שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רפ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה ראובן וש' היו מחזיקים בשתי חצרות הכותל המספקת בין שתי החצרות היא של ראובן ובעל חצר שמעון הוא איש אשר לו זרוע עם גבורה ועלה שרצונו לבנית בחצרו סביב בתים עליות ותחתונות וכשהגיע לכותל חצרו של ראובן הרס הכותל לארכה ולא בא עד קצו ונטה קו לבנות והרחיב ברוחב הכותל ונכנס תוך רשות ראובן וראובן מחריש וכשהגיע לכותל בית ראובן שב לאחוריו ונטה קו לצד פנים כדי שלא להרוס כותל בית של ר' הלך ראובן בראותו כן לפני השר בעל החצר וצעק לפניו ואמר לו בי אדוני הלא ידעת את כל הרעה אשר עושה לי הבא יהודה שלך כי לא די שלקח את כותלי והרס אותה ונכנס תוך רשותי כל אלה עשה והחרשתי אבל עתה אתאפק מפני הרע הגדול אשר הוא עושה לי שאינו בונה הכותל בקו ישרה כאשר התחיל אלא ששב לאחוריו מעט קט לצד פנים ובונה כותלו סמוך לכותל ביתי והמים אשר יהיו יורדים מגגך ירדו על כותלי ויפלו בין שתי הכותלים ואין למים יציאה וביתי שפלה תחת לארץ והכותל בנויה מלבנים ויכנסו המים תוך ביתי ויהרוס ביתי השיב בעל החצר כן דברת אבל עתה מה שעשה לך שכבר התחיל לבנות שאם מתחילה היית מגלה אזני לא הייתי עוזב לו לעשות הדבר הרע הזה כי לא מלבי ועכ"ז אם תתן לי ההוצאה שכבר נעשה אצוה לו שיסתור ויבנה בקו ישרה כאשר התחיל והוצרך ראובן לתת דמים יקרים להרוס ויבנו אותה בקו ישרה ונכנסו תוך רשות ראובן ד' אמות מאמות החרשים ובאורך הכותל בנה שלשה תחתיות ועליות על גבן ויש לדעת איך בכותל היה לראובן פתח פתוח שבה היו לוקחים מים מן הבור ולאורך הכותל מצד חצר ש' לא היו מעולם בתים אלא חלל חצר ואשפה ועתה ר' תובע מאת שמעון שנכנס תוך רשותו וזכות כותלו ושמאפיל את ביתי והמים יורדים על גגו עתה ילמדנו רבנו ומורנו מורה צדק מדבר בצדקה די חכמתא וגבורא דיליה היא כדת מה לעשות:
תשובה
הדבר פשוט שאין שמעון יכול להשתמש מן החצר ההוא ומן הבתים אשר מהם נמשך הזק לראובן עד שיפייס וירצה לשמעון במה שיכול והדברים ק"ו ומה ישראל שמכר שדהו לגוי ונמשך נזק לחברו ישראל בעל המצר הדין הוא דאע"פי שאין דינ' דב"מ על המוכר כי המוכר יכול למכור למי שירצה עכ"ז משמתינן למוכר עד דמקבל עליה כל אנסא דאתילי' ליה לבעל המצר מהגוי עד שינהוג עם בעל המצר בדין ישראל לכל דבר השתא ומה התם שאין הישראל מזיק לישר' אלא שנמשך לו מן הגוי הקונה נזק חייב בעל החצר לקבל עליו כל נזק הנמשך לו מן הגוי בנ"ד שהישרא' הוא הגורם שהדע' נותן שלא היה התוגר בונה חלא ששמעון קבל עליו שכירו' הבתים הבנויות מחדש דאנן סהדי דתוגר לא שדי זוזי בכדי והוא ג"כ הישר' המזי' עאכ"ו דמשמתינן ליה עד שישב לש' זכותו וגם יסיר ויסלק מעליו כל נזק הנמשך המנו ודין בע' המצר כאשר זכרתי מפורש בגמ' בפרק המקב' ושם בהל' ופשוט ג"כ בשאר ספרי הפוסקים ז"ל ולא הארכתי בזה כי איני צריך. עוד מטעם שני אני רואה שחייב ש' לסלק כל נזק מראובן ושלא להשתמש מזכות ראובן עד שיפייסנו וראיה לדבר ממה ששנינו בפ' הנזקין בגיטין הלוקח מן הסקריקון כו' וכתב הטור ח"מ סי' רל"ו וז"ל גוי אנס שישראל מסור בידו להרגו ואנס קרקע כו' עד ואם קנאה מהגוי תוך י"ב חדש אם ירצו הבעלים צריך להחזירה להם ויתן לו כמו שקנאה כו' עד בא הגוי בעקיפין עליו ולקחה ממנו ולא היה מסור בידו להרגו ומכר לאחר פרש"י שצריך להחזירו לבעלים חנם אפי' שהתה בידו כמה שנים א"כ בנ"ד נמי אין ראובן מסור ביד בעל חצר שמעון שאפי' שהיה אלם גדול מ"מ גבוה מעל גבוה שומר ויש מירא מלכות וא"כ חייב שמעון לפייס לראובן ולסלק מעליו כל נזק בחנם ואפי' לדע' רבנו גרשון ז"ל והרא"ש שמסכים לדעתו וכתב שאין צריך להחזירו בחנם אלא כמה הוא רוצה ליתן לגוי כדי שיחזירהו לו וכך יתן ללוקח כ"כ הרא"ש בתשו' והביאה הטור שם שאין צריך ללוקח אלא מה שנתן הלוקח לאלם עד שאם נתנה האלם לישראל בחנם צריך להחזיר לבעלים בחנם ואפי' שהבעלים לא היו יכולים להוציא מיד האלם אלא בממון רב וא"כ זה שלא נתן לאלם ממון גם הבעלים אין צריכין ליתן לשמעון כלום כ"ש שהיה לנו צד אחד לזכות לראובן אפי' הוציא שמעון הוצאות ליקח זכות שמעון וכמ"ש הריב"ש סי' ר"ץ אלא שבסוף דבריו חשש לדברי ה"ר גרשום וכתב בחתימת דבריו תשובת הרא"ש הנז"ל ואין צורך להאריך וכלל הדברים כי שמעון חייב לסלק כל נזק מראובן ולהחזיר לו זכותו או לפייסו בכל מה שיוכל וכל זה אם האל' עשה האלמות מדעתו והוציא שמעון אי זה דבר כדי ליקח זכות ראובן שלקח האלם אז יתן ראובן מה שהוציא שמעון ואם יד שמעון היתה במעל אז יחזיר שמעון זכות ראובן לראובן חנם אפי' הוציא שמעון ליקח זכות ראובן כי בהא אפילו רבנו גרשום והרא"ש יודו ומ"מ אם לא בין שלקח התוגר בעל החצר שמעון באלמות בלא עצת שמעון וכ"ש בעצת ש' כיון שבנ"ד לא לקח ש' החצר ולא קנאו ואין לנו כח אחר כדי לזכות לראובן על שלו אלא בשלא ידור ולא ישכיר התוגר החצר משמתינן לה שלא יכנס ולא ישכיר החצר ההוא עד יסלק נזק ראובן ויחזור לו זכותו וכן מעשים בעיר ואם בישראל' שלונקי שכשהתוגר בע' החצר א' רוצה לשנות אי זה דבר בחצרי ונמשך נזק לש' המחזיק שם מצד מה שבונה במה שמחזיק ראובן אני מחייבום לר' שלא יכנס בזכותו עד שיפייס לש' חברו ואין לומ' בנ"ד שהרי יש שופטים בארץ ויתבע ר' לתוגר וכמ"ש הטור בסי' הנזכר וז"ל ואם יש שופטים בארץ והיה אפשר להוציאו מיד הגוי בדין ולא עשה אז ודאי נתיאש וישאר ביד הלוקח דבנ"ד לא מיבעיא אם אין החצר מולקי מראובן דאז ודאי א"א לר' לדון עם הרגלי יאמר לו אפי' אדם בינוני שיהיה מה לי ולך לאו בדד"א וא"כ ישאר תביעת ראובן על שמעון מכח הסכמת החזקות אשר היא עומד שאנו נסמכים עליו ואין לנו העמדה בלתה אלא אפי' היה החצר מולקי מראובן פשיטא שאע"פי שאינו מסור ביד האלם להריגה כנ"ל מ"מ איך ידון אדם עם מי שתקיף ממנו הא ודאי א"א ולכן אומ' אני שחייב שמעון לעשות באופן שלא יהנה כלל מזכות ראובן לא יכשל בחרם הסכמת הקהלות עם ישראל וכ"ש שחייב שלא יזיק כלל לר' לא בהזק ראיה ולא בשפיכ' מים ולא בשו' נזק וכמו שהוכחתי מההוא דינא דב"מ והדבר ברור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |