שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/ש
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה ראובן הי' לו בתים רבים קנויות והשכיר בית אחד מהם לש' לזמן ג' שנים רצופות והתנה עמו שבתוך זה הזמן לא יוכל להוציאו מהבית עד תשלום הג' שנים רצופות ויקר מקרה שאחר שעבר שנה וחצי העלילו התוגרמים לראובן עלילה אחת שבעבורה חייב ר' מלקות כפי הדת שלהם לא מיתה ח"ו ואחר שהעלילו לראובן זאת העלילה בא ראובן המשכיר ומכר הבית שהשכיר לש' ללוי ועשה לו שטר מכירה ללוי שהיה מוכר לו הבית שהשכיר לשמעון ושילך ויחזיק בה והלך לו והחזיק בבית שנעל דלת כפי דין תורתנו הקדוש' ואמר לו ראובן ללוי הנה מכרתי לך הבית שהשכרתי לש' תעשה ממנה כל מה שתרצה אם תוכל להוציא לשוכר מהבית הרי טוב ואם לא המכר הוא מכר והבית הוא שלך ותקח ממנו השכירות מכאן והלאה עד תשלום ימי השכירות ולוי נתרצה על זה התנאי ונטלו קנין זה לזה ועשו שטר ביניהם כל אחד לחברו מזה הענין ועתה בא לוי הלוקח ותבע לדין לשוכר שמעון שיצא מהבית כי הוא קנה הבית והשוכר משיב הכח שיש לך הוא מכח ראובן שמכר לך הבית והוא אינו יכול להוציאני עד תשלום יומי השכירות כמו שהוא כתוב בשטר ואיני רוצה לצאת מהבית תוך זמן השכירות אלא שמכאן ואילך אפרע לך השכירות כיון שהבית היא קנויה לך ואחר תשלום יומי השכירות אצא מהבי' ועתה יורנו מורנו איזה הדרך ישכון אור אם יוכל לוי הלוקח להוציא לשוכר שמעון מהבי' תוך זמן השכירות כי יש מי שדימה זה הענין למ"ש המרדכי פרק השואל בשם הירושלמי המשכיר בית לחברו ורוצ' למוכרו א"ר אמי לא עלה על דעתו שימו' ברעב ורבי זירא ורבי לא תרוייהו מ"מ קנוי הוא לו ואמר ליה שבקיה רישאי עד דמלו אינקלוס דידיה אתא עובדא קמיה דרבי יסא ולא קבל מה פליג אתרי' דביתא דמשכיר הוא משכנא גבי חד רומי ולפי' רבי מאיר דה"פי המשכיר בית לחברו ורוצה למוכרו פי' למזונות אלא זו אמר ליה שבקיה כו' וזה יאמר לו לקונה הניחהו לדור בו עד שימלא זמנו אתא עובדא קומי ר' יסא ולא קבל פי' לא רצה לקבל דברי ר' זירא ור' לא מה פליג וכי הוא חולק עליה' אמרי' ביתא דמשכיר הוה ממושכנת כו' פי' לא ליפלוג על ר' זירא אלא היכא דצריך למזונות לא ימכור אלא א"כ קבלו הלוקח עליו להניח השוכר לדור בו עד משלם יומי שכירותו ועובדא דר' יסא דלא קביל ואמר לשוכר לצאת מיד מיירי שהיתה ביתו של משכיר שהיה דר ממושכנת לרומי גוי או שלקחו בחובו באנפרות ואם לא היה פודהו מיד הגוי היתה נחלטת לו ולא היתה חוזרת למשכיר לעולם והוצרך למכור הבית שהשוכר דר בו ולפדות הבית השני ולא מצא מי שיקנה אותה אם לא שיצא השוכר מיד וכל כה"ג מודה אפי' רבי זירא ור' לא דצריך השוכר לצאת והו"ל כמו נפל ביתי' דמשכיר דאמרי' הכא בגמרא דידן א"ל לא עדיפא מנאי דאי אפשי לדור ברחוב אבל בשביל מזון אין לו למכור כדי להוציא ואם לא משכח יחזור על הפתחים כרבי זירא ור' לא עכ"ל הירושלמי והטוען אומר שזה המשכיר שהעלילו עליו הוא כמו עובדא דר' יסא שבשלמא כשהעני אינו יכול להוציא השוכר מהבית כי העניות הוא גלגל שחוזר בעולם וכשהשכי' לזמן קצוב כבר עלה בדעתו שהיה יכול להעני ואע"פי כן השכירו לזמן קצו' ולכן אינו יכול להוציאו אבל כשהיתה ביתו ממושכנ' ביד רומי כמו מעשה דר' יסא לא היה זה עולה על הדעת כשהשכיר הבית האחר לשוכר שיהיה ביתו האחר ממושכנת לגוי ושאם לא היה מוכר הבית שהשכיר שהיה מפסיד הבית שהיתה ממושכנת לגוי ולכן גזר רבי יסא שיצא השוכ' מהבית כיון שלא היה לו מציאות אחר כי לא מצא מי שיקנה הבית זולת שיוציא השוכר מהבית כי זה הענין לא היה עולה בדעת אנוש וא"כ זה המשכיר שהעלילו עליו כשהשכיר לא היה בדעתו שיעלילו עליו וא"כ עתה שהעלילו עליו ומפחד העלילה הוא רוצה לברוח מהעיר הוא ג"כ דבר שלא עלה בדעת אנוש כמעשה דרבי יסא ולכן יוכל להוציא השוכר מהבית ויש מי שטוען כי זה הנדון הוא כמו מי שהעני ממש כי כמו שהעניות הוא גלגל שחוזר בעולם ג"כ העלילו' שמעלילים התוגרמים ליהודי' בזמן גלותינו נמצאים בכל יום ויום ובכל עיר ועיר וכמו שהעני אינו יכול למכור כדי להוציא ואי לא משכח יחזור על הפתחים ג"כ זה המשכיר שהעלילו עליו לא יוכל למכור כדי להוציא ועוד אפי' שנאמר שזאת העלילה היא דוגמת מעשה של רבי יסא מ"מ בשביל ג' בחינות אחרות אינו יכול להוצי' השוכר מהבית בחינה א' שאם פסק רבי יסא מה שפסק היה בשביל שהיה מפסיד המשכיר הבית האחר שהיתה ממושכנת לגוי שהיתה שווה הרבה והיתה ממושכנת בדבר מועט ואם לא היה מוכר המשכיר תכף הבית האחרת היה מפסיד הממושכנת והוא לא מצא לוקח שיקנה הבית ויתן מעות זולת בתנאי שיוציא השוכר מהבית ולכן גזר רבי יסא שיצא השוכר מהבית כדי שלא יפסיד המשכיר הבית האחרת הממושכנת ביד הגוי אבל בנ"ד דמשכי' אינו חייב לברוח מהעור בשביל זאת העלילה כי בשבילה אינו חייב בדת שלהם אלא מקלו' ואפי' שנאמר שזה המשכיר הוא מפחד ורוצה לברוח' מהעיר מפני העלילה אעפ"כ אינו מפסיד אם לא ימכור עתה הבית שהשכיר כי יוכל לעשות מורשה שימכרנה אחר צאתו מהעי' ואז ימכרנה המורשה אחר עבור זמן השכירות כמו שהוא כתוב בשטר השכי' בחינה ב' שמה שפסק רבי יסא יצא השוכר מהבית היה בשביל שלא מצא המשכיר לוקח שיקח הבית בלתי שיוציא לשוכר ולכן הוצרך המשכיר למוכרה בתנאי להוציא השוכר מהבית כדי ליקח מעות מהלוקח כדי לפדות הממושכנת כי באופן אחר לא מצא מי שיקחנה ויתן לו מעות אבל בנ"ד כבר המשכיר מכר ללוקח מכירה חלוט' וקיימת והחזיק הלוקח בבית שנעל כפי הדין ונתרצה הלוקח עם הבית והמכר אינו מתבטל אפי' אם לא יוכל הלוקח להוציא השוכר מהבית וא"כ המשכיר לא הפסיד כלום בזה הענין כי כבר גמר מכירתו עם זה הלוקח וא"כ לפי זה לא יוכל הלוקח להוציא השוכר מהבית. בחינה ג' כי עדיין המשכיר אינו בורח מהעיר אחר מכירת זה הבית שהשכיר כי יש לו בתים אחרים למכור ויש לו ג"כ חובות לגבות ואינו יכול כ"כ במהרה לצאת מהעיר וא"כ אחר שהוא מחוייב לישב בעיר נוכל לומר שאחר שימכור הבתים האחרים שיש לו למכו' ויקבץ החובות שיש לו שאז ימכור זה הבית שהשכיר ובתוך זה הזמן אולי שישלים זמן השכירות ע"כ ומכאן ואילך עינינו תליות למורנו שיגיה חשכנו ויורנו אי זה דרך ישכון אור:
תשובה
נלע"ד דמלתא דפשיטא היא שאין ביד הלוקח להוציא את השוכ' מן הבי' עד תשלום זמן שכירותו וכמו שאכתו' בע"ה אמנם כפי שראיתי שהדבר פשוט בעיניכם שאם היה נדון זה כההיא דירושלמי שהיה מוכר הבית הזה לפדות בית אחרת ממושכנת לגוי שהיה יכול הלוקח להוציא לשוכ' תוך זמן שכירותו אמרתי לגלות דעתי שלי נראה דזה אינו והטעם דקי"ל דשכירות ליומיה ממכר הוי ואטו מי שמכר בית אחד ואח"כ הוצרך למעות לפדות בית אחרת מפקינן ביתא מן הלוקח כגון שעתה שוה יותר שמכרה כדי שיפדה זה ביתו האחר הא פשיטא אפילו לתנוקות של בית רבן שאינו עולה על הדעת וא"כ גם כששכר הבית לזמן קצוב כל אותו זמן מכור אצל השוכר ואין הלוקח יכול להוציאו מן הבית עד תשלום זמן שכירותו ומטעם זה כתבו המפרשי' שמי שהשכיר ביתו לזמן קצוב ונפל בית המשכיר אינו יכול להוציא לשוכר מן הבית אלא יעמוד המשכיר בחוץ והשוכר בבית וכמ"ש הנמקי על הא דאמרי' בגמ' פ' השואל פשיטא נפל ביתא אמר ליה לא עדיפת מנאי וכתב הנמקי וז"ל דא"ל הלה אינך בא עלי אלא מחמת שלא הודעתיך ועתה אינך מוצא בית לשכור אף אני לא היה לי להודיעך שלא ידעתי שיפול ביתי ואני איני מוצא בית לשכור ולא טוב שתדור אתה בפנים ואני בחוץ כך פרש"י ונר' מפי' דבתוך זמן קבוע אינו מוציאו אפי' נפל אלא ידורו שניהם יחד או ישא' השוכר בפנים וב"ה בחוץ וכ"כ אח"כ וז"ל אבל שכר' לזמן ידוע לא כ"כ לאפוקי בגו זמניה ואפי' לצורך עצמו וכדפרש"י לעיל וטעמא משום דשכירות מכירה ליומיה וכ"כ כל המפרשי' והביאו הירושלמי דגרסינן התם המשכיר בית כו' והוא הירושלמי הנז"ל וכן בתשו' הרא"ש כלל צ"ב וז"ל השואל והא דאמרי' בגמר' פשיטא נפל ביתו א"ל לא עדיפת מנאי משמע דקאי אמתני' המשכיר בית סתם ובהכי איירי כל הסוגי' וכן משמע מפרש"י וכן רי"ף ובע"ה והרמב"ם אף כי יש ששגו בדבריו: תשובה מילתא דפשי' היא דראובן שהשכי' ביתו לש' לזמן ידוע ונפל ביתו של ראובן בתוך זמן השכירו' שאין ראובן יכול להוציא שמעון מביתו עד תשלום זמן השכירות ושכירות ליומיה ממכר הוא כו' עד לזמן ידוע פשיטא שאינו יכול להוציאו ע"כ ואע"ג שכתבו התוס' פ"ק דע"ז בדבור ישראל ששכר פרה מכהן כו' השתא דאמרת שכירות לא קניא אלמא ממכר קרינן ליה כו' עד דוקא לגבי אונאה דכתיב ממכ' מיותר מיהו בשאר מקומות אמרי' דשכירות הוא דלא קניא דמשמע דשכירות לא מיקרי ממכר אלא גבי אונאה לבד כבר כתב הריט"בא שם בחדושיו וז"ל והא דאמרינן בעלמא שכירות מכירה ליומיה היא מלתא בעלמא קאמרינן לומ' שהיא קנויה לשוכר להשתמש בה כל ימי שכירותו כאלו היא שלו אבל מ"מ לא הויא דידיה ולא חייל עליה שעבודא כלל ע"כ מ"מ שמעינן מינה דכדי להשתמש בה כל ימי השכירות ממכר מיקרי וכ"כ הרב המ"מ פ"ו מה' שכירות על דין דנפל הבית וז"ל נפל בית המשכיר כו' וכתב הרשב"א דוקא בשוכר סתם שכל שעה זמנו ואינו מחוסר אלא זמן ההודע אבל בשוכר לזמן ידוע אינו יכול להוציא תוך זמנו וכן מוכיח בירושלמי ע"כ וכ"כ הטור בח"מ סי' שי"ב בפשיטות ולא הביא שום חולק וכ"כ רי"ו נתיב י"ב חלק אחד יע"ש א"כ קשה מ"ש מהר"ם ז"ל בההיא דמרדכי וז"ל וכל כה"ג מודה אפי' רבי זירא ורבי לא דצריך השוכר לצאת דה"ל כמו נפל ביתיה דמשכי' דאמרי' הכא בגמ' דידן דאמר ליה לא עדיפת מינאי דאי אפשי לדו' ברחוב אלא בשביל מזון אין לו למכור כדי להוציא ואי לא משכח יחזור על הפתחים כרבי זירא ורבי לוי מיירי ההיא דירושלמי בששכר לזמן קצוב איך אמר דה"ל כמו נפל הבית והלא בנפל הבית נמי אין המשכיר יכול להוציא לשוכר דסברי שהיכא שהשכיר הבית לזמן קצוב אפי' נפל הבית המשכיר אינו יכול להוציא לשוכר ע"כ היה נראה לי דס"ל למהר"ם ז"ל דההיא דירושלמי מיירי בהשכירו סתם ואע"ג דקאמר עד דמליא אונקלוס דידיה פי' זמנו דמשמע דאיירי במושכרת לזמן איכא למימ' שזמן זה היינו אותו הזמן שנתנו חכמים לשוכר סתם כנז' בגמ' כן היה נ"ל ליישב דברי מהר"ם ז"ל אבל אח"כ ראיתי מ"ש הרא"ש בפסקיו פרק השואל שכתב מה שפירש לו מהר"ם ז"ל הירושלמי באופן אחר קרוב למה שאמרתי וז"ל ומשני דלא פליג אלא מעשה שהיה כך היה שהיתה ביתו של אחר ממושכנת אצל יהודי אחד במשכנתא דסורא או כל ימיו בכך וכך לשנה כל זמן שלא יפדנה ולא היה לו מעות לפדותה ובזה הורה כרבי אמי שיצא מיד אבל משכיר בית לשנה וצריך למוכר' מחמת דחקו צריך להניח לשוכר בבית עד שיכלה זמנו כרבי זירא ורבילא וה"נ איתא בירוש' דמקום שנהגו וכך כתב לי מורי ר' מאיר בתשובה משמע דדוקא כה"ג שהיה בידו לפדותה אם היה לו מעות הוא דאמרי' דצריך לצאת ויכול למכור המשכיר הבית כדי לפדות האחרת מן הגוי אבל כשהשכיר לו לזמן ידוע בשום צד איני יכול להוציא לשוכר מן הבית. וכ"נ מן הטור בסימ' הנז' שלא הביא שום חולק כשהשכיר הבית לזמן אלא שאינו יכול להוציא המשכיר לשוכר תוך זמנו אפי' נפל כו' ואם איתא דס"ל שיש צד להוציא השוכר תוך זמנו כשהשכיר הבית לזמן קצוב היה לו להזכיר אלא ודאי כדאמרן כנ"ל אבל לגבי נדון שלפנינו אין אנו צריכים לכך דפשיטא דלא דמי כלל נדון זה לההיא דירושלמי שהרי בההיא דירושלמי משמע דלא ה"ל למשכיר צד אחר כדי שלא יפסיד הבי' אלא למכור הבית האחרת והוא לא היה מוצא למוכרה אם לא שיצא השוכר מיד אבל בנ"ד אינו מפסיד שום דבר בשביל שלא ירצה השוכר לצאת מהבית גם אינו מפסיד אם לא ימכרנה לבית בעצמה מן הטעמים הנז' כל זמן שהטוען היה צריך שיהיה בעל הבית בעצמו אבל הכא ב"ה בעצמו ברור הדבר עם הלוקח איני יודע טעם וריח למערער על דבר זה וכל שכן שאפי' היה הדבר שקול הדין נותן להעמיד הבית ביד השוכר ההוא ודאי ומוחזק בבית וקנויה לו כל זמן הג' שנים דשכירות ממכר ליומיה הוי וכמו שכתבתי לעיל וכ' מהרי"ק ז"ל שרש ב': ועוד בר מדין פשיטא דאפילו לא יחשב אלא כגון שכירות מ"מ הוי כעין מכירה ממש לכל דבר ואח"כ נמצא אתה באה להוציאו מספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וכמו שיש ללמוד מתשובת הרשב"א סי' תתקע"ב אחד שמכר קרקע לחברו ובאו שנים ואמרו תנאי הי' ובאו שנים ואמרו שהיה בלא תנאי ופסק דלא אמרינן הכא תרי ותרי נינהו ואוקי ארעא בחזקת מארי דשאני הכא שלדברי כלם לוקח זה כדין ירד כו' עד הרי קרקע בחזקת לוקח זה שהוא עתה בידו וכ"ש וק"ו בנידון דידן שאפי' שנאמר שהיה הדבר שקול אי דמי לההיא דירושלמי אי לא דהוה אמרי' בחזקת זה שהוא דר בה עתה קאי ולא תוציאנו מידו וכ"ש דלא דמי כלל מן הטעמים שכתבתי וכ"ש וק"ו שלע"ד אפי' דהוי ממש כההיא דירושלמי כיון שיש זמן קצוב ג' שנים אי אפשר להוציא לשוכר עד תשלום זמנו וכמו שהוכחתי לע"ד ומבנו הטור ז"ל ובהא סלקינן ובהא נחתינן דלית דין ולית דיין דמפיק לשוכר מן הבית עד תשלום זמנו הנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |