שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' נפטר בפורארא וחל"ש והניח אש' ויתום והניח נכסי' ועל הנכסים והיתו' הניח ארבעה אפטרופוסים ואחד מהם היה בעת ובעונה ההיא כבר בטורקיאה בעיר בשאלוניקי גם האחר מן הג' היה כבר מעותד ומוכן לבא לעיר הנז' כמו שהיה שכבר הוא בשלוניקי לעת הזאת והנה האשה שהיא אחד מן הד' גם אפוטרופוס אח' עם הנער עדיין הם בפיררה ונמצאו נכסים מעיזבון הנפטר פה שאלוניקי ונכסי' שם בפיררה והנ' האפוטרופוסים הנז' אשר בפיררה שלחו מורשה לגבות הנכסים אשר בשלוניקי להוליכם לפירארה מקום הנער ואמו ואחד מן האפוטרופו' אשר פה שאלוניקי אינו רוצה שיצאו אלו הנכסים אשר פה כנז' משאלוניק' לפיררה והמורשה תובע הנכסים על כל פנים הדין עם מי:
תשובה
שאלה זו צריך שיקול דעת הרב' והשערת השכל כי יש צדדי' לכאן ולכאן הצדדים המראים שהדין עם המורשה ברורים הם מאחר שהיותם בפירארה גם אמו השכל גוזר שיעמדו הנכסים אצל הבעלים וכן ראיתי פסק ממורי הרב כמהר"ר לוי ן' חביב ז"ל וראיתי אני ראיה לזה ממ"ש המרדכי פרק הבית והעליה וז"ל וכן יש לפסוק בשני שותפין יע"ש סוף דבר שנראה דבר ברור שהדין נותן יעמדו הנכסים אצל הבעלים: עוד טענה שנית שרוב האפטרופוסים מוסכמי' לדעת אחד ומסתמא נראה שיש לנו לילך אחר הרוב אחר שהניח ד' אפטרופוסים אינו מן הראוי שיעשה כל אחד מה שלבו חפץ רק לקיים דברי הרוב ככל שאר דיני תורה דהיכא דאיכא חלוק דעות אזלינן בתר רובא גם שמעתי כי לטענה שאומר האפטרופוס אשר בעיר שאלוניקי שאין להוציא מעות היתומים ולשלחם דרך ים וכמ"ש הר' המ"מ פרק י"א מהלכות נחלות להרמב"ם וז"ל ומכאן שאין שולחין מטלטלין או סחורה של יתומים בדרך ים ולא בדרך שיש בה ספק אונס (עד) שהוא מוצא מי שיבטיח הנכסים עד שיגיעו למקום הנער כדרך הנהוג בין הסוחרים וגם כפי הנראה אף זה היה צריך שמאחר שהנכסים קצתם במקום שהנער עומד וקצתם פה שאלוניקא ובהכרח לחברם צריך לשום אלו או אלו בדרך ים הדעת נותן שיותר ראוי יושמו הנכסים אשר בשאלוניקי להוליכם לשם משיושמו הנכסים והנער אשר שם בספק וזה ברור. והצדדים אשר נראה מהם שהדין עם האפטרופוס אשר בשאלוניקי הם אלו כי דבר ידוע ומפורסם כי בכל ענין צואת שכיב מרע יש לנו לאמוד דעת המצוה בלי ספק ולעשות כל שהשכל גוזר ואומד דעתו דתניא בפ' יש נוחלין הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן אמר רב נחמן הלכה כר"ש בן מנסיא וכתב הרי"ף ז"ל אלמא אזלינן בתר אמדן דעתא וכן הלכה וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהלכות זכיה ומתנה וז"ל לעולם אומדין דעת הנותן אם היו הדברים מראים סוף דעתו עושים על פי האומד אעפ"י שלא פירש כו' והרבה דברים כתובים שם בפרק הנז' ההולכים לשיטה זו ואין צריך להאריך בזה ועתה איך אפשר שאיש במעון ומעשהו בכרמל אם כונת הש"מ שיעמדו הנכסים גם הנער בפיררה איך היה מניח וממנה אפוטרופוס בשאלוניק' וכן לאיש אשר היה כבר מוכן לילך לשאלוניקי וא"כ אמדן דעת גדול הוא שכונת השכיב מרע שיעמוד הנער בשלוניקי וכ"ת מה ראית והלא אף החולק יכול לומר אם היה שדעת הש"מ שילך הנער עם הנכסים לעיר שאלוניקי איך היה ממנה ליושב בפירארה הא ודאי תירוץ לזה ק"ל כי להיות שרוב באי פראנקיאה דעתם להסתופף בצל קורת אדונני המלך יר"ה מלך חסד אשר הפליא הוא ואבותיו לעשות טובה עמנו לכן מנה זה הש"מ השנים הנז' עם השנים האחרים כי ידע סוף כלם לעמוד בטורקיאה. עוד צד אחד גדול כי נכסי היתומי' בעומדם בשאלוניקי בטוחים הרבה משא"כ בארץ אדום כי עינינו הרואות הצרות התכופו' אשר באו לאנשים האלה ואם יום או יומים יעמדו אין בטחון מתהפוכות עשו הרשע ועל כן אמרתי בתחלת דברי כי צריך שקול דעת הרבה וא"ת מאי איכפת לן בהא הרי אבי היתום מנה אלו האפטרו' והם במקומו ואמדן דעת נסמך על דין תורה לעשות כפי ראות הרוב מהאפוטרופוסים ונראה בעיני דמ"מ אפשר וכן נ"ל שהדין עם האפטרופוס אשר בשאלוניקי והטעם כמו שאכתוב בס"ד כתב הרמב"ם פרק י' מהל' נחלות וז"ל וה"ה לאפטרופוס שמינהו אבי יתומים והיתה שמועתו טובה והיה ישר ורודף מצות וחזר להיות זולל וסובא והולך בדרכי החשד או שפרץ בגדרים או באבק גזל ב"ד חייבים לסלק אותו ולהשביעו ולמנות להם אפטרופוס כשר וכל הדברים האלו כפי מה שיראה לדיין כי כל ב"ד וב"ד הוא אביהם של יתומים והטור ח"מ סי' ר"צ כתב זה הלשון בשם הרמב"ם בלי חולק שמעינן מיהא דאע"ג שאבי היתום הניח אפוטרו' אם יראה לב"ד שזה אינו נוהג כשורה יש להם לסלקו ולמנות אחר תחתיו כי הב"ד אביהם של יתומים האמיתי. ותו גרסינן בכתובות פרק אלמנה נזונת רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטיה יתמא בר אחתיה יהבא לדידיה חמרא הוה מסיק ליה לסיכרא אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למישקליה בהדיא נשקליה דלמ' מיתניס נשבקיה דלמא מיתקיף א"ל זיל לא עדיף מדידך ע"כ בגמרא וכתב הרא"ש ז"ל וכן ראוי לעשות לכל מי שיש בידו ממון של יתומים שיעשה במאמר ב"ד ולא שיאמ' מדעת עצמו אעשה כמו בשלי כי לא יצא בזה ידי חובתו להפטר מן האונ' וכו מכירת מטלטלי דיתמי הכל לפי ראות עיני ב"ד וזה שיראה להם תועל' ותקנת היתומים להשהותם עד יום השוק או למכור לאלתר יעשו עכ"ל. משמע שבכל דבר שיש נטיה לכאן או לכאן אין ראוי לאפטרופוס לעשות שום דבר רק בעצת ב"ד ואע"ג שהטור ח"מ סי' ר"ץ הביא לשון הרא"ש הנז' וכתב לבסוף וז"ל ונראה דזה לא איירי אלא במי שהן בידו ולא נתמנה אפטרופא אבל האפטרו' א"צ עוד ב"ד מ"מ אני תמה מנין ראה זה ועוד שאם היה הדבר כן מה בא הרא"ש ז"ל להשמיענו שלא נפטר בזה מן האונס ומהיכא הוה לו לאסוקי אדעתין שיעשה זה מה שיראה בעיניו לסכן מעות של יתומים להוליכם למקו' אחר בהיות שאינו אפוטר' לא מצד אבי יתומים לא מצד ב"ד כ"ש שמדברי הרמב"ם שהביא מעש' דרבינ' בפ' י"א מהלכו' נחל' נר' קצ' לע"ד דס"ל להרמב"ם שאפי' באפטרו' מיירי והמ"מ פי' זה בהדי' שכתב וז"ל מי שהיה בידו שכר של יתומים שם רבינא הוה בידיה שכרא כו' עד ופי' לא התירו להוליכו למקום שיש ספק שמא יארע לי אונס אלא בדבר שיש לחוש שאם יניח אותו כאן שמא יפסד קודם שימכר אבל בדבר שאין ספק כאן אסו' הוא לאפטרופוס להביאן לבית הספק ואפי' כדי להרויח כו' הרי משמע בפי' שדעתו ז"ל שמעשה דרבינא מיירי באפטרופוס וא"ה ס"ל שצריך להתיעץ עם הב"ד ואפי' לדברי הטור ז"ל יודה בנ"ד דע"כ לא קאמר הטור שכיון שהוא אפטרופא שאין צריך עוד רק כמעשה דרבינא כי אם יניח היין שם במקומו יש סכנה שמא יחמיץ ויפסיד אז יעשה כשלו אבל במקום שאנו רואי' להפך ודאי שאין לב"ד להניח הדבר למה שירצ' האפטרופוס הגע עצמך שירצ' האפטרופו' לעבור על מה שאז"ל בברייתא בגיטין פרק הנזקין אין האפטרופסים רשאין למכור שדות ולקנות עבדים אבל מוכרים עבדים ולוקחים שדות נניח אותו כיון שהוא אפוטרו' הא ודאי לא דהא אמרינן בגמרא ההיא אפטרופא דהוה בשביבותא דרבי מאיר דהוה קא מזבן ארעתא וזבין עבדי ולא שביק רבי מאיר ואע"ג דאחזו ליה בחלמ' אני להרוס ואתה לבנות א"ה לא אשגח אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין הא קמן שעל ב"ד שהם אביה' של יתומים מוטל להשגיח הדרך היותר טוב וישר ליתומים ולא שיאמר הקולר תלוי על האפטרופוס או על הנפטר שמנהו לאפטרו' וא"כ צריכים אנו לראות תועלת היתום הזה והנאתו מה הוא יותר וא"כ אפשר לחלק בין נ"ד לנדון מורי הנז"ל דהתם שבעת ההיא היו הנכסים והיתומים במקום א' משום הכי פסק שאין להבדיל בין מקום הנכסים למקום היתום ואין לשנות ממקום שהם אבל בנ"ד שהנכסים במקום אחד והיתום במקום אחר הדעת נותן זכות ליתום כל מה שאפש' כיון דב"ד אביהם של יתומים ואחר שעינינו ראו ולא זר הקורות והצרות אשר הגיעו ליושבי האיטלייא מה' או ו' שנים ועד אתה הן משרפת התלמוד הן מענין הדת ומדברים כיוצא באלה ודברים פרטיים אין צריך לזוכרם אין ספק שהמתעכב שם אינו ירא לנפשו ולתורתו שאל"כ איך יעמוד לבו תחזקנה ידיו ממי שראה השרפה אשר שרפו אויבי ה' ותורתו לעמוד במקום ההוא כי בכל איטליא היתה הגזרה ולא עוד אלא שא"א ללמוד שם תורה אחר שאין בידם טובם היא התלמוד והרי גדולה מזו אמרו דבכל מקום מוציאין ממקום שרובם גוים למקו' שרובם ישראל על אח' כ"ו ממקום שרובם גוים אויבי ה' ומקום שאין שם תורה כנז' למקום שרובם ישראל ויכול ללמוד תורה כרצונו באופן שהנפש עם הגוף גם הנכסים בטוחים יותר ויותר לאין שיעור במלכות הזה מלכי חסד יר"ה ותתנשא מלכותם על אכ"ו וכ"ש וק"ו אם נצטרף אמדן דעת הנפטר לבא הנה דלית דין ולית דיין דלימא שהדין להוליך שם הנכסים ממקו' שהם בטוחים למקום ספק ח"ו וכמ"ש המ"מ ז"ל בלשונו הנ"ל זהו הנראה לע"ד ומ"מ רואה אני שראוי זה הענין לשאול עצה מאנשים חשובים היודעים בטיב ענייני איטלייא גם הכירו וידעו ענייני המלכות הזה מלכות תוגרמ' ולראות זכות היתום אם הוא לעמו' שם עם נכסיו או להביאו פה למקום הנכסים הללו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |