שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רסו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן השכיר בית לש' ונשתמש בה ובה תנור וליל שבת מצד שהדליקו התנור לאפות פת כתקנת בנות ישראל אשר בשאלו' לאפו' בכל ערב שבת והטמינו החמין יצאה דלקה ונשרפה הבית אשר בה התנו' ועתה תובע ר' לש' שהוא חייב לשלם הנזק כמ"ש שלם ישלם גו' ושמעון טוען שאינו חייב כלום כי היא השכיר לו הבית עם התנור לאפות בו וראובן בעל הבית פשע שלא אמר לו כי התנור לא היה ראוי להדליק בו והוא גרם לו הפסד הדין עם מי:
תשובה
ראשונה צריך לדעת השוכר מה דינו אם הוא ש"ח או ש"ש וזה ברור שאע"פ שנחלקו בזה תנאי ר' מאיר ור' יודה מ"מ הלכה רווחת שדינו כש"ש כרבי יהודה וכן פסק הרי"ף ז"ל בהלכו' פ' השוכר את הפועלים וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ' א' מהלכות שכירות וכ"כ הטור ח"מ סי' ש"ז בפשיטות ומעתה לא נשאר לש' זה השוכר טענה ליפטר אלא לומר שהוא אנוס גמור הא לאו הכי חייב אפי' אי לא פשע ואם באנו לפטרו מפני שהוא אנוס היה אפשר להביא ראיה מתשו' הרא"ש שכתבה בני הטור ז"ל ח"מ סי' ש"ז וז"ל ראובן שכר בית משמעון ונתן חטה באוצר העשוי לכך כו': תשובה אם היה ניכר וידוע קלקול הכותלים והתרו השכני' לסלק החטה ולא סלקה פושע הוא וחייב לשלם כל ההיזקות שעשה לבע"ה והשכני' דהוו גירי דיליה שהכבידו משוי על כותלים רעועים שלא היו יכולים לסובלו והפילם עכ"ל הטור ז"ל וא"כ היה נר' שהיה יכול המעיין לומר דדוקא שהיה ניכר כו' ועוד תנאי אחר שהתרו כו' הל"ה כיון שנשתמש כדרך הנהוג להשתמש פטור הוא דאנוס הוו שלא נתן ללבו שיפלו הכ"נ בנ"ד אנוס הוא שהרי נשתמש בתנור בדרך תשמישו ולא נתן אל לבו שיצא ממנו אש וידליק במקום אחר אבל יש לדקדק בלשון הרא"ש שאיך אמר פושע הוא כו' שנר' מתוך לשונו דאילו לא היה פושע לא היה חייב והלא הוכחנו בפירוש דשוכר דינו כש"ש לכ"ע א"כ אפי' לא היה פושע חייב כל עוד שלא היה אונס גדול כלוסטי' מזויין כו' ועל זה נשתוממתי הרב' בלשון הטור שהביא הלשון כנז' ומן הנראה ששמעון זה חייב דודאי איבעי ליה לעיוני כדמשמע מלשון הרי"ף בפי' בב"ק פרק הכונס על מתניתי' דהמדליק בתוך שלו כמה תעבור הדליקה ר' שמעון אומר שלם ישלם כו' וז"ל הרי"ף ואי קשיא לך מאי שנא התם גבי תנור דקא יהבי רבנן שיעור וא"ה אם הזיק משלם מה שהזיק ומאי שנא הכא דפטו' לא תיקשי לך הכא דלפי צורך שעה קא מדליק וקא מרחי' בשיעורא וקא עבדא הדליקה יתיר משיעו' וקא מזקת אנוס הוא דמאי ה"ל למיעב' הלכך שבא בידי שמים ולפיכך פטור דלא יכול לאהדורא והת' גבי תנור כיון דתדיר הוא מדליק איבעי ליה לעיוני אי איכא הזיק' לחברו לסליק הזיקיה וכיון דלא עבד הכי פושע הוא ולפיכך חייב ע"כ הא קמן בפירוש דבתנור דתשמישו תדיר איבעי ליה לעיוני אפי' שנתנו לו חכמים שיעור כדתנן בפ' לא יחפו' לא יעשה אדם תנו' בתוך הבית אלא אם יש ע"ג גובה ד' אמו' בעליה עד שיהא תחתיו מעזיבה ג' טפחים ובכיר' טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק והכי הלכתא וכן הגהה מיימונית הלכות שכנים פ"ט וז"ל והיינו טעמא הכא שבדבר שמזיק תמיד צריך ליזהר יותר שלא יזיק כן פסק הרי"ף בס"ה וכן אביאסף ע"כ וכן ראיתי אח"כ בתשובת הרא"ש הנז' שכתב וז"ל ודמי להא דתנן פ' לא יחפור לא יעמיד אדם תנור בתוך שלו כו עד אלמא אע"ג דהרחיב בשיעור שהזקיקיהו חכמים להרחיק אפי"ה חייב לשלם כל מה שהזיק כ"ש בנ"ד שהתרו בו כו' מעתה נראה בודאי דמ"ש הרא"ש אם היה ניכר כו' אינו תנאי דצריך כולי האי לחייובי שאפי' לא התרו בו נמי חייב כל שהיה לו לידע ולא ידע אלא לפי שהשואל שאל על הנחה זו השיב גם הוא לפי דרכו אבל אין ספק דבלאו הכי היה חייב אי לא תימא דיש לחלק בין תנור לההוא דהרא"ש אע"ג דאינו נראה כן מ"מ בנ"ד דהוי תנור אין לפקפק כלל דאע"ג שהתנור עשוי להדליקו כדי לאפות בו מ"מ איבעי ליה לעיוני כ"ש בזה שלא יצאה הדלק' בו בעת שהדליק התנור אלא בלילה ליל שבת שפשיע' גדולה עשה שלא עיין קודם שיטמין הקדרה בו לראות אם תפס האש בכותל כי דבר ידוע הוא שבהמשך הזמן הטיט הדבוק אל הכותל מתקלק' וזה השוכ' שנשתמש תדיר כמה שני' בתנור ההוא פשע שלא עיין וכמ"ש הרי"ף ז"ל כנז' וזה נראה פשוט אלא שיש עדיין מקום לעיין קצת דקי"ל והיא הלכה רווחת דאע"ג דשומר שמסר לשומר חייב אפי' ש"ח לש"ש דעלויי עלייה לשמירתו מ"מ שומר שמסר לאשתו ובניו ובנותיו הגדולים פטור וטעמא שכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד וכ"ש בנ"ד שהתנור הוא דבר מסור לאש' כדתנן אלו מלאכות שהאש' עושה לבעלה טוחנת ואופ' כו' ואחר שכן הוא יאמר שוכר זה קי"ל כהרמב"ם שכתב פ"ד מהלכות שאלה ופקדון וז"ל מכאן אתה למד שהשומר שמסר הפקדון לאשתו ובני ביתו והודיעם שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרים שהם חייבי' לשלם לבעל הפקדון ובעל הבית פטור שכל המפקיד כו' וכתב המ"מ שהרמב"ן והרשב"א כתבו שאפי' אין להם לשלם שהשומר פטור וכן עיקר וגם זה בכלל דברי רבנו עכ"ל. ואע"ג שדעת התוס' כתבו פרק המפקיד וז"ל אומר ר"ת דהיינו לענין שאינו יכול למימר אתה מהימנת לי כו' עד אבל אם פשעו אפי' אין להם מה לשלם ישלם הנפקד דאם לא כן כל מה שהופקד אצל בעל הבית תבא אשתו ותאכל ותפטר וכ"כ הרא"ש בפסקיו והביאו הטו' ח"מ סי' רצ"א מ"מ לא נפיק מידי פלוגתא וקי"ל דהיכ' דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא וא"כ איכא למימר דשמירת התנור מסור לאשה והבעל פטור והדין לראובן המשכיר עם האשה וגה בזה אני מגמגם שהרי כתב הרמב"ם שהם חייבים לשלם דמשמע דחוזר לאשה גם כן ואני אומר שיש נכסים לאשה שאינם תחת רשות הבעל שאפי' נכסי מלוג הבעל אוכל פירו' וא"כ לא תוכל לפרוע מהם ובהדיא תנן בב"ק עבד ואשה פגיעתן רעה כו' הם שחבלו באחרים פטורים אלא משלמין לאחר זמן וא"כ בנ"ד נמי י"ל דהא דקאמר שהם חייבים לשלם כל א' כדינו אבל מצאתי פ' המפקיד שכתב המרדכי ז"ל שאפי' שהביא סברת הרמב"ם ושדעת ר"ח הסכים לכך מ"מ כתב וז"ל אבל ה"ר יצחק מוינא שאל את רבנו שמעון מקוצי רבו וז"ל הלכה למעשה כר"ת וא"כ היה אפשר לומר שמעשה רב עדיף ואחר שהם ידעו בדברי הפוסקים הראשונים טפי מינן והכריעו למעשה כר"ת היה ראוי לסמיך עליו ועוד שהיה אפשר לומר דבנ"ד אפי' לדעת הרמב"ם חייב השומר דבשלמא בפקדון הניתן ביד האשה והיא שומרת הפקדון והוא אינו יודע ממנו היכן מנחת אותי התם הוא דקאמר הרמב"ם שהדין למפקיד עם האשה אבל בזה אפשר שאפילו הרמב"ם יודה דעל הבעל לעיוני ובפרט במלכי' הזה שהסכנה גדולה דאיכא למימר שהמשכיר סמך דעתו על השוכר שיעיין בדבר כזה. ונ"ל עוד דודאי סתמא דמתניתין דפ' לא יחפור דקתני ואם הזיק משלם מה שהזיק מיירי בדרך העולם ובאורחא דמלתא שאשתו של אדם היא המדלק' התנו' והכירה ועכ"ז קתני שאם הזיק משלם והיינו טעמא דאע"ג דמלאכה זו מוטלת על האשה מ"מ איהו נמי איבעי ליה לעיוני שלא יזיק ודבר שהיה בידו לעיוני כי האי ולא עיין ודאי פושע הוא וחייב וכ"ש שאין אנו צריכים כדי לחייבו שיהיה הפשיעה גדולה רק שכל שאינו אונס גמור חייב כמו שהוכחנו ששוכר דינו כש"ש וכל שאפשר לחלק כדי לקרב הסברות כל האפשר ועוד חשבתי למשפט לראות אם שמעון זה השוכר יהיה פטור מצד שהבית היה הקדש לישבת הגברת מרת גראסייא נשיא יר"ה ויש ראיה לזה מהא דגרסי' בפ' החובל ההוא ארנקא דצדקה דאתא לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גבי דההוא גברא פשע ביה אתו גנבי גנבוה חייביה רב יוסף אמר ליה אביי והא תניא לשמור ולא לחלק לעניים א"ל עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו לשמור הוא והוא לשון ההלכות אות באות וכן פסקו הפוס' דמעות של צדקה פטור אפי' פשע בהם ומהררי"ק שרש ו' האריך בזה וא"כ היה נראה ראיה מכאן לפטור לשמעון השוכר כיון שהבית הוא הקדש לישיבה אלא שנר' בעיני שגם מזה אין ראיה חדא דהיה אפ"ל דהני בני הישיבה הם כעניי דפומבדיתא מיקץ קייצי שיש להם קצבה לכל א' סכום כך מעות גם שמעות הללו מיוחדים לבני הישיבה הזאת אשר בשאלונקי בשם הגברת יר"ה ולא לאנשים אחרים ואפי' את"ל שאין בני הישיבה ידועים ששנה זו לומדים פלו' ופלו' והולכים אלו ובאים אחרים במקומם או נוספים עליהם ונר' דתרתי בעינן שיהיו אנשים ידועים וחלק אחד ידוע כמ"ש הרב מ"מ ריש פ"ה מהלכות שאלה ופקדון מ"מ כבר אפשר לומר שיש כאן תרתי כי הרוב ידועים והכל קרוב. עוד טעם שני שנראה לע"ד שלא נאמרו דברים הללו אלא במעות של צדקה שהם מעצמם עומדים ליחלק לעניים והוי ממון שאין לו תובעים שכל עני שיבא לתבוע מעות יאמר לו השומר לאו לדידך יהיבנא אבל בנ"ד שהבית אינה עומדת ליחלק בע"כ להשיב לראובן שהשכירה בהא ודאי לכ"ע חייב דלאו לחלק הוא וכנ"ל לחלק פרש"י שכתב וז"ל ולא לחלק לעניים דלא קרינן ביה לשמור כיון דאמר לו חלקהו תו לא דמפקיד נינהו ומאן קא תבע ועניים לא מצו תבעי דלכל חד וחד מצי אמר ליה לא לדידך יהיבנא אלא לאחריני עכ"ל למדנו מדבריו דהא דשומר מעות של צדקה ופשע בהם פטור דוקא שנמשכו בידו לחלק שכן כתב בפי' דלא קרינן ביה לשמור דכיון דאמר לו חלקהו כו' וברור הוא ואע"ג דנר' דיש חולקים בזה שהנה רבנו ירוחם כתב אפי' לא נתנו בידו ע"ד נחלק לעניים מ"מ אני לא ראיתי מי שפי' כן ודי לני פרש"י שהוא מאור הגולה גם לישנ' דגמ' מוכח בפי' דאמר אביי לרב יוסף והא תניא לשמור ולא לחל' שנראה דדוקא כשהדבר ניתן לשמור חייב אבל כשנתן לחלק פטור משמע כפרש"י ודאי ואפי' את"ל דיש חולקים מ"מ בנ"ד נראה דכ"ע מודו דלא מצינו זה אלא בדבר הראוי לחלק כמו מעות אבל בדבר הניתן לשמור כנ"ד נלע"ד דלכ"ע חייב וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |