שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רעד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאלתי על ראובן וש' בעלי שתי אחיות שקנו בתים מאת חמותם וגיסתם וכתבו שטר ביניהם וז"ל בפ"ע ח"מ קני פ' ופ' הבתים כו' מאת חמותם פלו' וגיסתם פ בסך כך כו' עד והקונים הנז' באו לפנינו וחלקו הבתים ביניהם ונתברר חלק כל אחד מהם כו' והאריך לשון השטר בסדר חלוקתם ושומתם ששמו כל חלק וחלק כפי שומתו בדמים רבי' ולא שייכי בענין השאלה רק כדי לברר דמשמע בתוך רישא דשטר ששטר זה נכתב ונחתם בשעת הקנייה וכתוב בו וז"ל נתברר ביניהם שלא יוכל שום א' מהם להשכיר הבתים שלו לשום אדם מעולם מבלתי רשות חברו ר"ל מבלתי רשות שניהם הנ"ל ועוד נתברר ביניהם ששום א' מהם לא יוכל למכור הבתים שהגיעו לחלקו לשום אדם מעול' אלא שידרוש תחלה לחברו אם ירצה לקנות' בסך שקנה אותם ולא יותר ויתבאר כן שאם פ' ירצה למכור לא ימכו' לשום אדם בעולם אלא לפ' גיסו הנ"ל בסך כך ולא יותר וכן חברו כו' עד כל הנ"ל ורצו שניהם הנ"ל שיסודר שטר להיו' ביניהם לעדות ולראיה ונשבעו כל א' לדעת חברו ולדעת כו לגמור ולקיים כל הכתוב לעיל עד והכל בקנין שלם מעכשו במנא כו' ע"כ לשון השטר והנה מת ש' ואלמנתו נפלה לפני יבם וחלץ לה והגבו לה כתובתה מנכסי אחיו ומכללם הגבה כל הבתים הנ"ל כפי שומת ב"ד ושאל השואל אם תוכל האלמנה להכניס הבתים הנ"ל בנדוניא לכשתנשא והוי כמכירה דבע' כלוקח דמי עוד שאל אם יוכל ר' לסלק האלמנה עצמה מן הבתים כי אף היא לא תנשא במה שיתן לה הסך הנז' בשטר שהתנה עם ש' בעלה דאף דהוא כאחר דמי לגבי ראובן והרי כבר התנה עם בעלה שלא ימכור לשום אדם או לא ע"כ:
תשובה
ראיתי פסקי ב' חכמים סותרים זה את זה כל א' מהם כתב דעתו על ב' דברים נופלים בענין זה אח' מה יהיה הדין נותן אם היה ש' בחיים והיה רוצה למכו' ושלא לקיים וזה בשתי בחינות א' מכח הקנין והשטר ב' מכח השבועה הדבר השני אם ת"ל שיהיה מחויב ש' לקיים התנאי עתה שמת אם חייבים יורשיו וב"כ לקיים התנאי הנז' וכל א' מהם הראה פנים לסברתו והפוטר לש' מן התנאי אפי' היה חי תלה עצמו בתשו' הרשב"א דהוי קנין דברים כו' והב' כ' דלא דמי אלא להא דכתב מהררי"ק בשרש ב' ומשם רצ' לחייב לש' אם היה חי ואני אומר כי לולי תשו' מהרי"ק עומדת לפנינו היה הדבר פשוט מאד שאפי' היו ב' בחיים היינו יכולים לומר שלא עשו ולא כלום שהרי כתב הרשב"א בתשו' באה בח"מ בב"י סי' ר"ו והשתא התם שב' נטלו קנין זה לקנות וזה למכור כתב הרשב"א שאינו מועיל דהיו קנין דברים ולא מהני כלום בנ"ד דלא התנו אלא שלא יוכל למכור אלא שידרוש כו' אם ירצה עאכ"ו דלא הוי אלא קנין דברים בעלמא כי מה קנין שייך בשלא ימכור ותו דלא סמכא דעת שום א' מהם כיון שאין חברו נוטל קנין לקנות אלא שתלוי ברצונו אם ירצה כו' הא ודאי היה הדבר נראה פשוט מאד דדברים בעלמא הם ואין בהם ממש וגדולה מזו כתב המ"מ דכל שלא פסק דמים לא ס"ד ק"ו כל שלא גמר לקנו' אלא תלוי ועומד אם ירצה אלא שא"ה עומד לפנינו תשובת מהררי"ק שרש ב' שכתב וז"ל ואשר טען שאין ממש בתנאי שהתנו שלא למכור לא זה ולא זה מבלתי רשות חברו מאחר שלא כתבו מעכשו הלא יפה כתב מהר"ח יצ"ו מאח' שעשו קנין כו' עד ועוד בר מן דין ובר מן דין היכן אמרו דבעינן מעכשו היינו היכא דבעי קנין כו' עד אבל ב' שמתנים זה ע"ז לא בעו קנין כו' עד וכן הדין כל מה שהשותפים מתנים בההיא הנאה דקא צייתי אהדדי גמרו ומקנו אהדדי יע"ש שאין ספק שמשם נר' שדעת רבים שאפי' בדבר שב"ל דלא מהני בו קנין בב' שמתנים זה ע"ז מהני הקנין בההוא הנאה וא"כ יאמר אומר דבנ"ד כיון שהתנו שניהם כא' בההיא הנא' דצייתי דין לדין גמרי ומקנו והיו צריכי' לקיים תנאם אם היו ב' בחיים אבל אחר שכתב מהררי"ק שכל זה שלא כדברי הרמב"ם ב' שהתנו ביניהם כל מה שירויחו יהיה לאמצ' לא הוו תנא' כו' וכתב הריב"ה בח"מ ריש הל' שותפין שדעת הרמב"ן כדעת הרמב"ם וכתב בין שהתנו כו' יע"ש והעיטור כתב והיכא שהטילו לכיס זה מנה והתנו ביניהם שיתוף עד זמן פ' בכל מה שיזמינו להם מן השמים כו' איכא פלוגתא בין רבוותא איכא דאמרי דלא מהני תנאה במציאה וכיוצא בה דדשב"ל הוא ואיכא מ"ד דמהני וגם א"ז הכי ס"ל וא"כ אחר שענין זה הוי פלוגתא דרבוותא פשיטא דמצי טעין כל מי שיהיה נתבע קי"ל כהני רבוותא דסברי דלא מהני קנין בדברים כאלה. ומ"ש מהררי"ק התם דאפילו לדברי הרמב"ם שצריך נתינת מעות לכיס דוקא בתחלת השותפו' כו' עד אבל היכא שכבר היו שותפים מקדם מודה הוא דכל תנאיהם קיימים בלא קנין וכ"ש בהיות התנאים שוים לשניהם דבההיא הנאה דסמכי אהדדי כו' ומשמ' מדבריו בפי' שדין הב' שהתנו זה ע"ז שאינו מועיל לפי דברי הרמב"ם אם לא כשהתנו אחר שכב' היו שותפים אבל בתחלת השותפו' לא ונ"ד הוי בתחלה א"כ הודה מהררי"ק שלפי דברי הרמב"ם אין כאן קיום כל אפי' היה שם קנין כי קנין דברי' לאו כלום הוא וכ"ש כי לדעתי החלוק שמחלק הוא לדע' הרמב"ם אינו חלוק וכך היה דעתי כאשר ה' יודע ומצאתי מהרי"ק שכ"כ בהלכות שותפין בח"מ ונר' בעיני להכריח זה קצת שכתב הטור שדעת הרמב"ן כדע' הרמב"ם וכת' וז"ל ואין שום צד שיתקיים התנאי בין התנו על מה שירויחו כו' נר' ודאי כי לדעת הרמב"ן דאין קיום לאלו הדברים שאל"כ הי"ל ואין שום צד אלא אחר שיתחילו השותפות מדלא כתב הכי משמ' שסגר הדלת מכ"ו כנ"ל ברור ולענין השבוע' היה אפשר לומר שהשבועה לא באה אלא לקיים הקנין וכיון שקנין אין כאן שבועה א"כ ולכאו' נר' שכ"ד הריב"ש סי' שכ"ח אבל אינו נר' כן מדברי הרשב"א אלא שאפי' במקום שאין קנין מועי' חייב מכח השבוע' שכ"כ בתשו' ח"מ עלה קפ"ד וז"ל ועוד שכב' נשבעו וא"א להם לעבו' על שבועת' ע"כ משמ' קצת שכח השבועה מחייב קיום הקנין ובח"מ עלה רי"ד כתוב שכתב מהר"ם דנדר ושבועה מהנו אפי' באסמכתא ואפי' במקום שאין קנין מועיל חייב מכח השבוע ובודאי שיש הפרש בין חיוב מחמת השבו' לחיוב מחמת קנין שקנין מחייב לו וליורשין כי אין ליורשין אלא מה שזכ' להם מורישם אבל אם מחמת שבועה כיון שנסתלק הנשבע אין יורשיו מחויבים מחמת שבועתו וכ"ש דאפשר דטענינן להו ליורשים שהתירו זה לזה כדין המוציא כ"י על חברו שנאמן לומר פרעתי כפי דעת רוב הפוסקים גדולים בחכמה ובמנין וכן אנו נוהגים הלכ' למעשה וא"כ טענינן ליורש או שמא התירו לו ג"כ ובדועבד אם התירו מותר וע"כ נר' שמ"ש הפוסק הא' וז"ל אמנם לענין היורשי' או הבאי' ברשותו נלע"ד שלא נתחייבו זה לזה שלא למכור הבתים כו' אלא כל זמן שהם בחיים עד כו' אבל לא חייבו היורשי' כו' עד שיירש כו' אי לענין שבועה היתה כונתו הא ודאי מלתא דפשיטא הוא שאין היורשים חייבים כלל בזה ואין ענין נדר ושבועה לכאן דהתם היה יכול להשביע' ליורשי' או לבאים ברשותו אם לא פי' בפי' שהיה פוטר אותם אבל בנ"ד אפילו שהיה הוא מעצמו מחייב ליורשים לא היה מועיל כלל וכמ"ש מהררי"ק בשרש כ"ד וז"ל ועל דין האלמנה שקבל עליו בעלה בחייו שישב' הוא ואשתו דבר פשוט שאין הקנין שקב' הבעל מחייב לאשתו שישבע ע"כ וא"כ מה ענין שמיטה להר סיני ואי לענין קנין היתה כוונתו שאם היינו אומרים שחל הקנין פשיטא שגם היורשים היו בכלל שהרי אין הכונ' אלא שמעכשיו היתה קנייה לפ' באותו סכום כו' ואם היינו אומרי' שחל השעבוד מאות' שעה נמצאת א"כ הבית קנוי לו כל זמן שירצו היורשים למוכרה דיורשים במקום מורישם קיימי אלא שאני אומר דבנ"ד אין מקום לראובן לתבוע תביעתו לא מצד הקנין ולא מצד השבו' והטעם שלא קנו זה מזה או לא נשבעו זה לזה אלא שלא למכור כו' והיינו מרצונו אבל כאן אונס הוא שכל נכסיו משועבדים לאשה בכתובת' ותכף שמת שמעון נכנסו הנכסים תחת רשות' מחמת השעבוד כי היבם אין לו לפרוע כתובת יבמתו שהרי משנה שלמה שנינו פ' האשה שנפלה כנסה הרי כאשתו לכל דבר ובלבד שתהיה כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואמרינן טעמא בגמר' אשה הקנו לו מן השמים ופרש"י ולא שעבוד נכסיו לכתובתה ע"כ. הרי בפירוש שאין ליבם שעבוד כלל לפרעון כתובתה אפי' שכנסה כ"ש כאש' נחלץ ממנה וא"כ פשיטא שהיא תגבה כתובתה מן הבתים ואחר שאלו הבתי' לא מכרם שמעון אלא שמן השמי' הקנו אותם לאשה פשיטא שהיא תוכל להכניסם לבעלה שני בנדוניא שהיא לא הייתה מחוייבת לקיים תנאי בעלה הראשון הן אמת כי עדיין היה מקום לפקפק קצת דאיכא למימ' תינח היכא שלא נשארו נכסים להגבות לאלמנה כתובתה אלא כשיכנסו הבתים בפרעון כתובתה אבל אי איכ' נכסי אחרינא שהיה יכול היבם לפרוע לה כתובתה מהם היינו יכולים עדיין להסתפק ולומר אם היו היורשים יכולי' ליתן הבתים לאשה בפרעון כתובתה כיון שהיה שם נכסים אחרי' לבד הבתים אלא שאני אומ' שלע"ד אפי' היינו אומרי' שהיורשים לא היו יכולים למכור הבתים לאחר יכולים הם לפרו' לה כתובתה מאלו הבתים ואפי' שמעון אם היה מגרש אשתו בחייו היה יכול ליתנם לה בפרעון כתוב' דלא מקרי האשה שם אדם כי על מלתא דלא שכיחא לא מתנו אינשי וכתב הריב"ה בח"מ סי' רכ"ה וז"ל המוכר לחברו בין מקרקעי בין מטלטלי חייב באחריות כו' עד ואם קבל עליו כל אונס שאירע לו בזה המקח אז חייב באחריותו אפי' אם מוציאו הגוי מידו אבל אם שטפה נהר כו עד כיון דאונס' דלא שכיח הוא ולא עלה ע"ד המוכר כו'. וכתב הרמב"ם והוא הדין נמי בכל תנאי שבממון שאומדין דעת המתנה אין כוללים בחותו התנאי אלא דברים הידועים שבכללם היה תנאי זה ע"כ א"כ בנ"ד נמי ודאי לא עלה בדעת תנאי זה שאם תתאלמן אשתו או אם תתגרש שלא תתפר' אשתו מן הבתים וא"כ אפי' היינו אומרים שהיורשי' נכנסו בחיוב שלא היו יכולים למכור אלא לראובן פרעון כתובה לא נכנס בזה: כ"ז כתבתי לרווחא דמלתא כי לע"ד אפי' היו שמעון בחיים היה יכול למכור מן הטע' שכתבתי אם לא מחמת השבועה שהיה ראוי להחמיר על שמעון לע"ד ומה שאני אומר שהיה יכול שמעון למכור היינו שלא תועיל תנאה מן הטעם הנ"ז לעיל אבל אם היו שראו' הי' רוצה לקנות הבתים באותו סך שהיה נותן אותן לאחר הא ודאי שהיה חייב שמעון ליתנם לראובן ולא לאחר ולא מצד התנאי ולא מטעם מ"ש הרא"ש הביאה בנו ח"מ סי' שי"ו וז"ל ראובן ושמעון שכרו ב' בתים זה אצל זה ולהם שתי חצרות ומלבד חצרות אלו עוד להם חצר בשותפות והיה כל אחד משתמש בחלקו והלך ראובן והשכיר ביתו ללוי וש' מעכב עליו כו' עד תשובה יר' שהדין עם ש' כו' יע"ש הנלע"ד כתבתי וח' שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |