שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רצ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דינה בת יעקב מכרה בית א' אשר היה לה מעזבון אביה ואמה לר' בסך ידוע ושמע ש' והלך בב"ד ואמר להם למה אתם מניחים לזאת היתומה למכור לעשות כרצונה הלא היא בת י"ד שנה ואין ממכרה מכר לענין דין תורה זאת עשו הוציאו הקניה מיד ר' ואני אקח את הבית בסך יותר ממה שקנאו ר' הנז' וכן עשו הב"ד והכריזו את הבית בב"ה פעם ופעמים ולא נמצא אדם שיעלה את סכום הבית יותר מש' ולקחו לו הב"ד קנין ושבועה לבל יתחרט רק יקח את הבית באותו הסך אשר שם אותו ויהי בבקר בא יאודי אחר ואמר זה שנים היה בבית תוגאר א' ששמו ידוע ושאל לו בעד יעקב הנז' באומרו כי היה חייב לו מעות יחד עם אנשי' אחרים וכשומעו ש' את הדברים האלה נתחרט ולא רצה לקחת הבית בשום אופן הגם כי זה כשבעה שנים שנפטר יעקב הנז' ולא נמצא שום מערער או מבקש אותו וגם התוגר ההוא נפטר ולא עוד אלא היתה נותנת לו דינה הנז' לש' ערבים פרענים שאם ח"ו ימצא איזה מערער או מבקש אותו מסיבת הבית הזה אשר יקח שיפרעו לו הכל עד פרו' אחרונה באופן שלא יגיע לו שום נזק ועכ"ז לא רצ' להטות אוזן כלל ועבר שבועתו אשר נשבע והוכרח דינה הנז' לחזור לתתו לר' הנז' בסך פחות ממה שקנה אותו בראשונה עתה יורנו מורנו האם ש' חייב לשלם לדינה הנז' כל אותו הנזק שבאה לה מסבתו שנתנה את הבית פחות מהסך הא' מכיון שהוא לא רצה לקחתו וגרם לה הנזק הזה וגם האם חייב לשלם לה את כל היתרון אשר שם על סכום הבית מכיון שלקח שבועה וקנין כדין וכהלכה לבלתי יתחרט ומשכורתו תהיה שלמה מאת ה':
תשובה
תחלה יש לראות מאיזה טעם היה אפשר לפטור לש' ואח"כ נר' האם ממש בדברי אם לאו וזה החלי בס"ד ידוע שיש ארבע מיני קניות לקרקע הם כסף שטר חזקה חליפין היינו קניין סודר ובשט' אמרי' דלא קנה עד שיתן את הדמים נמצא שהיינו יכולים לומר שכשם שקנין שטר לא מהני עד שיתן את הדמים כן קנין לא קני עד שיתן את הדמים וא"כ נמצא כי מטעם זה היה ש' יכול לחזור בו כיון שעדין לא נתן דמים עוד טעם שני היינו יכולים לומר שהרי מצינו שמן התורה מעות קונו' אלא שתקנו חכ' ואמרו מעות אינם קונות ואפי' נותן הלוקח מעו' יכולים לחזור אבל החוזר מקבל עליו מי שפרע וכת' הריב"ה ח"מ סי' ר"ד וז"ל כתב א"א הרא"ש שאין צריך לקבל עליו מי שפרע אלא כשחוזר משום יוקרא וזולא אבל מי שחוזר שהיה ירא להפסיד הכל כההוא גברא דיהיב אחמר' דחבריה ושמע שבאו גוים ליקח אותו ומסיקנא שחוזר בו ואין צריך לקבל עליו מי שפרע ע"כ גם מטעם זה נר' שהיה יכול ש' להפטר כיון שהיה ירא שיפסיד הכל שיד תוגר תקיפה כך הי' נראה לכאורה אבל כד מעיינת שפיר לית' בשום חד מהני טעמי ולא בתרווייהו עקר שיכול לחזור בו הלוקח והטעם שהרי כתב הר"ן והביא לשוני ב"י וז"ל כתב הר"ן בפ"ק דקדושין גמ' נכסים שיש להם אחריות כו' והיכא דקנה מיניה בקנין סודר כתב הרב אלברגילוני דפלוגתא היא ביני רבוותא איכא מ"ד דקנין בשטר לא קנה עד שיתן דמי' ואיכ' מ"ד דאלימא מלתא דקנין ואע"ג דלא יהיב זוזי קני וה"נ מסתברא וכ"ד הרמב"ם בפי ה' מה' מכירה וכ"ד בעה"ת וכתב שכן דעת רש"י וכתב שכן משמע מדברי הראשוני' הרי כמה רבוותא רובא דרובה דסברי בקנין סודר לא בעי ממון דאלימא מלתא ואני אומר דאפי' דבאתרי אחריני הוה אפשר למימר דהוא מצי ש' למימר קי"ל כפ' רצוני כאותם דסברי דקנין סודר שוה לשטר מ"מ בנ"ד דאיכא שבועה ליכא למימ' הכי דאלימא שבועה החמורה לאחזוקי הקנין שלא יכול לומ' קי"ל כנ"ל וכן ראיתי שפסק הב"י אפי' בלא שבועה וא"כ נמצא שאין ש' יכול לומר שכן הדין כמ"ש הריב"ה סי' קצ"ה אעפ"י שנגמר הדבר בקנין כראוי ששניהם יכולין לחזור בהם כל זמן שעסוקים באותו ענין משא"כ בשאר הקנאות הפסיקו הענין אין א' יכול לחזור בו נמצינו למדין בנ"ד כיון שהיה קנין ונפסק יום או חצי יום כבר קנה ולא יכול ש' לחזור בו מן הדין כ"ש שאפי' שלא היה מן הדין כיון שהיה שם שבועה היה חייב לקיים שבועה וגדולה מזו כת' הריב"ש סי' שמ"א בסוף הסי' ז"ל אבל נרא' שכונתו אפי' דאין הקנין מועיל מן הדין חייב להשלים כדי לקיים שבועתו וכופין אותו להשלים ע"כ כ"ש וק"ו בנ"ד שמן הדין קנה ויש שבוע' ג"כ שהדין הוא שכופין אותו לשלם כל השעור שנדר כן דעתי מה תאמר תינח כי הוי ש' חוזר מצד יוקרא וזולא אבל בנ"ד שאומר שחוזר שהוא ירא להפסיד הכל אימא יכול לחזור הא נמי אינה טענה להפטר דע"כ לא אמרינן דמצי לחזור בו מפני היראה אלא כשיצא הערער קודם שנגמר הקנין אבל אח' שנגמ' הקנין אין יכול אלא כשיטרפו ממנו חוזר הלוקח על המוכר וזה ברור דאל"ה בטלת כל משא ומתן וכל מקח וממכר ועוד במעשה דגמ' מקום שלמדנו דין זה משם הכי הוא דאמ' בפ' הזהב ההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא שמע דבעו למנסבי דבי פרזק רופילא וא"כ דוקא בכי ה"ג הוא דמצי למהדר ביה וא"ה איכא מ"ד דמקבל מי שפרע אבל כי קני קני וכ"כ המרד' וז"ל קנה ולא משך ושמע שגוים רוצים לאנס הפירות וחוזר בו משום האנסים א"ה מקבל מי שפרע ע"כ הרי שכת' ולא משך כו' הא משך כבר הם באחריו' הלוקח ואינו יכול לחזור ועוד שהרי טעמא מאי מצי למהד' ביה הלוקח כדי שלא יאמר נשרפו חיטך הא משך אין חשש שיאמר נשרפו חיטך משום דדינא הכי הוי דכיון דמשך או הגביה ברשותו קאי ומצי מוכר למימר נשרפו חיטך וזה ברור ואין בו שום ספק וכבר הוכחנו שבנ"ד היה קנין גמו' וא"כ בטלה היראה כ"ש וק"ו מה שהיו מבטיחים לו כמה הבטחות שהדב' נר' לעינים שלא היה כונת ש' מפני היראה אלא שנתחרט ובקש תואנה ע"כ נר' בעיני כי המקח היה קיים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |