שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רפא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן ושמעון יש להם דין ודברים מחמת שהיו שכנים שהיו לו בתים וחנויות קרובים אלו לאלו והבתים והחנויות של שניהם הם הכל שלהם ר"ל שהם קנאום והמולקי הוא שלהם אלא שיש הבדל בין הבתים של ראובן לבתים של ש' שהבתים של ראובן הוא הכל שלו ר"ל הבית והעליה עלית ותחתית והקרקע הכל הוא שלו והבית של שמעון התחתית שלה הוא של ראובן ר"ל שהבית של שמעון היא בנוי' על בית א' של ר' באופן שהבית שלמעלה היא משמעון והבית שלמטה היא של ראובן ואין לשמעון שום זכות בקרקע של הבית שלמטה ואע"פ שאין לו זכות בקרקע של זאת הבית שלמטה מביתו אלא באויר ג"כ יש לו זכות בקרקע של חנויותיו וג"כ בקרקע מחלק מביתו מפני שהבית שהוא מתחת לביתו שהיא של ראובן אינה למטה מכל ביתו של ש' אלא ג"כ יש לו חלק קרקע מביתו לש' והבתים והחנויות של ר' הכל הוא שלו תחתית ועילית לבד שהאמת הוא שלמעלה לצד ביתו של ראובן היה מעבר א' כמו גארדאקיטו אחד שהיו עוברים עליו ומשמשים בני ביתו של ש' ובני ביתו של ראובן ובזה הגארדקיטו אע"פ שהיה משתמש בו ש' לא היה לו זכות כלל בקרק' שלמט' ממנו אלא חצי זכו' האויר של הגארדאקיטו ר"ל חצי תשמישו שהיו משתמשי' בו הוא ור' והקרק' שלמט' ממנו הוא של ר' לפי שהגרדאקיטו היה סמוך ובנוי על פסים היוצאים מבית ר' וקצתו היה מתח' הגוטיראש של גג בית ראובן וקרה מקרה בלתי טהור שנשרפו כל הבתים בתי ראובן ושמעון ועתה בא ראובן ומכר קרקע ביתו לישמעאל א' ר"ל הבית של ראובן שבצד ביתו של שמעון לאפוקי שלא מכר ביתו שמתחת לבית שמעון ולא מכרו לישראל בשבי' שאם היה מוכרו לישראל היה מאבד חזקת ביתו והיה נשאר בלא בית ובשביל שנשארה לו החזקה מכרה לישמעא' בזול כדי שיבנה הישמעאל הבית ויתננה לו בשכירות שאמר ראובן שכיון שנשארת לו החזקה נראה לו שלא מכר כלל ועתה בא שמעון ותובע לו שיבטל המכר שמכר לישמעאל ויתנהו לו מפני שהיא מצרן וגם מפני שיש לו זכות באויר של הגאדראקיט להשתמש בחלק ממנו ועתה כיון שנמכר לישמאל מפחד הוא שמא ימשך לו היזק מענין הגאדראקיטו וגם בענין ביתו וכיון שמכר הקרקע לישמעאל שיבטל המכר ויתנהו לו כמו שמכרו לישמעאל דהו"ל כמו אם מכרה לו לשמעון כיון שלא היה יכול למוכרה לגוי והוה ליה הישמעאל כמו שלוחו של שמעון שהוא מצרן וראובן טוען על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואומר שעל מה שטוען שרוצה הקרק' מכח שהוא בעל המצר אין בדבריו ממש שבפי' כתבו הפוסקים מכרה לגוי גוי לאו דב"מ הוא ועוד שלא תקנו דינא דב"מ כדי להזיק למוכר אלא משום ועשית הטוב והישר שזה נהנה וזה אינו חסר אבל בנ"ד אין לך היזק גדול מזה שמעיקרא כשמכרתיו לישמעאל מכרתיו לו בזול כדי שתשאר החזקה ברשותי ואפי' את"ל שתפרע לי חזקת ביתי איני רוצה למכור חזקת ביתי בשו' ממון שבעולם שבשביל שתשאר החזק' ברשותי ולא אשאר בלא בית מכרתיו לישמעא' שבהיו' שהחזקה נשארה ברשותי נ"ל שלא מכרתי כלל ועו' שאין לך מצרן קרוב ממני בשביל החזק' שנשארה לי ועו' שלא מכרתי הבי' שתח' ש' שהי' שלי ועל מה שטוען ש' שרוצה שראובן יבטל המכר מהישמעאל בשביל שיש לו זכות בג' אדראקיטו להשתמש ומפחד שלא ימשך לו הזק מהישמעאל בענין הג"אדראקיטו והבית טוען ראובן ומשיב שזאת הטענה היתה טענה אם היה המכר בנוש' אחד כגון שדה לזריעה שהיה זורעו הישמעאל או בתים כדי לישב הוא בהם אז היה אומר איני רוצה שידור הישמעאל בשכונתי אבל בנ"ד דכ"ע ידעי שזאת הקרקע שמכרתי לישמעאל קנאה כדי להשכירו לי ולא קנאו כדי לישב הוא בו מפני שהוא בין בחי היהודי' ולא ישב ביניהם בכל ממון שבעולם שהוא הוג"א שקנאו מדמי באקוף כדי לבנות בית להשכירה לי ועוד שכשמכרתיו לו היה על תנאי שיבנה הבית וישכרנה לי ובשביל זה מכרתיו לו בזול כדי שיבנה הבית וישאר לי חזקתי ואדור בה או שאמכרנה כל זמן שארצה וכיון שחזקתי נשארה לי וכשמכרתיה לא מכרתיה אלא בתנאי שיבנה אותה וישכרנה לי ה"ל כאלו לא מכרתיה כלל ועוד שאני אעשה עם הישמעאל שיבנה הג' ארדאקיטו וישתמ' בו שמעון כבתחל' הכל להוצאתי אף אם אצטרך להוציא כל ממון שבעולם ואקבל עלי כל אונסא דאתיליד ליה לבעל המצר מהישמעאל באופן שלא ימשך הזק לישראל מהישמעאל ג"כ באי זה זמן שאמכור חזקת הבית אמכרנה בתנאי שלעולם ישתמש שמעון מהגאדראקיטו כמו שהיה משתמש מקודם ושיקיימנו הקונ' ברשותו וגם אני אקיימו ברשותו שישתמש בו כמקדם ג"כ טוען ראובן שמה שאינו יכול למוכרו לגוי הוא שכשמוכרו לגוי לא ימשך לו יותר תועלת ממה שאם היה מוכרו לישראל שכ"כ הרא"ש והוא שיכול למוכרה לישראל באותן הדמים שקנאה הגוי אבל אינו חייב למוכרה לישראל בפחות כ"ש הכא בנ"ד שאם הייתי מוכרה לישראל הייתי מפסי' החזקה והייתי נשאר בלא בית ועכשו כיון שנשארה לי חזקתי וידור בה ישראל ה"ל כאלו לא מכרתיה ישמעאל: עוד טוען ראובן שאם היה לו לשמעון טענה היה אם היה טוען ותובע קודם המכר או בשעת המכר אז אם היה תובע והיה הדין עמו לא הייתי מוכרו אבל עתה כבר מכרתי ואף אם הדין שלא הייתי יכול למכור לגוי אז בשעת המכר לא הייתי יודע שלא הייתי יכול למוכר' ועתה כיון ששמעון תובע אותי לאחר המכירה אין בידי כח ויכולת לבטל המכר בשום צד מפני שהיא מכורה להוגא ישמעאל בעד הבאקוד ומפחד אני להתקוטט עמו ואף אם אתקוטט עמו לא יועיל אבל אדרבא הוא סכנה שמא יזיק ושמעון טוען שאינו רוצה שהמכירה תתקיים אלא שיבטלהו ויסלק לישמעאל מהקרקע אפי' אם יצטרך ראובן להוציא כל ממון שבעולם וישים עצמו בכל סכנות שבעולם כדי לסלקו מהקרקע וראובן משיב ששמעון טוען ושואל דברים ותביעות אשר לא כדת ואין הדעת סובלתם שאין הדין שבשביל הספק שמא ימשך לו הזק אם לאו אף אם היה לזריעה שהי' זורע בו הישמעאל או בית לדור בה הישמעאל עצמו שישים עצמו ראובן בקטטו' וסכנות ויוציא הוצאות כדי לסלק לישמעאל מהקרקע כיון שהוא הזק ודאי כ"ש בנ"ד שהחזקה נשארת ברשותי שהיא באקוף וקנאה לבנותה ולהשכירה לי שבתנאי זה מכרתיה לו וה"ל כאלו לא מכרתיה כלל ועוד טוען ר' שהטעם שלא ימכרנה לגוי הוא בשביל שלא ימשך לו הזק לבעל המצר הרי כדי להבטיחו וליפות כחו אני מקבל עלי לעשו' שיבנו הגארדאקיטו ושישתמש בו כבתחלה הכל להוצאתו אפי' שאוציא כל ממון שבעול' ואקבל עלי כל אונס דאתילי' ליה מן הגוי באופן שלא ימש' לש' הזק ממנו ילמדנו רבנו ומורנו מורה צדק הדין עם מי:
תשובה
אם הדברים כפשוטן וליכא דברי בגו איני רואה צד אחיזה לטוען ומערער על המוכ' אם כבר מכרה עד שבשביל זה רציתי למנוע עצמי וסרבתי לכתוב כי אמרתי א"א ששום אדם יתעקש בדב' כזה דזיל קרי הוא וזה שאם שמעון בא על ראובן מחמת מצרנות ותובע ממנו שהוא קודם ליקח הרי הדבר ברור בגמ' ובפוסקי' ז"ל שלא אמרו ועשית הטוב והישר אלא ללוקח וכן פי' רש"י בפ' המקבל על ההיא דאמרינן בגמרא זבן מגוי וזבין לגוי לית בה משום דינא דב"מ כו' עד זבין לגוי ודאי לאו בר ועשית הטוב והישר הוא ופרש"י לאו בר ועשית כו' ואין לנו לומר על דינא דב"מ ועשית הישר והטוב אלא ללוקח כו' עד אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה הרי אתה רואה שאין לתובע ולא לב"ד טענה ואמירה עם המוכר כלל כי יכיל' למכור כמו שירצ' למי שירצה בין קרקע בנין בין שדה ובין כרם ואין לנו עסק אלא עם הלוקח ומש"ה אמרו בגמ' דלא שייך דינא דבר מצרא לא מאן דזבן מגוי לא מאן דזבין לגוי כנז' מאי אית לך למימר נהי דלא אמרינן ליה למוכר לא תמכור שאני רוצה ליקח מכח דינא דבר מצרא מ"מ אמרינן ליה לא תזבון לגוי דנמצא דארי רבעת עלי וכיון שאני נותן לך דמי הגוי לית לך למזבן לגוי שנמצא ימשך לי נזק משכונתו האמת שאם באנו לדקדק כפי האמת בדין זה בנ"ד היה אפשר לומר דשפיר מצי ראובן למזבן לגוי ואפי' לא היה מקבל ראובן עליה כל אונסא דאתי ליה מחמת גוי כדמשמע בגמרא שמותי ודאי משמתינן ליה עד דמקבל כי' מ"מ אני אומר דבנ"ד לא משמתינן ליה כלל והטעם שהרי אמרו התוס' וז"ל משמתינן ליה דוקא שישראל רוצ' ליקח בדמים שנתן לגוי ולסברת התוס' נמשכו רוב הפוסקים ז"ל וא"כ בנ"ד שאין הישראל רוצה ליתן דמי הגוי נמצמ דלא מחייבינן למוכר לקבל עליו אונסא כו' שהרי לא אמרו שמותי משמתינן ליה אלא כשהגוי והישראל שוי' בדמי המקח שאז ודאי מחייבינן ליה כי למה ימכור לגיי כיון שהוא לא היה מפסיד כלל וכיון שמכר והוא נהנה וחברי חסר משמתינן ליה עד דמקבל כו' אבל כשיש הנאה גדולה למוכר שא"א להגיע לו הנאה ההיא אלא כשיקחנה הגוי לא נחייב למוכר שלא יקבל תועלת בשביל נזק שאפשר ימשך למצרן מן הגוי וק"ל לע"ד אלא שנשאר עלי לפרש איך שיי' טעם זה בנ"ד שהרי שמעון אפשר ירצה ליתן דמים שנותן הגוי וא"ת שכונת ראובן כדי שישאר לו החזקה מה שלא יהיה לו כאשר ימכרנה לישראל משום הא ודאי היה אפשר לומר דהיינו עושים עם הישראל המצרן שיבנה הוא ג"כ הבית ויתננה בשכירת לראובן כדרך שהיה נותן הגוי וא"כ נמצא שהגוי והישראל שוים וחזר הדין שמצאנו פתח לכוף לראובן שלא ימכו' לגוי אלא לישראל כיון שהישראל רוצה לקנות בדמי הגוי ורוצה להכנס במקום הגוי אמנם נראה לי שא"א להשוות מכירת הקרקע לגוי למכירתו לישראל שהרי כאשר ימכור לגוי וישכירנה ממנו בסך מה בשיעור ג' שנים דדרך השוכרים מן הגוי אחר ג' שנים יבנה השוכר הבית ויפחות הגוי מן השכירות כדי שלא לאבד זכות דמי השכירות אבל הישראל לא יעש' כן שהוא ערום יערים ועל רוב כשירצה השוכר לבנית הבית יעמידנ' פנוי' ג' שנים ונמצא אבד השוכר זכות החזקה ויאמר המשכיר הרי אין לגרוע כחי יותר מן הגוי אם היה ביתו פנוי ג' שנים לא היה יכול כל מי שירצה להכניס בבית ולשוכרה גם אני למה אגרע וא"כ נמצא שאפשר להשוות תועלת מכירת הגוי למכירת לישראל וא"כ מן הדין בנ"ד היינו יכולים לומר שהיה יכול ראובן למכור לגוי ואפי' לא הוה מקבל עליה אונסא כו' כמו שפירשתי ואפי' שכת' הטור ח"מ סי' קע"ה וז"ל יש מן הגאונים שכתב שאפי' אינו מוצא ישר' שרוצ' לקנותה וגם המצר' אין לו במה לקנותה אפ"ה אינו רשאי למוכרו לגוי ואפי' שהוא עני ואין לו מה יאכל יתפרנס מן הצדקה ואל יגר' הזק לחברו ע"כ גם הביא סברת אחרים שלפרנסתו ודאי רשאי למכור לא לתועל' אחר וא"כ יאמר האומר שלכל הפחות די לנו להתיר למכור לצורך פרנסה לא לתועלת אחר מ"מ נראה בודאי דאפי' לדעת אלו הגאונים ז"ל היינו אינו רשאי למכור לכתחלה אבל אם מכר ודאי לא מחייבינן לבטל המכר שהרי בגמרא לא אמרו אלא שמותי משמתי' עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה ולא אמרו משמתינן ליה עד דמהדר זביני כ"ש שהרי התוס' אשר מימיהם אנו שותים סברי שאפי' יש תועלת ממון לבד במכיר' הישראל ממכירת הגוי אינו מחוייב למכור לישראל וכ"ד הרא"ש וכן כתב הנמקי ז"ל וז"ל ועוד כתבו דהא דאמרי' שמותי משמתינך ליה היינו דוקא שיוכל למוכרה לישראל באותן דמים שלקחה הגוי אבל ודאי אינו מחויב למכרה בפחות לישראל ע"כ וכ"כ רי"ו ז"ל נתיב י"א משרים וז"ל ומוכר לגוי משמתי' ליה עד דמקבל עלי' כל רע שיבא מן הגוי לישראל המצרן וכגון שמוצא ישראל שיקננ' באותן הדמי' ע"כ הרי כתב זה סתם ולא הביא חולק בדבר ואח' הציעי הצעה א' אומר שאפי' היה הדין שקול סברו' אלו כנגד אלו היה לנו לפסוק כדברי התוס' והרא"ש ז"ל דלא משמתין ליה עד דמקבל אלא היכא שהמכירו' שוות כנ"ל והטעם שהרי ראינו שנפל מחלוקת בין הפוסקים ז"ל מי מיקרי מוחזק בעל המצר או הליקח וכתב הרמב"ם והביאו הטור ז"ל בסי' הנז' וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל טען הלוקח כו' עד על המצרן להביא ראיה ואם לא יביא ראיה נשבע הלוקח הסת שאין הלוקח מסלקת אלא בראיה ברור' ע"כ הרי דס"ל להרמב"ם ז"ל שהלוקח מוחזק והרא"ש ז"ל הכי ס"ל אבל הרמ"ה ז"ל ס"ל שהמצרן מקרי מוחזק ואני אומר דע"כ לא פליגי אלא בלוקח ומצרן אבל היכא דנפל ספק בין בעל השדה או בעל הבית פשיטא דלכ"ע ארעא בחזקת מאריה קיימא ואפי' הרא"ה ז"ל יודה דעל המערע' על המוכר להביא ראיה וא"כ פשיטא ודאי שאפי' היו הסברו' שקולות אלו אומרים שאינו רשאי למכור לגוי אלא לפרנס' ואלו אומרים שיכול למכור לגוי כל עוד שאין מוצ' אותו שיעור שנותן לו הגוי או שאינו מגיע לו אותו תועלת במכירת הישראל שמגיע לו במכירת הגוי שהכל אחד פשיטא שהיה לנו לומר כיון דהוי ספיקא דדינא בעל הקרקע מוחז' ויכול לעשות כרצונו וכ"ש בדבר שאינו אלא מדרבנן ומשו' גרמא בנזיקין שהרי רוב הפוסקים נראה מסכימים לדעת הרא"בד ז"ל דס"ל דהיכא דלא קבל הישראל אונסא אע"ג דאתי ליה אונסא לא מחייב ביה דגרמא בנזקינן הוא ופוט' וכל שכן וק"ו שהפוסקים דס"ל שיכול למכור לגוי אפי' בשביל תועלת ממון שאינו מגיע למוכר כשימכור לישראל הם התוס' אשר מימיהם אנו שותים תמיד והרא"ש ורי"ו והטור ז"ל שכל אלו אחרונים וראוי לפסוק כותייהו בכל ענין דהלכה כבתראי וכ"ש בענין קל כזה כמו שאמרתי שאינו אלא ענין גרמא בנזקין וא"כ מטעם זה אני אומר שראובן יכול למכור זכותו מטה ומעלה וכל אשר יש לו שם ואינו יכול שמעון לעכב עליו ואפי' אינו מחויב לקבל עליו אונסא כו' כנ"ל וכ"ש עתה שהוא ראו' רוצה לקבל עליו כל אונסא ועוד שאין כונת המוכר רק לדור הוא בבתים א"כ נראה בעיני שאפי' לדעת הגאונים הדבר פשוט מאד שאין ריח וטעם לתביעת שמעון כלל שהרי אינו גורם לו נזק כלל כי הישמעאל לא יבא לדו' שם והישראל שיבא לדור שם יכופו לו שלא ידור אלא כשלא יגיע נזק לשמעון אלא כמו שהיה מקדם קודם השרפה ואין ס' שזכה ראובן בדינו לדעת כל העולם ומי שיפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהין ולא הייתי כותב בדין זה מרוב פשיטותו כפי הנחת השואל אלא מפני רוב ההפצר שהפציר בי להורות כונתי והואיל ובאתי לידי כך לכתוב הדברי' שלא צריכים לנדון דידן ללמוד למקומות אחרים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |