שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן מת והניח בן ומנה לו אפטרופוס ואחר זמן מת הבן ובת אפטרופוס ואמר ליורשי הבן אעפ"י שחיני חייב לתת לכם חשבון מהנכסים שנכנסו בידי אעפ"כ כדי להיות נקי מה' ומישראל אני רוצה לתת חשבון בפני ב"ד מיום פטירת ר' עד יום מיתת הבן וכן עשה שבפני ב"ד נתן חשבון ליורשים מכל הנכסים נכנסו בידו ובכלל דבריו אמר שהכני' המעות בשותפות עם אדם אחד ומכרו לאנשי המל' בהמתנ' ומת המלך והפסידו הרבה מהמעות שהיה להם בידי אנשי המלך ועשה חשבון בפני ב"ד מהסכום הנשאר בידו ועל כל זה עשה שבועה אח' זמן באו היורשי' לתבוע ממנו הסך הנשא' בידו ואמר להם דעו שבאותו החשבון שעשיתי עמכם טעיתי ששני אלפים אחרים הפסדתי עוד עם אנשי המלך יותר ממה שאמרתי לכם בראשונ' אחר זמן עוד באו היורשים לתבוע ממנו אלף לבנים שהיה כתוב בכתובת האלמנה אחות האפטרופוס בזה הלשון ואם יפטר הוא וישאר אחריו זרע של קיימא שיזכה הזרע ההוא באלף לבנים מכתובת אמו ועתה באו היורשים לתבוע ממנו האלף לבנים בטענ' שאומר שאחר מיתת האב זכה בהן הבן אמר להן איני חייב לתת לכם האלף לבנים שאחותי לא גבתה כתובתה בחיי הנער לשיזכה הבן באלף לבנים ועתה שאני גובה כתובת אחותי הבן אינו בעולם לשיזכה במעות ואם מצד הדין יחייבוני לתת האלף לבנים עוד אני אומר שעוד טעיתי בחשבוני הא' בשני אלפים אחרים שהפסדתי עוד עם אנשי המלך ועתה איני רוצה לתת עוד חשבון שאיני חיי' לתת חשבון אלא שאני אומר בקצור מילין שלא נשאר לכם בידי עוד ועתה טוענים היורשים על ר' ראשון ואומרים שכיון שהוא בעצמו בא בפני ב"ד נתן חשבון היה לו למידק במלתיה ואינו מועיל עתה לומר טעיתי פעם ושתים ועל מה שאומ' שאינו חייב לתת חשבון אומרים היורשים שהוא בעצמו בא בפני ב"ד לתת חשבון כבר חייב עצמו בנתינת החשבון ועת' לאו כל כמיניה לו' איני חייב לתת חשבון ועוד אומרים היורשים שאעפ"י שלא יהיה חיי' לתת חשבון כיון שבדבריו נמצא מקום לאחוז ולו' שמי הרשהו לתת נכסי היתומים בשותפות בלא שט' כלל שהשותף היה סובר שהיו מעותיו ולא מעות יתומים ועוד מנין לו לתת נכסי היתום לאנשי המלך בלא ערב ובלא משכון היה לו לתת המעות לאנשים מאנשי העיר שיש שלוקחים המעות במשכון אעפ"י שלא יתן ריוח כ"כ וכיון שנתן המעות בלי רשות ב"ד לאנשי המלך בלא משכון איהו דאפסיד אנפשיה ועליו לפרוע כל מה שהפסיד בנכסים עם אנשי המלך ועל האלף לבנים טוענים היורשים שמה להם בגביית הכתובה אם הוא קודם מיתת הבן או אח"כ שבשעת מיתת האב זכה הבן באותן האלף לבני' ועת' ילמדנו רבנו שיחיה הדין עם מי:
תשובה
דרך כלל אני אומר שאיני רואה בדברי האפוטרופוס ממש ועל הטענה שאו' טעיתי טעה לבבו בחשבו יועיל לו טענה כזאת לגזול ממון שאינו שלו כי אפשר הוא תשב כי יועיל לו טענה כזאת מטעם מיגו דאי בעי הוא היה אומר כבר נתתי או פרעתי הנשאר בידי מן החשבון וכמו שהיה נר' לכאור' ממ"ש הר"ן ז"ל על דברי הרי"ף על עובדא דהנהו גינאי דעבוד חושבנ' בהדי הדדי נפש ה' אסתירי גבי חד מינייהו כו' כדאיתא שלהי פ"ק דגיטין וכתב הרי"ף וז"ל הא מילתא פרישו בה רבוות' דלא עבדינן עובדא אלא היכא דאיכא סהדי דקמייהו עבדי חושבנא ואשתכח דטעותא הוא כו' עד אבל היכא דליכא סהדי דמסהדי דהכי הוא חושבנא אלא איהו דקא טעין הכי וחבריה לא קא מודי ליה לא מהניא האי טענתא מידי ומימ' דמסתבר הוא וע"ז כתב הר"ן וז"ל והקשו עליו ואפ' ליכא סהדי יהא נאמן מיגו דיכול למימר פרעתי דהא קי"ל המלו' את חברו בעדים כו' ואפשר דאי איכא מגו מהימן ולא בא הרי"ף כו' עד ונפקא מינא דהיכא שלא זזה ידי עדי המחא' מתוך ידו דלא מהימן לו' פרעתי א"נ דאפי' במקום מגו לא מהימן לו' טעה דהו"ל כמגו במקום עדים כו' הרי א"כ היה נר' כפי תירוץ הא' דנאמן לו' טעיתי היכא דאיכא מגו אמנם דבר ברור הוא שהתירוץ הב' הוה העיקר כי הא' לא אמרו הר"ן אלא שהיה אפשר לו' כן כמסופק בדבר אמנם התירוץ הב' הביא ראיות עליו וגם שלפי התירוץ הא' היינו צריכים לדחוק עצמנו בההוא נ"מ היכא דלא זזה כו' שהוא דוחק גדו' ועו' שהרי הרא"ש הביא בפסקיו סברת הרי"ף בהסכמת ר"ח ור"ת ור"י בעלי התוס' שכתב ומתוך דבריהם משמע דמנפשיה לא מהימן לומר טעיתי במ' שהודתי אע"ג דאית ליה מגו כו' הרי שהסכים ר"י והרא"ש ז"ל דאפי' היכא דאיכא מגו לא מהימן לו' טעיתי וכן משמע נמי בהדיא מדברי רי"ו נתיב ט"ו ח"ד אלא שיש לדקדק שהוא כתב וז"ל ונר' מדבריהם שאם לא היה בו קנין אפי' לא היה במעמד ג' שנאמן לו' טעיתי במגו שיכול לו' פרעתי ואעפ"י שהביא חולקים ע"ז מ"מ אחר שלדברי הרי"ף הוי דוקא בקנין אין כח להוציא ממון נגד סברתו ובפרט שיש אחרים נמשכים אחריו אלא שנר' בבירור דבנ"ד כ"ע מודו דאינו יכול לו' טעיתי בשום אופן אח' שמה שהודה הודה בב"ד גם עשה שבוע' דהא קי"ל גבי ערב דלא הוה ערב אלא בשעת מתן מעות או בקנין או בב"ד משמע דב"ד חשוב כערב בקנין ועוד דקי"ל מי שטען בב"ד טענ' אחת ונתחייב בה אינו יכול לטעון טענ' אחרת לסתור הטענ' הא' משמע א"כ שכשאדם מדבר בפני ב"ד מדקדק בדבריו הרב' ושוב לאו כ"כ לו' טענ' אחרת מנגדת לראשונ' וכ"ש בנ"ד שעש' שבוע' ואחר שירד לעשות שבוע' אין ספק שדקדק הרב' שאם תאמר הרי השבוע' אינה מנגדת לטענ' האחרונ' מ"מ מוכח שפיר ודאי שדקדק הרבה בדבריו שאל"כ כמו שטע' כנגדו גם היה אפשר לטעון נגד התובע ואיך נשבע עד שירא' היטב דקדוק חשבונו אלא שירא' בודאי שדקדק הרב' ולא כל כמיני' לומר עתה טעיתי וכ"נ בהדיא מתשו' מהררי"ק שרש ס"ה שכשמודה בפני ב"ד לאו כ"כ לומר טעיתי נוסף בנ"ד השבוע' כמו שכתבתי ונר' שהאריכות בזה מותר וכן במה שטען האפטרו' שהכניס המעות בשותפות כו' נראה בבירור דלא מבעי' לדעת רב האי גאון והנמשכים אחריו שמחייבין את האפוטרופס בפשיע' שזה חייב וכמו שכן הסכמת הרא"ש והרשב"א וכ"כ רי"ו נתיב כ"ו שכן הוא עיקר אלא אפי' לדעת הפוסקים דס"ל דמנהו אבי יתומים שפטו' בפשיעה מ"מ בנ"ד אפשר דכ"ע מודו דדוקא בפשיע' שלא שמר כדרך השומר' בהא דפליגי אבל במאבד אותם בידים כ"ע מודו שחייב אחר שהדין ידוע וברור לכל העולם שמעות היתומים בודקים למי שיש לו נכסים שיש להם אחריות כו' ושיהיה איש נאמן ושומע דיני תורה כו' הכל כמבואר פי"א מה' נחלות להרמב"ם וזה לא די שלא נתנם לאיש מבני ישראל אלא לאנשי אומות העולם ולאלמים אשר מי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו הרי הניח מעות היתומים על קרן הצבי ובלי ספק דבכה"ג כ"ע מודו שחייב זה האפטרופוס כו' לכל הפחות מה שנפס' מן הקרן והרי מהררי"ק כתב בשרש כ"ג וז"ל ועוד י"ל כי ה"ר ברוך הנז"ל פשע במה שהלוה מעות היתומים להרב"גי ואם כי איש נכבד והגון הוא מ"מ גלוי וידוע הוא שהיה חייב ממון רב כו' עד ואם תוך הזמן ההוא לא יגבה רבי ברוך כו' אז יתחייב ר' ברוך הנז' לפרוע ליתומים הנז' ר' דוקאדוש קרן וגם הריוח עד ואמנם אם יביא כו' וגם יביא ראיה מספקת לי שלא פשע בהלואת מעות היתומים כו' אז לא יתחייב והדברים ק"ו ומה בההוא נדון שנתנם המעות בשטר וביד איש כשר והגון אלא בשביל שהיה חייב ממון רב חייבו ק"ו בנ"ד שראוי לחייבו לכל הפחות על הקרן מעות היתומי' ליתנם לאנשי המלך דאיכא כמה פשיעות שראוי לחייבו. גם באותה תשובה ממהררי"ק מתברר שחייב ליתן חשבון מדוקדק ויפה וכמ"ש וז"ל והרי לך בהדיא דלאב' שאול דאפסיק הלכתה כותיה דאמר מינהו אבי יתומים לא ישבע כשמינהו אבי יתומים צריך לחשב כיון דלא ישבע. גם במה שטוען שאחותו לא גבתה כתובתה בחייה כו' זה דבר שהוא ליאות ועמל להשיב עליו לפי שתכף ומיד כשמת הנפטר נפלו האלף לבנים בזכות היתום והשא' בזכו' האש' ואם לא היה כח לגבות אלא סך כך איך יגבו הבאי' מכחה יותר ממנה יציבא בארעא כו' אלא שבזה הייתי חוכך מטעם אחר והוא זה כי איך היה איפשר שיזכה הזרע באלף לבנים והא קי"ל שכשם שאין אדם מקנה דבר שב"ל כך אין אדם מקנה לדבר שב"ל כדמוכח פ' מי שמת ולפיכך המזכ' לעובר לא קנה ואפי' בבנו שקנה משום שקרוב דעתו של אדם אצל בנו ה"מ היכא שהוכר כבר העובר אבל אם לא הוכר לא קנה וכמו שהביא הטור ח"מ סי' רי"ו וז"ל ודוקא במזכה לעובר שלו שכבר נתעברה אשתו אבל אמר לאשתו נכסי לבנים שתלדי אינו כלום וא"כ בנ"ד איך יזכה הזרע שלא היה בעולם באותם המעות אלא שנ"ל לומר כי מאחר שדבר זה נוהג במדינה ומנהג פשוט הוא אצלם שלוקח הזרע הנשאר סכום כך מכתובת אמו כפי מה שמתנים ביניהם ה"ל כאלו היה התנאי בבירור שאם יהיה לו זרע שהיא לא תגבה אלא כך וממילא נשאר שאר כל הנכסי' ליורשים ואעפ"י שלא נכתב ה"ל כאלו נכתב וכמ"ש הריב"ש בתשובה וז"ל ולכן אם לשון השטר אינו מספיק מן הדין כל שנהגו לגבות בכיוצא בו הולכים אחר המנהג ע"כ והרבה יש להארי' אלא שלאהבת הקיצור כתבתי הדברים ברמז שלע"ד הדברים ברורים ואין צורך באריכות נאם הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |