שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
המגביהי לשבת בשמי מרומי החכמות התוריות. &ינו סולם מוצב זה סיני להשליך אמת ארצה ועשה והצליח להאיר לארץ ולדרים במסות באותות ומופתי ראיות הנותן בים התלמוד דרך ונתיבה במים עזים מימי הקושיו' וההויות מחסל ומהדק פרזלא וחספא ומשכח מרגניתא תותא. דין אמת לאמתו שותף להקב"ה בהויות: הלא הוא החכם השלם הרב המובהק כמה"ר שמואל נר"ו אחר הקידה וההשתחויה שבע אפים ארצה משפל מצבי כנגד שער המזרח העומ' לנו במקום אהל מועד ובית עולמי' ונשיקת הרצפ' תחת כפות רצפת בהט ושש הדום רגליו שר צבא ה' עתה באתי להשתט' לפני אדרת הדרת שלמותו בבטחי ע"ד אמת וענוה צדק ומוסר הצרוף לקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. להאיר עיני בשאלה אחת קטנה אשר אנכי שואל מאתו והיא זאת:
ראובן מכר חלק מחזק' חצרו לש' בקנין ובשבועה כדקא יאות אך כשבאו לקנות מידו של ש' התנה ואמר על מנת שיקנה שר העיר גוף הקרקע שהיה מחזר אז לקנותו וראובן נתרצה לקיים התנאי ונכתב השטר בלי תנאי ונשאר התנאי על פה. אחר כך לא רצה שר העיר לקנות גוף הקרקע ובא ראובן אצל ש' ואמר לו פטור אותי מהשבועה וענה ש' מה אתה צריך לזה מאח' שלא נתקיים התנאי שצא קנה השר והשיב ר' הן שאני גמרתי והקניתי בלי שום תנאי ואתה הוא שהתניתה איני רוצה חשש שבועה עלי ואז פטרו שמעון מהשבועה אחרי זאת היה מחזר הגוי בעל הקרקע למכרו ולא היו לראובן מעו' והלך אצל לוי ואמר לו דע שאני רוצה לקנות הקרקע מהגוי ואין לו מעות אם תרצה קנה לך אותו החלק שהייתי מוכר לשמעון הקרקע והחזק' יחד ורצה לוי וקנה ממנו הקרקע והחזק' יחד בסך אחד ידוע ונכתב השטר בקנין ובשבועה אח"כ לא עלתה ביד ראובן קניית החצר ונתגלגל הדבר וקנאו שר העיר ואז חזר שמעון וקנה חזקת החצר מראובן בלי שום תנאי וכתבו השטר כדת וכהלכה ונתן המעות לראובן ועתה לוי תובע את ש' ואמר לו החזק' אשר קנית מר' היא שני שאני קניתי תחלה וש' השיב קנייתך לאו קניה היא לכמה טענות חדא שהרי גלה ראובן דעתו ופי' בשעת הקנייה שהיה מוכ' גוף הקרקע כדי לקנות ובהדיא אמרי' בפ' אלמנה נזונת זבן ולא אצטריכא ליה זוזי הדרי זביני ופרש"י מכר שדהו ואנו יודעים שהוא רוצה לקנות שדה פ' או פרקמטי' פלו' באותם המעות ולא אצטריכו ליה זוזי שחזרו בהם המוכרים בטלי זביני וכ"ש הכא שגלה דעתו ופירש וכן ההוא דזבן אדעתא למסק לארעא דישראל כו' וא"כ מאחר שחזר בו המוכר מלמכור לראובן גוף הקרקע נתבטל המקח של לוי וכן כתב הרמב"ם פי"א מהלכות מכירה והטור סי' ר"ז ולוי טוען שסתם אמר לו ראובן קנה הקרקע והחזקה ועם שהיה יודע לוי שהקרקע הוא של גוי חשב שקנאי כבר או היה רוצה לקנותו עתה אבל סתם מכר לו כנז' ואם היה רוצה לקנותו כיון שלא פירש הוה ליה דברים שבלב עוד טוען שמעון דהיה ליה כאומר שדה זו לכשאקנה יהיה קנוה לך או מה שאירש מאבא כו' שמוכר דבר שאינו ברשותו דלא קנה ולוי טוען נהי שגוף הקרקע לא היה ברשותו החזקה מיהא היתה ברשותו שהרי ב' דברים מכר לו קרקע וחזקה וה"ל כמו חטים ושעורים ושמעון טוען מתוך שלא קנית זה לא קנית זה דה"ל כמו ארעא בדקלי דהוי מקח טעו' אליבא דכ"ע ולא שייך הכא לומר שהוא כמו ארעא ודקלי מאחר ששני בעלי הריב מודים שהקרקע והחזקה הם בגוף א' שהיא החזקה של אותו קרקע בעצמו והיא דבקה עמו לא תפחד בשחרות הכושי ולא שייך הכא כי התם אפי' למיהב לי' רשות דלזבין תרי דקלי מעלמא כי אין כונת המוכר והקונה רק על אותה חזקה בעצמה של אותו קרקע ולו הונח שנאמר שכיון שמכר לו קרקע וחזקה דהו"ל כמו ארעא ודקלי הרי גדולי המורים הרי"ף פרק המוכר את הבית והרמב"ם פ"ד מהלכות מכירה פסקו דלא קנה ולא דמי לחטים ושעורים שאם אין לזה יש לזה אבל בדבר מסויים כזה כ"ע מודו ואפי' למ"ד אי אית ליה דקלי זבין ליה תרי דקלי היינו רשות דיהבי ליה למוכר אם ירצה שיתקיים המכר ולעולם יד המוכ' על העליונ' לבט' המקח אם ירצה. עוד טוען שמעון שקניית לוי לאו קניה היא מאחר שקנה קרקע והחזקה בסך א' ולא נתפרש בהדיא ערך החזקה לחוד וערך הקרקע לחוד לא קנה מידי ולוי טוען שמאחר שמכרה לשמעון או המכירה הא' התנאיית או המכיר' האחרונה שמכר עכשו ה"ל כאלו נתפרש בהדיא או ילכו עתה ג' אנשים דבקיאי בשומא וישומו ערך החזקה לחודה ושמעון השיב אין ביטול מקח לחצאין וכיון שנתבטל מקח הקרקע נתבטל מקח החזקה ועוד כיון שלא נתפרש בהדיא ערך החזק' לחוד על איזה ערך אמדא דעתיה דמוכר להקנות ודלוקח לקנות הרי כ' הרשב"א בתשובה הביא' הרב מהר"י קארו בא"ה סי' ר"ו גבי ההוא דאמר לחברי' אי מזבננא להאי ארעא מזבננא לך הכל שלא נפסק בהדיא ערך המקח לא אמדא דעתיה המוכר להקנות והלוקח לקנות אע"פ שאמר מעכשו הקנו מידו וכן בנ"ד הא לא פסק ערך החזקה בשני עדים וא"ת הרי מכרה לש' מקודם וה"ל כאלו פסק י"ל דלאו מלתא היא כי יאמר ר' לש' הייתי רוצה נתת ולך איני רוצה וכ"ש שבשעה שהיה רוצ' השר לקנות הקרקע הית' שוה יותר ואחר שלא היה רוצה לקנות היתה שוה פחות ועתה שקנאה שוה יותר ויות' נמצא שהכל תלוי בהמצא קונה לבנות וא"כ לא פסיקא ליה ערך החזק' לחוד ועל א"ז ערך סמכה דעת המוכר והקונה כנז'. עוד ראיה ב' דהיכא דלא אפסיק בהדיא ערך החזקה לו שלא קנה מדאמרינן בפר' המוכר את הספינה הלוקח כלי מן האומן לבקרו ונאנס חייב והוא דקיצי דמיה ופרשב"ם כגון דקיצי דמיה כגון כלים קטנים שנמכרים לעולם באיסר ושער שלהם ידוע וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה' מכירה והרשב"א כתב דמיה קצובין כגון שאמר המוכר עכשיו בפי' זה בכך וזה בכך או שאמר כל מי שיבא לקנות ממני בא"ז זמן שיהיה אתן לך בכך וכך הל"ה לא קנה דלא ס"ד אע"פי שמוכרין כיוצא בו בעיר בשער ידוע דדלמא לא יתרצה המוכר לתתו הא קמן דלא מיקרי דמיו קצובין אלא אם היה ידוע עת' מפי המוכ' כנז' דדלמ' בזמן אחר היה רוצה לתתו ועכשו אינו רוצה או לזה דעתו קרובה ולזה אין דעתו קרובה א"כ לא פסיקא ליה ערך החזקה ולא קנה מידי כ"ש שאין אנו צריכין לכל זה דמאן לימא לן דב' ממכרים הם אין כאן אלא מכר אחד ובכלל קניית הקרקע קנית החזקה ומעולם לא ימצא ישראל המוכ' קרקע לישראל שישאר החזקה למוכר וא"כ הקרקע הוא עיק' במכיר' זו והחזקה טפלה לו וממילא קאתי וכיון שנתבטל העקר נתבטל הטפל לו. עוד טוען לוי שלו הונח שלא קנה החזקה מכח הקנין לפחות מכך השבועה שנשבע לו ראובן קנה שהוא מחוייב לקיימ' בכל ממונו קרקע וחזקה וש' טוען ע"פ ראובן שאותה שבועה היתה בטעות לפי שהיה סבור שימכור לו הגוי הקרקע כאשר נדר לו וע"ד כן נשבע אבל עכשו שלא מכרוהו לו בטלה השבועה ועוד כי לא ימכרהו לו בכל ממון שבעולם עוד אומר ראובן שכבר פטרו לו מהשבועה לסבה שאשתו של ראובן לא היתה מרוצה במכירה זו והוא דבר שהוא מסור בינו לבין קונו ומהימן עוד אומר ראובן דקי"ל כהרשב"א ומהרי"ק וסיעתם האומרים דכשהקנין אין בו ממש גם השבועה אין בה ממש עוד אומר שמעון ללוי מלבד שקניתי באחרונה היא שרירא וקימא וקניתך לאו כלום היא כנ"ל גם קניית הראשונה התנאיית היא קיימת מאחר שנתקיים התנאי וקנה השר הקרקע וגם ר' נתרצה לקיים תנאו וקבל המעות ולוי טוען אולי לא אמרת מעכשו בשעת התנאי ולא הוי קניה והשיב שמעון לא הונח שלא אמרתי מעכשו כל קנין הרי הוא כמעכשו ועוד שזמנו של שטר מוכיח עליו ועוד מאחר שאמרתי ע"מ או קון קונדישיון בלשון לעז שאיני זכור א"ז לשון אמרתי אבל בודאי אחד מהם אמרתי וע"מ הרי הוא כמעכשו כמפורש בגמ' פ' מי שאחזו גבי ה"ז גיטך והנייר שלי כו' וגם כל הפוסקים מסכימין ע"ז ואולי שהוא לישנא מעליא טפי מלשון דעכשו כמו שנראה מדברי התוס' פ' האומר גבי הרי את מקודשת לי לאח' שאתגיי' כו' כתבו שם וז"ל וצריך לדקדק אליבא דרבי יוחנן איך אנו קונין שום דבר לאחר זמן כגון שדוכין וכיוצא בזה דבהא אפי' מעכשו לא מהני אליבא דרבי יוחנן אם חזר בו או אם הוא קנין סודר דהדר למאריה ואומר הר"ם דשמא ע"מ מהני אפי' לר"י עכ"ד משמ' מהכא דלשון ע"מ מהני יותר מלשון מעכשיו כשהוא לקיום מעש' כי הכא. עוד טוען שמעון ואומר לו הונח שלא היה מתקיים התנאי אני הייתי המתנה שהרי המוכר גמר דהקונה בלי שום תנאי וקנו מידו ולתועלתי נתכוונתי הריני מוחל לו התנאי כדמשמע מדאמרינן בפ' המדיר גבי המקדש אשה כ"מ שאין עליה מומין ונמצאו כו" אינה מקודש' ומסיק שם דטעמא משום דקפיד אנדרים ומומי' הל"ה אמרינן אחוליה אחליה לתנאי והוי מקודשת וכ"כ הרמב"ם פ"ז מה' אשות וכ"נ מדברי הר"ן בפ' המדיר וכן דעת הראב"ד ואם שהרשב"א חולק בנדרים ומומין ובתנאי שבממון מוד' כמפורש שם. עוד טוען לוי ואומר לש' כבר פטרת את ראובן מהשבוע' ונתבטל הכל והשיב שמעון אם פטרתיו היה בזמן ששר העיר לא היה רוצה לקנות שדה וא"ל תפטור אותי מהשבוע' ואמרתי לו אינך צריך מאחר שלא קנה שר העיר ואמר לי אע"פ כן איני רוצה חשש שבועה עלי ופטרתהו לחשבי שלא קנה השר אבל הקנין במקומו עומד ומעולם לא מחלתי חייוב הקנין והראיה שעדין השטר בידי עד ראות מה יהיה באחרונה ואף אם הייתי מוח' לו הקנין לא מהני אם לא קנו מידי על כך כמפורש בתשובת הריב"ש סי' תק"י ופטור השבועה מה יוסיף ומה יתן לבטל הקנין. עוד אומר שמעון מאחר שאני תופס שאתה תובע להוציא ממני אם באולי ימצא ספק או מחלוקת הפוסקים קים לי כמאן דמסייע לי ועוד שאני במקום המוכ' לרוב הטענות יורנו מורנו הדין עם מי והנ' שכרו אתו מן השמי' ולא יוסי' לדאבה עוד ויחיהו מיומים נאם העב' הקטן עפר ואפ' כירה מוכן היא לעבוד עבודתו עבוד' הקדש לעל' לעל' עלמי' הצעי' יום טוב ן' אלרוין:
תשובה גבר חכם בעז ותעצומות תעלומו' חכמה רמה ונעלמה איש היחס והמעלה החכם השלם נר"ו אותותיך אותות עליונות הגיעו אלי ובאו עדי וה' היודע כי שומת היה בלבי שלא להשיב שואלי דב' בלתי אם בא דברי השני כתות לפני בענין ממון אך אמנם אהבת חבת מעכ"ת אלצני להפי' רצונך ועיינתי בטענות שמעון הנז' ומצאתי ראיתי שהם אלו א' שטוען שראוב' גלה דעתו למה היה מוכר החזקה והמולקיי ללוי כו' ב' טוען שמכירת לוי לא היתה כלום לפי שמכר דבר שלא היה ברשותו והוי כדבר שלא בא לעולם וכיון שמכירת המולקיי בטל גם מכירת החזקה בטלה כיון שהיתה המכירה יחד בבת אחת ובסך א': עוד טוען קי"ל כהני רברבי דאמרי דהמכר בטל כו' ג' טוען שמעון שאחר שלא נודע שיעו' סך החזקה בכמה אין כאן מכר והביא ראיות כו' ד' טוען ש' שקנייתו קדמה ללוי ואעפ"י שלפי שעה לא עלתה קנייתו לפי שהתנאי היה אם יקנה הקרק' השר וכל זמן שלא היה השר קונה לא היה רוצה בו אבל עתה שהשר קנה קניית' קיימת כי מעולם לא פטרתיו מזה ה' טוען שמעון שהוא מוחזק ושלוי בא להוציא ממנו ועליו להביא ראיה אפילו שתמצא לומר שיש ספק בקנייתי ושאל כ"ת ממני לחוות דעתי הקצרה ותחלת דברי אומר אני שכן דעתי מסכים שהדין עם שמעון וכמו שנראה מתוך דברי כ"ת מ"מ ראיתי להורות ולבאר מאיזה טעם מן הטעמים הנז' אני מסכים כמו שאמרתי לפי שקצת מן הראיות או רובן לא ישרו בעיני כי הטענה הא' מהגלוי דעת כנז' טענה אמתית היתה נכונה ומספקת אם הי' לוי מודה בכ' ואעפ"י שלא היה שם תנאי מ"מ היה מספי' הגלוי דעת וכמ"ש כ"ת שלא בכל המקומו' אנו צריכין תנאי אלא מקומות יש וחליף הנושאים מחייב צריכות התנאי וגלוי דעת ויש מקומות שאפי' גלוי דעת אינו צריך כמו שהייתי יכול להביא ראיות לזה אבל אין כאן מקומו אבל עתה שלוי מכחיש לשמעון ואומר שמעולם לא היה שם שום גלוי דעת אלא מכירה סתמית ויש שטר ראיה בידו שקנה לוי לאו כל כמיניה דראובן ולא שמעון הבא מכחו לומר תנאי היה או גלוי דעת וזה דבר פשוט מאד דאם היינו מאמיני' לכל מוכר קרקע אפי' כשיש שטר ראיה ללוקח לומר תנאי היה כו' בטלת כל קניות שבעולם אלא הא ודאי מלתא דפשיטא היה שלוי נאמן בזה ויש שטר ראיה בידו ואפשר היה לומר שאפי' היה מביא עדים ר' ושמעון שמכירת לוי היתה על תנאי שלא היה מועיל עדותם כמו שיש ראיה מתשוב' הרשב"א ז"ל ומ"מ עתה שלוי מכחיש ואין עדים לראובן אין צריך להאריך בטענ' ראובן או שמעון שהיתה מכירת לוי בתנאי ובגלוי דעת שהיא בטלה אמנם מה שטוען לוי דנהי שגוף הקרקע לא קנה לפי שלא הי' ברשותו החזקה מיהא קנה בהא ודאי יש מקו' לעיין ומדעתי טענה יפה היא ואין ספק אצלי שאפי' שמה שקנה לוי המולקיי והחזקה שהכל גוף אחד מ"מ שני מכירות הם שגוף הקרקע לחוד וזכות החזקה לחוד וכל אחד יש לו מכר בפני עצמו ועדיף זה ממוכר שדה דבמוכר שדה סתם אין צרי' לבאר שמכר הדקלים כדאמי' בגמ' אמר רב יאוד' האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דקנין ותאלין והוצין וציצין ואע"ג דכי לא כתב הכי קני אפי"ה שופרא דשטרא הוא ע"כ וזה מוסכם ופשוט ובענין נ"ד פשיט' הוא שהיה צריך לבאר מה שהי' מוכר לו אם גוף הקרקע לבד אם החזקה לבד אם שניהם יחד דפשיטא שאם היה מוכר לו אחד מהם לא היה מובן שהיה מוכר הכל כמו שהוא בשדה דאפי' מכר השדה סתם מן הדין מכר כל מה שבתוכו אעפ"י שלא פירש כנז' לעיל. וא"כ בנ"ד ודאי שני מכירות הם כיון שדר' למכור זה בלא זה והמוכ' והקונה אינם מוכרים וקונים שני הדברים יחד אם לא שמבארים ביניהם הענין וא"כ לדעתי ודאי דהוי כמו ארעא ודקלי ר"ל מולקיי וחזקה כנ"ל ומעתה צריכין אנו לידע איך טענת לוי טענה יפה שכיון שהם שני מכירות אעפ"י שלא חלה מכירת המולקיי מ"מ מכירת החזקה קיימת כיון שהיתה של ראובן וברשותו ומה שטען שמעון שכיון שהכל היה בסך אחד ולא נתפרש ערך החזקה לחוד וערך גוי' הקרקע לחוד טענה זו לדעתי אינה טענה שהרי כתב הרשב"ם ז"ל על ההיא דאמרי' בגמ' ארעא ודקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דקלי וז"ל אקני לצרכו שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים הכ"נ בנ"ד נוכל לומר שראובן מכר ללוי קרקע וחזקה במנה ומן הדין היה לקים אמונתו שיקנה בעדו הקרקע מבעל הקרקע כדי להעמידו ללוי אלא דלא מחייבינן ליה כיון דק"ל דאין אדם מוכר דבר שאינו ברשותו וכיון שכן יחזור ראובן ללוי דמי שווי הקרקע וישאר החזקה ללוי כמו ארעא ודקלי הנז' ומה שטען על זה שגדולי המורים כתבו ופסקו דלא קנה איני רואה היכן פסקו זה אדרבא בנ"ד פסקו דקנה והא לך לשון ההלכות והא דאמרי' הכא זבן ליה תרי דקלי לא חיובי מחייבינן ליה למזבן תרי דקלי דדבר שלא בא לעולם הוא אלא רשותא יהיבנא ליה כו' עד אלא כד זבין ליה תרי דקלי מחייב לקבולא לההיא ארעא דאע"ג דלית בה תרי דקלי ע"כ. וכ"כ הרמב"ם ז"ל שנקנה המקח אם יתן לו שני דקלים וכ"ז הוא דבזה מחייבי' לליקח שיקח השדה ואם לא יתן השני דקלים לא מחייבי' ללוקח ליקח אך אמנם אם ירצה הלוקח לעמוד במקחו אפי' שלא יתן לו המוכר השני דקלים יתקיים המקח ולא נאמר שכש' שיש רשות ללוקח לבטל המקח כך יש רשות למוכ' לבטלו ולומר כיון שאני מחויב ליתן לך שני דקלים וזה סבה שאת' יכול לבטל המקח גם עתה שאתה רוצה לקים המקח אני רוצה לבטלו ויש לי כח בזה כמוך דלא היא אלא ודאי אם ירצה המוכר לקים הלוקח בלא דקלים יתקיים על כרחו של מוכר וכן בנ"ד שהם שני דברים כמו שאמרתי אעפ"י שהיה הכל בסך אחד והמוכר אומר הא' מהם איני יכול ורוצה ליתן לך הלוקח היה יכול לבטל המקח ולומר זה בלא זה איני רוצה ואפי' שהי' יכול לומר כן מטעם אחר שלא הי' רוצה שיהיה תוג' באמצע כי אני לא קניתי אלא כדי שיהיה הכל תחת רשותי ולא רשות אחר עלי שהייתי צריך לבק' ממנו תקון הבית והחצר גם לפרוע שכירות כ"ז לא הייתי רוצה וכל אלו היו טענות מספיקות לבטל המקח מ"מ עת' שהוא רוצה לקיים אעפ"י שנתאנה דבריו קיימי' ודמי זה למחלוק' שהביא הריב"ה בח"מ סי' רכ"ז וז"ל היתה ההונאה יתר על שתות כל שהוא כו' עד אין כאן חזרה אלא אם המתאנה תובע אונאתו יכול המאנה לומר לא אחזיר לך כו' עד אבל אם המתאנה חפץ במקחו ואינו שואל את אונאתו אין המאנה יכול לבטלו כ"כ הרי"ף והרמב"ם ז"ל אבל ה"ר יונה כתב אפי' אין המתאנה תובע אונאתו יכול המאנה לומר לו כו' ש"מ שאעפ"י שענין המקח הוי מקח בטל ויש ביד המתאנה לבטלו אין ביד המאנה לבטלו אלא אם ירצה המתאנה לעמוד במקחו יתקיים המקח אע"ג דהתם אמרי' דוקא כשאין המתאנה תובע אונאתו אבל אם יתבע יכול המאנה לומר לא אחזיר לך אונאה אלא או תן לי סחורתי ואתן לך מעותיך ואם לא לא אתן לך שום דבר בהא ודאי שאני דהתם היה המקח על דבר אחד ואין שם אלא מכירה אחד אבל בנ"ד דהוו שני דברים כדפרישית יכול הלוקח לומר החזיר לי שווי הדבר שאין אתה יכול לקיים מקחו נמצא שאין הפרש בין הרמב"ם ז"ל לרשב"ם ז"ל אלא שלדעת רשב"ם המוכר שלא קיים תנאו שמכר דקלים וקרקע ואין לו דקלים יכול לומר אעפ"י שאיני יכול ליתן לך דקלים יש לך לקנות הקרקע כי אינם תלוי' זה בזה אבל לדעת הרמב"ם ז"ל יכול הלוקח לומר אם תתן לי דקלים אקנה קרקע ואם לא איני רוצה לקנות לא זה ולא זה ומ"מ אם ירצה הקרקע לבד נקנה לו בע"כ של מוכר ונראה שכן דעת המ"מ שכתב שם וז"ל ויש חולקים ופירו' השמועה בדברי המחבר דלא לחייב המוכר קאמר אלא שאם רצה שיהא ממכרו קיום יקנה לו ב' דקלים משמע כי כדי לקיים רצון המוכר שיתקיים ממכרו צריך קנית הדקלים אבל לקי' רצון הלוקח אין צרי' אלא בין יהיו דקלים בין לא יהיו דקלים אם ירצה בקיום המקח היינו הקרקע יתקיים בע"כ של מוכר וכ"נ עוד ממ"ש וז"ל ויש מי שהקשה ע"ז ואמ' דכיון שהמקח בדבר שלא ב"ל שניהם יכולים לחזור בהם משמע דלדע' הרמב"ם אין שניהם יכולי' לבטל המקח אלא א' מהם והוא הלוקח כדפרישית ועם זה שאמרתי הרווחנו למעט המחלוקת בין הרמב"ם ורשב"ם גה במה שכתבתי נתבטלו טענת שלא נתפרש שווי החזקה כו' דאעפ"י שהאמת הוא כמ"ש כ"ת שבכל דבר שלא יש פסיק' דמים לא סמכא דעת המוכר ולא דעת הקונה ואין המקח מקח מ"מ עתה שנתפרש סכום שני הדברים יחד היינו ארע' ודקלי נקל הוא שיראו שווי הדקלים ויחזור דמיהם וכמ"ש רשב"ם וכן בנ"ד היה לו ליתן קרקע וחזקה במנה יחזיר לו דמי קרקע וישאר לו החזקה בעד השאר וכ"ש השתא דכבר נקנה הקרקע למי שקנאו אותם הדמים יחזור ואע"פי שמדברי הרב מ"מ נר' שדוחה זה ג"כ שכתב על פי' רשב"ם אלו דבריו אינם מוכרחים וכ"ש במה שאמר דאעפ"י שאין לו דקלים ומכר השדה דמ"ל דמי שמכר לחברו שני דברים בערך א' ולא פרט ערך לכל א' ואין לו אלא א' שיתחייב הלוקח לקנותו הרי יכול לומר לא הייתי לוקח הא' בלא חברו עכ"ל נר' לכאור' שדוחה מה שאמרתי אמנם נר' בעיני דכד מעיינין ביה שפיר מקיים דברי שהיה יכול הרב לומר מנא לן כו' עד ואין לו אלא אחד שהמקח קיים סתם מדקאמ' שיתחייב הלוקח כו' משמע דע"כ לאקשה ליה אלא איך נחייב ללוקח כיון שיכול לומר כו' הא לגבי מוכר שאין לו זאת הטענה המקח קיים בע"כ אם ירצה וינכה לו המוכר מה ששו' הדבר שאינו ברשותו וישאר הלוקח עם מה שהיה ברשות המוכר ע"כ מה שראיתי להפך בזכות לוי אמנם הכל הולך אחר החתום והיא הטענה אחרונה שטוען ש' שקנייתו קדמה לקניית לוי ושמעולם לא פטר לר' רק מחיוב השבועה מפני שכך שאל ממנו ר' שיפטור אותו מהשבועה שלא היה רוצ' לעמוד בחשש שבועה ומ"מ הקנין במקומו עומד כ"ז שיקנה השר גוף הקרקע וכבר כתבתי במקום אחר שטענה זו אמתי' ומספקת והבאתי ראיה מהא דאמרי' מי שנדר ונשבע לישא אשה או לקנות בית וכיוצא בזה ולא קבע זמן אין מחייבין אותו לישא עד שימצא הראוי אלמא דכל שלא קבע זמן אין פטור משבועתו ואעפ"י שמביאין לו אשה יכול לומר איני רוצה עתה אלא כשארצה אקח אשה הראויה לי עוד הבאתי ראיה דלע"ד לית נגר ובר נגר דיבטלינה והיא זאת שכתב הטור א"ה סי' ל"ח על המקדש את האשה על מנת שיאמר האב אין כתב הרמ"ה מתי שיאמר אין מקודש' אפי' אמר תחלה לא הלכך לעולם הוי ספק עד שימו' האב וכ"כ הרב מ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א וז"ל בפ' ז' מהל' אישות וכתבו הרמב"ן והרשב"א שהאומר ע"מ שיאמר הן אפי' אמר בתחלה איני רוצה חזר ואמר הן נתקיים התנאי וכן הדין לדעת רבנו והרשב"א באומר ע"מ שירצה כו' עד ודע שיש ללמוד מדינים אלו לדיני ממונות ע"כ והדברים ק"ו ומה התם דפירש ע"מ שיאמר אין אפי' שאמר תחלה לא עדין היא מקודשת כשאומר האב אין בנ"ד שהתנאי היה ע"מ שיקנה השר הקרקע וש' מעולם לא אמר שלא היה רוצה קניית החזקה רק שמחל לו לר' השבועה לבד ועדין המקח קים וכ"ש שיש לו ראיה שהשטר עדין הוא קים בידו גם מ"ש שאפי' היה מוחל לו הקנין לא הוי מחילה כל עוד שלא קנה מיד ש' גם בזה צדקו דבריך וכן אנו עושי' הלכה למעשה כדברי הריב"ש זהו מה שראיתי לכתוב בענין זה ושלות חדות מעז מעכ"ת וכל המסתופפים בצל קורת הדרת יקרת עצמת תומת חכמתו יגדיל ויאדיר שוכן מעונה כנפשו הטהורה ונפשי הנכאה ונשברה הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |