שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שלד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה שראובן נתן ומכר סחור' לשמעון ולבנו בהקפה והרשה ראובן לשמעון שילך למכור הסחורה למ"ה בתנאי שיעזוב בנו בעיר והיה קצב זמן הפרעון שנה אחת ושמעון הלך עם סחורתו למדינת הים כי על דעת כן קנה והניח בנו בעיר ונתעכב בנו שם ושמעון איחר מזמן הקצוב שתי שנים כי לא בא מידו עוד או שבא ולא רצה ושל' משם כתבים לראובן שאם ירצה ליפרע מחובו בבגדים לערך כך הנה מה טוב ואם לאו שלא יפרע והגזמות הרב' האמת שהיה טוען שמעון בהגזמותיו שבדין היה עושה מה שהיה עושה מטעמים ידועים אצלו סוף דבר שלסוף רצה שמעון לפרוע כל החוב משלם בבגדים שהעבירם לערך שלקחם וב' שלישים בדיטאש שיהיו לרצון ראובן ובפרט שיהיו בטוחים אצל ראובן הנזכר וקודם שמסר בן שמעון בדיטאש לראובן שאל ממנו מחילות בדיני ישראל ובדיני אומות העולם ונכנס הנש' ונעלה כה"ר יצחק אברבנאל יצ"ו ביניהם לפשרן ועל ידו נתפשרו ראובן ושמעון ולא רצה ליתן לו מחילה גמורה רק מהשטר חוב שהיה לו ושישאר עוד תביעה אצלו מקצת אלכאנפורה שנתן ביד ראובן ומכל השאר עשה לו מחילה גמורה וזה תוקף לשון המחילה אחר שכתוב בשטר המחילה שהודה ראובן שנתפרע כו' ושלא נשאר כו':
כתב ונתחייב ראובן הנז' להעמיד ולקיים פטורים ומחילה זו כולו ולסלק כו' כל עורר וטוען שיטעון כו' מיום שנברא העולם כו' באופן שלא יגיע שום נזק והפסד ומעתה ומעכשו פסל ראובן פיסול גמור על עצמו ועל ב"כ כל עדות בין בשטר בין בעל פה שינגד או יסטור או יבטל שום דבר מכל הנז' כו' עד והעיד על עצמו ראובן שלא מסר שום מודעא על שום דבר מכל הנז' ושלא מחל ושלא נתחייב מחמת שום אונס בעולם אלא בלב שלם ונפש חפצה ודעת שלימה ומעתה פסל כו' עד והאמין ראובן לשמעון ולבנו נאמנות גמורה כשני עדים כשרים כו' ורצה שבכל הדברים תהיה יד הנמחלים הנז' וב"כ על העליונה ולגמור ולקיים כל הנז' ושלא לבא ושלא להתעצם בדין כדי לבא נגד שום דבר כו' נטל קנין גמור כו' ונשבע שבועה חמורה בשי"ת בתקיעת כף כראוי לדעת המק"ב ולדעת הנשבעים באמת ולדעת רבים מפורשים בלי שום מרמה וערמה ובלי שום פתח התר וחרטה כלל ע"כ תורף תוקף המחילה. ועתה ר' תקפו יצרו ובקש תואנות רבות רעות לנפשו לתבוע ולטעון נגד שמעון בדין ולפי הנראה אין לו דבר לטעון רק שעבר ראובן הזמן הרבה ועבירה גוררת עבירה שמבקש צד וצדדים לאכול רבית וטענתו של ראובן שמורה התר לעצמו ואומר שהמחילה היה באונס כי שמעון היה במ"ה ואע"פ שבנו היה פה העירה שאלוניקי ולא היה זז מן העיר כי אם ברשות ר' מ"מ לא היה ספק בידו לפרוע סך החוב הנז' מפנ' יראתו שלא יוכל לגבות חובו עשה מה שעשה:
גם טען שמסר מודעא גדולה וארוכה עד מאד גם טוען שקודם המחילה נתן במתנה גמורה חוב זה לאחיו ולאמו וא"כ לא היה יכול למחול מה שאינו שלו עד כה נשמע מטענת ראובן:
תשובה
תחלת דברי וראשי אמרי אומר כי שאלה כזאת לא שאלה ממני אדם אם לא שתוכן הדברים עברו לפני ונבהלתי מראות נעותי משמע חלול ה' ותורתו וח"ו עמי הארץ אומרים אין תורה אם פ' שהוא מוחזק לבעל תורה עובר על שבועות כ"כ חמורות מה יעשו שאר העם גם שמעתי א"כ מה תקנה יש בעולם לעשות פשרה או מחילה דברים אלו נכנסו כארס בקרבי עד ששמתי מחשבתי לראות מה מקום מצא לתלות בו את עצמו ולא מצאתי כמו שאומר גרסינן בפ' חזקת הבתים אמרי נהרדעי מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסא דפלניא לא מודעא היא ופריך בגמרא מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנתא גלוי מלתא בעלמא היא ומסיק לעולם דזביני ומודה רבא דאניס כו' ופירש רשב"ם ז"ל אי במודעא דמסר אגיטא ואמתנתא לא צריך כולי האי עד וכן המתנה שאני מקנה לפלוני אנוס אני ואיני מקנה אותה לפלוני ברצוני תהא מבוטלת אע"ג דלא ידעי אונסא דגלוי מלתא היא כלומר הרבה בני אדם יוכלולידעאנסו דכיון דאינו מקבלממון בגטזה ולא במתנה אם איתא דניחא ליה ליתנם מדעתו למה לו למסור מודעה ואי לא ניחא ליה ליתן גט למה לו ליתן אלא ודאי נאנס שמעינן מהכא דבזביניה צריך שידעו העדים באונסא ובמתנה לא צריך וכן במחילה הוי כמו מתנה וכתבו בתוס' דכיון דביטל מודעא בזביני הוי ביטול אבל במתנה אי ידעי' באונסיה לא מהני ביטול כו' עד ומיהו אי לא ידעי' באונסי' ומבטל מודעא נראה שביטולו ביטול וכ"כ הטור ס"ס ר"ה בשם אביו וכן בהגה' באשרי ריב"ם אומר דבמתנה אפילו לא מסר מודעא כו' עד והיכא שמסר מודעא ואח"כ עשוהו עד שנתרצה בו לא נתבטל המודעא עד שיבטל המודעא בפי' וכן בהגהות מיימוני' פי' בשם רשב"ם כתב בשכופין אותו לבטל המודע' שמועיל אף בגט ביטול מודעא בכל ענין אפי' אמר בשעת מודעא כל מה שאבטל כו' וכן בסמ"ג כתב כן:
א"כ דעת כל אלו הגדולים דמהני ביטול מודע' אפילו במתנה כל עוד דלא ידעינן באנסיה והכא פשיטא דלא ידעינן באנסיה בכמה טעמים הא' כי האונס שראובן אומר הוא שהיה כותב לו שמעון שאם לא יעשה כך שילך ויעמוד שם בפראנקיא' כל ימיו ושלא יתן לו פרוטה וכל אלה דברי רוח למודה על האמת אם מפני דגזים איניש ולא עביד וכמ"ש מהררי"ק בשרש קפ"ו וטריחא לי מלתא להעתיק הלשון כל הרוצה בה יבקשנה רק שאני לומד ממנה שאין לחלק בין איסור חמור לאיסור קל דמאחר שעבר על ד"ת אי עביד אמרי' גזים איניש כו' וגם כי היה עובר על הזמן אפשר היה אנוס ולא בא מידו עוד ועוד שמעשים בכל אנשים צדיקים ומוחזקים לכשרים עושים כן ובפרט כי מי יודע אם היה לו טענה לעשות כך כי שמעון אומר שאינהו ראובן בסחורתו שנתן לו ולא היה לו יכולת להראות פה שאלונקי כי לא ראה דבר ממנה עד שהגיע לאנקונה ועוד שמי לא ידע ולא יבין כי הגזמות שמעון הבל המה וכי יעלה על הדעת שבעבור ריוח כל ממון שבעולם יניח אשתו ובניו ובנותיו גדולים והקטנים ובפרט בנו חמודו שהיה פה שאלוניקי והיו מניחין אותו במאסר כל ימיו אם לא יפרע כ"ש מי הגיד לנו שלא היה לו לבן שמעון ספק ויכולת כל הסך ויותר ואפי' נאמר כי לא היה לו משלו מי הגיד לנו שלא שלח לבנו מעות ובפרט שכפי הנשמע היה זה בודאי ששלח לו אביו שמעון הנז' לבנו סחורה כדי שיוכל לפרוע כל החוב וזה קודם שעשה המחילה ונודע זה לראובן:
וא"כ פשיטא דא"א לומר בעולם הכרנו באונסו ואחר שהיה לו ראובן שטר חתום וקיים על שמעון ועל בנו באופן שלא היה בא מיד הלווים החייבים לכפור מאומה אפי' שוה פרוטה מכל אלה הטעמים יאמר כל בן דעת שא"א לעדים בעולם לומ' הכרנו באונסו וכ"ש למ"ש הר"ן ז"ל בשם רבנו יונה וגם רבותיו שאם אנסוהו עד שביטל המודעה שמסר מכרו קיים עיין בהלכות הרי"ף פרק ח"ה דף קע"ה וגם בדברי הר"ן שעל הלכות הרי"ף במסכת גיטין פ' השולח כ"ש שעינינו הרואות שלא נתקיים מ"ש שמעון שהיה רוצה לפרוע בבגדים אלא שפרע במעות בדיטאש וראיה עוד לדבר שלא רצה למחול לו על הכל אלא שכ' בשט' המחילה שלא היה מוחל לו כי אם דבר פ' ולא דבר פ' נראי' הדברי' שברצונו היה עוש' מה שהיה עושה ומאי דהוה צבי הוה מחיל כו' כלל הדברים שא"א לומר הכרנו באנסו וא"כ לדעת כל הגדולים שהזכרתי לעיל המחילה היא מחילה ואפי' את"ל שג"כ יש גדולים דסברי דאי כתב במודעא אפי' שמבטל כו' לא מהני ביטול מ"מ מי הוא זה ואי זהו שירצה להוציא ממון נגד התוספות וכל הנ"ל ואע"ג דדבר זה פשוט גם זה ימצא המעיין בתשוב' מהררי"ק ז"ל הנ"ל בענין כזה שכתב ובר מן דין מי יוציא ממון מיד המוחזק בטענת אונס דלא מוכח כיון דלא מסר מודעא ע"כ ואע"ג דבנ"ד מסר מודעא כבר אמרתי דדעת כל הנ"ל דמהני ביטול ובמעשה דמהררי"ק לא היה מודע' ולא ביטול. עוד הביא בתשובה הנז' דעת ר"י בר ברזילי דכתב וז"ל אם האונ' ידוע וברור אצל העדים הן בתליות או בהכאו' אבל לא מסר מודעא ומכר ונתן נתקיים המעשה א"כ נר' דלדעתו ה"ה והוא הטעם דאם ביטל המודע' מהני הביטול לדעת זה. כל זה אמרתי באת"ל דמחילה זו דין מתנה יש לה אמנם האמת הברור דלכל הפחות א"א לומר אלא דדמי למכר וזה ברור מלשון של רשב"ם שהבאתי דכתב דכיון דאינו מקבל ממון במתנה כו' וכן נתברר לי מתשובת מהררי"ק הנ"ל שהביא בשלהי תשובתו תשובת רשב"א וז"ל השאלה מי שנשבע לפרוע לו מעות לזמן וכשהגיע הזמן הכריח האדון למלוה להאריך הזמן ללוה והמלוה מסר מודעא שהוא מאריך באונס מי נפטר בכך או לא. תשובה כל שבאונס לאו כלום הוא דמאי שנא מתליוה ויהיב דאף זה לא מקבל מידי בהארכת הזמן ולא עוד אלא אפי' נתנו לו קצת מעות דבמכר דכותיה אמרינן אגב אנסיה דזוזי גמר ומקני אם מסר מודעא המודעא מבטלת המכר והוכיח מהררי"ק ז"ל מתשובת זו ודאפי' אין המעות מגיעות להנאת אריכת הזמן דאפי"ה חשיב כתליוה וזבין מכל מה שאמרנו מוכח בהדיא דהיכא דאיכא זוזי לא מתנה ומחילה מיקרי אלא דין זביני אית ליה וכבר הוכחנו דבזביני רוב הפוסקים סברי דמהני ביטול אפי"ה דידעינן באנסיה וזה ברור יותר בדברי הרמב"ם ז"ל הלכות קנין פ"י שכתב וז"ל בד"א במוכר או עושה פשרה אבל במתנה או במחילה כו' הרי כתב בפי' דפשרה הוי מכר ולא מתנה מיקרי ואע"ג דלדעת הרמב"ם והרי"ף נראה דהיכא דידעי' באנסיה ועשה מודעא ואמר שכל קנין שעושה לבטל המודעא שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס כו דלא מהני ביטול כבר אמרתי שאפי' נניח שלדברי אלו הגדולים בנ"ד אי הוה ידעינן באונסיה לא הוה מועיל ביטול מודעא מ"מ אחר שהתוס' והרא"ש ורוב האחרונים לא ס"ל הכי אית לן למימר דאינהו ידעי בדברי הרי"ף והרמב"ם טפי מינן ולא נראה בעיניהם דבריהם אנן בתר בתראי אית לן למיזל דהלכ' כבתרא בכל מקום כ"ש לגבי ממונא דהמע"ה ואין להוציא ממון מיד המוחזק והייתי יכול להאריך בזה אלא דמלת' דפשיטא ומרגל בפומייהו דאינשי הוא זה כ"ש דבנ"ד אפשר דכ"ע מודו כמו שנר' קצת בדברי הטור בסי' הנ"ל שאחר שכת' סבר' רב האי כתב וכ"כ הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכ"כ הרמ"ה דלא מהני ביטול בזביני עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אנסי או שהודה שלא מסר כו' דהודאת בע"ד כמאה עדים דמו הרי שהשוה הודאת עצמו כהעדאת העדי' ופשי' דלכ"ע בהעדאת העדים מהני ביטול וא"כ גם בהודא' עצמו ובנ"ד איכא הודאת עצמו כנז' כ"ש שאין אנו צריכים כלל לכך @77[וכל שכן אם נצרף סברת רבנו אפרים דס"נ שצריך שעידי המכר הם הם עדים המודע' כדאי' בהג' מיימוניות פרק י' מה' מכירה:]@88 דכבר אמרנו דבנ"ד א"א לידע באנסו לא עתה ולא בזמן שמסר המודע' ולא בזמן שעשה המחילה וסהדי דחתימי אמודעא כזו לא כדין עשו ועולה חתמו כל זה הארכתי לרווחא דמלתא כי נ"ד ליכא אונס כלל והא לך תשובת הרא"ש על ענין הדומה לזה ממש כלל ע"א ולא אחוש להאריך על ענין התשו' להעתיק' כלה שהרוצה לראות' יראנה במקומ' אלא מקצ' דברי התשובה הנוגעים אל הענין וז"ל ונדין זה דומה לשאר מחילו' אדם התוב' לחברו הרבה והלה כופר ומפשרי' ביניהם ונותן לו מקצת ומוחל השאר אטו אם זה מסר מודעא תהיה המחילה בטלה א"כ לא תועיל שום פשרה ומחילה בקנין אלא ודאי לא אנסא הוא כו' עד הילכך אי מהני מודעא היכא שאומר לעדי' פ' חייב לי כך וכך וכופר לי ואני צריך לפש עמו למחוללו אני מוסר מודעא לפניכם על המחילה כי אנוס אני פן אפסיד ממוני א"כ בלא מודעא היתה נמי מחילה בטלה כי אונס זה ידוע לכל שמחמ' שלא רצה ליתן לו כל תביעתו הוצרך לפשר עמו אלא ודאי לא אונסא הוא ולא הויא מודע' נרא' בפי' שאין לנו לומר שבעבור שאדם תובע לחבירו והוא אינו רוצה לפרוע בעבור תביעה שיש לו עליו ובעבו' אי זה טעם שאינו ידוע לנו כי אפשר שיש לו דין וע"י כך נתפשר עמו שבעבור כן נאמר שזה אונס אלא ודאי לאו אונס הוא והמחילה מחילה כ"ש בנ"ד שאנו רואים שלא היה אנוס מכמה טעמים שכתבנו וכן ג"כ קודם שראיתי כל זה הייתי מדקדק כן מתשו' הרש"בא שכתב וז"ל מי שמסר מודעא על זביני וכתב בשטר המודעא ידענא באונס' ובשטר המכר כתב בדלא אניסנא ושהוא מבטל כל מודעא הסכימו גדולי האחרונים ז"ל שביטול זה מועיל כו' עד ודוקא בזביני אבל במתנה ומחילה לא וכל שמסר מודעא כו' עד וכל דליכא זוזי מחילה ומתנה באונס אינה כלום. ואיכא למידק בלשון הרב ז"ל דה"ל למכתב וכל מחילה ומתנ' באונס אינה כלום ומה להזכיר וכל דליכא זוזי כו' אלא שנראה בפירוש דהיכא דאיכא זוזי הו"ל כמכר ואפי' ידענא באנסיה מועיל ביטול המודעא כמו שכתבנו הרי נתברר מכל מה שאמרנו שראובן התובע הבל יפצה פיו לענין ממון כי המחילה שרירא וקיימא מכמה אנפי ולא יחרוך רמיה צידו וזיופיו אינם מועילים אפי' אם היה לו אי זו מיץ תביעה עליו שהרי אפי' היה מחילה ומתנה בכדי ביטול המודעות מהנו היכא דלא ידעינן באנסיה לדעת התוספות והרא"ש וכל הגדולים הנ"ל וכ"ש דבנ"ד לאו מתנה ומחילה בכדי היא בעבור מעות שנתן לו לכל הפחות שוה למכר דחגב זוזי גמר ומקני וכבר כתבנו שאפי' לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דהיכא דידעינן באונסיה לא מהני ביטול מודעא מ"מ בנ"ד אפי' ידעינן באנסיה שכיון שכתב והעיד על עצמו כו' הודאת בע"ד כמאה עדים דמו כמ"ש הרמ"ה כנ"ל אע"פ שדעתי כדעת הרי"ף וכ"ש וק"ו ג"כ שכבר אמרנו שבנדון שלנו א"א לשום בן דעת ידענו באונסי' וא"כ לדעת כ"ע מהני ביטול המודעו' כיון דזביני הוא כמו שהוכחנו וכ"ש שכל הטורח והאריכות הזה היה צריך אם לא הוה פורע שמעון לראובן כל חוב הכתוב בשטר משלם אלא מקצת מן החוב והשאר היה מוחל לו אמנם שמעון פרע לר' כל חובו עד פרוטה אחרונ' ולא קצץ לו דבר אלא שרוצה לבקש ממנו שכר בטלת מעותיו מזמן שעבר על הזמן הקצוב וכל מה שכתבנו הוח מותר לנדון זה כי אינו צריך אלא ללמוד לעצמי למקום אחר אבל התובע הזה בחשך בא ובחשך ילך ועבירה גוררת עבירה כי עבירת עוברו על השבועה גוררת לו שאלת רבית ושאלת רבית גוררת לו לעבור על השבועה שיש לו שלא לטעון כו' ואפי' לא יהיה כי אם ספק מי לא יקרע בגדיו ותיצלנה שתי אזניו בשמעו דבר מכוער כזה והרי ראובן זה העי' על עצמו שכל מה שעשה שמעון כדין ומשפט עשה ושהאמת אתו שראובן זה אינהו והעלה על הסחורה יותר ויותר משווי המעות שקנה אותה לכפור באמונתו כי סופו מוכיח על תחלתו גם במה שטוען שנתן החוב הנז' לאמו ולאחיו אולת היא לו וכלימ' כי גם שיהיה כדבריו לא מיבעיא לדעת הרמ"ה והרא"ש שכתבו שאפי' כתב לוה למלוה משתעבדינא לך ולכל דאתי מחמתך אם מכרו מלוה וחזר ומחלו דאפי"ה הוי מחול וא"כ פשיטא דלא הרויח במתנה כלל אלא אפי' לדעת הראב"ד וב"ה שכתבו ששוב אינו יכול למחול מ"מ הוא בעצמו נתן השבועה לשמעון וק"ל הלכתא אותיות כו' ובנ"ד לא יש לא זה ולא זה כ"ש שהשבועה חמורה לאלי"ם לסלק כו' ואין ספק שצריך כפרה נאם הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |