שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רפה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' היה חייב לתוג' א' והיה לו בתים ושם התוגר לחייב בבית הסוהר על חובו כנהוג וש' רשע נתן עיניו בבתים ועשה עם התוגר שיקנה הבתים והתוגר הכריח לב"ח שימכור הבתים בסכום כך והודתה אשתו במכר וקנ' התוגר הבתים אח"כ קנ' הבליעל הבתים אע"פי שאנשי הקהל התרו בו שלא יקנה אותם גם גזרו שלא יקנ' אותם שום בר ישראל הוא לא הטה אזן וקנאם מן התוגר אח"כ נפטר ראובן והוציא' אשתו שטר כתובתה קודמת לחוב התוגר ותובעת מב"ד שהבתים וכל נכסי ראובן היו משועבדים לכתובתה ושיגבו לה כתובתה מן הבתים ההם ושמעון טוען כי הוא לא לקח הבתים מר' אלא מן התוגר ושלכן אין לו להחזיר כי היא ובעלה מכרו תוגר ואני מן התוגר לקחתי והיא טוענת אני נחת רוח עשיתי לבעלי גם היה בעלי אניס ביד התוגר והוכרחתי להודו' אמנם שעבוד כתובתי לא הפסדתי כי אני קדומה ילמדנו רבנו הדין עם מי ושכמ"ה:
תשובה
הדין עם האלמנה כמו שאבאר בס"ד ולא מבעיא השתא שהקונה הראשון לא היה ישראל ושגבה בכל הני עקיפין אלא אפי' שהקונה הראשון היה ישראל וגבה בשופי היה הדין עם האלמנה כל שיש לה מקום נחת רוח עשיתי לבעלי ותחלה יש לנו לדעת מ"ש הרמב"ם ז"ל פ' כ' מהלכות מלוה ולוה וז"ל מי שיש לו חובות הרבה כל שקדם חובו גובה תחלה בין מן הלקוחות אם קדם האחרון וגבה מוציאין מידו שכל שקדם חובו זכה וכתב הרב מ"מ שאע"פ שיש חולקים במ"ש שאם קדם האחרון וגבה לא גבה לדעת הרמב"ם הסכימו ר"ח ורבנו האיי ובהל' והרמב"ן והרשב"א ז"ל וכ"כ הריב"ה שהוא אחרון והביא הדין סתם גם כי דרכו להביא סברות חלוקות כאן סתם וכתב וז"ל מי שיש עליו בע"ח הרבה כל מי שקדם זמן קנין שטרו קודם הוא לגבות אפי' אם הגיע זמן הפרעון של המאוחר קודם כו' עד ואם קדם המאוחר וגבה קרקע מוציאין מידו ע"כ ומ"ש הוא ז"ל אפילו אם הגיע כו' פשוט הוא וכן משמע מלשון הרמב"ם הנ"ל שכתב סתם כל שקדם חובו גובה לא חש לזמן הפרעון כלל אלא אמר כל שקדם חובו כו' וברור הוא וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה ובע"הת נפק מינה שכיון שזמן שטר הכתובה קדמה לשאר חוב אפי"ת שזמן פרעון הכתובה הוי השתא שנתאלמנה וזמן פרעון משאר בע"ח יהיה מי שיהיה קדם לזמן פרעון האשה מ"מ כיון ששטר שעבוד האשה קודם לשאר ב"ח יש לה לגבות תחלה דאין הפרש בין אשה וב"ח לשאר ב"ח שכ"כ הרמב"ם ז"ל הלכות אישות פי"ז מי שהיה נשוי נשים רבו' ומת כל שנשאת בתחלה קודמת ליטול כתובתה כו' וכן אם היה עליו שטר חוב אם היה החוב קודם גובה ב"ח תחלה ואם הכתובה גובה האשה תחלה והנשאר לב"ח וכתב הרב מ"מ שזה מבואר בהל' פ' הכותב ופשוט הוא שהרי דין החובות כן כנז' פי"ב מהלכות מלוה ולזה ודין הנדוניא ועיקר הכתובה שוים ע"כ וכ"כ הריב"ה בא"ה סימן ק"ב וז"ל מי שמת ואלמנתו באה לגבות כתובתה ועליו ב"ח אם זמנו של אחד מהם קודם ולא הניח אלא קרקע כדי לפרוע לאחד מהם מי שזמנו קודם יגבה ואחר ידחה בין האלמנה ובין בע"ח ע"כ נמ"ל שכשם שבשאר בע"ח כל הקודם שטר חובו לשל חברו גובה תחלה ואין למאוחר אלא מה ששייר הראשון הכי נמי באשה שאם זמן שטר כתובתה קודם לזמן שטר ב"ח אחר היא תגבה כתובתה מכל וכל ואם ישאר יגבה ב"ח במה שישאר א"כ הדין היה עם האשה הזאת לגבות כתובתה מאלו הבתים ויש לה ליטול אותם מיד איזה איש שמחזיק בהם בין שהיו ביד הגובה שקדם וגבה ובין מאיש אחר שלקח ממנו וכ"כ הריב"ה בטור ח"מ סי' נ"ד וז"ל ואם קדם המאוחר וגבה קרקע מוציאין מידו ואם מכרה קודם שהספיק הראשון להוציאה מידו אין המוקדם חוזר עליו אפי' אם המעות בידו עדיין אלא חוזר על הלקוחות ששעבודה בידו ע"כ הרי שבתים אלו אפי' מי שמכרם לזה היה יהודי כשר לא היה לאשה לילך ולגבות ממי שמכרם אלא לחזור על הלוקח ששעבוד כתובתה בידו כ"ש וק"ו השתא שהמוכר היא איש שאין בידה לתבוע ממני וזה שקנה שעבוד האשה הפסיד ואם כן אין בטענתו שטוען שהוא לא לקח אלא מהתוגר טענה כלל ויש לב"ד להוציא הבתים מהאיש שמחזיק בהם ולמסו' אותם ביד האשה לפרעון כתובתה ואם הבתים שוים יותר יתנו לו לקונה מה שיותיר משעור כתובתה ואלו דברים פשוטים: וראיתי לכתוב כאן מ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה ז"ל ב"ח הוציא שטר על שמעון ובכח השטר גבה מבתי שמעון בכתב שלטון העיר אחר שעשו הכרזה לבתים שלשים יום בב"ד אח"כ בא ראובן והוציא שטר חוב על שמעון מוקדם לשל ב"ח שגבה כבר ורוצה ליקח הבתים ממנו וטוען ב"ח שגבה כבר דכיון שלא ערער בשעת שהכריזו על הבתים שהפסיד כחו:
תשובה
אם היה ההכרזה יוצא כל מי שיש לו זכות וטענה ושעבוד על קרקע זה יבא ויודיע ויערער ואם ישתוק ויעלים עתה ערעורו יבטלו כל זכיותיו שיביא מכאן ולהבא כיון שנהגו כן דינא דמלכותא הוא ובטלו כל הזכיות אבל אם בסתם הכריזו כל מי שיש לו ערעור יבא ויערער לא נתבטלו הזכיות בשביל השתיקה ואין כאן מחילה דשמא לא היה מקום וזמן לתבוע באותה שעה ע"כ למדנו מכאן שאלו הבתים היו צריכים הכרזה בב"ד שלשים יום קודם שיגבו אותם ב"ד לב"ח ואפי' שהיו עושים כן והיו מכריזין שאם ישתוק כו' כנזכר אפ"ה היה יכול המוקדם להוציא הבתים מאותו ב"ח מאוחר שהגבו לו ב"ד הבתים בחובו אם לא מכח דינא דמלכותא דבמקום דליכא האי דינא אפי' בכרוז ההוא לא הוה מהני והיה כח בב"ח המוקדם להוציא מיד מי שגבה אותם ויטעון שמה שלא ערער עד עתה לפי שלא ראה שעת הכושר ואפילו במקום ההוא אם לא הכריזו אלא כל מי שיש לו ערעור יבא ויערער לא נתבטלו הזכיות וא"כ בנ"ד שלקחה התוגר בכח ואלמות אע"פ שהאשה שתקה והודתה במכירה פשיטא דלא הוי מכירה כלל מלבד טענת נחת רוח עשיתי לבעלי שהיא טענה גדולה ומספקת כמו שמבואר בגמרא ודי בזה מ"ש הריב"ה בטור א"ה סי' צ' וז"ל נכסי צאן ברזל ושאר כל נכסי הבעל אם לקח מן האשה ואח"כ מהאיש המכר קיים אבל לקח ואחר כך מהאשה או שמכרו שניהם ביחד המכר בטל מפני שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ע"כ מלבד זה אני אומר דמטעם אונס לא הוי מכירת הבעל מכר וכמ"ש הטור סימן ר"ה מי שאנסוהו למכור ומכר וקבל דמים הרי זה מכר בין במקרקעי ובין במטלטלי דאגב אנסיה גמר ומקנה אלא שה"ר יונה ז"ל חלק בקרקעי אפי' לא נתן לו שוויו לפי שאין אונאה לקרקע (אבל מטלטלי כיון שיש בו כדי אונאה לקרקע) אבל מטלטלי כיון שיש בו כדי הונאה או כדי בטול אין כאן תורת מקח ונר' לפרש שדבריו כשאינו כופהו חלא על המכיר' אבל בסכום המעו' אינו כופהו אבל אם כופהו ליתן לו בפחו' משוויו אף בקרקע אין כאן תורת מקח והוי כמי שאנסוהו ליתן שאינה מתנה ע"כ והנה הדברי' נאים למי שאמרן גם גדול בדורנו מהרר"י קארו נר"ו שבח אלו הדברים וסעד אותם מדברי אנשים גדולים יע"ש מ"מ למדנו בנדון שלפנינו שמכירת אלו הבתים לתוגר כיון שהכריח לבעל ליתן אותם בשיעור רצונו ולא לקחם בשויים ה"ל מתנה בע"כ שאינה מתנה כ"ש שהאשה עצמה יכולה לומר שכיון שראתה שבעלה היה אנוס במה שהיה עושה ושלא היה המכר מן הדין מכר גם היא שתקה והודית ללקיחת התוגר אמנם עתה יש לאל ידה לגבות כתובתה מהבתים כי מעולם לא יצאו מתחת שעבוד כתובתה ומכל מה שכתבתי נראה בעיני שהדין עם האלמנה ויש לה להוציא הבתים מיד זה הלוקח אדם כשר כ"ש שאפי' לא היה הדין כ"כ מבורר היה ראוי לומר על האיש כזה הוא רשע עשה שלא כהוגן ולא שמע לקול הקהל יע"א כנז' בשאלה שדי גובא רבא עלוי ויעשו עמו כמו שעשה גמולו ישיבו לו בראשו ולא יחרוך רמי' צידו כ"ש שהדין דין אמת כנלע"ד כת"וח הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |