שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' צוה מחמ' מית' שיהיו כל נכסיו לאשתו ושייר קצ' מטלט' לבן קטן אשר לו וג"כ הניח אשתו הרה ואמ' ג"כ יתנו לילד שיול' כ' וכ' מנכסיו ובתו' צוותו אמר ג"כ כו"כ מעו' שיש לי ביד פ' ופ' יהיו ג"כ לאשתי באופן שכל מה שיש לי יהיה לאשתי לבד המטלטלין שצוה ליתן לבניו הקטנים ועתה באה אלמנת ר' הנפטר וצווחת בב"ד ואמרה ללוי כו"כ מעות שהיו לבעלי בידך תנם לי כי כן צוה בעלי לפני מותו לאמר מה שבידך וכל נכסיו יהיו לי ולוי אומר לאו ב"ד דידי את ואין לך עמי דין ודברים שהמעות הללו הם בחזקת היתומים ואיני נותן לך כלום עד שיעמוד אפטרופא על היתומים ונחפש בזכותם וינתן לי מחילה או תמתין עד שיגדלו הנערים ואלמנת ר' צווחת בב"ד הנה העדים אשר צוה בעלי לפניהם שאין ליתומ' באלו המעות כלום כי כן צוה יתנו כל נכסי לאשתי לבד מה ששייר לבניו ילמדנו רבנו מורה צדק אם נזקקין לנכסי' האלו אשר ביד לוי מבלי שיעמידו אפטרופא כי אין מי שיחפוץ להיות אפטרופא ואם בקבלת העדים אשר צוה בפניהם ר' שיקבלו עדות' בפני ב"ד אם תזכה אלמנת ר' בנכסים ובממון אשר ביד לוי אשר הניח לה בעל בתור' מתנ' ע"כ:
תשובה
האמת שיש כאן ב' דינים הא' אם נזקקין לצורך הגבות האשה כתובתה או אם נזקקין ליתן לה היתר על כתובתה שהבעל נתן לה ולענין גביית הכתובה דבר פשוט הוא דנזקקין ב"ד להגבות לאלמנה כתובתה לכ"ע שהרי כ' הרמב"ם הל' מלוה ולוה וז"ל הורו מקצת הגאונים שאם היו הנכסים כנגד הכתובה בלבד או פחותים ממנה אין נזקקין לה שהרי אין כאן זכות ליתומים כו' עד וזאת הואיל והיא נוטלת הכל מה זכות יש ליתומים הקטנים בדבר זה עד שנזקקק להן ולא חשו לחן האשה עכ"ל הרמב"ם והמ"מ כתב וז"ל והנה אלו הגאונים פוסקים כלישנא קמא דגמ' דאמר משום מזוני וכרבינ' דהוא סבור הכי ומכאן יצא להם שכל זמן שאין הנכסים עודפי' על הכתובה כיון שאין זכות ליתומי' וכ"ש לדבריה שאין נזקקין לגרושה כו' עד והרב רבנו חולק עליה וזהו שכתב למעלה שנזקקין לגרושה מטעם חינה וכדברי מרימר ולזה נתכוון ולא חשו לחן האשה כלו' שהגאונים האלו לא כוונו פסק ההלכ' בשלא חשו לחן האשה ודעתו לחוש וכמ"ש למעלה וזה דעת האחרונים וכ"כ הר"א בהשגות ועיקר עכ"ל המ"מ ונר' בפי' ג"כ שכן דעת הרי"ף בפ' אלמנה נזונות דחיישי' לחינה ומגבינן לה כתובה לאלמנה וא"כ בודאי שהי' ב"ד צריכים להזקק להגבות' כתובת האלמנה ואפילו לא היו עודפים הנכסים על הכתובה ולא היה ראוי לחוש לסברת הגאונים אחר שהרי"ף והרמב"ם והר"א וכל האחרונים מסכימים לחוש לחינה ולהגבו' לאלמנה ואפי' לגרושה כתובתה וכמו שכתבת' זה ימים על מעשה אחר והיה אפי' בשכבר נשאת האשה ולא נשבעה קודם שנשאת אלא ששטר כתובתה היה לה בידה והסכימו לדעתי החכם סיני ועיקר הרים כמה"רר יוסף ן' לב נר"ו והחכם כמהר"ר בנימין אשכנזי נר"ו וחתימתם בידי וכמה מעלות טובות יש בנדון זה ואין צורך להאריך לפי ע"ד כ"ש שנדון זה אפי' לדעת הגאונים נזקקים דהא איכא מטלטלים אחרים שאם לא תגבה האשה כתובתה תאכל מהם ויפסדו ואח"כ תגבה כתובתה ופשיטא שלגבות הכתובה בנדון כזה נזקקים הב"ד של העיר ואם ח"ו לא ירצו להזקק פשיטא שיוצאים מן השורה אליבא דכ"ע ויאמר עליה' ח"ו יתום לא ישפוטו וריב כו' אבל מה שצריך לעיין הוא בחלק השני אם נזקקי' ג"כ להגבות לה היתר על הכתובה מצד המתנה שצוה בעלה אם לאו כי לזה יש פנים לכאן ולכאן כמו שאבאר בע"ה. כתב הטור ח"מ סי' ק"י וז"ל צוה אביהם ואמר תנו מנה או שדה לפ' בין אמר מנה זו או שדה זו או מנה סתם או שדה סתם נזקקין לנכסיהם אבל מעמידין להם תחלה אפטרופא כו' עד ודוקא שצוה בשטר שכתב בכתב ידו תנו מנה לפלו' וניכר שהוא כ"י אבל אם צוה בעדים אין נזקקין שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וקטן כשלא בפניו דמי והרא"ש מסכים לזה כמ"ש הטור בעצמו אבל הר"ן בפ' אלמנה נזונת בה' הרי"ף כתב ז"ל אין נזקקים לנכסי יתומים כלום אלא בשחייב מודה ושמתוה ומת בשמתי' דאז לא חיישי' לשובר ואם אמר תנו נזקקים לא במתנה קאמר דהא ודאי פשיטא דאם אמר תנו נותנים אלא תנו בחובו קאמר והיינו חייב מודה כו' עד שדה סתם או מנה סתם נזקקים ומעמידים אפטרופא פרש"י כדי שיברור כו' ואחרים פירשו דהיינו טעמא משום דחיישינן שמא כבר פרעו כו' עד אבל שדה זו כיון שייחד לו שדה או מנה ודאי קי"ל דלא פרעי' עוד כתב הרמב"ן דמקבלין עדים הללו בפני אפטרופא דכל עדי צואה מילי דיתמי הם וליכא בהו משום אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד אבל הראב"ד ז"ל העמידן במוסר דבריו לב"ד או שכתבו עדותן בשטר ואינו במשמע ועוד כו' עד וכן לכתובת אשה משום חינה מקבלין עדים שלא בפני בע"ד נראה שדעת הרמב"ן והר"ן סברי דמקבלין עדות צוואה אפי' כשיהיו היתומים קטנים ואפי' לענין חוב כרמב"ם ז"ל פ' י"ב מהם מלוה ולוה כתב וז"ל צוה המוריש ואמר תנו מנה לפ' נזקקין אחר שמעמידין להם אפטרופס לטעון טענתם אמר תנו מנה זה לפ' או זו לפ' נותנים ואין צריכין להעמי' להם אפטרופוס והאמת שאם הרמב"ם היה סובר שיש חלוק בין כשצוה בשטר או בע"פ היה לו לפרש ומדלא פי' משמע דבכל ענין נותנים גם הרב המ"מ כתב וז"ל ולי נראה שדברי רבנו קיימים במ"ש במנה זו דאין צריך להעמיד דודאי טפי עדיף מאי דאמר מוריש בהדיא ממה דאמרי עדי' דבמאי דאמר מוריש ליכא שום חששא כו' עד ודאי דנהרדעי דאמרי דבנמצ' שדה שאינה שלהם אין מעמידין כ"ש באומר תנו זה וזה נ"ל כמוכרח א"כ נראה בפי' שדעת הר' מ"מ כדע' הרמב"ם דבאמר תנו מנה זה הוי כנמצ' שדה שאינה שלהם ועדיפא מיניה ובנמצאת שדה שאינה שלהם לכ"ע ב"ד נזקקין להוציא מיד היתומים אפי' כשהם קטני' כ"ש באמ' תנו מנה זה גם כתב וז"ל ויש שהקשו ואמרו והיאך נזקקין בשום צד והא קי"ל אין מקבלין עדי' שלא בפני בעל דין ודחקו עצמן בזה והעיקר דבכה"ג או שצוה מוריש או שאינה בחזקתו אלא בגזל מקבלין ולא אמרו אין מקבלין אלא במה שהוא בחזקת אביהן ולא צוה בו והלה בא להוציא מידם משמע בהדיא דכשצו' מקבלין שלא בפני בע"ד נמצ"ל שהרמב"ם והרמב"ן והר"ן והרב המ"מ ז"ל כל הני ס"ל דמקבלין עדי צואה שלא בפני בע"ד והיינו יתומי' קטנים וא"כ אני אומר שאם ראובן צוה בפני ג' הרי הוא כשמוסר דבריו לב"ד וינתן לה החוב שהרי הראב"ד אע"ג דס"ל דאם אמר תנו בפני עדים אין מקבלין ב"ד עדותם מ"מ כשמסר דבריו לב"ד יקיימו דבריו ואפשר שגם הרא"ש ובנו מודים כן שהרי לא אמרו אלא אם צוה בפני עדים אבל כשצוה בפני ג' הוי מוסר דבריו לב"ד ויקיימו דבריו אבל אם לא צוה אלא בפני שנים אז ודאי הוי פלוגת' והוי ספקא דדינא כפי הנראה אלא שנראה בעיני דאע"ג דק"ל דמספקא לא מפקינן ממונא גם ק"ל שהמוחזק יכול לומר קי"ל כפ' וא"כ יאמר האומר שאין ראוי להוציא החוב שהוא בחזקת היתומים וליתנה לאשה עכ"ז אחר שהרמב"ם שהוא גדול הפוסקים בדיני ממון ברוב הפעמים אזלינן בתריה גם שהרמב"ם והר"ן והמ"מ שהוא אחרון האחרונים ס"ל דמקבלין עדי צואה שלא בפני בע"ד יכולים אנו לסמו' עליה' ובפרט כי נראה בעיני דנדון כזה לא מיקרי מוציא לגמרי שהרי אינו אלא חשש בעלמ' דשמא כשיגדלו היתומי' ימצאו סבה לבט' הצואה והוא חשש' רחוק' (כ"כ לעי' סי' קצ"ז) גם דעדיף נ"ד דלא הוי תנו מנה לפ' בחובו אלא מתנה ממש וכ' הר"ן דבהא פשיט' דאם רימר תנו נותנין לכן נלע"ד דאחר שליתן כתובה לאלמנה צריכים ב"ד להזקק אליבא דכ"ע כמו שכתבנו והוכחנו למעלה גם ליתן לה המתנה כמו שצוה הבעל נזקקין ויפה הם עושים נאם הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |