שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שכג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן ציה מחמת מיתה כמה דברים ובתוכם צוה מחמ' מית' ענין וז"ל אנו עדים ח"מ נכנסני לבקר את ר' ומצאנו אותו חולה מושכב על מטתו אך דבריו נכונים ומיושבים בפיו כי נכנסנו עמו בדברים עד שנתברר לנו שהיה בדעתו כו' וצוה כמה דברים כו' ובכללם צוה מחמת מיתה ונתן במתנה גמורה מנכסיו לאחותי דיניא ריינא אשת פלוני ק' אלפים לבנים טובים נפרעים לאלתר ונתונים לה במתנה גמורה ושלמה מתנת פרהסיא מתנת עלמין עוד צוה מחמת מיתה שתדור אחותו לאה ובניה מהיום ועד עשרים שנה רצופות באותה דירה אשר היא ובניה דרים בה היום אשר היא בקצה חצרו הם העליות אשר נוכח חצר שמעון בכל אותה דירה עליונה שאחותי הנז' דרה בה עכשו צוה ראובן הנז' מחמת מיתה שתדור אחותו הנז' ובניה אחריה כל העשרי' שנה הנז' בלי שום כסף ומחיר בעולם בלי שיהיה כח ביד יורשיו של ראובן הנז' להוציא אותה ולא את בניה מהדיר' הנז' ולא ליטול שום שכירות מהם עד השלמת עשרים שנה בשום אופן בעולם היה זה כו' והנה דרה אחות הנפטר בה קצת ימים או שנים ונפטרה גם היא ונשארו בעלה ובניה של הנפטרת יותר מח' שנים בבית ואין דובר להם דבר:
ועתה יורשי ראובן רוצים להוציא לאב ובנים מן הבית באומרם כי לא חלה צואת השכיב מרע כיון שלא נתן הבית לדור רק שאמר שתדור ודירה הוי דבר שאין בו ממש והיורשים יורשי הנפטרת טועני' שאמם דרה וזכתה בבית כמה ימים אחר פטירת אחיה והם ג"כ אחריה ולא ערער אדם בצאוה נר' ודאי שעכשו רוח אחרת עבר עליהם ולא יועיל להם ולא עוד אלא שהדבר ברור כשמש כי כונתו גלויה ומפורסמת לתת לה הבית ממש לדירה הן מחמ' שאהב' נפשו ארב' הן מחמ' שנתן לה מתנה גמורה מחמת מיתה וגם דירת הבית הנז' אשר היתה האחות ובניה בתוכה מוחזקת בבית הנז' ע"כ תורף טענות ב' הכתות יורנו רבנו הדין עם מי:
תשובה
לכאורה היה נראה שהדין עם יורשי ר' מהא דאמר בגמרא פרק מי שמת אמר רבא אמר רב נחמן ש"מ שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלים עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תני דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו ע"כ ופירש רשב"ם שהדירה אינו דבר שיש בו ממש להקנותה ולטעם זה נראה הסכימו רוב הפוסקים הרמב"ם ז"ל פ' כ"ה מהלכות מכירה כתב וזה לשונו אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה אלא דבר שיש בו ממש אבל דבר שאין בו ממש אינו מקנה כיצד אין אדם מקנה ריח התפוח הזה או טעם הדבש הזה או עין הבדולח וכן כל כיוצא בזה לפיכך המקנה לחברו אכילת פירות דקל זה או דירת בית זה לא קנה עד שיקנה לו גוף הבית לדון בו או גוף האילן לאכול פירותיו כמו שיתבאר ע"כ: וק"ל למה לא ערב הרמב"ם ותני אכילת פירות ודירת הבית עם הנך דלעיל ולא עוד אלא דתני לפיכך כו' דנראה באלו לא הוזכרו אכילת פירות ודירת הבית בהדי' בגמרא והלא מימר' דרב נחמן מבוארת בגמרא כנ"ל אלא דודאי אכילת פירות ודירת הבית אפשר דלא הוי טעמא משום דלא הוי דבר שאין בו ממש אלא טעמא אחרינא אית להו וכמו שנבאר בס"ד לכן לא ערבן אלא שדעתו דטעמא דהני כטעמא דהני וכן דעת הטור ח"מ סי' רי"ב שכתב וז"ל אין אדם מקנה לאחר בין במכר בין במתנה אלא דבר שיש בו ממש אבל דבר שאין בו ממש אין קנין נתפש בו כו' עד הקנה לחברו דירת ביתו אינו נתפש בקנין ע"כ מכל זה היה נראה לכאורה שהדין פשוט שלא זכתה לאה ולא בניה במתנה זו ויש כח ליורשי ראובן להוציא ללאה אם היתה בחיים או לבניה מן הבית אבל לע"ד נראה דכד מעיינת ביה שפיר בנ"ד לא הוי דינא הכי אלא ודאי זכתה לאה ובניה אחריה בבית הנז' עד תשלו' הזמן הנז' בצואה והטעם לזה כמו שאבאר בע"ה כתב הרמב"ן בתשובה סי' נ"ח דסתם אדם רוצה לקיים מתנותיו וכל שאפשר לדון כן נדון עכ"ל. וא"כ כיון שהאמת שראובן זה הפליא לעשות עם אחותו זאת הפלא ופלא כי אהבת נפשו אהבה וכן לבניה עד שצוה לתת לה מנכסיו מתנה גדולה כנז' בשאלה ועוד נתן לה דירת הבית הנז' כנז' ואם בסתם בני אדם יש לנו לדון ולומר שרוצה לקיים מתנותיו וכל שאפשר לדון כן נדון כ"ש וק"ו באיש זה דאנן סהדי שדעתו היה שתתקיים צואתו לעשות נחת רוח לאחותו ולבניה אחריה אשר על כן אני אומר שיש לנו מקום לדון שמתנה זו קיימת אחר הצעה קטנה והיא זאת דהאי מימרא דרב נחמן חדושא הוי כיון דחזינן דקמתמה תלמודא עלויה וקאמר למימרא דסבר רב נחמן מלתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע מלתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע והא אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר תנו הלואתו לפלוני הלואתו לפלוני ומשני אמר רב פפא הואיל ויורש יורשה ומדקמתמה תלמודא ואיצטרך לשנויי ודאי דחידוש הוא וא"כ ראוי לנו לומר אין לך בו אלא חדושו ונימא דע"כ לא קאמר רב נחמן ידור פלוני בבית זה כו' לא אמר כלום אלא בשכיב מרע שנותן לאדם שאין לו אחיז' כלל בבית אלא שעתה רוצה ליכנס מחמת צואת הש"מ אז נאמר לא תכנס כי לא נתן לך דבר שיש בו ממש שהוא גוף הבית רק הדירה שהוא דבר שאין בו ממש ואינה נאחז בקנין אבל בנ"ד שאחות ראובן ובניה היו דרים בבית קודם הצואה ובשעת הצואה היו מחזיקין בגוף הבית לא קאמר בכי האי מלתא רב נחמן דלא אמר כלום דהתם כשאמר ידור פלוני כו' צריך להוסיף ולומר אני נותן הבית שידור בה קאמר משום הכי לא אמר כלום אבל עתה אין אנו צריכי' להוסיף דבר אלא שאמר שידור עשרים שנה כמו שהם דרים עתה שהם בתוך הבית שיש להם אחיזה בגוף הבית ממש וק"ל חלוק זה וכדי שלא יהיה זה לי כחלום בלי פתרון ובלי ראיה ראיתי לכתוב מנין לי כח לחלק מלבד הטעם הנ"ל: ואכתוב מה שכתב הרב בעל העטור ומשם יתבאר הטעם הגדול שיש לכל מי שחוננו ה' דעת לחלק החלוק שחלקתי ואל יבהלהו טענת חזקת היורשים כי היא העומדת לפנינו וז"ל העטור ז"ל אמר רבא אמר רב נחמן ש"מ שאמר ידור פ' בבית זה יאכל פירות דקל זה לא אמר לא כלום עד שיאמר תנו ביתו זה לפלו' וידור בו תנו דקל לפ' ויאכל פירותיו כדפירש במאמר ראשון רב שרירא אמר מפני שלא אמר ידור פ' כ"וכ דידור פ' שעה א' משמע עכ"ל בדקתי במאמר ראשון וכתב וזה לשונו ורב האיי כתב דדבר שאין בו ממש כגון אויר ודירה ואכילות פירות בלא גוף בכלהו לא מהני קנין ואפי' אגב ארעא ואנן דייקינן ליה מהא דגרסינן פרק מי שמת חמר רבא אמר רב נחמן ש"מ שאמר ידור פלו' כו' עד ופירשו רבוות' דדבר שאין לו גוף הוא ואיכא למשמע מיניה דאפי' יורש אינו יורש אויר בלא גוף כדגרסינן גבי הלואתו לפ' שאני התם הואיל ויורש יורשה ש"מ דדיר' ופירות יורש אינו יורשה אבל רבנו נחשון פי' מי שלא אמר ידור בו כך וכך וידור בי שעה אחת משמע והרב א"א פירש לה בהאי טעמא מיהו דייקינן לה מהא אמר רבי אבהו אמר ר"ל המוכר מעשה שדה לחברו לא עשה ולא כלום ולדי שפחתו לחברו לא עשה ולא כלום אויר חורבתו לחברו לא עשה ולא כלום אבל מוכר לו שדה ומשייר מעשר מוכר לו שפחה ומשייר ולדות מוכר לו חורבה ומשייר אוירא והיינו דגרסינן בגמ' דילן בפ' המוכר את הבית בן לוי שמכר שדה לישראל ואומר לו ע"מ שמעשר ראשון שלו מעשר ראשון שלו ואמר ר"ל זאת אומרת המוכר בית לחברו ואמר לו על מנת שדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו ודיוטא הוא ואויר שעל גבה והיינו דקאמר עלה בשלמא לרב זביד היינו דקאמר זאת אומרת ויש לשון אחר וזה עיקר:
וכן פירש הרב א"א בפי' ושמעינן מינייהו דדבר שאין בו ממש לא מיקני עכ"ל. וגם המרדכי הביא בסוף בתרא הלשון אלא שקצר הרבה ולפי שהלשון קשה קצת ההבנה ראיתי לפרשו כפי הנראה לע"ד וה"פ מדברי רבנו האיי ז"ל נראה בפי' דטעמא דידור פ' כו' לא אמר כלום הוי כדע' המפרשים דפירש דטעמא הוי משום דדירה הוי דבר שאין בו ממש שאינו נקנה בקנין וסבר ג"כ דידור כו' ויאכל פירות כו' תרוייהו מחד טעמא הוי דהוי דבר שאין בו ממש וכמו שכן הוא דעת הרמב"ם. אמנם אחרי' פירשו דדירה הוי טעמא משום דאין בו ממש אבל פירות דקל הוי משום דבר שלב"ל וכן פירש רשב"ם ז"ל וכן נראה מדברי הטור ז"ל שלא הביא בסי' רי"ב שאין אדם מקנה לחברו דבר שאין בו ממש אלא דירת בית אמנם רב האיי סבר כנ"ל וכתב הרב בעל העיטור שכפי דברי רב האיי והנמשכים אחריו נמשך דיורש אינו יורש דירת בית כיון דמשני בגמרא שאני הלואה הואיל ויורש יורשה ומשו"ה ש"מ מקנה אותה א"כ דירת בית דסבר רב נחמן שאין ש"מ מקנה אותה אם כן יורש אינו יורשה דאי הוה יורש יורש אותה הדרן קושיין לדוכתיה מ"ש מהלואה וכונת העיטור לומר שזה תימא לפי' רב האיי דלמה נאמר דדירת בית אין יורש יורש אותה וכן פירות דקל ודאי דבר תימא הוא אבל לדעת רב נחשון והנמשכים אחריו ליכא תימא כלל כמי שאבאר עוד בס"ד וכבר הרגישו התוס' שם בפרק מי שמת בדבור ש"מ שאמר הלואתו לפלו' וכתבו וז"ל ואע"ג דיורש נמי יורש דירת בית לפי שיור' גם הבית והדקל ולע"ד אכתי תימא הוי דניחא כשיורש הבית אבל אם מכר לאחר ושייר האויר לעצמו דהוי שיור וכדמוכח מההיא דרבי אבהו דלעיל:
וכ"כ הפוס' ז"ל א"כ ימשך מזה שיהיה לאדם אויר חצר או בית או שדה ובשעת מיתתו יורש אינו יורש אבל לטעם רב נחשון שכתב דדירת בית הוי מטעמא דידור שעה אחת משמע וכמו כן לע"ד כשיאמר יאכל פירות דקל גרגיר אחד או שנים משמע ודאי להאי טעמא ליכא למימר דיורש אינו יורשה וק"ל ולזה אמר שהרב אביו ז"ל הסכים לדעת רב נחשון אמר עוד מיהו דייקינן כו' הכונה לא מפני שפי' רב נחשו והנמשכים אחריו דטעמא דידור פלו' בבית זה הוי משום דשע' א' משמע נימא דס"ל דשייך קנין בדבר שאין בו ממש דהא ודאי ליתא דאע"ג דלפי דעת' ליכא למשמ' דלא שייך קנין בדבר שאין בו ממש מהא דאמר רב נחמן ידור פ' כו' משום דהתם לא מטעמא דאין בו ממש אלא מטעמא אחרינא הוי מ"מ הא שמעינן דלא שייך קנין בדבר שאין בו ממש מדוכתא אחרינא מההוא דרבי אבהו ומ"מ למדנו לפי דעתם דאדם מוריש ליורש אויר ופירות דקל אע"ג דאין בי ממש ומ"ה אם אמר ש"מ ידור פ' בבית זה זמן כך מהני מידי דהוה אהלואתי לפלו' דהוי הלואתו לפלו' אע"ג דליתיה בבריא אית' בש"מ הכא נמי בידור פלו' אע"ג דליתיה בבריא אע"ג שקצב זמן איתיה בש"מ כיון שקצב זמן כנ"ל למדנו דלדעת רב נחשון ולדעת רב שרירא ובעל העטור ואביו זכתה לאה בבית וגם זכו בניה אחריה כל זמן הקציב בצואה ואפי' לא היו דרים באותה שעה בבית וא"כ אפי' שנראה שלפי דעת שאר הפוסקים אין חלוק בין אמר ידור פלונ' סתם לידור זמן פ' כיון דהוי טעמא משום דהוי דבר שאין בו ממש ואינו נתפש בקנין וכ"כ התוספות בפרק מי שמת בדבור ש"מ שאמר הלוא' לפלו' כו' מ"מ אחר שמצאנו גאוני עולם מחלקים בין סתם למפרש זמן ומרגלא בפי כל חכם לב דאפושי מחלוקת לא מפשינן יש לנו לקרב הסברו' כל האפשר ולומר דע"כ לא פליגי הני רבוותא אלא במי שאמר ידור פלוני כו' ולא היה לפ' שום אחיזה בבית אלא שהיה חוץ לבית בהא הוא דפליגי דהני אמרי מהני אם פירש זמן והני אמרי דלא מהני אבל כשישנו לפ' ההוא בתוך הבית וקוצב עכשו לו זמן שישב שם עד זמן כך כ"ע מודו דמהני דא"צ לומר בית זה אני נותן כדי שידור בו זמן פ' כדי שיהיה דבר הנתפש בקנין הא ודאי אינו שכבר יש לו גוף ואינו מחדש עתה קנין מחדש רק שימשך הקנין שיש לאחותו בגוף הבית שעת' ימשך עשרים שנה ולא יות' ונראה בעיני דעדיף חלוק זה מההוא דפרק הכותב על מתניתין דהכותב לאשתי דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות כו' ואמרי' בגמ' תני רבי חייא האומר ופיר' רש"י ז"ל תני רבי חייא האומר לאשתו ולא תני הכות' דאשמועינן דבאמירה בעלמא נמי סליק נפשיה בלא קנין וכתיב' ופריך בגמרא וכי כתב לה הכי מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה ידי מסולקין הימנה לא אמר כלום כו' עד איבעיא להו קני מידו מהו ופירש רש"י ז"ל אבריייתא דהאומר קאי דקתני לא אמר כלום וטעמא משום גריעותא דלישנא הוא מהו מי אמרינן לא תקנה בחליפין הללו כלום ולא אמר עליה אלא לשון דין ודברים או דלמא אין חליפין באים אלא לדבר שיש בי ממש שזה קונה לו ומקנה לו את החפץ המכר או המתנה ועל גופה של קרקע קנו מידו ומתנה גמורה היא אמר רב יוסף מדין ודברים קנ' מידו ופרש"י מה שפירש על הקנין קנו מידו והוא לשון דין ודברים ואינו כלום אמר אביי מסתבר' מילתא דרב יוסף בעורר אבל בעומד אגופא של קרק' קנו מידו ופרש"י בעורר כשבא חברו להחזיק בחלקו מיד עמד וערער על המתנה ואמר לא נתתי את השדה דין ודברים אמרתי לך שלא אריב עמך אבל בעומ' יום או יומי' ואחר כך ערער לא והשתא הוא דקא הדר ביה ולמדוהו לטעון כך ע"כ. למדנו מכאן דאע"ג דלרב יוסף כשאמר דין ודברים אין לי בשדה זו אעפ"י שקנו מידו אמרינן דאינו כלום מטעם גריעות הלשון ועכ"ז בא אביי וחלק ואמר מכח הסברא דמלתא דרב יוסף לא אמרה אלא בערער אבל בעומד יום אמרינן גוף השדה הקנה אעפ"י דלא משמ' כן מדבריו אמרי' דגלי דעתיה דמעיקרא כך היה דעתו כ"ש וק"ו שיש לנו לחלק ולומר דע"כ לא קאמר רב נחמן דלישנא דידור פלו' גריע ולא מהני משום דאמרינן שלא נתן לו גוף הבית אלא דירה קאמר דהוי דבר שאין בו ממש היינו במי שבא להחזיק עתה מחדש אחר אמירת הש"מ אבל במי שהיה עומד ומחזיק כבר ובשעת הצואה בגוף הבית ליכא גריעות בלשון דודאי ידור פלו' בבית גוף נתן לו כמו שהוא עתה שמחזיק ודר בה ומפרש שימשך כך וכך שנים והאמ' לע"ד דבר זה ברור ולא יחלוק עליו אלא מי שאוהב השררה והניצוח. עוד מצאתי תניא דמסייע לי תשובת הרמב"ן סי' ש"ס שכתב וז"ל על ראובן שנתן דירה לשמעון בעליה שלו והשיב שאם אמר קנו ממני שאני נותן לו דירה בביתי יש לומר שאין הקנין אלא על הדירה בלבד לא על גופו של קרקע אבל אם אמר הרי אני נותן לשמעון בעליה שלי או שנתתי לו להיות משתמש בעלי' שלי וקנינו ממנו הרי זה קנה העליה לדירה שהקנין ענין חזק וכשבא אחר מה שאמר לא דירה בלבד נתן אלא מגוף של קרקע קנו מידו ואני אומר שהדברים ק"ו ומה התם שאין חלוק אלא אם קדם הקנין לדברים או אם קדמו הדברים לקנין הקנין הבא אחר הדברים מחזיק הענין לומר שאפי' שלא אמר שהיה נותן בית אלא דירה מ"מ אנו אומרים שכיון שבא הקנין אחר הדברים לא דירה בלבד נתן אלא גוף ממש נתן בנ"ד שקדם עמידת' בגוף הבית למימר הש"מ עאכ"ו שנאמר שלא הדירה לבד אלא גוף הקרקע נתן לזמן הנז' וזה ק"ו שאין עליו תשובה ואין לומר דוקא התם דאיכא קנין והקנין ענין חזק משא"כ בנ"ד דודאי עדיף נ"ד דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ועדיף מקנין שהרי במקום שאין קנין כמו הלואתו לפלו' כו' מועיל בשכי' מרע ואדרבא קמתמה תלמודא למימרא דמלתא דליתא בברי' ליתא בש"מ והא כו' ומשמע ודאי דקים ליה לתלמודא דכל דאיתא בבריא כ"ש דאיתא בש"מ נמצא שזכתה לאה בבית ובניה אחריה שהרי הוכחנו מן הגמרא ומן הפוסקים שיש בידנו לחלק ולדון כל האפשר לקיים מתנת הניתן יהיה מי שיהיה כ"ש במי שברור לנו כשמש כונתו ודעתו ועוד הייתי יכול להוכיח דין זה לזכות ללאה ולבניה מן הטעם שכתב הרמב"ן בתשובה הנז' וז"ל ועוד שהרי החזיק שמעון בבתים ודר בהם בפני ראובן ולא ערער עליו וכיון שכן איפשר לומר שהורה שמגופו של קרקע קנו מידו וכאלו נתן לו גוף לדירה והביא ראיה מההיא דרב יוסף הנז"ל וחתם בסוף דבריו וזה נראה לי נכון א"כ גם בנ"ד לאה החזיקה אח"כ יותר משתי שנים ובניה אחריה יותר מששה שנים בפני היורשים באשר הם שכנים בחצר אחד יום ולילה עומדים יחד ולא ערערו וא"כ יש לנו לומר שהיורשים הללו ידעו שמורישם גוף הבית נתן לאחותי ולבניה לזמן הנז' וקיימו וקבלו עליהם צואת מוריש' אלא שעתה הדרי בהו ואפש' שיש בזה לעשות ק"ו ומה התם שהנותן היו דבריו גרועים וצווח ככרוכי' שמעולם לא נתן גוף עכ"ז מהני מה שדר בפניהם כדי שנאמר שגוף נתן והשתא הוא דקא הדר בנ"ד שהיורשים אין להם כח מעצמם רק גריעות לשון המצוה ואנן סהדי כ"ש שגוף הבית נתן כפי מה שמחייב השכל כ"ש שנוכ' לומר שהם ידעו החמת שגוף הבית נתן ומש"ה לא ערערו עד עתה שלמדו להם לטעון ומשום הכי עתה הם חוזרים בהם ואומרים שלא הקנה להם רק הדירה ועוד בר מדין ובר מדין אני אומר שהדין עם לאה ובניה שהרי מתו' דברי הרמב"ן בתשובה הנז' וכיוצא בנדון ההוא תשובה להרשב"א ז"ל הביאה ב"י ח"מ סי' רנ"ג נראה מדבריהם בפירוש שאפי' שלשון ידור פלו' בבית הוי לשון גרוע ולא מהני כלל משום דאמרי דירה אמר שהוא דבר שאין בו ממש גוף הבית לא מ"מ כל שאנו רואים שגלה כונתו והורה שגוף הבית נתן לדירה מהני וכמו שהוכחנו ג"כ מההוא דהכותב נמי שאעפ"י שאמר בלשון גרוע ובלתי מועיל גלוי ענין דבתר הכי מהני וא"כ זכינו לדין מטעם זה ג"כ שאין לך גלוי כונה יותר גדולה ממה שכתב באותה דירה אשר היא ובניה דרים בה היום שהרי כוונתי שכמו שהם עתה דרים ומחזיקים בגוף הבית כן ימשך הזמן עד עשרים שנה וחזר שתדור כו': עוד כתב בלי כסף ומחיר בעולם עולה בדעת שלא היה נותן גוף הבית לדירה אלא הרוח שאין בו ממש ויטלו ממנה ובניה כסף ומחיר עוד כתב מבלי שיהיה כח ביד יורשיו כו' להוציא אותה ואת בניה מהדירה ואם לא היה נותן לה גוף הבית מי הכניסה שתצא העבודה שבעיני האריכו' בזה מותר גמו' כי ודאי זכתה לאה ובניה עד הזמן הקציב בצואה וזה דבר ברור למודים על האמת ולרווחא דמלתא אני אומר דבר מדין ומדין היה אפשר לומר שזכתה לאה ובני' בבית הנז' עד הזמן הנז' דהא קי"ל באומר תנתן שדה פלו' לפלו' וירש שדה פלו' או ירש פלו' שדה פלו' ותנתן לו שדה פלו' דמהני ואע"ג דלשון ירש למי שאינו ראוי לירש לא מהני כלל ולא תפיש מידי לפי שאין אדם מתנה עמ"ש בתורה וכמי שלא אמר כלום דמי וא"ה מהני לשון ירושה שאמ' על שדה פלו' כיון שאמר לשון מתנה על שדה אחר וכת' הטור ז"ל ואפי' שהה בין זה לזה יותר מכדי דבור אף אנו נאמר דע"כ לא אמר רבי נתן דלא מהני כשאמר ידור פלו' בבית זה אלא כשאמר דבר זה לבד אבל אם נתן לו דבר אחר שחל שם המתנה נאמר דמהני שכמו שלשון ירש לא תפיס בפני עצמו כשמזכירו עם לשון מתנ' מהני הפי' שהם כב' דברים ואפי' ששהה בין זה לזה יותר מכדי דבור ולא אמרי' התם לשדה שאמר לשון מתנה יקנה ולשד' השני שאמ' לשון ירושה לא יקנה אלא מהני מזה לזה ה"נ מהני לשון מתנה בגוף הנכסים לידור בבית זה לשיגלה כונתו שנתן גוף לדור כמו שנתן גוף המעות ולא הריוח מהם לבד אע"ג דבפני עצמו לא מהני הכא מהני: ואחר זה מצאתי בדמו' ראיה בקובץ שאלת הרשב"א ז"ל בבית מדרשו של החכם כמהר"ר שמואל בנבשת נר"ו שכתב הרשב"א וז"ל הא דקי"ל ידור פלו' בבית זה דלא אמר כלום אם אמר שיירתי לי ולפ' דירה במתנה מי אמרינן כיון דלגבי נפשיה גוף לדירה אף לאותו פלו' מהני או דילמא פלגינן דבוריה תשובה נראין לי הדברים ברורים דאחר שכלל אחר עמו לכלם שייר בענין א' דומה ועדיף מאותה ששנינו כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין וקי"ל דאפי' בשתי שדות ושני בבני אדם לפי שמן הסתם אדם רוצה לקיים מתנותיו וכל שאפשר לדון כן נדון וכיון שכללם בשוה אנו דנין שיועיל מה שהוציא בשפתיו אלא שבזה יש צד אחר שדעתי נוטה שלא יצטרף עמו אותו האחר בזכות הדירה והוא שאפי' אמר והרי אני משייר גוף הבתי' לדירה לפלו' לא אמר ולא כלום כי במה זכה אותו האחר שהרי שיור יש כאן מתנה אין כאן ודי לאיש כמוך עם הרמיזות ע"כ: למדתי מתשובה זו כי היסוד הראשון יסוד מוסד מעמודי עולם הרמב"ן והרשב"א ז"ל והוא כי מכח היסוד שנתקבל להם לאמת שסתם אדם רוצה לקיים מתנותיו ושיש לנו לדין כן בכל האפשר מטעם זה הוציא ואמ' שאם אמר שיירתי לי ולפלו' במתנה דירה אע"ג שאם היה אומר שיירתי דירה לפלו' לבד לא מהני כלל כיון דלגביה דידיה מהני גם לחבריה מהני ואעפ"י שדחה זכות הא' מטע' אחר מ"מ למדנו כי היה מספיק לענין זה דאע"ג דאמר דירה גם גוף הבי' משמ' כיון דלגבי דידי' מהני והביא הראי' אשר הבאתי וכיון שיש ראיה משם גם אני אומר שיש ראיה גדולה למה שאמרתי שהדירה והנכסים הם כמו שתי שדות לאדם אחד וכמו ששתי שדות לאדם אחד מהני לשון מתנה שאמר לשדה אחד לשדה השני שאמר ירושה כך בנ"ד מהני גוף הנכסים שנתן לדירת הבית שנא' שכמו שבנכסי' נתן גוף הנכסים כך הבית נתן גוף הבית: ועוד היה אפשר לומר דמטעם אחר זכתה לאה ובניה בבית מטעם מצוה לקיים דברי המת דאמרינן בגיטין פרק השולח כי אתא רב דמי אמר רבי יוחנן מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה יורשין כופין את היורשין וכותבין לה גט שחרור ופריך עלה בגמרא אמרו לפניו רבי אמי ורבי אסי אי אתה מודה שבניה עבדים ופרש"י ז"ל אינו לשון שחרור ולא לשון הפקר אלא שלא יטריחוה בעבודתה ופיר' ומשום מצוה לקיים דברי המת הוא שאסורין להשתעבד בה וכ' הטור י"ד סי' רס"ו וז"ל כתב הרמ"ה אמר אל ישתעבדו בה יורשין לא מצו כייפי לה למעבד עבידתא כלל ולא מצו לזבונ' הכא נמי הרי צוה ליורשים שלא יוכלו להוציא ללאה ולבניה עד עשרים שנה וסלק כחם מזה וידעתי שיש להאריך בענין זה אלא מאחר שלא כתבתי מה שכתבתי אלא לרוחא לא חששתי להאריך ודי והות' במה שכתבתי וחתמתי שמי הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |