שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שכד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן נפטר לב"ע וחל"ש והניח בנים קטנים והניח חנות אחת והיתה ריקנית החנות הנ"ל ג' שנים אחר שמת בעבור שבזמן ההוא אין איש רוצה לעמוד בה בשכירו' כאשר הוא ידוע ומפורסים לכל ואחר הג' שנים הנזכרים נכנס בחנות הנז' שמעון באומרו שאבדו היתומים זכותם בעומדה ג' שנים רקנית והיתומים אומרים דמה שנאמר בהסכמות שאבד את חזקתו בעומדה ג' שנים ריקנית אינו אלא במי שהניח שכן כתו' שם שכל מי שהניח כו'. ועוד טוענים שהאפטרופוס שלהם או אמם פרעו שכירות לתוגר כל אותם הג' שנים שהיתה ריקנית אשאלה אם צריכים להביא ראיה שפרעו או דלמא מוקמינן ארעא בחזקתי' ואמרינן דפרעו ואת"ל דלא פרעו עדין יש להם זכות מחמת הטענה הא' שאביהם מת ולא הניחה על הכל יורנו מורנו ושכמ"ה:
תשובה
הרבה הפצרתי ודחיתי לשואלי דבר ולא הייתי רוצה להטפל בענין זה בהיותו נוגע ליתומים אמנם אחר שכבר ה' צוני פתוני ואפת לחוות דעתי תשובתי זאת היא שבדין ומשפט נכנס שמעון הנזכר בחנות הנ"ל כי הטעם הראשון שאומרים היתומים שכתוב בהסכמות שהניח כנז' בשאלה ומפני זה רוצים לומר דוקא משמע שהניח מעצמו אבל בכאן שהוא לא הניח אלא באונס כי מן השמים השליכוהו משם בעל כרחו טענה זאת בלי דעת היא שהרי כתוב וז"ל שכל יודי שהניח חצר או בית וישליכו אותו מהחצר או מהבית לא יוכל לבוא לאותו חצר או לאותו בית לדור בו ולא לשכור אותו לזמן ג' שני' שום יודי עד אחר שיניח אותו יודי המחזיק הראשון או ישליכו אותו מאי זה אופן שיהיה הרי לך בפי' שלא הקפידו אלא שתהיה ריקנית ג' שנים אפי' שיהיה שהשליך הגוי או התוגר בעל החצר או בע"ה ליודי שהיה בדין לגזור שיעמוד י' שנים ריקנית או יותר עכ"ז לא עשו כן אלא שהשוו המדות שכמו שהוא מניח מעצמו הבית והחצר אין נותנים לו זכות שתעמוד ריקני' אלא ג' שנים כמו כן עושים כשהגוי או התוג' משליך אותו בע"כ אין נותנים לו שתהא ריקנית אלא ג' שנים עאכ"וכ בנ"ד שהתוגר בעל החנות לא השליכו ועמדה ריקנית ג' שנים ולא עוד אלא שהדבר מבורר יותר שכן הוא כמו שכתבתי שכתוב בסוף הלשון ריקנית באיזה אופן שיהיה הרי בפי' שלא היה כונת המתקנים רק שיעמוד החצר או הבית ריקני' ג' שנים יהיה באיזה אופן שיהיה כל שעמדה ג' שנים ריקנית אבד בעל החזקה חזקתו וחוזרת להיות הפקר כבראשונה שהרוצה ליכנס שם יכנס ע"כ לטענה הראשונה. ועל הטענה השנית שטוענים היתומים שאמם או אפטרופוס פרעו שכירות האמת כי אין המחזיק צריך להביא ראיה כי מי הוא שעינים לו ואינו רוא' שטענה זו שקרית מלומד' מאיזה תלמוד שלא שמש כל צרכו והטעם שאחר שעבר ג' שנים אע"פ שעד אותה שעה היתה בחזק' הראשון תכף ומיד כשעברו הג' שנים כבר נאבדה זכות החזקה ואחר שהחזיק בה השני מדין ההסכמות כי בדין ודאי נכנס עתה שאומר הראשון ורוצה לאבד זכותו של שני לא כל כמיני' אלא צריך הראשון להביא ראיה ברורה שעדין היה פורע שכירות כיון שתלו הדבר בשיעמוד ריקנית ג' שנים ותו דקי"ל שכל הטוען תמורת המנהג צריך להביא ראיה בעדים ברורים וכמו שהייתי יכול להאריך בזה אלא שנראה לי יגיעת בשר להאריך בטענה שקרית כזאת וממשכן אני נפשי זו שטענה שקרית ושלא היו דב"מ ועוד אני אומר כי הטיבו המתקני' ע"ה שלא תלו הדבר ואמרו שתעמוד ג' שנים ריקנית או אם יפרע המחזיק הראשון שכירות כי דבר זה אין לו שחר שכל מי שאבד חזקתו ועברו ג' שנים כשירצ' לחזור ולזכו' יטעון שהיה פורע שכירות ומי היה יכול להכחישו ומה הועילו במה שיעמוד ג' שנים ריקנית אלא הא ודאי הדברי' ברורים מאד שכיון שעמד הבית או החצר ריקנית ג' שנים נאבד זכות המחזיק הראשון וזכה השני בחזקתו. שוב טען מי שרצה לטעון בשביל היתומים שהרי היה פורע המחזיק השני דמי שכירות מדי חדש בחדשו ואם היה שלא היה לו ליתום חזקה איך היה פורע לו שכירו' האמת שטענה זאת היתה טענה אם הפרש היה ביניהם שזה אומר החזקה שלי וזה היה אומר לא היה שלך אלא שלי היה מעולם ועכ"ז היה מקום לחלק והיה צריך לדקדק אבל בנדון זה אין הכחשה ביניהם אלא שזה אומר חנות זה חזקת אבי היתה וזה אמת אבל השני אומר שנאבדה חזקתך במה שעמדה ריקני' ג' שנים וגם אתה מודה לי שעמדה ריקנית ג' שנים ואתה רוצה לחזור ולהחזיק בה מכח שאני הייתי נותן לך שכירו' אני אומר לזה ג' טענות אחת שלא הייתי רוצ' לאבד זמני והייתי רוצה לעמוד שקט על שמרי ולא לילך במחלוקת עוד שהייתי שוטה כי חשבתי שהחזקה שלך שלא הפסדת זכותך עתה ידעתי כפי מה שתקנו מתקני ההסכמות שאין לך זכות עוד שלישית אני אומר שהגע עצמך שראובן יש לו בית אחת בחזקה גמורה ובא לוי ותובע לראובן חזקה זו שלי היא וראובן אמר אני אתן לך כך כל חדש או כל שנה ואח"כ נתחרט ראובן ואע"פ שפרע לו שלש שנים או יותר בשביל זה נאמר שקנה לוי וזכה בחזק' ראובן שיהיה שלו הא ודאי פשיטא דלא אחר שידענו שהחזקה לא היתה מלוי ואין לו טענה אלא שראובן היה נותן לו שכירות בכל שנה או בכל חדש הא אינו כלום ג"כ מפני שאני הייתי נותן שכירות לך תאמר שקנית מה קנין הוא זה ע"כ טענת שמעון:
נראה בעיני שטענות שמעון חזקות כראי מוצק הטענה הראשונה אמרינן בגמ' בפ' ח"ה ההוא דא"ל לחברי' מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלניא זבינ' ואכלי שני חזק' א"ל פלניא גזלנא הוא א"ל והא אית לי סהדי דאתית באורת' וא"ל זבנא ניהלי א"ל אמינא אזבון דינאי אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה ופר"שי ז"ל אמרתי למזבן פירוש אמרתי בלבי טוב לי לקנות בדמים מועטים קרקע הראוי לו ולא לטרוח לבא בדין ע"כ הא קמן שאע"פ שיש לו לאד' זכות בדבר אחד בלא ספק כדי שלא להלוך בדין רוצה להוציא מעות ואינו חושש כדי שלא לטרוח ולילך לב"ד וכ"ש כי לא היה יודע איך יפול דבר ור"ח פי' אמינא למזבן דינאי לקנות המריבות ואומר אע"פ שהוא שלי איני מוציאה מידו בלא מריבו' ודינין אקנה אותן הדינין והמריבו' באלו המעות אע"פ שעקר הארץ שלי א"כ נתבארה הטענה הראשונה שהיא יפה מאד ומ"ג עתה שלא היה נותן אלא דבר מועט גם הטענה שנית גם היא אמת וכפי האמת היא הצודקת בנ"ד ששמעון טועה היה וחשב שהיתום היה יכול להוציאו מן החנות אך אחר שנתאמת לו יודע האמת אינו רוצה להוציא ממון וראי' לדבר שהרי בפ' ח"ה אמרי' בגמ' רב ענן שקל בידקא בארעא אזל הדר גובה בארעא דחבריה אזל קמיה דרב נחמן א"ל זיל הדר כו' עד והא אחיל דאתא וסייע בגודת בגדתי א"ל מחילה בטעות הוא שלא היה יודע שאתה בונה בתוך שלו ע"כ הרי שבעל הקרקע סייע לרב ענן לבנות הכותל בתוך שלו ועכ"ז אמרי' כיון שהיה בטעות לא הוי מחילה כ"ש וק"ו בנ"ד שיש לנו לומר כיון שזה עם הארץ ולא ידע שהזכו' מהחזקה שלו ודי בזה לטענה שלישית:
אני אומר שמעיד אני עלי שמים וארץ שאחי הגדול ז"ל היה לו דין ודברים על חזקה אחת עם יהודי א' ובאו לדין לפני מרנא ורבנא כמהרר"י טאיטאצק ז"צל יחייב לאחי ז"ל וזכה את הנכרי בטענה שאין זכות למחזי' בחצר בית או חנות מתוגר אלא בשני תנאים אחד שיש לו ראיה שפרע שכירות לגוי בעל החצר ושנית שיש לו ראיה שנשתמ' בבית או בחצר או בחנות ההוא ואם חסר א' מהם אין בהן חזקה ועתה אני אומר שהיתומים אבדו החזקה בין שעברו ג' שנים רצופות שעמדה ריקנית כמו שהוכחנו למעלה ואחר שעברו הג' שנים ואבד' חזקתם כדי לחזור ולזכות בחנות היו צריכים להביא ראיה על השני דברים הנז' ולא יש שום אחת מהם א"כ נמצא בבירור מכל הראיות שכתבנו שזכה העומד היום בחנות וחתמתי שמי אני הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |