי מהנו ליה להפקיע הירושה מהיורשים מי אמרינן שראובן לא כיון למתנה גמורה רק להבריח נכסיו לבלתי ישלחו בהם יד מצד המלכות והמתנה ההיא לא היתה מתנה גמורה על הכל יבא דבר אדוננו להודיענו דין אמת לאמתה של תורה:
תשובה
דין זה שורשו ועיקרו במחלוקת רב ושמואל שבא בפרק חזקת הבתים דגרסי' התם בא' מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו ואמר שלי הם שנפלו לו מבית אבי אמו אמר רב עליו להביא ראיה ושמואל אמר על האחים להביא ראיה וכבר הסכימו כל הפוסקים פה א' דאע"ג דקי"ל בדוכתי אחריתי דהלכה כשמואל לגבי דרב בדיני דבהא הלכ' כרב גם הסכימו דצריך להבי' ראי' היינו עדי'. אמנם נחלקו בפי' ראיי' העדים מה היא די"א דצריך להבי' ראי' שממון שטרו' אלו הם ממון שנפ' לו מבית אבי אמו ואחרי' פי' שאין צריך ראיה על אותו ממון ממש שהיה של אמו אלא די כשיביא ראיה שנפלו לו נכסים ממקום אחר אעפ"י שאינ' יודעים שאלו המעות שבשטרות אלו הם מאותם המעות אפילו הכי מספ' תולין שאומר אמת שאלו המעות הן מבית אמו כיון דידעי' ודאי שנפלו לו מעות ופי' זה נר' הסכימו בו המפרשים קמאי ובתראי ומ"מ אפשר שאפי' אלו יודו לרבנו ברוך ז"ל שפי' שצריך להבי' ראיה שנפלו לו בירושה כשיעור המעות ההוא הנרא' בשטרות ויהיה פשר' טובה אעפ"י שנראה שגם זה תלוי במ"ש בגמר' אמר רב חסדא לא שנו אלא דאין חלוקי' בעיסתן אבל חלוקין בעיסתן אימר מעיסתו קמץ ופירש רשב"ם לא שנו הא דקאמר רב עליו להביא ראיה אלא שאין חלוקין בשום דבר בעולם אפילו בעיסתן הילכך מנין לו לזה כלום בלא אחיו קמץ עצרן ביותר ומהממון ההוא נתעשר והיה לו ממון לבדו שאין לאחיו חלק בו עד והלוה לאחרים והביא הרב מ"מ פ' ט' מהלכות נחלות וז"ל וכתב הרשב"א שמדברי ר"ח נר' שמה שאמרו שמא מעיסתו קמץ ובלבד אם ראו ב"ד שהי' יכול לאקמץ מעיסתו באותו סך עכ"ל ואינו נראה כן מדברי שאר המפרשים אלא י"ל שמה שקמץ אסף הרבה ולמה לו וכמה פעמים נראה כן עכ"ל מ"מ ז"ל: א"כ נרא' לע"ד שלדברי ר"ח צדקו דברי רבי' ברוך שצריך להביא ראיה על השיעור הנמצא כתוב בשטרות ודאי אמנם לדברי שאר המפרשים אפשר שאינו צריך ראיה אלא שהיה לו ממון ממקום אחר ואפי' מועט תלינן שמן המעט נעשה רוב או אפשר דדוקא התם פליגי דאיכא דאמרי הכי ואיכא דאמרי הכי כיון שאינו צריך להביא ראיה אלא די במה שאנו יודעים שחלוקים אבל היכא שאינם חלוקים כלל וצריך להביא ראיה בעדים שנפלו לו נכסים צריך שיהיה ראיה גמורה וכמו שנראה ודאי שזהו דעת רבנו ברוך ז"ל: ומעתה צריך לידע נ"ד היכי לדיינו דייני להאי דינא דאי ידע לן שיוסף בן רחל לא היו לו נכסים ממקום אחר אלא אלו שנתן לו ראובן לשאת ולתת א"כ נראה דמסתמא אלו השטרות הם מאותו ממון ולאו כל כמיניה למימר שנתנם לו ראובן המוריש ואי ידעינן דאית ליה נכסי אחריני מלבד אלו א"כ היה נראה שיוסף היה נאמן לומר אלו המעות מאלו השטרות משלי הם ומגו דנאמן לומר משלי הם נאמן לומר נתנם לי במתנה שהרי אפי' היו חלוקים בעיסתן אמרי' דיכול למימר שמעיסתו קמץ ועשה. איברא כי כפי דעת רבנו ברוך שזכרנו למעלה שצרי להביא ראיה שהיה לו כשיעור הממון ההיא הנרא' באלו השטרות ולפי דעתו היה אפשר לומר שלא יהיה נאמן אם לא שידוע שהיה לו ממון כשיעור ההוא אבל אחר שנראה שחולקים עליו ואמרו שמצינו לומר שמן המעט עשה הרבה היה נר' שהוא נאמן שהיה יכול לומר קי"ל כהני כל שכן שרבים הם חלוקים על רבינו ברוך: ומ"מ נראה בעיני אח' העיון שאינו נאמן לומר נתנם לי במתנה והטעם דהוי כמגו במקום עדים שאין דרך בני אדם ליתן את שלהם בפרט בזמן הרע הזה שנתמעט הריוח וכ"ש במתנה גדולה כזו כפי הנשמע וכמו שהוכיח לקמן יותר בס"ד. והטעם השני דע"פ לא אמרינן בגמרא דאם היו חלוקים בעיסתן דתלינן שמעיסתו קמץ ועשה אלא בדלא ידעינן שנשא מעות מתפיס' הבית אלא שבנו עליו מכח אמדנא באמיר כל הנכסים היו בחזקת כל האחים וזה היה נושא ונותן עמהם ואין אנו יודעים מנין היו לזה ממון מלבד זה תלינן דמתפיסת הבית הם דכיון דמכח אומדנא אתינא עליה בעילה כל דהו מסלקינן מיניה האמדנא ההיא ואמרינן לא שנו אלא שאינן חלוקין כו' אבל בנ"ד דידעינן שראובן זה מסר מנכסיו לזה כדי לישא וליתן ועתה אנו רואים אלו השטרות הוה ליה כמי שהקפיד פקדון ביד חבירו בעדים ועתה אנו רואי' הפקדון ההוא ביד הנפקד שאינו נאמן לומר נתנו לי או מכרתו לי כיון דאיכא עדים וראי' ה"נ אמרינן הכי כיון שידוע שנתן ראובן נכסים ומעות ליוסף והיה נושא ונותן בהם לאו כל כמיניה למימר נתנם לי במתנה ואפי' דאיכא למימר דשאני גבי פקדון דאיכא עדים שכשנתן המפקיד ביד הנפקד נתנם בידו בתורת פקדון אבל בנ"ד דליכ' עדים שנתנ' בתורת פקדון מאן לימא לן דאיכא למימר הכי לזה אני אומר שמאחר שאני רואה שחכמי' מכח אמדנא אמרו באונו' ושטרות היוצאים בשם א' מן האחים שאינו נאמן לומ' שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמא אעפ"י שכפי הנרא' רוב הפוסקי' דעתם דלית ליה חזקה שכתובין על שמו ובחזקתו הם כי הכי אמרינן דאינו נאמן דודאי מתפיסת הבית הם לפי שהו' היה הנושא והנותן בהם א"כ אם יש לנו לומר דאמדנא דמוכח הוא שראובן זה לא נתן את שלו בחייו אלא לשא' ולשאת בהם בודאי שכיון שהוא היה הנושא והנותן בהם ובפרט במקום שלא היה שם בעל המעו' שהוא בארץ אחרת שלא היה לו לכתוב השטרות אלא על שם הנושא והנותן בהם א"כ אין ראיה שהשטרות יוצאים על שמו ובחזקת ראובן היו גם עתה בחזקת לאה היורשת עומדים כל הנכסי' כמו שהם בחזק' יוסף עד שיביא ראיה ברורה שנתנם לו כן נראה בעיני. ואחר שיתבאר החלק השני יתבאר זה יותר בס"ד. ועל החלק שבא בשאלה אם יביא עדים שר' נתנם לו במתנה כו' זאת אשיב אל לבי כי בכיוצא בזה צריך אומד דעת גדול כי ודאי מן הדין אדם יכול לעשות מנכסיו כל מה שירצה לתת לזה ולמנוע מזה ואפי' שיש לו בנים ואמז"ל לא תהא בהעבורי אחסנתא אפי' מבר' בישא לברא טבא ואין לאדם להעביר הירושה ממי שזכתה לו תורה מ"מ פשיטא ופשיטא יותר מביעתא בכותח' שעכ"ז מה שעש' עשוי ואפי' אם רצה אדם ליתן כל נכסיו לאחרים ולהניח לבניו ערומי' מכל ואף על פי שאינו רשאי מה שעשה עשוי כ"ש כאשר שניה' יורשים שיכול לתת לזה ולא לזה או להרבות לזה ולמעט לזה ואע"פ שגלוי וידוע ג"כ שיש לחכמים לבקש כל טצדקי שאפשר להעמיד זכות כל אחד ואחד על תלו ולהעמיד כל אדם בחזקת כשר שומר התורה והמצוה ושאינו רוצה לעבור אפי' על דבר קל מדברי חכ' אם אפשר כ"ש על דברי תורה ואין צריך להביא לזה ראיה כי הדבר פשו' מעצמו אשר ע"כ ראיתי שיספיק לנדון שלפנינו תשובת הרא"ש והתשובה ארוכה מארץ מדה יעיין בה מי שירצה כי אני אקצר ואעלה ואביא הלשונות אשר מהם ראיה לנדון שלפנינו. והנה הנדון ההוא היה על אחד שנתן עסק לחברו ונתעסק כמו עשר שנים ובאותו זמן קנה מקבל העסק קרקע בשם בתו הקטנה וקנה לאשתו תכשיטין הרבה ושאלו ממנו אם יוכל נותן העסק לגבו' מן הקרקע הנז' ומתכשיטי אשתו כו' וז"ל כבר בא לפני דין מא' שכתב כל נכסיו לבנו קטן ואחר ימי' יצאו עליו ש"ח ובאו לגבות מנכסיו והוציא שטר של בנו ובטלתי השטר כו' עד ובאתי לשבר מתלעות עול ולהודיע ולבאר שאין במתנה זו ממש לפי שידוע וניכר באמדנא דמוכח שלא גמר בלבו להקנות אלא להבריח נכסיו מבעלי חובו כו' עד דאנן סהדי שאין לך אדם שיתן ממונו לאחרים ויחזור הוא על הפתחים ואף אם הבן עכשו קטן כשיגדל יתבע נכסיו ויוציאם מתחת יד אביו והביא ראיה מבוררת מן התלמוד עד אפי' במקום ברתא נפשי' עדיפ' ליה וה"נ אע"ג שנתן לבנו נפשי עדיפה לי כו' עד ובכל דוכתה אזלי' בתר אמדנא והביא כמה ראיות ומקומו' מן התלמוד ברורו' שכל' מוכיחו' בפי' דאזל בתר אמדנ' וכן הא בשטר מברח' לא קנה היינו טעמא דאמדינן דעתא שלא כיוונה ליתן במתנה גמורה אלא להבריחה מבעלה עוד הכריח שם דאע"ג דלכאור' משמע מפשטא דגמרא דאם המתנה היתה במקצת ושייר הנותן לעצמו קצת מנכסיו דהוי מתנה פי' הוא שאין הענין כן כמו שנר' לכאורה דבשיור כל שהוא מיירי אלא כששייר כדי פרנסתו והכיח כן יע"ש ובסוף דבריו הביא דברי רבו מהר"ם אשר אותם ראיתי להעתיקם כאן והם אלו: אחד שקנה קרקע ומתנה אם יש עדים או אם כו' הרי שכל הדברים האלו מדין תורה נר' שהם קיימים אלא שכיון שהם דברים נראים לעין שלא נעשו על הכונה הראשונה הם בטלים ואע"ג שכתב מהררי"ק שור' כ"ב דמברחת עולה ועדים אעולה לא חתימי ה"מ מבריח נכסיו שלא לפרוע לאחרים הא כי האי גוונא עולה אבל מברחת כי האי גונא דנ"ד תבא עליהם ברכה א"כ בנ"ד נמי כי יראה לעדים אשר בפניהם אמר שהוא נותן הנכסים הללו לפניהם כי לא היתה כונתו כי אם שלא יאכל זרים חוץ מן הדת כחו וחילו כמו שידוע במלכות הזה כי כאשר אין לאדם בנים או יורשים מפורסמים וידועים אנשי המלכות העומדים על המלאכה תכף ומיד כשנפטר אדם מעלילים על נכסיו שהם למלך יר"ה לפי שאין לו יורשים ומי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו א"כ פשי' שראוי לדון לר' זה ליהודי כשר ושלא רצה לעבור על דין תורה להעביר נחלה ממי שראוי אליה: גם למדנו מן התשובה הנז' שאמדן דעת הוא לא שביק איניש נפשי' ויהיב לאחריני וא"כ אני אומר דלא הוי בעי' אי לא שביק כדי פרנסתו אלא אפי' דשביק כדי פרנסתו אפי' דלא הוי האמדן כ"כ חזק מ"מ הוי אמדן עד שבהצטרף טעם אחר עמו נוכל לדין ולומר שהדין נותן שהמתנה בטלה. וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה הנז' וז"ל כי חכמי התלמוד לא הספיקו לכתוב כל הנולדות העתידות לבא המתחדשות בכל יום אלא שהבאים אחריהם יוצאים בעקבותיהם ומדמין מלתא למלת' ע"כ מה שראיתי ללקוט שושנים מאילן הגדול תשובת הרא"ש ז"ל אשר ממנ' נ"ל לפסוק הדין עם לאה דהשתא ומה התם במעש' דהרא"ש שהיה הבן קטן ולא היה ר' מפחד שיניח אותו הבן ויקח את כל אשר לו אפ"ה כתב הרא"ש ז"ל דאמדנא דמוכח שלא כיון למתנה שהיה לו' לחוש שכשיגדיל כו' בנ"ד שלא היה בן ממש והיה גדול עאכ"ו דאמדן דעתא הוא שלא היה כוונתו ליתן אפי' שהיה בעדים כ"ש אם לא היו עדים בדבר שאינו נאמן כמו שכתבתי ונר' דבר ברור שריו' חוגי"ט הנעשה בערכאות הכל הוא מעשה תעתועים כי אין שם עדים גם ידוע שכלם מוחזקים למקבלי שוחדא כ"ש שידוע שבזמן הזה אין אדם מישראל עושה זה בדבר מתנה אלא בשטר ועדים כפרים מישראל וזה אם עשה בדבר הזה הוכיח בלי ספק דהוי שטר מבריח מפני אימת מלכות כנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |