שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רסה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בהיות שבאו לדין כ"ר יצחק פרח וכ"ר יוסף אפומדו ותבע ר' יוסף מרבי יצחק שמכ' לו הבתים שיש מאביו וקנה אותם בחזקה ובקנין סודר בפני עדים ינתן מעות ותובע ר' יוסף שיתן לו הבתים שקנה לדור במקצתם אשר אינם משועבדו' למשכנתו' וילך עמו לבית הקאדי לכתו' חוג'יט כמו שיש לו שטר בדיני ישראל כי כן נתחייב לו השיב ר' יצחק האמת כדברי רבי יוסף שמכרתי לו הבתים בקנין גמור והחזיק בהם כו' אמנם אמי אינה רוצה שאמכו' הבתים ואני משועבד לאמי בירושת הבתים מכח שטר הצואה שצוה אבי כ"ר ששון נ"ע לפני מותו חזר רבי יוסף ואמ' כשנגמר הקנין בענין הבתים נתחייבת לי שתעשה עם אמך ועם אחיך ואחיותיך שלא יעכבו במכירת הבתים ואת' נתחייבת לי בעד אמך ואחיך ואחיותיך. השיב ר' יצחק ואמר שלא נתחייב בעד אמו ואחיותיו אלא אמר שילך לדבר לאמו על זה שתתרצה במכירת הבתים אמנם לא נתחייבתי בחיוב על זה הביא רבי יוסף עדים והעידו איך נתחייב בכח קנין רבי יצחק הנז' לעשו' עם אמו שתהא מרוצ' במכירת הבתים ע"כ טענות הב' בעלי דין הנ"ל: אחר החפוש והחקירה הנ"ל נראה לנו ח"מ שמה שמכר רבי יצחק מכירתו מכירה ויהיו הבתים קנויים מעכשו לר' יוסף אחרי מות אמו של רבי יצחק הנז' אמנם תוך זמן זה לא יוכל להכניס בבתי' עד שתמות אמו של רבי יצחק הנז' ועוד בכח חרם ונדוי שרבי יצחק ילך ויפייס את אמו אם בדברים ואם בממון כדי שתתרצה במכירה הנז' ואם לא תתרצה אמו אין עוד שום חיוב על רבי יצחק הנז' דאתו תרקבא דדינרי יהיב לה כו' ועוד גזרנו שאם אמו של רבי יצחק תתרצה במכירת הבתים לאדם אחר שלא יועיל זה לקונה האח' מפני שקדם רבי יוסף בקנין הבתים ורבי יצחק מכר לו הזכות שיש לו מעכשו וגוף הקרן הוא שלו כמו שנראה מלשון הצואה עוד גזרנו שרבי יוסף ישלים לפרוע שאר מעות הבתים לרבי יצחק באופן וסדר שהתנו ביניהם בעת המכיר' טען רבי יוסף ואמר בעת המכירה התנתי עם רבי יצחק שיהיו המעות ביד שליש כל עוד שלא תתתרצה הזקנה אמו של רבי יצחק ואחיותיו במכירה הנז' ועל זה הביא עדים והעידו כ"ר חיים אלטוויטוס ורבי יצחק אלחנטי איך בעת שנגמר מקח הבתים שמכר רבי יצחק פרח לרבי יוסף הנזכ' היה בתנאי שיעשה ר' יצחק עם אמו ועם אחיותיו ועם אחיו שיתרצו במקח הבתים ההם ואם לא ירצו אמו ואחיותיו של רבי יצחק ישארו מעות המכ' ביד רבי חיים אלטורטוס כל עוד שלא תתרצה אמו ואחיותיו של רבי יצחק ע"כ העדות ולהיות שהעידו העדים הנזכרים מה שנז' לעיל גזרנו שיכתוב רבי יצחק החוג'יט במכירת הבתים ויהיו המעו' והחוג' יטי ביד כ"ר חיים אלטורטום עד שתתרצה הזקנה הנזכר' באופן שלא תשאר שום תביעה ועירעו' על הבתים הנזכ' כמו שהתנה בשעת הקנין ולהיות ענין זה פשוט ואין צורך להארי' עליו בראיות גזרנו הנז' לעיל חיים אלפואל חיים בר יעקב באסן ז"ל:
ראיתי דברי בעלי הריב הרשומי' באגרת הזא' והצד השוה שבשניהם שאינו יכול רבי יצח' הנז' למכור הבתים הנז' שלא ברצון אמו אלא שנתחייב רבי יצחק הנז' בכח קנין לעשות שתתרצה אמו במכירת הבתים ועל פי טענות שתי הכתות אני דן שאין מכירתו שמכ' רבי יצחק הנז' שלא ברצון אמו כלום אלא א"כ תתרצה אמו במכירה הנז' אבל מחוייב רבי יצחק לרצות את אמו כדי לעמוד בדבורו ואם לא תתרצה מה יש לו לעשות ודאי דלית ליה אפי' מי שפר' ומינה שאם מכ' רבי יצחק הנז' הבתים הנז' לאיש אחר ברצון אמו שמכירתו מכירה גמורה שיכול לומר לזה נתרצתה אמי ולזה לא נתרצתה ומה שכתבו החכמים החתומים לעיל שרבי יצחק זכה בגוף הקרקע מעכשו והפירות לאחר מות אמו מכח לשון הצואה לזה אני משיב שודאי בכאן טעה הקולמוס כי נשתקע הדבר ולא נאמר זה בלשון הצואה כלל אלא אדרבא מלשון הצואה משמע שלא יזכה רבי יצחק הנז' כלל ועיקר בבתים אלא אחרי מות אמו דוקא שכן כתוב בלשון הצואה וזה יובן ג"כ אחרי מות דונא פאלומבה אשתו ואי לא דמספינ' הייתי אומר שאפי' אם תתרצה אמו שיזכה רבי יצחק הנז' בבתים הנז' בחייה לאו כל כמיניה שהרי לא רצה האב שיזכ' הבן בבתים אלא אחרי מות אמו דוקא ולא תלה הדבר בדעת אשתו אלא במיתתה דוקא לפי שידוע לאב טיבו של בן לפיכך האריך הענין ולא רצה שיזכה הבן בבתים אלא אחרי מות אשתו דשמא משמיא ירחמו עליה דבן הלע"ד כתבתי אני המר והעלוב מרדכי בכ"ה אברהם זלה"ה:
תשובה
המכר הזה אינו כלום ואם ירצה ר' יצחק למכור לאחר ברצון אמו יכול למכו' שלא נתכוון האב אלא לרצות את אשתו והרי נתרצית והחכמים יצ"ו החתומים לעיל נתחלף להם קנין יצחק בקנין יוסף וזה אינו שהרי בקנין ר' יוסף אמר מעכשו ובקנין רבי יצחק אמר אז יתן לו ולא כתב מעכשיו משמע שלא קנה ר' יצחק הנזכר גוף הקרקע אלא אחר מיתת אמו נמצא שמכ' דבר שאינו שלו והנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרה:
תשובה
ראיתי מה שכתבו החכמים אלה מזכים לר' יוסף אפומאדו באמרם שמכירת ר' יצחק נקראת מכירה ואלה מחייבים לרבי יוסף הנז' באומרם שכל מעשה רבי יצחק הבל ואין בו ממש ולא שום אח' מהם שיביא ראיה לדבריו כאלו דברי כלם דברי קבל' מסורה להם מסיני בהיות כי בעונותינו זה לנו כמה שנים שפסקה הקבל' ומפי' ספרים אנו חיים והאמ' כי התמי' הגדו' בעיני הוא מהחכמים המזכים הכותבים בסוף דבריהם שלהיות ענין זה פשוט אין צורך להארי' עליו בראיו' והוא תימה על תימ' שלכאורה ודאי דבריהם אינם אלא דברי נביאות ואין להם על מה שיסמוכו וכותבים שאין צריך להביא ראיה לא ירדתי לסוף דעתם מ"מ רואה אני דעת החכם השלם כמה"ר מרדכי נר"ו והסכמת החכם המופלא כמהר"ר דוד ן' אבי זמרא נר"ו לענין הדין שאין במכר רבי יצחק לרבי יוסף ממש אלא שראיתי להאריך קצת בקיומו של דבר ולהורות לע"ד מה מקום היה לחשוב שהדין היה עם רבי יוסף אפומאדו עם שהאמת שאפי' לכאורה נראה שלא היה מקום לטעות בזה כי בשלמא אם המוכר הזה היה רבי יוסף די פרח היה הדין נותן להיות המכר מכר לפי שאליו נתן אביו מעכשיו הגוף והפירות לאחר מיתת אשתו וגם זה היה הדין כן אם לא היה מטיל תנאי באלו הבתים שיתנם לאחיו כנז' אבל עתה לא רבי יוסף היה יכול למוכרן שהרי אינן שלו מכח תנאי שהתנה אביו ולא רבי יצחק היה יכול למוכרן לפי שעדיין אינם ברשותו עד שתמות אמו והנה זה רבי יצחק אין לו עתה זכות בגוף ולא בפירות אלא אחר מיתת האם ואחר שיתן ג' אלפים לבנים וגם זה כשירצה רבי יוסף לקיים צואת אביו אבל אם ר יוסף לא ירצה לקיים התנאים שהתנה אביו במתנ' עדיין הבתים הם ירושה לכלם לכשתמו' האשה וא"כ גרע זה ודאי ממה שאירש מאבא דקי"ל דאינו כלום וכדתניא בפ"ק דמציעא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום זהו מה שנראה פשוט אלא שנראה שיש מקום לחלק ולומר שבנ"ד חל המכר ממ"ש הטו' ח"מ סי' רי"א וז"ל ופי' ר"ת דדוקא בסתם אבל אם פי' ואמר שדה זו שאירש מאבא מכור לך קנה ונ"ד שדה זו הוי והטור לא הביא שום חולק על ר"ת: גם רי"ו בספר מישרים נתיב י"ו כתב כן וז"ל מה שאירש מאבא מכו' לך מה שתעלה מצודתי לא אמר כלום ואם אמר שדה זו או היום דבריו קיימין. הרי הראתי סברא לאומרים שרבי יוסף אפומאדו זכה בדין אחר שנ"ד הוי שדה זו כנז' וסברת ר"ת דבשדה זו קנה והטור גם ר"י שהם אחרונים הביאו סברתו בסתם בלי שום חולק אבל מ"מ אני אומר דכי מעיינת ביה שפיר בנ"ד לא הוי המכר מכר דמסתמא שאר הפוסקים שלח הביאו חלו' ר"ת לא סברי הכי דאי לא איבעי להו לפרושי כ"ש שמצאנו ראינו דין זה שחלוק ר"ת כתבו אותו התוס' בכתובות פ' מי שהיה נשוי על דאמרי' בגמ' ההוא גברא דזבנא לכתובתא דאימיה בטובת הנאה ואמר ליה אי אתא אם ומערערה לא מפצינא לך כו' וז"ל התוס' נרא' לר"ת דהא דאמרינן ביש נוחלין ובפ"ק דבבא מציעא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום הני מילי כשאמר מה שאירש מאבא סתם אבל אמר שדה זו שאירש קנה ואפי' למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דאי לאו הכי היאך מכר כל עקר כתובת אמו דהיינו מה שאירש מאמי וכו' ודחו התוס' ראית ר"ת מפני שני פרושי רש"י כי כפי פי' רש"י בלשון ראשון מה שאמר רבא נהי דאחריות דידה לא קביל עליה אחריות דידיה מי לא קביל לאו למימר שיהיה המכר מכר אלא דנהי נמי שחוזר במכירות הקרקע דאין אדם מקנה דבר שלא זכה בו כדתניא מה שאירש כו' אבל חייב לשלם לו מעותיו וללשון שני ג"כ פשי' דאין ראיה והלשון השני תפס הר"ן בפירו' ההלכות וא"כ דעת פרש"י בפירוש דלא כר"ת: עוד ראיה מדאמרינן בשלהי פ' מי שמת בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחו' ומאי טעמא משו' דמכח דאבוה דאב קאתינ' והשתא בלאו האי טעמ' הא אין מכר קיים כלל אלא התם ודאי בשדה זו שאירש מאבא איירי שבירר המכר. גם ראיה זו מצאתי היותה דחויה מכל האחרונים כמו שאכתוב בס"ד המרדכי בפרק קמא דמציעא כתוב וז"ל מה שאירש מאב' כו' פרש"י משום דאין אדם מקנה דשב"ל ותימא מ"ש מטובת הנאה דכתובה כו' עדוי"ל דאין טענה כאן משו' דשב"ל אלא משום דאסמכתא הוא דהוא מוכר מה שיירש ושמא לא יירש דומיא דמה שתעלה מצודתו כו' הרי א"כ שלר' מכאן שאפי' שאמר שדה זו בפי' שאירש מאבא מכור לך לא קנה בין לפרש"י ז"ל ובין לר"ת החולק על פרש"י דלר"ת טעמא דמה שאירש מאבא מכור לך אינו כלום לא הוי אלא מטעמא שלא בירר ממכרו משא"כ כשפי' ואמר שדה זו שפיר' וביאר מה שהיה מוכר אבל לפרש"י דטעמא משום דהוי מקנה דש"בל מה לי שדה זו משדה סתם גם לטעמא דשמא לא יירש הוי שדה זו כשדה סתם ולראיית ר"ת מהא דפרק מי שמת כתב וז"ל דאמרינן בן שמכר בנכסי אביו כו' י"ל ליכא למידק הא אם לא מת הוי מכירה מעליא אלא ה"ה אפילו אם לא מת לא הוי מכירה והא דנקט מת הבן משום דאורחא דמלתא הוא מה שאדם מוכר אינו חוזר ותובע אע"ג דאינה מכירה אלא מקיים המכר בכל עניינים שיוכל דניחא ליה לאיניש דליקום בהימנותיה אבל האב אינו חושש בזה הלכך נקט ומת הבן ולעולם לאו דוקא ע"כ הרי א"כ הפך סברת ר"ת וכן הר"ן ז"ל ס"ל דלא כר"ת שכתב בחדושיו לבתרא וז"ל ולאו דוקא הבן אלא אפי' הוא עצמו וכדתניא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום והא דקאמר ומת ולא קאמר שהוא עצמו מוציא מיד הלקוחות היינו שהבן מוציא בלא מעות אבל הוא עצמו חייב לשלם אם ירצה להוציא כדי שאפי' במוכר דבר ברור אינו כלום לדעת הר"ן כמו מה שאירש מאבא סתם וכ"כ הרב מ"מ ז"ל בפרק כ"ב מהלכות מכירה וז"ל הבן שמכר בנכסי אביו כו' וכתב הרש"בא ז"ל ולאו דוקא הבן אלא אפילו הוא עצמו וכדתניא מה שאירש כו' אלא שהוא הבן מוציא מיד הלקוחות בלא כלום אבל הוא עצמו מוציא גוף הנכסים מידם לפי שלא חל עליהם המכר אבל מ"מ חייב לשלם דמים שקבל מהם עכ"ל הרי א"כ שרבים הם החולקי' על ר"ת. וכן מצאתי תשוב' וז"ל ראובן הלוה לשמעון ולוי ויהודה מנה ומשכנו לו בתים לסוף מת ראובן ונשאר שטר זה עם שאר נכסי ראובן לבניו וקודם שיחל עמד שמעון וכתב שטר מתנה אכל מה שיירש מאביו מקרקעי כו' עמד לוי ותבע לשמעון הנותן חוב זה וטען שמעון כיון שירשתי אני נמחל שעבו' שטר זה ואני לא נתתי לך אלא שאר נכסיו ואפי' נתתים לך שטר שנמחל שעבודו אינו מועיל כלום ולוי טוען דעדיין לא נמחל שעדיין לא חלקנו וכיון שכן אני זכיתי בחלקך הדין עם מי תשובה נר"ל דהדין עם שמעון מכמה צדדים וטעמים חדא דאפי' את"ל ואע"פ שמת האב לא נמחל השעבוד שיש לאב עליו כמו שעלה בדעתך מ"מ לא קנה לוי דבמה קנאו דש' זה אין לו על עצמו מלוה בשטר כדי שיוכל להקנותה בכתיב' ואגב דהו"ל כמלוה ע"פ אפי' לפי דבריך ואינה נקנית ללוי במתנה זו ועוד מה נפשך אם זכה שמעון זה במתנה זה עם גמר מיתת האב א"כ כבר נמחל שעבודו ואת"ל שלא זכה בו עד שעת חלוקה א"כ הו"ל לגבי דידיה כדב' שלב"ל ואינו יכול להקנותו וכענין שאמר לענין בכור בחלק בכורתו למאן דאמר שאין לו לבכור קודם חלוק ע"כ: הא לך תשובה זו דלא כר"ת ולא יהיה אלא פלוגתא דרוובתא הו"ל ספקא דדינא וקרקע בחזקת בעליה הראשונים קאי כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובותיו ופשוט הוא: ואפשר לע"ד שאפי' ר"ת יודה בנ"ד דלא הוי המכר מכר דע"כ לא קאמ' ר"ת התם אלא בירושה הבא מאליה ואין צריך היור' לעשות שום פועל כדי שיבא לרשותו אבל בנ"ד כי רבי יוסף די פרח זכה במתנה זו אלא שהטיל אביו תנאי שאם יתן לו רבי יצחק כו' כנז' וזה יובן ג"כ אחר מיתת האם ואולי לא יהיו לו מעות לרבי יצחק ואם יהיו לו חולי לא יתן ואם באולי לא יהיה כל זה אלא שה"ר יצחק יהיו לו מעות וירצה ליתנם אולי רבי יוסף לא ירצה לקיים התנאים ותמצא הצואה בטלה ואלה הבתים יפלו לאחד מן האחים ועל כיוצא בזה לא אמרה ר"ת כנ"ל עד מה שכתוב שנתחייב רבי יצחק מכח קנין לעשות עם אמו שתתרצה במכירת הבתים פשיטא לע"ד דקנין דברים בעלמא הוא ולא שייך קנין בהאי וכתב הרשב"א בתשו' וז"ל זה מחלוקת בין הגאונים ז"ל יש מהם שאמרו דכל בלשון שאעשה כך או אתן כך הוי קנין דברים כו' עד ותבל במה שקנו מידו שתעש' אשתו שטר מחילה שזה אין צריך לפנים שאינו כלום כו' משמע דבאשתו פשיטא משום שהדבר תלוי באחר ואפי' שהיא אשתו שהיא כגופו מ"מ אינו בידו ממש וכ"ש באמי וכן נתברר לי זה ממ"ש הטור סי' ר"ז בח"מ וז"ל ור"י חולק בו ופי' דבר שאינו בידו והיא תלוי ביד אחרים כגון החומר קנה לי יין ממקום פ' או כיוצא בזה ואם לאו תתחייב לי כך וכך אסמכתא היא דלא גמר ומקנה דשמא לא ירצו המוכרי' למכור לו היין שהיה לו לקנות לפיכך לא גמר ומקנה ובזה א"צ להאריך לע"ד וכ"ז יובן במונח שהצואה קיימת וזכ' רבי יוסף במה שנתן לו אביו אבל חוכך אני בזה מאד כי מאחר שהעדים אומרים שנתן ה"ר ששון נ"ע לבנו לרבי יוסף מעכשיו ולאחר מיתה כו' פעמים שלש נראה שהדין נותן שמתנה זו דין מתנת בריא יש לה ובעיא קנין וכמ"ש הנמקי ז"ל בב"ב פ' מי שמת וז"ל גרסינן בגמ' אתמר מתנת ש"מ שכתוב בה קנין כו' עד ומיהו הא דאמרינן דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו ולא בעי' קנין היינו דלא כתיב בשטר מהיום אבל אי כתב בה מהיום או מהיום ולאחר מיתה בעי קנין דכל שמחיים מקנה לא קנה בדבור ולא אמרי' דסימן לחיים קאמר וזה ברור בעיני המפ' וכ"נ מהרמב"ם ז"ל שכתב פ' ח' מהלכות זכיה ומתנה וז"ל אל תטעה בש"מ שכתב כל נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשו והקנ' מחיים שאין זה מתנת ש"מ אלא כשאר כל מתנות הבריאי' שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואין יכול לחזור בו וא"כ אחר שכתב במתנה זו מעכשו היה צריך קנין או שיגיע שטר מתנה ליד המקבל בחיי הנותן דאלו אח"כ איני כלום דקי"ל אין שטר לאחר מיתה וכמדומה בעיני דבמתנה זו לא היה בה קנין ולא מסירת שטר לא היה בה קנין דאם איתא הו"ל למימר וקנינן כו' גם מתוך לשון השטר נר' שנכתב אחר פטירת הנותן ואפי"ת שנכתב שטר זה ונמסר בחיי הנותן ביד המקבל אכתי צ"ע אי מהני האי שטרא כשטר מתנה משום דאיכא לחלק ולומר דדוקא שטר מתנה שכתוב בה בתים אלו קנייות לך או נתונות לך הוי שטר מתנה אבל שטרות דידן לא מיקרו שטר מתנה וקנייה אלא שטרי ראי' ולא שטרי קנין כמ"ש הטור ח"מ סי' קצ"א בשטר כיצד כתב לו בנייר שדי נתונה לך או שדי מכורה לך קנה משהגיע שטר לידו והשטרות שכותבין עתה אינו אלא לראיה ואין קרקע נקנה ע"י עכ"ל. וכן בסימן קנ"ג הביא תשו' אביו ז"ל וז"ל אבל נר' דבזמן הזה אין רגיל לא בדיני ישראל ולא בערכאות הגוים לקנות בשטר לא במכר ולא במתנה עכ"ל ואע"ג שהר"ן ז"ל כתב בפ"ק דקדושין על הלכות הרי"ף וז"ל ושטר ראיה דקאמרינן שאינו מועיל לקנין היינו שטר הודאה בעלמא שמודה שמכר בשטר כזה אינו קונה אבל בשטר מכר כהני שטרי דידן אע"פ שכתוב ומכרתי כו' שטר קנין הוא לדעת הרא"ש ז"ל ובנו הטור ודאי אינו כן כמו שנר' בפי' מדבריהם ז"ל מ"מ בנ"ד נראה שאפי' לדעת הר"ן שטר זה אינו כלום שבפי' נראה שאינן אלא שטר ראיה בעלמא וספור דברי העדים מה ששמעו ממנו שכ"כ אנו עדים כו' וראשונה אמר שהיה מוריש ונותן וק"ל לע"ד ולאפס פנאי כאשר ה' יודע איני יכול להאריך אלא שבקנצי מלין אני אומר שלבי מגמגם מאד במתנה זו אם תועיל מן הדין לשיזכה בה רבי יוסף אם לאו ודעתי נוטה יותר שלא זכה אמנם בין זכה ר' יוסף במתנה שנתן לו אביו ובין לא זכה מכירת רבי יצחק אינו כלום ועוד שאני אומר שנ"ד הוי כשדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשו לא אמר כלום וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהדיא גם המ"מ ז"ל גם המרדכי ז"ל כ' וז"ל שדה שאני לוקח כו' נר' דה"ה אם אמר שדה סתם דגם בזה לא ק"ל כרב משמע דבשדה זו פשיטא דלא ק"ל כרב ולא קנה וכ"כ ג"כ הר"ן ז"ל בחדושיו פ"ק דמציעא דבשדה זו ק"ל דלא כרב ולא קנה לוקח ואע"ג דאיכא למימר דהכא סמכא דעתיה ממילא קנה וזה היה צריך ליקח בתים בג' אלפים לבנים וא"כ לא קנה רבי יוסף אפומאדו אבל המכר שמכרו כלם לאיש אחר האם והיורשים נראה דמהני דאמדי' דעת המת שלא נתכוון אלא כדי שלא ימכור הבן שלא ברשות האם ולא האם שלא ברשות הבנים אבל כשכלם באים בהסכמה למכור חל המכר כנלע"ד הצעיר בתבונה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |