שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רסז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן ושמעון דרים בחצ' אחד ויש לראובן בחצר ד' או ה' בתים תחתונים ועליונים ולשמעון אין לו אלא בית אחד ועושה בגדים וקודם לזמן זה היה עושה בגדים מועטים וראובן לא היה מוחה בידו להיות כי לא היה מגיע לו נזק אבל זה קצת ימים הפליג לעשות ולא די לו שעושה בגדים שלו אלא שעושה שותפות עם אחר וכל צמר הבגדים מכבס בחצר הנז' באופן שמגיע לו נזק גדול ושואל ראובן אם יש כח בידו למחות ביד שמעון כי אינו יכול לסבול הנזק המגיע לחצר במלאכת הבגדים כנז' עוד שואל ראובן שבבארנדאדו אחד שיש לו בעלייתו שיש לו תנור שאופה לחמו בו ושמעון מוחה בידו באומרו שירא שמא יגיע לו נזק ח"ו מדליקה ורצה לידע השואל הדין עם מי ושכמ"ה:
תשובה
ה' יודע והוא עד כמה ק' בעיני להשיב ע"ע דין שבין אד' לחברו אם לא שיבואו ב' כתו' יחד אם לא שבז' לא עצרתי כח כי לא בא מידי להשי' פני שואלי ריקם ועו' שנסמכתי קצת על מ"ש הרא"ש והביאו בנו הטוח"מ סי' קנ"ד שכ' וז"ל ומצוה לו' לש' שאינו מחויב להרחי' דהשבת אבדה הי' כו' דמשמע קצת שאפי' בלא שאלה מצוה על היודע לומר לנזק דינו כדי להצילו ואע"פי שידעתי שעדיין יש לאומר שיאמר מ"מ נרא' סמך גדול ומעתה אני משיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ותחלה אני אומר שאם באתי לכתוב כל הדברים הצריכים באורך יארך הענין ויהיה טורח גדול להעתיק לשון הגמרא או הפוסקים אבל ארמוז קצת המקומות ויספיק בזה אחר שהספרים נמצאים ביד כל אדם ת"ל תנן בפ' לא יחפור חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן כו'. עוד תניא בגמרא שנים שיושבים בחצר ובקש אחד מהם לעשות רופא ואומן וגרדי ומלמד תנוקות ופי' בתנוקות גרים חברו מעכב עליו ודקדקו הפוסקים מלשון המשנה דקתני חנות שבחצר כו' משמע שאפי' היה מוחזק כבר בחנות יכולים עתה לעכב ולומר שעתה אינם רוצים לסבול משום דהוי הזק קבוע וסבורים היינו יכולים לקבל ועכשו אין אנו יכולין לקבל עיין בח"מ סי' קנ"ו מכאן משמע שאין לאחד מבני החצר לומר כבר יש לי חלק בחצר ויכולני להשתמש בו במה שארצה כי בשלי אני עושה אינו כן שכיון שמזיק לשותפו היזק גדול וקבוע לאו כ"כ לעשות כן וכן זה שתמיד עושה בגדים ומכבס צמר נראה ודאי דהוי הזק קבוע וחברו יכול לעכב ולא עוד אלא שאמרו שאפי' בחצר שיש שכינים רבים וכלם הסכימו לעשות ואחד מוחה הוא לבדו יכול למחות ולעכב עאכ"ו בנ"ד שהעושה בגדים יש לו חלק קטן בחצר והמוחה יש לו החלק הגדול הנזכר דודאי לאו כ"כ להזיקו וכ"ת מאן לימא לן דבנזק כזה יכול למחות שכמעט נראה שכל אדם הדר בעיר הזאת בחצר עם חברו אדעתא דהכי נחית לזה אני אומר שודאי הפרטי לא תקיף בהם הידיעה וא"א להראות באצבע כל הפרטים אלא שאנו מדמים דבר לדבר מצאנוהו בתלמוד שלנו וכמ"ש הרא"ש בתשובת שאלה הביאה ג"כ בנו הטור סי' קנ"ה וז"ל והמדקדק בפ' לא יחפור ששיערו חכמים כל דבר ודבר לפי מה שראוי להחזיק כו' עד והיכא שאינו ידוע כתבו בכדי שלא יזיק כי דרכיה דרכי נועם כו' והקפידה תורה שלא יעשה אדם בתוך שלו דבר הגורם הזק לחברו ואמרו חכמים כו' עד שלכל דבר מועיל חזקה מלבד הנזקין הגדולים כו' עד הרי כל הגאונים שוים דילמוד סתום מן המפורש ע"כ מכל זה משמע שאין לאדם לעשות אפי' בתוך שלו ממש דבר שימשך נזק לחברו גם שמענו שאין כל הדברי' מבוררים אלא שיש ללמוד סתום מן המפורש וכיון שכן גם שמדרך העיר הזאת לעשות מלאכת הבגדים וסובלי' השכנים והשותפים בחצר אחד אלו לאלו וכתב הרמב"ם פ"ה מה' שכנים וז"ל אחד מן השותפים בחצר שבקש להעמיד בהמה כו' עד וכל שאר הדברים שאין דרך אנשי המקום לעשותם בחצרותיהם בכולם השותף מעכב זה את זה חוץ מן הכביס' לפי שאין דרך בנות ישראל להתבזות ע"ג הנהר משמ' שמה שהוא דרך אין יכולין לעכב היינו נזק מועט ואמנם אם הנזק גדול עתה מזמן קרוב מה שלא היה קודם לכן ולא עוד אלא שעושה שותפות עם אחר יהיה מי שיהיה ודאי דלכולי האי אין הדעת סובל שלא יכול למחות ולעכב וראיה לזה אני אומר מ"ש הרמב"ם פ"ה הלכות שכנים וז"ל מי שהחזיק בקורה אחת לא החזיק לשנים שהרי לא מחל לו אלא על הא' וכן אני אומר שאפי' שיאמר זה כב' החזקתי לעשו' בגדי' ומחלת א"ה יכול לומר מחלתי לשנים או לג' לא לי' ולא שתעש' שותפות עם אח להרבו' נזק וכ"כ הנמקי על האי דאמרי בגמ' אמר רב נחמן אפי' החזיק לשפכי החזיק לנטפי אבל לצריפה דאורבני לא כו' עבד ר' יוס' בצריפא כו' וכתב הנמקי דאפי' לצריפא דאורבני יש לו חזק' שאין בזה תוספת הזק כלל אבל משמע דאי מיתוסף הזיק' כגון שבא להגביה השופכין שיהיו עכשו יורדין ממקום גבו' מחקי ליה וכן כל כיוצא בזה שיראה לב"ד שהוא מוסיף בהזק אין שומעין לו וכן מי שהחזיק על ביב חברו לשפוך שם מי כביסה אחת ממחין בידו שלא ישפוך כו' הרי ממש נ"ד שאם החזיק לכבס ב' או ב' חביות מצמר לא החזיק לד' או ליותר ואע"ג דהתם מיירי בחצר חברו והכא של שותפים נראה שאין חלוק בזה שאין לו להשתמש אלא במה שמגיע לחלקו מן החצר ולא יותר אבל לא יעלה על הדעת שיש לו שמיני' בחצר ויזיק בתשמישו כל החצר כ"נ לע"ד ברור וכן ראיתי בנמקי פ' ח"ה אמר ר' יצחק משום ר' בנאה בכל השותפין מעכבין זה על זה כו' כלומר בכל תשמישין הקבועין בחצר כגון דומיא דהעמדת בהמה תנור וכירים שממעטים באויר החצר אם א' מהשותפין רוצה לעכב חברו שלא ישתמש כמוהו שאינו רוצ' להשתמש בה יכול לעכב עו' הביא הירוש' על חוץ מן הכביסה והדא דתימא בד' אמות דנפשיה אבל בד' אמות דחבריה מצי מימחי בידיה והדא דתימא שלא במקו' מדרון אבל במקו' מדרון אפי' בתו' ד' אמות דנפשיה מצי מימחי בידיה דא"ל אישתפיך גו דידך ואתי גו דידי ע"כ הנך רואה שאפי' בדבר שיש לו רשות לעשות בתוך חצר השותפין היינו בתוך ד' אמוות שלו ולא בתוך ד' של חברו ואפי' בתוך שלו צריך במקום שלא יגיע משם לחברו אבל אם מגיע יכול למחות. ולענין התנור משנה שלימה היא בפ' לא יחפור לא יעשה אדם תנור כו' בעליה עד שיהא תחתיו ג' טפחים מעזיבה כו' ולמעלה לא הוזכר במשנ' שיעור בעליה וגם הרמב"ם לא הזכי' רק השיעור למטה וז"ל פ"ט מה' שכנים לא יעמיד בעל העליה תנור עד שיהיה תחתיו ד' טפחי' גם הרא"ש בפסקיו הביא המשנ' כצורתה ולא פירש דבר ורי"ו כתב בפי' בנתיב ל"א ח"ה על בעל העלי' ואינו צרי' הרחק' למעל' כי סתם בית כ"כ היא גבוה שלא יזיקנו ע"כ וא"כ הי' אפשר לומר שכן דעת הרי"ף והרמב"ם וכל הפוסקים שלא פי' שיעור בתנו' הנעש' בעליה כמה צריך למעלה אלא למטה ד' טפחים אבל ראיתי הנמקי שכתב וה"ה בעליה וכן הטור בח"מ סי' קנ"ה כ"כ ובע' העליה לא יעשנו בעלייתו אא"כ יש תחתיו מעזיבה עבה ג' טפחים ועליו גובה ד' אמות ולכאורה נר' דודאי פליגו וצ"ל שהם פי' המשנה היה מעמידו בעליה עד שיהא תחתיו מעזיבה ד' טפחים שחוזר יתר על מה שצריך למעלה ד' אמות בזה שהוא בעליה צריך עוד למטה ד' טפחים מפני התקרה גם א"ל דלא פליגי דהא אמרינן דצריך בעלי' ג"כ ד' אמות היינו בבית שאינו כ"כ גבוה והני דאמרי דבעלי' אינו צריך היינו בסתם עליה שגבוה הגג הרבה יותר מד' אמות עוד יש לדעת שנפל מחלוקת אחר שהנמקי גם הרב מ"מ גם רי"ו כלם כתבו דבתנורים שלנו שהפתח מן הצד בין מלמטן בין מלמעלן בג' טפחים סגי אותם שאינ' סתו' וכ"כ הטור בשם רשב"ם אלא שכתב שהרא"ש חולק בזה וס"ל דגם בתנורים שלנו צריך מעזיבה גובה למעלה ד' אמו' אמנם אחר שנר' שרבו הפוסקי' דס"ל דבעליה אין צריך בתנורים שלנו עליהם היה ראוי לסמוך כפי הדין אלא שלנדון שלנו אין אנו צריכים לזה שאינו תחת גג הבית רק השלהבת יוצא חוץ לאויר השמים וגם רוב התנורים שיש בעי' הזאת כאלו יש להם מקום שעולה השלהבת בתוך חלל הכותל אשר אין שם מקום להסתפק כלל ע"כ הדבר ברור שאין ביד שום אדם למחות כפי דין תורתנו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |