שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ה"ר פרץ נפטר לב"ע והניח שני בנים בכור ופשוט והבכור רוצה ליקח פי שנים כדין התור' בכל הנכסי' והפשו' טוען כי בשעת פטירת אביו היו לו סחורות בספינה בתוך הים וטוען שאותם הנכסים נקראים ראוי ואין הבכור יורש פי שנים בראוי אלא במוחזק ויש מי שהורה שהדין עם הפשוט ותלה עצמו בלשון הרמב"ם פרק ג' מהלכות נחלות שכתב וז"ל אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויים לבא לאחר מיתת אביו אלא בנכסים המוחזקים לאביו שבאו ברשותו שנאמר בכל אשר ימצא לו כו' עד וכן אם היתה לאביו מלוה או היתה לו ספינה בים יורשין אותה כאחד ורצה לומר שכונת הרמב"ם ז"ל באומרו ספינה בים ר"ל הסחורו' שבספינה או שהספינה עצמה והסחורות שבה הדין שוה בהם אם כן הוליד מזה שבנ"ד אין לבכור פי שנים אלא הרי הוא כפשוט שוה בשוה ונשאלתי על זה להורות דעתי:
תשובה
נראה לע"ד שטעות הוא ביד המורה כן מתוך לשון הרמב"ם הנז' חדא דמתוך הלשון לא משמע כן אלא הספינה ממש לבד ועוד ההתחכמות הזה למה אחר שאנו רואים מדברי הרב מ"מ ז"ל מבוא' שאין הכונה בסחורה כלל אלא בספינה ממש שהרי הביא דברי הראב"ד ז"ל שהראה המקום מאין הוציא הרמב"ם דין זה והביא דברי הרשב"א ז"ל שגם מתוכה נראה שהראב"ד גם כן מסכים לדברי הרמב"ם ומתוכם יתבאר בפירוש שכונת שניהם אינו אלא על הספינה ממש לא על הסחורה וכדי שיהיו הדברים ברורי' לפני רואי דברי אלה ראיתי להביא סוגיית הגמ' מהמשנ' (דערכין ד' י"ח) היה עני והעשי' עשיר והעני נותן ערך עשיר ר"י אומ' עני והעשי' וחזר והעני נותן ערך עשיר אבל בקרבנות אינו כן אפי' מת אביו והניח אלף ספינות בים ובאו לו ברבאות אין להקדש כלו' ופריך בגמ' ספינתו בים ובאו לו ברבאות עשיר הוא ומשני אמר רב חסדא כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים ופרש"י ואין לו בתוכה כלום אלא שכרה וצריך תו בגמרא והא איכא שכירות ומשני שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ותפוק לי' משום ספינה ומשני הא מני רבי אליעז' היא דתנן רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צומדו וחמר נותן לו חמורו. הרי אתה רואה ברור שמתוך סוגיא זו אשר ממנו למד הרמב"ם ז"ל דין הספינה בבכור כפי דברי הראב"ד כנז' אינו מדבר אלא בספינ' ממש ולא בסחורות אלא שעדיין צריך ליישב התמיהות שתמה הרשב"א על הרמב"ם וכמ"ש הרב המ"מ בשמו וז"ל ובאמת יש לתמוה איך ילפינן מהכא דספינה ראויה היא חדא דהא אוקימנא לה כרבי אליעזר ואין הלכה כן כנז' פר' ד' מהל' ערכין ועוד דאפי' הלכה כן אין זה אלא מדין סדור ומה ענין סדור לראוי כ"ז כתב הרשב"א בתשובה ואמר שלא מצא שום דרך שיסמוכו בו רבנו והר"א ז"ל עכ"ל: ואני הדיוט לא יכולתי להתאפק יסבול הרמב"ם אלו התמיהות שהם מאפילות עד מאד על כן נראה בעיני לפרש דברי הרמב"ם באופן שלא ישיגנו שום אחת מהתמיהות הנז' אחר שראיתי לדקדק בדברי הרמב"ם למה הביא דין מלוה וספינה בבבא אחת שנית למה כשהזכי' דין פר' כתב וז"ל הניח להם פר' מושכרת או מוחכרת או שהיתה רועה באפר וילדה הבכור נוטל בה ובולדה פי שנים ולא הזכיר דין השכירות או החכירות מה תהא עלה עוד ג' מה הפרש יש בין הספינה לפרה שבספינה פסק שהבכור והפשוט שוים ובפרה הרועה באפר פסק שיש לבכור פי שנים בה ובולדה ואם היה כמו שהבין הרשב"א בדברי הרמב"ם והראב"ד שהיו מדברים בספינה ממש ושדין זה היה יוצא להם מסוגיית ערכין הנז' התמיה' על זא' היתה גדולה מכל התמיהות שתמה הרשב"א שהרי מתו' הסוגייא ההיא נראה שאין הפרש בין פרה לספינה וק"ל על כן היה אומר לי לבי שכונת הרמב"ם במה שאמר או היתה לו ספינה בים ר"ל ספינה מושכרת או מוחכרת והכונה במה שאמר יורשין אותה כאחד ר"ל שכירו' הספינה ואתי שפיר דהוי דומה דמלוה ממש ולהכי עירב ותני דין מלוה עם הספינה דתרוייהו כי הדדי נינהו ואתי שפי' נמי שדין זה יוצא בפירוש מסוגיית ערכין הנז' דתני במתניתין היה עני כו' אין להקדש בהם כלום וקאמ' טעמא בגמ' דאע"ג דאיכא שכירות כיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף עדיין עני הוא ה"נ לענין בכור אעפ"י שהיה לאביו ספינ' מושכרת בים והיה מגיע אלף זהובים מהשכירות כיון שעדיין לא הגיעו לידו הוי ראוי ולא מוחזק דהוי כדין מלוה ממש ואתי שפיר נמי דלא איציטריך ליה להרמב"ם להזכי' דין השכירות בפר' כיון שכבר הוזכ' למעלה בדין הספינה אשר הוציאו מסוגית ערכין כנז' כנ"ל ליישב לשון הרמב"ם אף עפ"י שיש קצת דוחק בלשון מ"מ ראוי לבחור הרע במיעוטו ואפי' נניח שהאמת כמו שנראה מתוך דברי הרשב"א ז"ל שהבין כונת הרמב"ם ז"ל על הספינה ממש מ"מ יש לחלוק בין ספינה לפרה דספינה כיון שדרכה להיות תמיד בים מש"ה נקראת ראוי אבל פרה שאח' גמר ימי השכירו' חוזרת לבית בעליה וברשותו נקראת מש"ה מוחזק מ"מ נמצינו למדים לכ"ע דברי הרמב"ם אינם בסחורה ח"ו דהסחור' בכל מקום דאיתי' ברשות מריה קיימא לדעת כ"ע כנזכ' ואי איכא לספוקי הוא מה שכתוב בהגה' באשירי בפ' יש נוחלין וז"ל היתה לו פרה מוחכרת מושכרת ביד אחרים בכו' נוטל פי שנים ודוקא בשטר כו' עד אבל בלא שטר מספקא ליה אליבא דרבנן אם נוטל פי שנים מפרה עצמה כיון שיכול לכפור לו ומדרבי נשמע לרבנן וכמו דלרבי לא שקיל ממלוה בלא שטר וכן בשבח הפרה הוא הדין מפרה לרבנן וכרבנן קי"ל ע"כ: א"כ מכאן היה נראה דכל דבר שהוא ביד אחרים ואין לבעלים שטר עליו או בכל אופן שאפשר הנפקד לכפור במפקיד שנקרא ראוי ולא יטול הבכור פי שנים בו והיה אפי' א"כ לומר בנ"ד כיון שהסחורה של ה"ר פרץ נ"ע הנז' היתה באה בספינה מופקדת ביד אחרי' והיה הנפקד יכול לכפור בו א"כ אין לבכור בו פי שנים אלא שאני אומר בזה ודאי אי אפשר לאומרו והטעם שחדוש גדול כזה אם היו הפוס' מסכימים בכך לא היו שותקים ממנו וכ"ש עתה שאנו רואים בפירו' שהפוסקים חולקי' עליו שהרי הרמב"ם ז"ל כתב דין פרה הנז"ל בסתם משמע בין בשטר בין שלא בשטר. ועוד גדולה מזאת כתב וז"ל שחט אחד ממכירי אביו בהמ' ואח"כ מת אביו נוטל פי שנים במתנות של אותה בהמה והדברים ק"ו ומה מתנות כהונה שעדיין לא באו לידיו ויכולים הבעלים ליתנם לכל כהן שירצו בלי עון אפ"ה מפני שדרך הבעלים ליתננה לכהן זה מכירו נוטל בהם הבכור פי שנים בממון שהוא שלו אעפ"י שהוא מופקד ביד אחרים עאכ"ו וק"ו זה אין לו פירכא ודאי גם הטור ז"ל ח"מ סי' רע"ח כתב וז"ל אין הבכור נוטל פי שנים אלא במה שהוא מוחזק בבית אביו כשמת אבל לא במה שראוי לבא אח"כ כו' עד אלא אפילו היה להם פרה מוחכר' ומושכרת ביד אחרים אינו נוטל פ"ש בולד ולא בשבח שהשביח גוף הפר משמ' בהדיא דגוף הפרה עצמה אפי' היתה ביד אחרים בכל אופן שיהיה יש לבכור פ"ש בה וק"ל ואע"ג דיש קצת ספרי הטו' אינו נוטל פ"ש בה כו' טעות הוא בספרי' ודאי דאל"כ בה אינו נוטל בשבח שבה מיבעיא אלא ודאי כדאמרן ואם כן סברת ההגהה הנז' סברת יחיד היא ואינה משנה לגבי כל הפוסקים קמאי ובתראי וכ"ש שאפי' הוא לא כתב כן אלא כמספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ולא עוד אלא דאפשר קצת לחלק בין נ"ד להגהה הנז' דהתם בפרה מושכר' דכיון שהשוכ' בשעת מיתת בעל הפרה יש לו בה זכות מה משום דשכירות ממכ' ליומי' מקרי מש"ה כי לית ליה שטר לב"ה הוי הפר' כמו ראוי אבל בפר' או סחור' המופקד' אצל אחרי' כיון שאין לנפקד צד זכו' כלל בו כל היכא דאיתא ברשות מרה קיימה וכ"ע הבכור נוטל בה פי שנים ועוד שגדול מזו כתב מהררי"ק שרש קמ"ה וז"ל ואש' נסתפקו האם יקרא מוחז' מה שהניח המת שהיו לו בשותפו' ביד אחרים במקומות אחרים חוץ מביתו או אפי' מעירו הלא דבר פשוט הוא דחשיב מוחזק חלקו שהיה לו בשותפו' כאלו היה לו תחת ידו דפשי' דלא חשיב מלוה מה שחברו מתעסק בשלו שהרי גוף הממון שלו וכל המשכונו' שנחלטו בשעת ההעדר מן הזקן יטלו בהם יורשי הבכור ואפי' מה שביד השותפות ע"כ הרי שמהררי"ק שהיה גדול בדורו ובתר' טובא כתב בפשוטות דחשוב מוחזק חלק השותפות שהיה לו ביד אחרים אפי' היה השותף במדינת הים שהרי חוץ מעירו קאמ' סתם ועוד כתב דפשי' דלא חשיב מלוה מכאן אתה למד בפירוש דדוקא במלוה הוא דאמרינן אין הבכור נוטל בה פי ב' משום דמלו' להוצא' ניתנ' ומשעת הלואה הו"ל כאילו אינה בעולם ומש"ה חשיב ראוי לרבנן אפילו מלוה בשטר אבל בפקדון שבכל מקום שהוא עומד ברשו' בעליו עומד פשי' שאפי' הוא בסוף העולם הבכור נוטל בו פ"ש ואפי' המסתפקים בשותפות לא היו מסתפקים אלא מפני שהיה דומה קצת למלו' כיון שהשותף חברו היה מתעסק בו וא"ה השיב מהררי"ק דלא דמי עאכ"ו פקדון שאין רשות לנפקד לשלוח בו יד ואי משום דיכולים לכפור בו להא לא חיישינן דאפ"ה מוחזק הוי דלאו ברשיעי עסקינן ומ"ה לא הפסיד הבכור זכותו בהא סלקינן ובהא נחתינן שהבכור בן ר' פרץ נ"ע לא הפסיד זכותו כלל בנכסי' שהיו לאביו בספינ' ונוטל בהם פי שנים והדבר נרא' ברור לע"ד וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |