שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שלז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ח"מ נכנסנו לבקר את הבחור כה"ר י"ט בן אלרבי בכ"ר שמו' ן' אלרבי נ"ע ומצאנו אותו מושכב על מטתו שוכב על ערש דוי אך דבריו ומלוליו נכונים ומיושבים בפיו שואל כענין ומשיב כהלכה ושאלנו ממנו והשיב על הן הן ועל לאו לאו וכל דבריו ומלוליו כשאר בני אדם הבריאים ומיושבי' בדעתם ואמר שהוא מרגיש בכובד חוליו ושהוא רוצה לצוות לביתו ואמר לנו בבקשה מכם הוו עדי צוואתי והרי אני מצוה לפניהם מחמת מיתה שיש לי בשאלוניקי ביד היקר ומעולה כה"ר יוס' סיראנו יצ"ו סך מהצמר ששלחתי בידו לשימכור אותה ולשלוח לי ההלבשה ועדיין לא בא לידי ואני חייב לכה"ר שיניאור גוטה יצ"ו שני אלפים לבנים שהלוני בהלוא' חן וחסד ואני מצוה שיפרעו לו משופרי שופרי כל נכסי לפי שעשה עמי חסד שהלוה אלי בשעת דוחקי ושירשו יורשי ממשפחת בית אבי נ"ע אלף לבנים מנכסי וכל שאר נכסי מקרקעי ואגבן מטלטלי נכסי' שיש להם אחריות ושאין להם אחריות הכל נתתי למרה ונאנחה מרת אמי דונה קומפר' מב"ת לפרוע חובותי ולכלכל את שבתה מתנה גמור' ושלמה חתוכה וחלוטה גלויה ומפורסמת לכל מתנת עלמין דלא למהדר בה ודלא להשנאה מינה לעלם מעכשו ומהיו' ולאחר מיתה וצוה שלא יהא רשאי ולא יוכל שום נברא בעולם לא יחיד ולא רבים לנגד ולערע' על צואתי זאת לא בכלה ולא במקצתה זה מה ששמענו מה"ר יום טוב המצוה הנז"ל ומתוך אותו חולי נפטר לבית עולמו וחל"ש ולא ניתק מחולי זה לחולי אחר ולכן כתבנו כל הנ"ל לזכרון האמת וחתמנו שמותנו פה לזכות לעדות ולראיה והיה כל זה פה קומורג' ינ' ביום ב' עשרה ימים לחדש הראשון משנת השל"ב ליצירה ושריר וקיים ע"כ טופס הצואה ומדאתברר לנא חתימת ידי סהדיא אשרנוהי וקימנוהי כדחזי וקיים דוד בן שושן דיין דוד בן אלטביב דיין שלמה אבשרנה דיין:
נשאלתי כדת מה לעשות בצואה זאת אם הפסידו היורשי' זכותם המגיע להם מדין תורה או אפשר שצואה זו בטלה מדינא וממון הנפטר בחזקת יורשיו עומד: וזאת תשובתי לכאורה היה נר' שהדין עם הנפטר מטעמא דאמרינן בגמ' ההיא מתנתא דהוה כתוב בה בחיים ובמות רב אמר הרי הוא כמתנת ש"מ ושמואל אמר הרי היא כמתנת בריא שרב אמר הרי היא כמתנת ש"מ מדכתיב בה במות אחר מיתה קאמר ליה והאי דכתבן בחיים סימנא דעלמא דחיי ושמואל אמר הרי היא כמתנת בריא מדכתיב בו בחיים והאי דכתיב ובמו' כמאן דאמר מעתה ועד עולם אמרי נרדעי הלכת' כותיה דרב ופרש"י הרי כמתנת ש"מ למקני לאחר מיתה ואם עמד חוזר ע"כ א"כ בנ"ד היה נר' שכיון שמת המצוה הרי זכה מקבל המתנה וכן היה נר'. אמנם כד מעיינת ביה שפיר קל הוא להבין שהדין עם יורשי הנפטר והטע' דקי"ל בכל דוכתא דרב ושמואל הלכה כשמואל בדיני והכא אלו לא אמרי נרדעי' הלכה כרב הוה פסקינן הלכה כשמואל וא"כ דרב האי חדושא דדוקא היכא דאמר בחיים ובמות הוי מתנת ש"מ אבל מהיום כו' לא הוי אלא מתנת בריא דאי דיינינן ליה כמתנת ברי' לא הוי מתנה מטעמא דאמרינן לקמן בס"ד עוד אני אומר דק"ל שגם רב יודה דבנ"ד הוי כמתנת ברי' והטעם דלמה ליה לרב להאריך ולו' והאי דקאמר בחיים כו' היה די שיאמר כיון דכתב במות אחר מיתה קאמר אלא מדקאמר והאי כו' משמע משו' דאיכא למימר דאמר מחיים כלו' המקום יצילני מחולי זה ולא אמות אבל כשאמר מהיום ומעכשו דליכא למימר הכי הוי דינא כמתנת בריא וכ"נ מלשון הרמב"ם שכתב פ' ח' מה' זכיה ומתנה וז"ל הנותן מתנה כשהוא ש"מ וכתב בה בחיים ובמות או מחיים ובמות בין בכל בין במקצת הואיל וכתוב בו ובמות הרי זו מתנת ש"מ שמה שכתוב ובמות שלא יקנה אלא לאחר מיתה וזה שכתוב בה מחיים ליישב דעתו שיחיה מחולי זה ולשון זה כתב ג"כ הטור ח"מ סי' רנ"ה וכתב הנמקי וז"ל ומיהו הא דאמרי' ודברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו ולא בעי קנין היינו היכא דלא כתיב בשטר מהיום או מהיום ולאחר מיתה אבל אי כתיב מהיום ולאחר מיתה בעי קנין וכל שמחיים מקנה לא קנה בדבור ולא אמרינן דסמנא דחיי קאמר וזה ברור בעיני המפרשים ע"כ וכ"כ הרב רי"ו וז"ל אם כתוב בו מהיום אם מתי מהיום ולאחר מיתה צריך קנין ולא אמרינן דבריו ככתובין וכמסורין ע"כ וזה וזה לא הוצרכו לכתוב ששטר צואה שכתוב בו זמן לא אמרינן כמי שאמר מעכשו דמי אלא משום דקי"ל כרבי יוסי זמנו של שטר מוכיח והוי כמעכשו הוצרכו לכתוב דבשטר צואה לא הוה הכי הא בשטר שכתוב מעכשו בפי' ודאי קני מחיים וא"כ אפי' שכתו' כאן שהיה מצוה מחמת מיתה לא מיפסד שכוונתו הוא כך שכבר נר' בעיניו שהוא מסוכן למות מחמת זה רוצה לצוות וכיון שאמ' אח"כ מעכשו כו' ר"ל שיזכה במתנה מחיים וכל שמחיי' צריך קנין וכתב הרמב"ם בפ' הנז' וז"ל אל תטעה בש"מ שכתב כל נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשו והקנה מחיים שאין זה מתנת ש"מ אלא כשאר כל מתנות הבריאים שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואין יכול לחזור בו ע"כ ש"מ שאעפ"י שאנו רואים שהוא ש"מ ונותן הכל בלי שיור דנר' ודאי דמחמת מיתה נותן מ"מ כיון שנתן מעכשו מתנת ברי' הוי ואי קנו מיניה אין ואי לא לא וגם דכפי האמת שטר צואה זה נר' שלא הגיע ליד מקבל המתנה בחיי הנפטר מ"מ אני אומר שאפי' את"ל שהגיע לא זכה המקבל שכבר כתב הרא"ש והביא דעתו בנו הריב"ה וז"ל סי' קנ"א והשטרות שכותבין עתה אינם אלא לראיה ואין קרקע נקנה ע"י א"כ נר' בעיני שמתנה זו לית בה ממשא והכל עומד בחזקת יורשיו ולהיות אמת שמצוה להעמיד הירושה בראוי לה ואמרו ח' לא תהא בעבורי אחסנת' אפי' מברא בישא לברא טבא כ"ש במקום יתום קטן שכל ב"ד אביהם של יתומים וצריכים להפך בזכותם על כן באתי לכתוב שורותים אלו והייתי יכול להאריך על זה להורות שאין לנו לדון אחר אמדן דעתנו הנוטה לכונת המוריש אלא אדרבא צריכין אנו לקיים חזקת היורשין בכל האפשר לכן כתבתי הנלע"ד שהדין עם היורשין וזה ברור וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
דברי הר' מורה צדק נר"ו הרשום לעיל אינם צריכים חזוק שנמוקו עמו וטעמו טעם זקנים כנים ונאמנים שקנו חכמה רמה ונעלמה ומ"ג שנ"ד כי בהיות שהדברים ברים ומבוארים בלשון הרב הנמקי ורי"ו שכתבו בפי' שאם כתוב במתנת ש"מ מהיום ולאחר מיתה כו' צריך קנין ולא אמרינן דבריו ככתובין וכמסורין שוב אין צריך להאריך בראיות והדבר פשוט ולא אזלינן בתר אומדן דעת המצוה בזה שכיון שהיות דברי הש"מ ככתובין וכמסורין אינו אלא מתקנת חכמים אין לנו להוסיף ולומר מכח אומדנא או דעתא היכא שגלה בפירוש שנותן כבריא באומרו מהיום ולאחר מית' וכל זה פשוט כמו שפסק הר המוב' כי כל דבריו האמת והצדק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |