שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שיג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ה"ר יעק' די אביל' נ"ע בהיותו מושכב על ערש דוי צוה על נכסיו וזה נוסח צואתו ביום ד' ח' לאלול משנ' הש"א דיזי קי ליואה די דאר אסו איז"ה ז' אלפי' ות"ק אספירוס קון אונה שאייה די גראנה רוזאדה אי און רופון די גראנה מוראדה אי אונה שאייה די ג"אמילוטי אי אונה כו' עד אישטו פאשטה אקי דיג"ו בפני י"ט עובדיה ובפני רבי יוסף ן' צור דישו מאש קי דישה לבנו קטן במתנה גמורה בקנין ושבועה איל קורטיג"ו מעתה ומעכשו אי איל ריסטו די שו פאזינדה קי פאגין אשו מוגיר לה כתובה אי איל ריסטו קי שי לו פאר טאן אינטרי לוס אירמאנוע שוה בשוה אי אישטו דיש"ו רבי יעקב הנז' בתורת צואה בפני פלו' ופלו' ופלו' והנ' ה"ר יעקב הנז' קם ממטתו והלך בשוק בלא משען אחר צואה זו אח"כ נפטר בלי צואה אחרת ובנו פלו' טוען ואומ' שצואה זו אינה כלום כי היא בטלה אחר שאביו עמד אחר הצואה ולכן טוען ואומר שהוא רוצה פי שנים בכל הנמצ' לאביו כי הוא הבכור ע"כ טענת רבי פ' הנז':
תשובה
נרלע"ד שהדין עם הבן הקטן ועם כי לפי האמת יש להאריך הרבה בכל פרט ופרט מצואה זו מ"מ לאהבת הקיצור אקצר ואומר כי טענת הבכור היתה טענה אם צואה זו היתה כתוב' כלשון שאר צואות ש"מ שכל צואותיו ומתנותיו אינם אלא לאחר מיתה ומאחר שהוא לא מת מאותו חולי ועמד כו' ואח' כך נפטר מחולי אחר נתבטלה הצואה שאין צרי' המצוו' לחזור בפירוש כנז' בביאו' בגמ' ובפוס' אמנם אחר שרבי יעקב הנזכר נתן החצר לבנו הקטן בק"ג כו' והשאר שיחלוקו כו' ועל זה לא נטל קנין קנה הקטן וכן הביא הטור ח"מ סי' ר"ן וז"ל נתן מקצתו לאחד בקנין והמותר לשני ראשון קונה אפי' לא מת והשני מתנת ש"מ בכלה ואם מת קנה אפילו בלא קנין ע"כ וא"כ כ"ש בנ"ד דאיכא קנין מעכשו שהבן הקטן קנה אפי' לא מת. וכ"כ הרמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ח' וז"ל אל תטעה בש"מ שכת' כל נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשו והקנה מחיים שאין זה מתנ' ש"מ אלא כשאר כל מתנות הבריאים שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואינו יכול לחזור בו וזה הלשון בעצמו הביאו הטור בסי' הנז' ומה שנר' להסתפק קצת הוא כי אחר שכתוב בצואה בלשון מניח דהיינו דיגה וכות' אח"כ במעכשו נראה דצואה זו בטלה אפי' אם היה מת מן החולי הא' כמו שנראה שכ' מהררי"ק שרש נ"ד וז"ל מי הוא שיטעה לומר דתהני לשון הנחה במתנ' בריא כיוצ' בנדון שאנו עומדין עליו והלא דבר פשוט הוא אפילו לתנוקות של ב"ר שלא עלה מעולם על לב רבינו אשר לומר דיועיל לשון הנחת היכא דבעינן שיתחיל המתנה מהיום דמדבעינן שתחול מהיום א"כ אין לו דין מתנת ש"מ אלא מתנת בריא והרי שאותה תשובה כו'. הרי לך בהדיא במתכוין ליתן לאחד מיתה הוא שאמר דמהני לשון הנחה מפני שהוא מניח נכסים אחריו כו' אבל במקום שצריך שתחול המתנה מחיים פשיטא ופשיטא שלא עלה על לב שום פוסק שיועיל לשון הנחה עכ"ל א"כ בנ"ד שכתוב מעתה ומעכשו ובשבועה שכל אלה הדברים הם דברי מתנת בריא היה אפשר לומר שלא יועיל מתנה זו אחר שכתוב בלשון מניח אמנם נראה לע"ד שגם שלפי האמת דברי מהרי"ק אינם מוכרחות כ"כ כמו שהוא אומר לפי שאפשר לומר דאין כונת הרא"ש דדוקא במתכוין ליתן לאחר מיתה אלא בכל ש"מ שנותן מתנה מצוה בלשון זה שאפי' כשנותן מעכשו אחר שהוא מושכב על מיטתו חושב שימות ולכן הרגל כל ש"מ לכתוב בזה הלשון לפי שסוף סוף הוא מניח הנכסים והולך לו אבל הבריא הנכסים והוא במקום אחד ולא שייך לשון מניח והיינו להכריח זה ממה שחל' הרא"ש בין ש"מ לבריא ולא חילק בין ש"מ המצוה וכונתו אחר מיתה ובין ש"מ המצוה ורוצה שתחול מתנתו מהיום כמו שיובן מתוך לשון הרא"ש דלא פליג אלא בין ש"מ לבריא גם נר' זה מתוך תשובת (עיין בחדשו' סי' שצ"ב ושצ"ח) הרשב"א שכתב וז"ל וששאלתם ש"מ שאמר הרי אני מניח לפ' כן וכן מנכסי אם היא לשון מתנה אם לאו עד שיאמר הרי אני נותן דבר פשוט הוא זה כי לשון הנחה בש"מ היינו לשון מתנה בין בלשון תורה בין בלשון חכמים בין בלשון בני אדם דלפי שהוא הולך לבית עולמו קורא למתנותיו הנחותיו ונכסי עזבונו וכן הלועזות בלעז וזה פשוט לא יסתפק בו שו' אדם עכ"ל: הרי נראה כי אין הפרש רק שדרך לשון הבריא בלשון מתנה והש"מ בלשון הנחה ואינו אומר לפי שהמתנותיו לאחר פטירתו או' מניח אלא שאפי' שמתנותיו יהיו מהיום אחר שהוא הולך כו' גם יש קצת ראיה לזה ממה שאמר בין בלשון תורה בין בלשון בני אדם ופשיטא דבני אדם אינם מחלקי' לכשנותנים מהיום לכשנותנים סתם שלכל אומרים הניח פלו' לפלו' כל זה נר' לי לומר שדברי מהררו"ק אינם מוכרחות במה שאומר שלשון מניח בש"מ כשאומר מהיום אינו מועיל שלפי הנלע"ד יועיל ויועי' כאשר כתבתי אבל ידעתי שאין משיבין את הארי כו' כ"ש בער כמוני היום מ"מ נלע"ד שעם שנודה ונאמר שהאמ' עם מהרי"ק ז"ל מ"מ בנדון שלנו אפי' הוא יודה ויאמר שהדין הוא כמו שאמרתי ואפי' שנאמר שלשון מניח אינו מועיל כלל בש"מ וכ"ש בבריא וזה מטעמא דאמרינן בגמ' על משנת האומר איש פלו' בני בכורי לא יטול פי שנים כו' ותני סיפ' כתב בין בתחילה בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין ומוכח בגמ' דאפי' שתי שדות לשני בני אדם כגון שאומר תנתן שדה פלו' לפלו' וירש פלו' שדה פלו' או ירש פלו' שדה פלו' ותנתן לפלו' שדה פלו' מ"מ מהני דלשון מתנ' שהזכיר לאחד מהני לאחר ואפי' שהם גופי' מוחלקים ושדו' מוחלקות שהיינו יכולים לומר שלזה שנתן בלשון מתנה קיים ולמי שאמר לשון ירושה יהיה בטל אפ"ה אמרינן שדברי שניהם קיימים וזכו שניהם מכח לשון מתנ' כ"ש בנדון שלנו דנאמר שאע"ג דלשון מניח לא הוי לשון כלל מ"מ אחר שאמר אח"כ במתנה גמורה כבר גלה שמה שאמר מניח ר"ל שהוא נותן דאל"כ אין הבנה ללשון שכתב אח"כ במתנה גמורה. ואין לומר דדוקא התם דאמר ירש ותנתן בוא"ו כמו שכתב הנמקי על המשנה הנזכ' ובשם הרשב"א וז"ל מה שהעלינו דבתוך כדי דבור מהני מתנ' דחד לירושה היינו כשאומר יירש פלו' שדה כפלו' ותנתן לפלו' שדה פ' אבל אם אמר תנתן אפי' באדם א' ושדה א' לא מהני לשון המתנה ללשון הירושה אלא אמרינן בהא תפוש לשון ראשון או לשון חסרון כמו שכתבנו לעיל כ"כ הרשב"א גבי שדה א' ואדם א' עכ"ל דוקא התם דכל א' גזרה בפני עצמה אמרינן דדוקא כשאמר בוא"ו מהני לשון מתנ' ללשון ירושה ואם לאו אלא שאמר ונתן ירש לא מהני אבל כשהכל גזרה אחת פשיטא דלא צריך וא"ו דהוא"ו אינו רק לגלות שכמו שזה לשון מתנה כמו כן וירש לדב' דאמרינן בגמ' ור"ש בן לקיש אמר לעולם לא קנה עד שיאמר פלו' ופלו' יירשו שדה פלו' ופלו' שנתתים להם במתנה וירשום וכתב רשב"ם וז"ל הילכך לא קנו עד שיאמר ירושה בתחל' ובסוף ומתנ' באמצע דהשתא יליף לשון מתנה מלשון ירושה דכי היכי דלשון ירושה נאמר לשניהם גם המתנה שבאמצע נאמרה בע"כ לשניהם דלמאן תרמייהו הרי שכשהלשון מוכרח אנו אומרים כפי הנראה מהכרח הלשון וכן הכא בנ"ד אמאי קאי במתנה גמורה אם לא שאנו מוכרחים לומר שחזר על לשון מניח שאמר בתחלה וכן אמר הנמקי על האי לישנ' דר"ל וטעמא דאע"ג דה"מ למימר שהשדה הא' לאדם א' לו לבדו נתן במתנה והשני בירושה לשני מ"מ לא אפשר משום תרתי שבללן לשון הירושה בלשון המתנה שאמר שנתתי' דקאי למה שאמר יירשו הרי נראה ברור שאעפ"י שלשון ירשו אינו מועיל מ"מ אחר שאמר אח"כ לשון שנראה שמה שאמר ירושה אינו ר"ל ירוש' ממש אלא מתנה מועיל וכן נר' מתוך לשון המשנה שכתב כתב בין בתחלה בין בסוף בין באמצע משום מתנה דבריו קיימין דנראה דכיון דהזכי' לשון מתנה באותה צואה שמועיל גם אין לומר דדוקא היכא דהזכיר לשון ירושה הוא שמועיל במקום אחר יספיק לשון מתנ' לגלות ולסייע לדין שאמ' ירש שר"ל ינתן כו' אמנם מניח לדעת האומרים שאינו מועיל בשום מקום הכא נמי לא יועיל לשון המתנה שהזכיר לסייע לשון שאין בו ממש זה אינו שהרי כתב הרשב"א באותה תשובה שהבאתי למעלה וז"ל ואפי' אמר לכתחלה לשון שאינו מספיק ואמר בסוף דבריו וסך זה יהא נתון לפ' מנכסי שאלתם אם יועיל גם זה פשוט שיועיל שהרי אמר עכשיו ינתן סך זה לפ' וגדול מזו אמרו כ' בין בתחלה כו' הרי שמדמה לשון מניח למה שאמר ירש פלוני שדה פ' ותנתן שדה פ' לפלו' דכי היכי דהתם קנו שניהם כן כשיאמר הרי אני מניח שדה פ' ותנתן שדה פלו' קנו שניהם: א"כ נראה לע"ד שבנ"ד קנה הבן הקטן החצר במתנה שנתן לו אביו בקנין ושבועה במעכשו. ומעתה יש לי לחקור לידע ולהודיע מה משפט הבת אם יש לה זכות אם לאו ונראה לע"ד שעם היות אמת שמכח הצואה פשיטא שאין לה זכות שהרי עמד גם הלשון אומר ליאה די דאר שנראה לעתיד וא"כ אינו כלום מ"מ יש ויש לה כח וזכות כמי שאומר וזה שהרי שנינו בכתובות פרק מציאת האשה רבי יאודה אומר אם השיא הבת הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונ' כי' אמ' שמואל לפרנסה שמין באב ואמרי' בגמ' הוא דאמ' כר"י כו' עד ולימא הלכ' כר"י ומשני אי אמר הלכ' כרבי יהוד' ה"א דוקא השיא דגלי דעתיה אבל לא השיא לא קמ"ל טעמא דרבי יודה דאזלינן בתר אמדנא לא שנא השיא כו' ואיכא פלוגתא בין הפוסקים אי אמדינן דעת האב בין להוסיף ובין לגרוע על עושר נכסי או דלמא דוקא לגרוע אבל להוסיף לא וכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן מיתמי טפי מעישור נכסי אבל רבו הפוסקים קמאי ובתראי דאמרי דאמדי' בין להוסיף כמ' שמביא הר"ן שכן דעת הרמב"ן ורש"י והראב"ד והרמב"ם והמ"מ דהוו בתר' טובא כתב פ"ב מהל' אישות וז"ל ובהלכות שנחלקו הגאונים בזה יש מי שאומר שהשומה הוא לפחות מן העישור ולא להוסיף ויש מי שאומר בין לפחות בין להוסיף וזהו דעת רבנו ועיקר וא"כ נראה לע"ד כי אע"פי דדעת הרא"ש דלא מפקינן כנ"ל אפשר וידים מוכיחות דדוקא היכא דליכא אלא אמדן דעת או על הרוב גלוי מלתא כההיא דהשיא לראשונה אז אמרי' דאין להוציא דסוף סוף אנו המוציאים לא האב אח' דאיכא צד למימר שלא היתה כונת האב ליתן לבתו ז' כ"כ דאיפשר דלראשונה היה דעתו כך ולשנייה לא דמהאי טעמא פליגי רבנן עליה ואמרינן פעמים שאד' עשיר בדעת והעני אח"כ ואמרינן בגמרא דמש"ה נקט במתניתין פלוגתא דרבנן ורבי יאודה בהשיא את הראשונה כו' להודיעך כחן דרבנן דאפי' גלי דעתיה אמרי רבנן דלא אזלינן בתר אמדנא משמע דאפי' רבנן לא פליגו אלא היכא דליכא אלא גלוי דעת ואפ"ה איכא אמדן אבל היכא דאמר בפי' כך וכך יש לי ליתן לבתי או היכא דנדר לבתו כך וכך משמע דלכולי עלמא לא פליגי דאי לאו הכי לשמועינן רבותא דאפי' היכא דאמר בפי' כך וכך יש לי ליתן לבתי או היכא דנדר לבתו כך וכך ומת שאפי' הכי לא יתנו וכ"ש היכא דאיכא גלוי מלתא לבד דמ"מ איכא אמדן אלא מדמהדר מתניתין לאשמועינן רבותא אליבא דרבנן ולא אשמועינן אלא בהכי משמע דהיכא דאמר בהדיא שיש לו ליתן לבתו כך וכך או שנדר לה כן ולא הספיק ליתן ומת יתנו לה וכ"ש בנ"ד שרבי יעקב הנז' נטל קנין ושבועה ליתן לה הסכום הנז' כששדך אותה גס כבר נתן ביד הארוס הסך הנז' בצואה וקנה משאר מעו' כ"כ מעות ותכשיטין לבתו ואע"פי שהאירוסין נתבטל מ"מ לא היה מצדו ואנן סהדי שהיה נותן לה יותר כדי ליקח לבתו חתן יותר נכבד מן הראשון וא"כ נראה דבר ברור שאפי' לדעת ר"ח והנמשכים אחריו שאומרים דדוקא לגרוע אמדינן ולא להוסיף בנ"ד כ"ע מודו דליכא למימר הכי אלא שבודאי יש לה ליתן כל מה שראינו שנדר לה אביה בחייו ונטל קנין ושבועה על כך וגם זכה לארוס בעדה ואפי' אם ירצה המתעקש לומר דאכתי איכא ספק קצת מ"מ יכולים אנו לומר שראוי לסמוך בדבר כזה על הפוסקים דס"ל דאמדינן להוסיף ובפרט בהיות המ"מ בתרא טובא וס"ל דהכי עיקר וכל זה אנו צריכים אם לא זכתה הבחורה בחיי אביה: אמנם זכתה בחיי אביה והנכסים תחת ידה כה"ג לית אנן צריכים למאי דכתבינן אלא שאפי' עדיין לא הגיעו לידה נראה בעיני שזכתה כמו שאמרתי וכ"ז ג"כ אני אומר אפי' בבוגרת בחיי אביה אע"פ שנראה רבנו יונה דמתני' לא איירי אלא בבנות קטנות כמו שמביא הרא"ש בפסקיו ומ"מ איני רוצה להאריך אם לא שאני אומר שכל המדקדק בדברי יראה שאין ביטול למה שאמרתי מדברי ה"ר יונה כ"ש וק"ו בזמן הרע הזה שרוב הבחורות בוגרת בחיי אביהן אח"כ משיאן וכל זה יובן לכל מעיין בפסקי הרא"ש שמביא דברי ר"י בטעמן אם לא שלא רציתי להאריך עכ"פ אני אומר שכמו שזכה הקטן גם הבחורה זכתה בנכסים שאמר אביה שהיה לו ליתן לה זהו הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |