שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שיד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה ראיבן נפט' לב"ע הצדק וחל"ש והניח ממון ליורשיו ב' בני' קטנים אשר השאיר אחריו ומנה בחייו שני אפטרופוסי' ש' ולוי על מציאות עזבונו וצוה להם שלא יעשו משא ומתן בכל ממונו רק בחצי הממון והשאר יהיה מונח ושמור בבית א' מהם האפטרופוסים הללו כך עשו שהיו מתעסקים בממון ההוא ד"מ בבית שמעון שמור יחד עם ממונו במקום דנהיגי האידנא החצי והשאר היה מונח בבית אחד מהם להשתמר בחפירה אחת בביתו הנקרא שיג"ה ובתוך השיג"ה ארגז א' עם כל הממון הנז' יחד וש' האפטרו' היה לו מכס במעבר הנה' ויהי היו' תפש עבד אחד ערל שהיה בירח לקחו והניחו בביתו עד ימכור אותו לא הספיק למכרו עד שזה העבד הרשע עם כל השמירה הנז' פנה אל הממון וגנב ממון היתומי' בכלל ממון ש' וילך באשר התהלך כי מאת ה' היתה זאת ועכשו היתומי' תובעי' ממונ' משמעון באמרם שפשע האפוטרופוס בהביא העבד לביתו ואיהו דקא אפסיד אנפשיה שגנבו ממוני וגם הם נלכדו ברשתו ולא די להם אלא שפוערים פיהם לבלי חק ומאימים בכל יום ואומרים שאפי' אם הדין אין עמם יתבעו בערכאותיהם מתי ירצו ושמעון האפטרופוס פוטר עצמו באמרו כי אם ממונו נגנב בכלל ממונם והכל היה שמור יחד במקום דנהיגי האידנא להשתמר וגם העבד עם היות שהיה בלבו למכרו היה מוצא נחת רוח ובשימושו ולא היה יודע מה שבלבי כי בוחן לבות וכליות ה' ועתה ילמדנו רבנו המורה לצדקה רב להושיע יאיר עינינו באור תורתי הדין עם מי כי לך אדונני תליות עינינו להצדי' צדיק בצדקו על הדין ועל האמת וכסא כ"ת יכין לעד אמן משתחוה מרחוק אל מול תורתו ותבונתו זורחת מר ונאנח הצעיר בונפוס בן שאלתיאל:
תשובה
נראה בעיני כי אפטרופוס זה פטור ואין ליתומים עליו שום תביעה והטעם כמו שאכתוב בס"ד ראשונה יש לדעת שנפל מחלוקת בין הפוסקים על דין אפטרופוס שפשע בנכסי יתומים וג' מחלוקות בדבר. אחד מי שסובר שכל מין אפטרופוס בין אפטרופוס שמנהו אבי יתומים בין אפטרופוס שמנהו ב"ד כל' פטורים מפשיעה עד שאמרו שאין על הפטרופוס שבועה אלא שלא עכבי מנכסי היתומים להם שום דבר אבל אין נשבעים שלא פשעו וסברא זו הביאוה רבותינו בעלי התוספות בשם ה"ר חיים הכהן והביאה הריב"ה ז"ל ח"מ אעפ"י שלפעמים מניח מלהביא קצת סברות דחויות בעיניו מ"מ סברא זו הביאה סי' רצ"ו וז"ל כתב רבי חיים דאפטרופוס שפשע בנכסי יתומים שהוא פטור. הקצה השני רב האיי גאון ור"י בעל התוספות והרא"ש כלם מסכימים שכל אפטרופוס בין מנוהו ב"ד ובין מנהו אבי יתומים חייב בפשיעה. סברא שלישית שמינוהו ב"ד חייב בפשיעה משום דודאי דמשום הא לא מימנעי מלהיות אפטרופוס מנהו אבי יתומים פטור משום דאי מחייבת ליה בפשיעה מימנע ולא מקבל עליה להיות אפטרופא וכדאמרינן במתניתין דאבא שאול ורבנו דאבא שאול דהלכתא כותיה אמר דאפטרופוס שמנוהו ב"ד ישבע משום שמחשיבין אותו ב"ד אפי' שיד' שישביעוהו לא יסרב מלהיות אפטרופוס דניחא ליה שיחזיקוהו בגברא מהימן מה שאין כן אפטרופוס שמנהו אבי יתומים וכן בנ"ד אפוטרופס שמנהו אב היתומים פטור מפשיעה וזאת הסברא היא סברת הרמב"ם וכתב הרב מ"מ בפי"א מהלכות נחלות וחלקו המפרשים בדין פשיעה שהרמב"ן ז"ל סובר שאפטרופוס שמנהו אבי יתומים שפשע פטור אפי' באו עדים ע"כ ומדקאמר נחלקו המפרשים נראה שסברת הרמב"ן לאו סברת יחיד היא אלא דאחרים סברי כותיה זולת הרמב"ן ועוד שה"ר חיים הכהן מסכים עמו אלא שהוא עדיף שפוטר כל מין אפטרופוס מפשיעה וא"כ ש"מ בנ"ד אפי"ת שזה האפטרופוס פשע פטור שהרי יכול לומר קי"ל כהני רבוותא הרמב"ן וה"ר חיים ואפי' דתימא שרבי' הם המחייבים לאפטרופוס בפשיעה הא קי"ל דלא אזלינן בממון אחר רובא דאמרי' לבא להוציא הבא ראיה וטול דלמא הלכה כהרמב"ן וה"ר חיים ומספקא לא מפקינן ממונא. ואע"פי שראיתי למהרר"י קארו ז"ל פסק כר"י ז"ל במחילת כ"ת אין המנהג כן שהרי כתב מהרר"י קולום שרש קמ"ט וז"ל כי תינוקות של בת רבן יודעים אותו דספק איסורא לחומרא וספק ממונא לקולא כו' עד מי יקל ראשו נגד תורתנו להתיר איסורא מספק חלילה לא תהא כזאת בישראל וכ"ש בספק זה כי כל הפוסקים אשר כל ישראל שותים מימיהם כמו פמליא של רבותינו בעלי התוספות ורב אלפס והרמב"ם והבאים אחריהם כלם פסקו שבעלת חמש חובת ב"ד גובים מהם ופשיטא דבכה"ג אפי' ממון לא המ"ל קי"ל כפ' היחיד ודלא ככל חכמי ישראל ע"כ הא למדת דדוקא בכה"ג דכל חכמי ישראל לצד א' ויחיד לצד שני הוא דלא מצי אדם למימר קי"ל כיחיד אך בכיוצ' בנ"ד דלא מצינו לא הריף" ולא הרמב"ם דפליגי על הרמב"ן כדאי הוא הרמב"ן וה"ר חיים הכהן אילני תקיפי אינהו למסמך עלייהו ושלא להוציא ממון נגד סברתם ונגד סברת רבנו ירוחם נתיב כ"ו חלק א' וז"ל וראשון נרא' עיקר דאינו חייב אלא כו' ופטור מגנבה ואבדה ומנהו אבי יתומים פטור אפי' מפשיעה ע"כ ראיתי לכתוב בהנח' שפשע. אך אמנם הדבר פשוט בעצמו שאין כאן פשיעה דזיל קרי בי רב הוא שהרי כתב הרמב"ם והבי' לשונו הריב"ה ז"ל ח"מ הלכות פקדון וז"ל כתב הרמב"ם הורו מקצת הגאונים שהוא הדין לכל דבר שמשאו קל ואין הקרקע מאבד איתו מהרה כגון לשונות כסף ואין צ"ל של זהב ואבנים טובות שאין להם שמירה אלא בקרקע ולזה דעתי נוטה ע"כ הנך רואה שנראה שאין סברת זו מים כמת אלא שיש אחרים מקילים טפי דאין צריך קרקע ומ"מ הא איכא קרקע בנ"ד שאין לך שמירה מעולה בניקופול מן השיג"ה והטור עם היות הביא סברת הרמב"ם כתב אח"כ סברת הר"י ברצלוני שאע"פי שכן הלכה מ"מ קבלת רבותיו דהאידנא לא צריך כילי האי רק שיניח הפקדון במקו' שרגיל להניח את שלו וכתב הרא"ש ז"ל שראוי לסמוך על קבלתו והבי' ראיה מן הירושלמי דאמרינן התם אם במקום שרגיל להניח את שלו פטור והרמב"ן ז"ל הסכים לזה כמו שתרץ בב"י ובזה אין ספק ואין צורך לאורך כי הדבר ברור מכל הצדדין שאפטרופוס זה פטור ואין עליו עון אשר חטא הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |