שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שלה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה היה שראובן נתן לאומן אורג סך מה מקריזיאש לארוג ונתפשר עמו ערך כ"ז לבנים הא' אח"כ לאחר זמן נתן לו אחרות ואמר לו איני נותן לך כמו שנתתי מהראשונו' כי אני מוצא מי שעושה אותם בזול סוף דבר נתפשרו בכ"ד אחר זמן כמו ארבעה חדשים או ו' הביא לו קראיזיאש לארוג ולא אמר לו ערך כלל וגם הוא האומן לא שאל ממנו דבר אחר גמר המלאכ' ב"ה רוצה ליתן לו ערך כ"ד ואומר שאחר שהאחרונות עשה עמו חשבון ונתן לו כך שג"כ עתה אינו רוצה ליתן לו יותר שעל מנת כן נתנם אע"פ שלא פי' ה"ל כאלו פי' והאומן אומר כי מלאכת האומנים מתחלף כפי הזמן ובזמן שעשה אותם שנתן לו כ"ד היה עת הזול אבל אלו שנתן לו באחרונה אחר זמן שפסק מלאכתו השנית שעברי ד' או ו' חדשים עולה המלאכה וזה דבר נהוג בעיר הזאת שאלוניקי שמלאכת הבגדים בזמן א' מן השנה עומדת בזול ובזמן אחר ביוקר ושמעולם לא עלה על דעתו שיחשוב שום אדם שהיה לו לפרוע בשע' היוקר כשעת הזול ע"כ טענות ב' הכתות:
תשובה
נראה דאין בטענת ראובן ממש שאין ספ' שלא כל הזמני' שוים שהרי מי שמכר חטים בשער הזול קב בדינר ואח"כ הוקרו החטין ועלו דינר וחצי הקב ולקח אחד בשער הזול מראובן קב אחד ונתן לו דינר אח"כ כשעלו החטין לקח ממנו קב א' סתם יעלה על הדעת שיתן לו דינר ולא יותר וא"כ אני אומר דלא מיבעי' השתא שלא פי' אלא אפי' אם היה עתה מפרש ערך כ"כ ונתאנ' שיעור אונא' היה יכול האומן לחזור לדעת הרמב"ם שכתב פ' י"ג מה' מכיר' שיש הונאה לקבלן וז"ל נ"ל שהקבלן יש לו אונא' כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בי' זוזים כו' עד וכל א' משניהם בין קבלן בין בעל הבגד חוזר לעולם ואע"ג שהרמב"ן והרש"בא חולקי' וס"ל דקבלן הרי הוא כשכיר דאין להם אונאה מ"מ הטור ז"ל שהוא אחרון כתב דברי הרמב"ם ולא הביא שום חולק וכן ר"י בעל ת"ה הביא סברת הרמב"ם סימן שי"ח ונרא' שכן דעתו לחלק בין קבלן לשכיר א"כ אם האומן מוחזק יכול לומר קי"ל כפ' אלא שבנ"ד אין אנו צריכים לזה אלא אחר שנתן הקריזיאש סתם הוי כי הא שכתב הרמ"בם פ"ט מה' מלוה ולוה וז"ל נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו בשער הגבוה והוזלו נותן כשער שהיו שוים כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע הרי א"כ יש לנו לילך בסתם כשער זמן נתינת המעות והיכא דשייך חזרת מקח אם ירצה אחד מהם לבטל יקבל מי שפרע והיכא דלא שייך כגון שקבל החיטים סתם או כי הא דנ"ד שנעשו ונארגו הקאריזיאש כבר יפרע לו כשער הזמן אשר עשה המלאכה אלא שיש בזה עדיין מקום עיון אם יש בזמן הנז' ג"כ קבלנים אלו עושים ערך י' ואלו עושים ערך פחות אי יותר איך יתן ואפשר היה לומר דאע"ג דאמרינן בגמ' פ' האומנים אי דא"ל ב"ה בתלת' ואזל איהו אמר להו בד' אי דאמר להו שכרכם עלי ויתיב להו בדידיה כו' עד לא צריכא דאמר להו שכרכם על בע"ה ופריך ולחזו פועלים היכי מיתגרי ומשני לא צריכא דאיכא דמיתגר בד' ואיכא דמיתגר בשלש וכתבו כל הפוסקים דהכי הוי דינא וכתב הרי"ף ז"ל בה' וז"ל ואי אמר להו שכרכם על ב"ה חזינן היכי מתגרי פועלין בההיא דוכתא אי בד' יהיב ליה ד' ואי בג' יהיב ליה ג' כיון דשני שליח בשליחותיה בטלה ליה שליחותיה והוה להו כמאי דעבדי ליה סתמא דדינא דשקלי כמנהג המדינה ואי אפי' איכא מאן דמיתגר בד' לא שקלי אלא ג' דדעתיה דאיניש אתרעא זולא ועלייהו דידהו רמיא לגלוי ליה לבע"ה דלא מתגרינן לך אלא בד' וא"כ בנ"ד נמי נראה שאם יש אומנים שעושי בי' ואחרים בט' לא יתן לו רק בט' ואפי' יש ג"כ בי"א סוף יתן הפחות זה היה נראה. ויש פנים לומר שאינו כן אלא שיתן כבנוני וכהא דתנן השוכר את הפועל ואמר כא' וכשנים מבני העיר נותן לו בפחות שבשכירות דברי ר"י וחכמים אומרים משמנין ביניה' ופרש"י ז"ל לא בפחות ולא ביותר שלא כמנהג המדינה בינונית והרמ"ה פי' כגון אם גדול בשש וקטן בד' נותן לו בחמש וכ"ת שאני התם שאמר לו כא' וכשני' אבל היכא דהוי סתמא דעתיה דב"ה אתרעא זולא מ"מ אפשר לדמותו להא דכתב הרמב"ן וז"ל הא דאמרי רבנן בשוכר את הפועל כא' ושנים מבני העיר משמנין ביניהם ש"מ דכל כה"ג לא אמרינן המוציא מחברו עליו הראיה אלא כל היכא דתרוייהו היה להם לפרש א"נ תרוייהו לא היה להם לפרש משמנין ביניהם כו' עד ושנו בתוספתא הנותן לחברו מעות ליתן לו פירו' בגורן חייב להעמיד לו בשער בינוני אי זהו שער בינוני היו מהלכות מח' מט' מי' נותן לו מט' וכן הביא הר"ן בחידושיו הרי שהשוה הוא שוכר את הפועל בא' ושנים להא דתוספתא וכ"כ בפירו' היכא דתרוייהו כו' וא"ת אי הכי היכי אמרינן אי איכא דמתגר בתלת כו' דמשמע דשמין לפועל בפחות לזה נ"ל לתרץ אפשר דהתם שאני שכיון שפי' לו ב"ה לשליח ג' ויש בעיר ג"כ פועלים בג' אין לו ליתן אלא ג' אע"ג דאי ליכא בעיר פועלים בג' אלא בד' לא הוו מהני מה שאמר ב"ה מ"מ השתא דאיתא בעיר פועלים בג' אין לו ליתן אלא ג' אבל היכא דהוי סתם יהיב ליה כבינוני א"נ אפשר דאפילו התם דאמרינן דהיכא דאיכא מאן דמתגר בד' ואיכא מאן דמתגר בג' דיהיב ב"ה בפחות בתלת' היינו דליכא אלא תרי תרעי אבל היכא דאיכא תלתא תרעי יהבינן ליה כבינונ' וזה הוה ניחא לי טפי אע"ג דלפי' הרמ"ה לא אתי שפיר מ"מ לפי פרש"י אתי שפיר יותר מפירו' ראשון והטעם כי מדברי הרי"ף נראה דכיון דשני שליח ה"ל כמאי דעביד סתמא משמע דס"ל דבסתמא נמי יד הפועל על התחתונה דאי איכא הכי ואיכא הכי נוטל בפחות אף ע"ג שהיה אפשר לומר דלא דמי ממש כסתמא אלא להאי עניינא דבטל שליחות ואין מועיל מה שאמר להם השליח אבל מ"מ סתמא משמנין אלא שאינו נראה כן מתוך לשונו. ומשרים כתב בפי' כן נתיב כ"ט ח"א וז"ל שוכר פועל בסתם נותן לו כפי מנהג המדינה בד' או בג' ונוטל בפחות שבשכיר' העיר כגון דאיכא בד' בג' נוטל ג' ומתוך לשונו משמע דדוקא בתרי תרעי דאי לא הכי לשתוק בשאמר בפחות שבשכירו' אבל מה שאמרתי אתי שפיר אלא שמצאתי להרי"ט אשבילי ז"ל שכתב בחדושיו בפרק האומנים וז"ל דאמר להו שכרכם על בע"ה פי' שהודיעם שהוא שליח וליחזו פועלים היכי מתגרי פי' דכיון דשליח שינה בשליחותו לגריעותא אין בקציצתו כלום והרי אלו כפועלים שעשו מלאכ' שלא בקציצה ששמין כמה ראויין ליטול לא צריכה דאיכא כו' פי' וכיון דכן ידם על התחתונה ולית להו אלא תלתא ואפי' רובא בד' ומיעוטא בתלתא שאין הולכים בממון אחר הרוב וה"ה מתלת ומד' ומה' ואע"ג דאמרינן באידך פרק השוכר את הפועל כאחד וכשנים מבני העיר שמשמנין ביניה' התם משום דאמר כא' וכשנים אבל בשוכר סתם או כשעושה מלאכה שלא בקציצה אין לו אלא כפחות שבפועלים כנ"ל עכ"ל נראה בפי' סותר ב' התירוצים וצ"ע בלי ספק מאי שנא מהנותן מעות לפירות בגורן דמשמנין אבל לענין דינ' בנ"ד כיון שלא נמצא דבר ברור נוכל לסמוך עליו נגד הריטב"א ז"ל אין לאומן ליקח אלא בפחות שבאומנים אלא שאני אומר שיש לנו אמדן דעת גדול באומנים אלו שרוצה אדם לפרוע לאדם א' שהוא בקי ומומחה ונאמן ה' לבנים יותר מליתן לאיש אחר גם יש אומנים בעיר שמתוך עניותם מקדים להם ב"ה ממון ומוזלי גביה ולכן אם יראה בפי' שכשבעל הבית הזה נתן בשעת הזול לזה יותר ממה שהיו לוקחים אומנים אחרים אלא שלזה נתן בשביל היותו אומן שבקי ונאמן באומנותו לאותו ערך ג"כ עתה לא כ"כ למימר אני אבקש הפחות שבאומנים שעושה המלאכה בשביל שיעור פחות מכ"ד וכן אפרע לו אחר שהדין כך הוא שאפרע לו בפחות שבאומנים שזה א"א שהרי מצאנו ראינו בשע' הזול נתן לו כך ואיך עתה בשער היוקר יפחות זה לא יתכן פשיטא ובודאי דאמרינן דאתרעא זילא קא מכוין באומן כיוצא בזה בקי במלאכתו ולוק' מעותיו שלא בהקדמה אבל דנימא דאתרעא זילא קא מכוין באי זה שיהיה זה אי אפשר שהרי גלה דעתו פעם ראשונה ושנייה ובלי ספק שאם באנו לידי כך היינו אומרים דתרוייהו היה להם לפר' וכיון דשניה' פשעו לא יהיה כדברי זה ולא כדברי זה אלא משמנין כמו שכתב הרמב"ן ז"ל כנז"ל סוף דבר שכפי מה שהשיגה ידי מן העיון ומן התלמוד ומן רבותי' הפוסקים ומתוך השערה השכלית נראה לי מה שאמרתי שיתן לו בפחות שבאומנים כיוצא בו נאם הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |