שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רעג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ועל ענין השאלה הב' והיא זאת ילמדנו רבנו ראובן הי' בא בדרך ובהגיעו סמוך לעירו הגיע עת פטירתו ואז צוה לפני מותו כדרך כל העולם וחלק כל נכסיו כרצונו ולא היה שם בשעת צואתו ומיתתו כי אם חתנו ובן אחיו וז"ל לאחותי לאה כך וכך לבנות של אחות אשתי כ"וכ לצדקות כ"וכ לבנותיו של אחיו ש' לגדולה כך לשניה כך לשלישית כך כך כתוב סתם בצואה כ"י של חתנו וראובן מת וחל"ש וקודם מיתתו של ראובן היה ביתו של ראובן מושכר ביד שמעון אחיו בשכירות מיד ראובן ועתה רוצה שמעון לתפוס ביתו של ראובן אחיו מחמ' צואתו של ראובן אחיו שצוה ליתן לבנותיו כי בנותיי של שמעון עדין הן קטנות ועתה בזבז חתנו ובתו כל נכסיו של ראובן בטענת בתו של ראובן אין לי לפרוע ואפי' שיש לי נכסים הרבה מנכסי אבי איני רוצה לפרוע וגם מה שנתתי לכל אח' וא' הדרי בי ופסקו הדיינים שתפיסתו של שמעון אינה תפיסה כי אפי' היה חייב ראובן לשמעון אינו יכול לתפוס את ביתו כל ראובן ושמעון משיב כי תפיסתו מעליא כי זה הבית מעולם לא בא ליד היורש ועוד' קבלו עליהם חתנו ובתו של ראובן לקיים צואת ראובן ועתה צווח ש' ולית דמשגח ליה לכן הורנו רבותינו באיזה דרך ובאיזה מסילה נעלה כי עמכם דבר המשפט:
תשובה
ראיתיך דעתך נוטה לזכו' למקבלי המתנה בכל מכל כל ובזה לדעתי לא צדקת אענך לדעתי הדבר ברור כשמש כי הדין עם בת הנפטר ובעלה לעכב מה שלא זכו המקבלין עדין והטעם כי הצואה בטלה לגמרי כי אפי' היו שני עדים ואחד מהם קרוב אין בצואה ממש וריע מזליה דמקבל המתנה ואפי' שנתנו החתן ואשתו וקיימו קצת מהצואה יכולים לחזור במה שלא נתנו וכהא דכתב הרמ"ה והביא לשונו הריב"א ח"מ סי' כ"ה וז"ל כתב הרמ"ה דיינת דטעא ולא הפסיק תובע לאפוקי מיניה ממונא עד דאתברר דטעה כו' עד ואפי' זכה בפלגא ופס פלג' גבי אידך ההוא פלגא דזכי ביה אם טעה בשיקול הדע' זכה לפום הנך אנפי דפרישנא ואידך פלגא לא מפקינן מיניה וכן הסכים הרא"ש ז"ל כי מה שלא הוציא עדין לא יוציא ואע"פ שיש חלוק לענין הדין התם בין הרמ"ה להרא"ש בפ"ד לא שייך אותו מחלוקת לכן דעתי הוא ודאי כי מה שלא נתנו האשה ובעלה יכולים הם לומר שאינם רוצים ליתן כיון שהצואה היא בטלה לגמרי יכולה הבת היורשת לומר איני רוצה ליתן דבר ומה שנתתי היטב חרה לי ואין טעם לומר שמעולם לא החזיק היורשים בבית והטעם כי פשיטא ופשיטא אפי לתנוקות כי קרקע וכל נכסי המת תכף ומיד כשמת המוריש הכל הוא בחזקת היורש בכל מקום שהם ותפיסה שכתבת כי תפס שמעון אינו מועיל כלל דלא שייך תפיסה בקרקע ודין זה ברור כשמש בב"י ח"מ סי' ר"ן וז"ל שם ומה שכתבת שקודם בא היורש החזיקו עניי עולם בחלקם אין זו חזקה אלא תפיסה במה שאינו שלהם שהרי היורש שבא לירש מחמת קירבה כו' היה אפש' שתועיל להקדש התפיסה במטלטלים לא בקרקעות שאין תפיסה מועלת בהם יע"ש כי אין כונתי למלאת נייר הנך רואה כי אפי' להקדש אינו מועיל תפיסה בקרקע ואפי' במטלטלים כולי האי ועדין אולי ועל דעתי כי במה שנתנו היה מקום לספק אלא שאיני רוצה ליכנס בזה דכיון שנתן מה שנתן נתן ומה גם עתה שגם בת הנפט' הסכימה בשע' נתינ' הסכימה דעתה לכך כלל הדברי' שאני @77[עוד תשובת רשב"ץ ח"מ סימן רנ"ג ברר כל מ"ש]@88 אומר שצואה הזא' פורח' באויר ותפיס' שמעון בבית אינה מועלת לו כלל ובמטלטלי' ובמעות שעדין לא נתנו יש כח ביד הבת של הנפט' לעכב שלא ליתן אך במה שהוהיפו הדייני' לומר שאפי' אם הי' שטר שלא היו יכולים לגבות מן הבית עליה' אני אומר כל המוסיף גורע מ"מ אם הכונה היתה שהיו יכילי' הבת וחתן הנפטר לסלק לשמעון בזוזי ולהוציאו מן הבי' ולפרוע לו חובו אם כך אמרו האמת אתם לפי שאע"פי שהקרקע משועבד לבעל חוב הבחירה ללוה או ליורשיו לסלק לב"ח בזוזי וכמו שכתב הריב"ה ח"מ סי' קי"ז וז"ל ואם פירש לא יהיה לך פרעון אלא מזה אינו יכול לסלק בשאר נכסים אלא א"כ יתן לו מעות שבמעות יכול לסלקו ע"כ והכח שיש לב"ח בעצמו יש ליורשיו היינו כשלא כתב לא יהא לך פרעון אלא מזה אבל כתב לו לא יהא לך פרעון אלא מזה כתב הנמקי שאין כח ליורשים לסלק למלוה בזוזי פכ"א מה' מלוה ולוה מהרמב"ם אך אם הכונה היתה לומר שאפי' לא היה מקום לגבות חובו ממקום אחר לא היה יכול הבע"ח לגבות מן הבית הא ודאי דייני דחצצתא דייני הכי אם כך אמרו הנראה לע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |